קבר ראובן
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| נקבר | ראובן בן יעקב |
| תקופה | המאה ה-15 לפנה"ס |
| תאריך גילוי |
המאה ה-2 לפנה"ס (חברון) המאה ה-12 (ארבל) המאה ה-14 (חורבת רומא) המאה ה-15 (מצרים) המאה ה-20 (פלמחים) |
  | |
מקום קברו של ראובן בן יעקב הוא נושא שנוי במחלוקת. מקום קבורתו של ראובן וכן של שאר אחיו השבטים (מלבד יוסף) אינו מתואר בתנ"ך, וקיימות מספר מסורות לגביו: בחברון (זיהוי מהמאה ה-2 לפנה"ס), ארץ ישראל (זיהוי מהמאה ה-2), ארבל (זיהוי מהמאה ה-12), חורבת רומא (זיהוי מהמאה ה-14), מצרים (זיהוי מהמאה ה-15) ופלמחים (זיהוי מהמאה ה-20).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הסיפור המקראי לא ברור אם בני יעקב הובאו לקבורה ממצרים אל ארץ ישראל. על אף שהכתוב מציין את עליית עצמות יוסף בלבד, החלו להיווצר מסורות קבורה שונות לשאר אחיו השבטים.
החל מסוף תקופת הכנסת הגדולה (תקופת בית שני, סביב המאה ה-2 לפנה"ס), ועד סוף תקופת הזוגות (המאה ה-1 לספירה), נראה כי הייתה מסורת עברית על קבורת השבטים במערת המכפלה שבחברון. אמנם, החל מתקופת התנאים (המאה ה-2 לספירה), לא השתמרה מסורת זו ונראה כי חז"ל לא צידדו בה. חז"ל סברו כי בני ישראל העלו, מלבד את עצמות יוסף, את כל בני יעקב לארץ ישראל. בכל הגרסאות הרבות למאמר זה לא מופיעה התייחסות למקום קבורתם הספציפי, מלבד של יהודה בן יעקב. נושא קבורת יהודה במערת המכפלה אף הוא נמצא במחלוקת בין שניים מגדולי התנאים בדור הרביעי: רבי יהודה ורבי מאיר. לדעת רבי יהודה נקבר יהודה עם אבותיו במערת המכפלה, ואילו דעת רבי מאיר שנקבר בארץ ישראל אך לא במערה.
בימי הביניים (סביב המאה ה-11) אנו עדים לתופעה רחבה בכתבי עולי הרגל, של תיעוד קברי השבטים, בפרט באזור הגליל. בתקופה הממלוכית בארץ ישראל (סביב המאה ה-13), המוסלמים החלו לקדש קברים רבים ברחבי הארץ ובכללותם את קברי השבטים.
המקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברון (המאה ה-2 לפנה"ס)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספר צוואות השבטים (המאה ה-2 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס):
וימת ראובן אחר אשר צווה לבניו את הדברים האלה. וישימוהו בארון עד העלותם אותו ממצרים, ויקברוהו בחברון, במערת המכפלה, במקום קבורת אביו.
— צוואות השבטים, "צוואת ראובן בכור יעקב ולאה" פרק ז
ספר היובלים (המאה ה-2 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס):
ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר
— ספר היובלים פרק מו, טז
יוסף בן מתתיהו (המאה ה-1 לספירה):
וגם אחיו[1] מתו לאחר שחיו חיי טובה במצרים, כעבר זמן נשאו (בניהם) ונכדיהם את גוויותיהם וקברו אותן בחברון. ואילו את עצמות יוסף נשאו לארץ כנען בזמן מאוחר יותר, כשיצאו העברים ממצרים, משום שכך השביע אותם יוסף.
— קדמוניות היהודים, 199 - 200 (מהדורת אברהם שליט, תשל"ג)
ארץ ישראל (המאה ה-2)
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ ישראל להיקבר שם:
מה תלמוד לומר "גם עלה"? אמר: אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה; מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו.
— תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה (דף ח ע"ב; פרק א הלכה י)
דעה זו מופיעה בנוסחים שונים במכילתא דרבי ישמעאל[2], ספרי[3], מכילתא דרשב"י[4], בראשית רבה[5], מדרש תנאים לדברים[6], ילקוט שמעוני[7], מדרש אגדה[8] ומדרש הגדול[9]
ארבל (המאה ה-12)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסורת קבר ראובן ביישוב ארבל הסמוכה לטבריה, מצויה בכתבי עולי הרגל החל מהמאה ה-12. אמנם, מסורת על קברי השבטים בארבל מצויה בכתבי עולי רגל מהמאה ה-11 המציינים את "קבורת ג' שבטים ודינה אחותם"[10], ללא ציון מי מהם.
- רבי יעקב בן נתנאל הכהן, סביב שנת 1187 לספירה:
ארבל... קברות ראובן שמעון לוי ודינה, וקברם מכוסה כל כך עד שאין אדם יכול להכניס ידו שם
- רבי יצחק בן אלפרא, בספר "קבלת צדיקי ארץ ישראל, איגרת ר' יצחק בן אלפרא לר' שלמה בן ר' שמעון דוראן", סביב שנת 1441 לספירה:
ומשם עד ראובן בן יעקב ושמעון ולוי ויהודה ודינה ובנימין, ובין כל אחד ואחד מהלך יום או יומיים
- רבי אשר אנשיל גרינוואלד, בספרו "טוב ירושלים", סביב שנת 1934 לספירה:
ארבל, קרוב לטבריא חצי שעה, שם קבר ראובן שמעון לוי ודינה
בשנת 2007 ביצעו הארכאולוג יוסי סטפנסקי, ישראל הרצברג וישראל מאיר גבאי מחקר בו גילו על פי כתבי יד עולי הרגל, מפות ותמונות - את תיאור עולי הרגל כקברם של ראובן, שמעון, לוי, דינה ושת בן אדם הראשון בארבל.
חורבת רומא (המאה ה-14)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורת קבר ראובן ב"רומיא" שבעבר הירדן מוזכרת לראשונה בספר הישר:
ויקברו את ארונות מטות אבותיהם אשר העלו ממצרים איש בנחלת בניו. את שנים עשר בני יעקב קברו בני ישראל, איש באחוזת בניו. ואלה שמות הערים אשר קברו בהם את שנים עשר בני יעקב אשר העלו בני ישראל ממצרים. ויקברו את ראובן ואת גד בעבר הירדן ברומיא אשר נתן להם משה לבניהם
— ספר הישר, יהושע, 277.
רומי, שם קבורת ראובן בן יעקב אבינו עליו השלום, בארון של חרש מונח על גבי הקרקע, במערה אשר היה בתוכה, הוא הנקרא מגארת אלכיזראן. ודלת אבן שלמה, סוגרת ופותחת כמלוא כף
- ספר "איגרת יחוס האבות"[12], לפני שנת 1537 לספירה:
רומי, שם קבורת ראובן בן יעקב אבינו עליו השלום במערה, בארון של חרס מונח על הקרקע
- ספר "אגרת מספרת יחסותא דצדיקייא דארעא דישראל, שליחי ציון", סביב שנת 1626 לספירה:
רומי, במערה לפני מערה... וראובן בן יעקב אבינו עליו השלום
ראובן... מנוחתו ברומיא בעבר הירדן
- רבי משה טננבוים בספרו "מסעות משה", סביב שנת 1924 לספירה:
ראובן... מקום קבורתו בראמה, סמוך ליער יבוק
מצרים (המאה ה-15)
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יצחק אברבנאל (סוף המאה ה-15) מסייג את דברי חז"ל ולטענתו הם בגדר "דרש" בלבד וכי השבטים נשארו להיקבר במצרים:
אמנם שאר השבטים נשארו במצרים כי נדונו בגלות בחייהם ובמותם לא נפרדו ממנו וכמו שכתבו חז"ל שאף עצמות של כל השבטים העלו עמהם, דרש הוא. כי הכתוב מעיד (שמות י"ג) "וייקח משה את עצמות יוסף עמו" וגו'. ובסוף ספר יהושע (כד) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם", ואם עצמות שאר השבטים העלו גם כן איך לא נזכרו לא בעליה ולא בקבורה
— פירוש אברבנאל על התורה, בראשית (ט"ו:י"ב)
פלמחים (המאה ה-20)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – נבי רובין
מסורת ערבית רואה במבנה קבר המצוי בלב חולות פלמחים, את מקום קבורתו של ראובן וכינו את המקום נבי רובין על שמו. המקום היווה מקום עלייה לרגל במאות הקודמות.
מקום הקבר לא נזכר כלל בספרות היהודית ובכתבי עולי הרגל והמסעות. נכון ל-2014 המקום מוזנח, אך מצבת הקבר עצמה זוכה למבקרים יהודים הבאים להתפלל במקום.
ההיסטוריונית רבקה גונן טוענת[16] כי הקבר בנבי רובין שייך כנראה לשייח' ערבי. ההיסטוריון וליד ח'אלדי כתב כי הקבר נבנה כנראה על מקדש כנעני ומקור ההילולות באזור הם בטקסים של עבודה זרה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל מאיר גבאי מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, ועד אהלי צדיקים, מהדורות: 2007, 2011. כרך א'
- הצדיקים חיים: מראה מקומות לקברי הצדיקים ואתרים קדושים
- מדריך כרטא: קברי צדיקים בארץ ישראל
- Rivka Gonen, 2000. Biblical Holy Places: An Illustrated באתר גוגל ספרים מסת"ב 9780809139743.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ של יוסף
- ^ שמות, פרשת בשלח פרק יג, פסוק יט
- ^ דברים, וזאת הברכה, פרק לג פסוק ז (פיסקה שמח)
- ^ שמות, פרשת בשלח פרק יג, פסוק יט
- ^ ויחי ק, יא
- ^ דברים, וזאת הברכה, פרק לג פסוק ז
- ^ דברים, וזאת הברכה, תתקנד
- ^ שמות, בא-בשלח פרק יג
- ^ דברים, וזאת הברכה, פרק לג פסוק ז
- ^ יחוס הצדיקים, רשימת אילן ג' (המאה ה-11 - המאה ה-12)
- ^ כתב-יד מוסקבה
- ^ או "איגרת יחוס האבות והנביאים"
- ^ או "איגרת רבי יצחק בר מוסא"
- ^ מציפורי, הקרובה לחורבת רומא
- ^ "לא ברורה כוונתו" ("מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל" כרך א', עמוד 433), אך נראה כי כוונתו להמוזכר ב"ספר הישר" שראובן נקבר ברומא שבעבר הירדן
- ^ Rivka Gonen, 2000. עמוד 209.