אברהם לבנת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם (בונדי) לבנת
לידה 1924
צ׳כוסלובקיה
פטירה 13 ביוני 2017 (בגיל 93 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעילות בולטת איש עסקים ישראלי
השקפה דתית יהדות
מספר צאצאים 3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם ("בּוֹנְדִי") לִבְנָת (1924, צ'כוסלובקיה13 ביוני 2017) היה איש עסקים ישראלי, מייסדה של קבוצת "תעבורה" ומנהלהּ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בנֶודסלש שבאזור הקרפטים בצ'כוסלובקיה בן שני במשפחה של שלוש אחיות ושני אחים במשפחת וייס. אביו היה מנהל של חווה חקלאית גדולה, בבעלות ברון הונגרי יצרן יינות וכוהל. הבית היה ציוני והילדים למדו בבית ספר עברי. אברהם למד חרטות ומכניקה בבית ספר מקצועי.

בשנת 1939, לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נכנסו ההונגרים לנודסלש. בשנות המלחמה הראשונות היהודים לא סבלו בהונגריה כמו בארצות הכיבוש הנאצי. המצב השתנה באביב 1944, עם השתלטות הגרמנים על הונגריה. אם המשפחה נפטרה והאב וארבעה מילדיו הובלו תחילה לגטו בעיירה ומשם גורשו למחנה אושוויץ. האחות הקטנה הופרדה ונרצחה ביום הראשון ואף האב לא שרד. בונדי, שהיה חרט מתכת במקצועו, גויס למחנה שרות העבודה (עבודת כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ההונגרים סייעו לגרמנים במפעל ביטחוני על האי בדנובה צ'פל. המפעל שזוהה על ידי בעלות הברית, הופצץ יומם וליל. בונדי התמחה בנטרול ובסילוק פצצות הנפל.

העלייה במבצע טיול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונדי נמלט ממחנה שרות העבודה וייתכן שהגיע לבית הזכוכית בבודפשט (אך קרוב לוודאי שלא), שבו מצאו אלפי יהודים מקלט בסיועם של קרל לוץ השווייצי. על כל פנים הוא פגש בבודפשט בוודאות את אפרים (אפרא) אגמון מאנשי המחתרת החלוצית בהונגריה בתקופת השואה. אפרא נתן לו מסמכים "לא מקוריים" (כלומר מזויפים שהמחתרת ייצרה) והציע לו לעבור את הגבול לרומניה במסגרת "מבצע טיול", שם קוד לעלייה דרך רומניה. הוא אכן עלה על רכבת עם חבר טוב והם הגיעו לנאג'ווארד, שם פגשו איש גבוה, משה אלפן שכינויו היה "פיל", שדאג להעבירם את הגבול. זה היה בסוף אוגוסט, כנראה ב-23 לחודש, כאשר התותחים של הצבא האדום החלו להפציץ את האזור ולכן גם מבצע הטיול הופסק באותם הימים ממש.

הם עברו את הגבול ונתקעו תחת מטר פגזים. חברו הטוב נהרג שם. בונדי קבר אותו פיזית בבית עלמין יהודי של עיירה סמוכה והמשיך הלאה לכיוון ארץ ישראל. כך שבעזרת המסמכים המזויפים והכסף שקיבל מאנשי מחתרת התנועות הציוניות בהונגריה (המוסד לעלייה ב' לא פעל כמעט בתקופת מלחמת העולם השנייה ובוודאי לא פעל אז בהונגריה ובונדי לא יכול היה להיעזר בהם בבריחתו מהונגריה ). בונדי עבר בחשאי לרומניה ובדצמבר 1944 הפליג לארץ ישראל באניית המעפילים "טאורוס" שהופעל אכן על ידי המוסד לעליה ב'.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבד תחילה באבן יהודה ולאחר מכן במוסך בנתניה. שם הכיר את עובד בן עמי, ראש מועצת נתניה, והיה לנהגו. במקביל עבר קורס מפקדים באצ"ל והשתתף ברבות מפעולות המחתרת, בהן הפריצה לכלא עכו, החרמת כמויות גדולות של נשק ואמצעי לחימה ממחנה 80 שליד פרדס חנה ומרכבת בריטית ליד בנימינה. לקח חלק פעיל ב"קרב על יפו" של האצ"ל ובקרב על רמלה ולבסוף גם בפרשת "אלטלנה". קלט בארץ את אחיו הצעיר יצחק ואת שתי אחיותיו, עליזה והדי, ששרדו את התופת באושוויץ.

במלחמת העצמאות נמנה עם הנהגים שהביאו אספקה לירושלים הנצורה דרך שער הגיא ואחר כך בדרך בורמה. עם שחרורו מצה"ל רכש משאית משומשת, ולאחר מכן משאיות נוספות וציוד מכני כבד שבאמצעותם הפך לקבלן עבודות עפר. בין השאר השתתף בסלילת כביש תל אביב–נתניה, כביש קסטינה-פלוג'ה, כביש כורנוב–סדום וכן עבד בבריכות האידוי במפעלי ים המלח, במפעלי הפוספטים, במכרות הנחושת בתמנע ובפריצת דרכים בנגב ובערבה.

בשנת 1955 ייסד, יחד עם צבי קדצקי, את חברת תעבורה בע"מ, שהלכה והתרחבה משנה לשנה. אחיו יצחק הצטרף אליו כשותף בשנת 1957 ופרש מהחברה לאחר כ-40 שנה.

בתחילת שנות ה-60 נכנסה החברה לתחום הובלת המלט בתפזורת ומאוחר יותר גם לתחום הובלת מכוניות חדשות על גבי מוביליות (עד אז נהוג היה להסיע את המכוניות המיובאות בנהיגה מהנמל). תחום נוסף בה עסקה "תעבורה" היה הובלת מטענים חריגים בגודלם – עבור חברת החשמל וחברות נוספות. "תעבורה" גם הובילה טנקים של צה"ל עוד מהתקופה שלפני מלחמת ששת הימים ובעיקר לאחריה, לרבות טנקים ורק"ם שלל. במהלך השנים הרחיבה החברה את פעילותה לתחומים נוספים בתעשייה, מסחר, חקלאות ובנדל"ן והפכה לאחת מחברות האחזקה הגדולות בארץ.

בשנת 1996 פורקה השותפות בין אברהם לבנת לבין אחיו יצחק וקדצקי. באותה שנה נכנסה תעבורה לתחום המטענים האוויריים, כאשר רכשה שותפות בחברת המטענים האוויריים ממן - מסופי מטען וניטול. החברה גם נכנסה כשותפה עם אגד בחברת היסעים המונה כ־200 אוטובוסים "אגד תעבורה". בשנת 2002 נכנסה לשותפות עם חברת איי די בי של נוחי דנקנר. בשנת 2008 קיבל לבנת פרס על מפעל חיים מטעם התאחדות התעשיינים.

בשנת 2004 הוגשה כנגד נתבעים אחדים, ובהם חברת כרמן שבבעלות לבנת, תביעה על חלקה בפרשת פשיטת הרגל של חברת קווי אשראי לישראל. על פי כתב התביעה, ביצע לבנת מעשים פסולים כדי להשתלט על הנכס המרכזי של קווי אשראי באותם ימים - תאגידי הנפט - ולגרום לפירוק החברה. בשנת 2011 הוגשה לבית המשפט תביעה נוספת הנסמכת על טענותיו של יובל רן, בעל השליטה לשעבר בקווי אשראי שהחליט לשתף פעולה עם מפרקי החברה. לפי גרסתו של רן, קווי אשראי ויתרה על החזקותיה בחברת ישראמקו שהייתה בבעלותה, תמורת תשלום שוחד של 6 מיליון דולר למנהלי החברה מלבנת ומשותפו קובי מימון. בנוסף טען רן כי לבנת ידע כי העסקה תוביל לקריסתו של תאגיד קווי אשראי וכי הדברים נעשו בכוונת תחילה. התביעה הסתיימה בפשרה לפיה הנתבעים ישלמו לקופת הפירוק 65 מיליון ש"ח.[1]

בשנת 2008, שנת ה-60 למדינה, קיבל בונדי פרס על מפעל חיים מטעם התאחדות התעשיינים, על "תרומתו הייחודית והרב-גונית למדינת ישראל ולתעשייתה במהלך יותר משישה עשורים, שספירתם מתחילה עוד בימי המאבק להקמתה". באותה שנה קיבל גם אות הערכה על פעילותו רבת השנים לפיתוח הנגב.

בשנת 2010 מינה לבנת את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ליו"ר דירקטוריון הקבוצה. לבנת הסביר את המינוי "הקשר בין אהוד אולמרט למשפחתי החל עוד לפני קום המדינה, עת שימשתי כמדריך בשורות האצ"ל והוצבתי בשוני ליד בנימינה ובהיותי פליט שואה, ללא משפחה גרעינית בארץ, הוזמנתי לא מעט פעמים לסעודות שבת בבית משפחת אביו של אהוד אולמרט בנחלת ז'בוטינסקי"[2].

בונדי הכיר אישית אלפים מעובדי חברותיו. הוא נודע בליווי אישי שלו לאנשים שהכיר ולאנשים זרים לו שהיו במצוקה. יחס מיוחד היה לו לדרוזים, לצ'רקסים, למשפחות לוחמי צד"ל ולעולים חדשים. הוא שיקם בחברותיו אסירים והמשיך להעסיקם לאחר שחרורם.

חברת "אברהם לבנת בע"מ" אשר הייתה בבעלותו ובבעלות בניו מחזיקה במניות בחברת תעבורה, אי.די.בי החזקות, סאמפל השקעות וכרמן ניהול.

לבנת היה נשוי עד לפטירתו לרחלה לבית רזניק. שלושת בניהם – זאב, צביקה ושי – ממשיכים להוביל את החברות שהקים[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]