קווי אשראי לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ
סוג חברה ציבורית
מייסדים יובל רן, נתן שוורץ
שנת הקמה 1993
משרד ראשי תל אביב, ישראל
מוצרים עיקריים פעילות פיננסית, הלוואה בריבית
אנשי מפתח יובל רן, מנכ"ל ויו"ר דירקטוריון; קובי מימון, חיים צוף, עופר קרז'נר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קווי אשראי לישראל (קווי אשראי, קאל) הוא שמו של תאגיד חברות ישראלי שפעל בין השנים 1993-1997 במבנה פירמידה תחת חברת האם "קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים בע"מ". מקור השם הוא בפעילותה המרכזית של החברה - מתן אשראי ללקוחות פרטיים ולעסקים קטנים ובינוניים.

יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל החברה עד סמוך למועד פירוקה היה יובל רן.

החברה השקיעה בתחומים נרחבים ומגוונים, בעיקר בתחומי הלוואה בריבית, פיננסים, נדל"ן ומסחר. עם החברות המוכרות שהיו בשליטתה לאורך השנים נמנות חברת אקוויטל (או כשמה דאז פספורט), יואל, נפטא, אספייד ואוקידוק. מספר רב של עסקאות כושלות שביצעה החברה, כמו גם ירידה חדה בהיקף הגביה של ההלוואות הרבות שהעניקה החברה הביאו אותה למצב כלכלי קשה.

בשנת 1997 הועבר הנכס המרכזי של החברה, השליטה בתאגידי הנפט של קבוצת יואל, לקובי מימון ולמשפחת לבנת. זאת, לאחר שקווי אשראי לא הצליחה להחזיר את ההלוואה שנתנו לה השניים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה בשנת 1993 ושלטה לאורך השנים בכ-100 חברות ציבוריות ופרטיות. מנהלי החברה היו יובל רן, נתן שוורץ, אברהם גולדרייך ונתן טורנר.

במהלך שנות פעילותה גייסה החברה מאות מיליוני שקלים ממשקיעים. החברה השקיעה את הכספים שגייסה בכמאה חברות ודיווחה על רווחים גדולים כל שנה. בשנת 1995 התברר שהחברה נקלעה לקשיים והפסידה 66 מיליון שקל מפעילותה בעסקי מימון.

בחודש אוגוסט 1995 רכשה החברה מיוסף (ג'ו) אלמליח את גרעין השליטה בחברת פספורט, אשר החזיק בשרשור גם את חברות ישראמקו,יואל, נפטא ועוד. לאחר שבהתחלה ניסה קובי מימון למנוע מקווי אשראי לרכוש את פספורט מטולדנו באמצעות מאבק משפטי, בחודש נובמבר 1995 הצטרף מימון בעצמו לגרעין השליטה של פספורט ורכש 50% ממניות החברה. בחודש פברואר 1996 הצטרפה לגרעין השליטה של פספורט משפחת לבנת, בעלת השליטה בקבוצת תעבורה.

בחודש אפריל 1997 נמלט יובל רן מישראל להולנד ולאחר מכן לארצות הברית שם התיישב בעיר יוסטון שבטקסס. מיד לאחר בריחתו, החל רן לשמש כמנכ"ל חברת ישראמקו ארצות הברית

בחודש יולי 1997 כשלה החברה בהחזר התשלום הראשון של הלוואה שניתנה לה בחודש ינואר על ידי קובי מימון וקבוצת תעבורה. כתוצאה מכך, קיבלו קובי מימון ומשפחת לבנת את מניותיה של קווי אשראי בתאגידי הנפט.

בשנת 1998 מונה לחברת הבת, קווי אשראי (מרכז), עו"ד ישראל קנטור ככונס נכסים זמני. בשנת 2002 מונו עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ' למפרקי החברה.

בחודש ינואר 1999 הוצת ארכיון החברה בפתח תקווה.

בשנת 2004 הגישו מפרקי החברה, תביעה נגד שורה של מנהלים ובעלי שליטה בחברה בגין פעולות תרמית והברחת נכסים שבוצעו בחברה. הנתבעים המרכזיים הם יובל רן, קובי מימון, חיים צוף, משפחת לבנת, עופר קרז'נר ובנק דיסקונט (ראו הרחבה בהמשך הערך).

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלי השליטה בחברת האם "קווי אשראי לישראל שירותים פיננסים בע"מ" החזיקו באמצעותה בשאר חברות הקבוצה, ובהן: קווי אשראי (מרכז), פספורט, ישראמקו, יואל, נפטא, אספייד, אוקידוק, אוקטובה, מדרומיאה, פילסברי ישראל (נילס קוקיס), ניליביט, נביגטור נדל"ן ועוד.

תביעת המפרקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ספטמבר 2004 הגישו מפרקי החברה, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', תביעה נגד שורה של מנהלים, בעלי שליטה ונושאי משרה בחברה. בתביעה נטען כי הנתבעים ביצעו פעולות תרמית והונאה, ופעלו בניגוד עניינים חמור, באופן אשר הביא לריקון קופת החברה ולהברחת נכסיה לטובת שורת בעלי עניין. הנתבעים המרכזיים בתביעה זו הם יובל רן, קובי מימון, חיים צוף, משפחת לבנת, עופר קרז'נר ובנק דיסקונט.[1] המפרקים הצביעו על שורה של פעולות חשודות שהתרחשו בחברה במהלך שנות פעילותה במעורבות גורמים אלו. התביעה הוגשה בגין עסקות סיבוביות שביצעו בעלי השליטה בחברה. לפי הטענה, באמצעות עסקות אלה הועברו שלא כדין מיליוני שקלים מקופת החברה לידיהם הפרטיות של בעלי השליטה, לאחיו של רן יואב, לאחים עודד ורם לוסקי ולעופר קרז'נר.

בשנת 2008 קבע רשם בית המשפט המחוזי בתל אביב אבי זמיר כי על רובה המכריע של התביעה להידחות לאור טענת התיישנות שהעלו הנתבעים. בשנת 2009 קיבל בית המשפט העליון את ערעור המפרקים והחזיר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי.

בשנת 2010 החליט יובל רן לשתף פעולה עם מפרקי החברה. רן טען שהוא עושה זאת משום שלאחר שתביעת המפרקים נדחתה בשנת 2008, קובי מימון, חיים צוף ומשפחת לבנת, שעד לרגע זה דאגו לכל צרכיו והעבירו לו תשלומים קבועים, החלו להתכחש לו ומשום שברצונו לפתוח דף חדש בחייו.

בשנת 2011 הגיש עו"ד מירון לבית המשפט תביעה נוספת הנסמכת על טענותיו של יובל רן. לפי גרסתו של רן, קווי אשראי ויתרה על אחזקותיה בחברת אקוויטל שהייתה בבעלותה, תמורת תשלום שוחד של 6 מיליון דולר למנהלי החברה ממשפחת לבנת ומקובי מימון. בנוסף טען רן כי לבנת ומימון ידעו כי העסקה תוביל לקריסת קווי אשראי וכי הדברים נעשו בכוונת תחילה.[2]

התביעה הסתיימה בפשרה לפיה הנתבעים העיקריים בתיק, קובי מימון, חיים צוף, משפחת לבנת ובנק דיסקונט, ישלמו לקופת הפירוק 65 מיליון ש"ח.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ליטל דוברוביצקי, מפרקי קווי-אשראי תובעים חצי מיליארד ש', באתר ynet, 2 בספטמבר 2004
  2. ^ סיון איזסקו, "לבנת ומימון שילמו 'מתחת לשולחן' על חלקם בקבוצת ישראמקו", באתר כלכליסט, 26 בינואר 2011
  3. ^ תומר גנון וענת רואה, הסדר הפשרה בקווי אשראי אושר וגדל ל-65 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 5 בדצמבר 2013