קוד ורוד: נשים למען שלום
הפגנת "קוד פינק" בדצמבר 2017 נגד מעורבות סעודיה במלחמת האזרחים בתימן. | |
מדינה | ארצות הברית |
---|---|
מטה הארגון | מרינה דל ריי |
מייסדים | Jodie Evans, מדיאה בנג'מין, Gael Murphy |
תקופת הפעילות | 17 בנובמבר 2002 – הווה (22 שנים) |
פרסים והוקרה | |
www | |
קוד ורוד: נשים למען שלום (או קוד פינק; באנגלית: Code Pink: Women for Peace) הוא ארגון חוץ-ממשלתי בין-לאומי המתאר את עצמו כ"תנועה שורשית למען שלום וצדק חברתי הפועלת לסיום מלחמות וכיבוש במימון ארצות הברית, להפחתת המיליטריזם בעולם, ולהגדלת המשאבים המופנים לצורכי בריאות, חינוך, איכות הסביבה ופעילויות אחרות המחזקות את החיים".
בנוסף לפעילות אנטי-מלחמתית הארגון פעיל נגד ירי מל"טים בפקיסטן ובתימן, דוחף לסגור את כלא גואנטנמו, תומך בהקמת מדינה פלסטינית ובפעילות BDS, תומך בהסכם הגרעין עם איראן, ומתנגד לקשרים דיפלומטיים עם סעודיה.
הארגון מתאפיין בפעילות רבה של נשים, על אף שהפעילות בו פתוחה לכל אדם. לארגון משרדים בלוס אנג'לס, קליפורניה וושינגטון די. סי., וכן במספר מדינות נוספות.
בפעילויות ציבוריות של הארגון, חברותיו לובשות ורוד. הארגון לקח חלק בהפגנות ומחאות רבות בארצות הברית ובעולם.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון "קוד פינק" נוסד ב-17 בנובמבר 2002 על ידי מדיאה בנג'מין ופעילים נוספים. שמה של הקבוצה הוא משחק מילים על ביטוי "קוד אדום" המסמל מצב חירום בארצות הברית.
בפברואר 2003, שבועות ספורים לפני מלחמת עיראק, ארגן קוד פינק משלחות לעיראק שבהן נפגשו עם הורים לחיילים והורים שכולים. לאחר מכן פרסמו דו"ח על השפעת הכיבוש האמריקאי על מעמד האישה בעיראק.
בשנת 2004 טען הארגון כי ארצות הברית מבצעת פשעי מלחמה בעיראק, וכי אלפי אזרחים נהרגו בפלוג'ה שבעיראק בשל פעולות הצבא האמריקני. באותה שנה אסף הארגון תרומות בסך כ-600,000 דולר, יחד עם ארגונים נוספים, לסיוע הומניטרי לפליטי פלוג'ה.
משנת 2005 עד 2007 השתתפו חברי הקבוצה בהפגנות נגד מלחמת עיראק מול המרכז הרפואי וולטר ריד, שם אושפזו פצועי המלחמה. במספר מקרים המפגינים העמידו במקום ארונות קבורה, אך דוברי הארגון טענו שמפגינים אלה אינם מהארגון.
בריאיון עם טאקר קרלסון בשנת 2007 אמרה מדיאה בנג'מין שהיא תומכת במדיניותו של הוגו צ'אווס בוונצואלה, ושחלק מהטענות שהוצגו על ידי קרלסון נגדה הן שקריות ומבוססות על סרטונים מבוימים.
בשנת 2009 החל הארגון בקמפיין בשם "לקרקע את המל"ט", בקריאה להפסיק את השימוש במל"טים במבצעים צבאיים של ארצות הברית בפקיסטן, תימן ואפגניסטן. לדברי הארגון, בשיטה זו נגרם מוות מיותר של אזרחים חפים מפשע. הארגון ערך הפגנות ליד בסיס של חיל האוויר של ארצות הברית במחוז קלארק שבנבדה לאורך תקופה ממושכת. ההפגנות נמשכו עד אוקטובר 2011, ולאחר מכן נמשכה פעילות הארגון בנושא זה בכנסים בוושינגטון די. סי. ובדיונים פומביים בנושא תקיפות כלי טיס בלתי מאוישים.
פעילות למען עזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנת 2009 משתתף "קוד פינק" בפעילויות למען תושבי רצועת עזה, ומשלחות מטעם הארגון ביקרו בעזה מספר פעמים, חלקן בהזמנת האו"ם. בביקוריהן לוו על ידי אנשי חמאס והתאכסנו במלון שבבעלות הארגון. באחד הביקורים הצטרפה לפעילות הארגון הסופרת אליס ווקר.[1]
בשנת 2014 תוכננה להגיע לעזה משלחת של הארגון לרגל יום האישה הבין-לאומי, אך נציגי הארגון שנחתו בקהיר נעצרו וגורשו לטורקיה.
הארגון הוגדר על ידי הליגה נגד השמצה כאחד "הארגונים העוינים והמסוכנים ביותר לישראל הפועלים כיום בארצות הברית."[2]
ביולי 2018 נמנעה כניסתה לישראל של אריאל גולד, יהודייה אמריקאית ואחת הפעילות המרכזיות ב"קוד פינק".[3]
פעילויות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון פעיל במחאות רבות. לאחר הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק, בשנת 2012, מחה הארגון נגד איגוד הרובאים הלאומי האמריקאי. בשנים 2013–2014 מחה הארגון מספר פעמים נגד התערבות אמריקאית במלחמת עיראק ובמלחמת האזרחים בסוריה.
בינואר 2017 נעצרו מספר פעילות "קוד פינק" בהפגנה נגד השבעתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית.
פעילות מהארגון הניפו את בלון טראמפ התינוק במהלך חגיגות יום העצמאות של ארצות הברית ב-4 ביולי 2019, כאות מחאה נגד טראמפ.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של קוד ורוד: נשים למען שלום (באנגלית) (באנגלית)
- קוד ורוד: נשים למען שלום, ברשת החברתית פייסבוק
- קוד ורוד: נשים למען שלום, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- קוד ורוד: נשים למען שלום, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קוד ורוד: נשים למען שלום, באתר פליקר
- קוד ורוד: נשים למען שלום, באתר פינטרסט
- קוד ורוד: נשים למען שלום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אליס ווקר מגיעה לביקור בעזה, באתר ynet, 8 במרץ 2009.
- ^ הארגון הקיצוני מאחורי פעילת השמאל שגורשה מישראל, באתר מקור ראשון, 2 ביולי 2018
- ^ שמעון יעיש, לאחר הפרסום בישראל היום: פעילת BDS גורשה, באתר ישראל היום, 2 ביולי 2018.
- ^ הניו יורק טיימס, כשלצדו טנקים ומעליו מטוסים, טראמפ גייס את חגיגות 4 ביולי לקמפיין הנשיאותי, באתר הארץ, 5 ביולי 2019.