קוליקיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוליקיב
Куликів
סמל
סמל קוליקיב
Kylyki h.png
דגל קוליקיב
Church of Saint Nicholas, Kulykiv (03).jpg
הכנסייה הקתולית בעיירה
מדינה אוקראינהאוקראינה  אוקראינה
מחוז מחוז לבובמחוז לבוב לבוב
גובה 258 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 3,995 (2013)
קואורדינטות 49°58′N 24°4′E / 49.967°N 24.067°E / 49.967; 24.067
אזור זמן UTC+2

קוּליקִיב (נקראת גם קוּלִיקוֹב, באוקראינית: Куликів; בפולנית: Kulików, ביידיש: קוליקאוו) היא עיירה במחוז לבוב שבמערב אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.

תולדות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוליקיב הוענקו זכויות עיר בשנת 1431, ועד אז נקראה בשם בושץ'. מהמחצית השנייה של המאה ה-17 היה היישוב בבעלות משפחתו של המלך יאן סובייסקי, ולאחר מכן היה בבעלות משפחת רדזיביל.

במאות ה-17 וה-18 נודע היישוב בשל תעשיית האריגה שבו. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה. בתחילת המאה ה-20 נודעה העיירה בשל הלחם המיוחד שנאפה בה, אשר שווק בלבוב.

יהודי קוליקיב[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון לישיבת יהודים בעיירה הוא משנת 1544, אך יישוב זה נקטע במהלך פרעות ת"ח ות"ט. במחצית השנייה של המאה ה-17 שוקמה הקהילה בעיירה, ונבנה בה בית כנסת.

בדיחה אידית מפורסמת הייתה נפוצה לגבי היהודים המתווכחים על חשיבות קהילתם או מנהיגם, והביטוי לנושא של מה בכך היה: "ער קלערט צי קוליקאווער בייגל, זענען גרוסער פון די לעמבערגער" (הוא בודק אם הבייגל של קוליקוב נראה גדול יותר מזה של למברג-לבוב). הביטוי גם מזלזל בייחוד שהחשיבו סוחרי הלחם המיוחד של קוליקוב שרובם היו יהודים.[1]

רבנים מפורסמים כיהנו בקהילה זו וביניהם הרב שלמה קלוגר והרב נתן הלוי רוזנפלד מחבר סדרות הספרים 'אמרי בינה' (על שם אשתו).[1][2]

בעת פרעות תרפ"ט בארץ ישראל, נאמו בבית הכנסת והספידו את ההרוגים רבה הראשי של העיירה, הרב נתן רוזנפלד, נכדו של מחבר 'אמרי בינה', וכן נציג הציונים בעיירה וראש הקהילה עוה"ד הד"ר גרוסבארד.[1] הרב רוזנפלד היה רבה האחרון של העיירה ונספה יחד עם משפחתו וקהילתו בשואה.[1][3] ד"ר גרוסבארד שרד את השואה ולאחריה מסר עדות על קורות יהודיה ליד ושם.[4]

העיירה שימשה כמקום האספה של ועד ארבע ארצות עבור מנהיגי יהודי גליציה (ובירתה לבוב), שנקראה אז מדינת-רייסן. באסיפות אלו היו שלושה נציגים ליהודי העיר ברוד, ונציג אחד לכל אחת מהעיירות הבאות: רוהטין, בוצ'אץ', סטרי, בורו-הודצני וזלוטשוב.[5]

המשכיל, שמשון בלוך נולד, למד וחי בעיירה זו, בתקופות בהן היה בקשר עם נחמן קרוכמל. בשנים אלו חי בעיירה בעוני רב ובדוחק ותיאר את קשייו.[6]

במהלך המאה ה-19 גדלה האוכלוסייה היהודית בעיירה, וזו הגיעה בתחילת המאה ה-20 ל-1,211 איש. לאחר מלחמת העולם הראשונה עזבו את העיירה רבים מיהודיה. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-600 יהודים, קרוב לרבע מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציונית. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.

ביום ראשון ד' בתמוז תש"א ה-29 ביוני 1941, במהלך מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, וב-1 ביולי 1941 ו' בתמוז תש"א, תקפו שוטרים אוקראינים בליווי הצבא הגרמני את יהודי העיירה, וביצעו בהם מעשי התעללות ושוד. כ-100 שוטרים גרמנים שהגיעו כעבור מספר ימים לעיירה לשם חופשה, ביצעו גם הם מעשי התעללות, רצח ושוד בקרב יהודיה, ובהמשך, הוטל על הקהילה לשלם סכום כופר גבוה לשלטונות.[7] בד בבד, יודנרט אשר מונה בעיירה נצטווה לספק לגרמנים עובדי כפייה יהודים, שחלקם הוחזקו בתנאי רעב ועינויים בשני מחנות עבודה, בכפרים הסמוכים ויסנבורג וצ'ורטקוב, תוך רצח רבים מהם.[7][8]

בחורף 1942-1941 מתו רבים מיהודי העיירה ברעב.[7]. בשל סמיכות העיירה למסילת הברזל, הגיעו אליה לא אחת יהודים שהצליחו להימלט מקרונות הרכבת העמוסים שעשו דרכם למחנה ההשמדה בלז'ץ מרחבי גליציה.[7]

ב-25 נובמבר 1942 שולחו כל עובדי הכפייה היהודים מהעיירה בעגלות ללבוב, וממנה הועברו לבלז'ץ. יתר יהודי העיירה גורשו ב-כ' וכ"א בכסליו תש"ג, ה-29 וה-30 בנובמבר 1942 לגטו ז'ולקייב (זולקווא). במהלך השנה שלאחר מכן סבלו תושבי הגיטו מתנאי הרעב וממגפה שבשיאה המיתה כ-20 איש ביום. כשנה לאחר הגעתם, ביום חמישי י"ח באדר ב' תש"ג (ארבעה ימים לאחר חג הפורים), 25 במרץ 1943, הובלו כל יושבי גטו זה למעט 100 יהודים שהושארו לעבודות דחק, אל היער הסמוך ושם נורו לתוך בורות הריגה שהוכנו לכך מראש.[9] מיהודי העיירה שרדו את השואה בודדים בלבד.

לאחר השואה ובשנות השלטון הסובייטי, נבנו בתים על בית הקברות היהודי במקום והמצבות נשדדו.[10] בית הכנסת המרכזי נותר על כנו, הפך לבית פרטי, ותועד בידי מספר קבוצות, ביניהם תלמידי בצלאל.[11][12]

שם המשפחה קוליקוב, ילידי עיירה זו או יוצאיה נפוץ בקרב יהודים בולטים וביניהם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוליקיב בוויקישיתוף
קוליקיב - Kilikiyev [רוסית ואוקראינית: Kilikiev או Kilykiiv], נ"צ 50°32' צפון 27°03' מזרח, נמצאת 244 ק"מ ממערב לקייב
קוליקוב - Kulikov, [רוסית ויידיש Kulików], [פולנית: Kulykiv] [אוקראינית: Kulikuv] נ"צ 49°59' צפון 24°05' מזרח, נמצאת 460 ק"מ ממערב לקייב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 שואת יהודי קוליקוב באתר הפולני למורשת יהודי פולין
  2. ^ הספר אמרי בינה באתר כתבים עבריים. השער מציין שהספר הודפס בלבוב והוא של רבה של קוליקוב
  3. ^ הרב נתן רוזנפלד בדף העיירה קוליקוב (אתר רבנים שנספו בשואה)
  4. ^ על עדות ד"ר גרוסבארד על יהודי קוליקוב לוועדת בורווויץ, ארכיון יד ושם (אתר האיחוד האירופי למידע על שואה)
  5. ^ על ועד ארבע ארצות בקוליקוב בספר היזכור ליהודי בוצ'אץ'
  6. ^ שמשון בלוד באתר אנציקלופדיה יהודית
  7. ^ 1 2 3 4 עדותו של ד"ר גרוסברד מקוליקוב באתר יד ושם
  8. ^ על הרציחות בקוליקוב באתר על שואת יהודי ראווה-רוסקה והגיטו בה. צויין שבעוד עיירה זו נכבשה ראשונה במבצע ברברוסה, והייתה גדולה יותר, בעיירות הסמוכות כמו נמירוב, מגיארוב, סוקאל וקוליקוב, היו פעולות רצח נרחבים בידי הפורעים האוקראינים בליווי הצבא הגרמני. (אתר הארגון לתיעוד מחנות המוות)
  9. ^ שואת יהודי קוליקוב בגיטו זלקווא (אנגלית, אתר גרמני לתיעוד היסטורי של האיחוד האירופי)
  10. ^ מצב בית הקברות בקוליקוב משימת בתי הקברות (אנגלית, אתר איחוד הארגונים לחקר שורשים יהודיים)
  11. ^ בית הכנסת בקוליקוב באתר של בצלאל, האוניברסיטה העברית
  12. ^ תמונות בית הכנסת ושרטוט המבנה שלו. הקשה על התמונה מעלה סדרת תמונות ושרטוטים. (אנגלית, אתר 'מרכז תרבותי לבוב')