לדלג לתוכן

קוסרת רסול עלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוסרת רסול עלי
کۆسرەت ڕەسووڵ عەلی
Kosret Resûl Elî
לידה 1 ביולי 1952 (בן 72)
ארביל, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה

כורדיסטןכורדיסטן כורדיסטן העיראקית

עיראקעיראק עיראק
מפלגה האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן
ראש ממשלת כורדיסטן העיראקית ה־2
26 באפריל 199321 בינואר 2001
(7 שנים)
סגן נשיא כורדיסטן העיראקית ה־1
14 ביוני 20051 בנובמבר 2017
(12 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוֹסְרַת רַסוּל עלי (כורדית: Kosret Resûl Elî או کۆسرەت ڕەسووڵ عەلی; נולד ב-1 ביולי 1952[1]) הוא פוליטיקאי כורדי ותיק ומנהיג המועצה הפוליטית העליונה של האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן (Patriotic Union of Kurdistan, בקיצור: PUK). קודם לכן היה מפקד בכיר בפשמרגה, ראש ממשלת כורדיסטן העיראקית וסגן נשיא החבל.

חייו המוקדמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסרת רסול עלי נולד בשִׁיוַוה-שׁוֹק, כפר קטן בקרבת כוי סנג'ק. בין 1975–1976 השלים את לימודיו לתואר בחקלאות בבולגריה, והחל בפעילותו הפוליטית במפלגות כורדיות בדלניות, דוגמת מפלגת קומאלה, מפלגה סוציאל-דמוקרטית כורדית שהוקמה באיראן ושמטרתה הייתה השגת עצמאות כורדית ומאבק מזוין באימפריאליזם. בעקבות כך, נעצר ב-11 במאי 1977 על-ידי משטר הבעת', אך שוחרר בספטמבר של אותה השנה.[1] במהלך מרידות 1991 בעיראק נגד משטר סדאם חוסיין, הידועות גם בשם "האינתיפאדה הכורדית" שמטרתן הייתה השגת דמוקרטיה לעיראק וכינון אוטונומיה בכורדיסטן העיראקית, לקח קוסרת חלק חשוב והיה אחראי בכוחות הפשמרגה על שחרור הערים ארביל וכירכוכ מידי כוחות צבא עיראק.[2][3]

מלחמת האזרחים הכורדית (1994–1997) ומינויו לראשות הממשלה (2001-1193)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת האזרחים הכורדית

מינויו לראש ממשלת כורדיסטן העיראקית ופריצת מלחמת האזרחים הכורדית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באפריל 1993 החליף קוסרת רסול את פואד מעסום בתפקיד ראש ממשלת כורדיסטן העיראקית, מטעם מפלגת ה-PUK, תפקיד בו כיהן עד 21 בינואר 2001, במהלכו הוביל את הקבינט השני (1996-1993) והשלישי (2001-1996), תחת נשיא כורדיסטן העיראקית דאז, ג'לאל טאלבאני. קוסרת נבחר שנתיים לאחר שחבל האוטונומי של כורדיסטן העיראקית הוקם ב-1991 והיה אחד מהראשונים שמילאו את התפקיד. בעוד שמעסום נתפס כטכנוקרט ללא נטייה פוליטית ומפלגתית מובהקת, בחירתו של קוסרת רסול, נציג מובהק של ה-PUK, הגבירה את המתחים בין המפלגה לבין מתחרתה המרכזית בזירה הפוליטית הכורדית, המפלגה הדמוקרטית הכורדית (KDP). בתגובה, מספר מפלגות כורדיות קטנות הצטרפו אל ה-KDP, בראשות מסעוד בארזאני. ההבנה כי ה-KDP מתחזקת ומגבשת סביבה קואליציה של מפלגות תומכות הובילה את ה-PUK להעריך כי לא תצליח לנצח את ה-KDP בבחירות שתוכננו בחבל למאי 1995. לצד זאת, עימות צבאי שפרץ ב-1993 בין ה-PUK למפלגת התנועה האסלאמית של כורדיסטן (IMK) שנתמכה על-ידי איראן הובילה לקרע נוסף בין ה-KDP ל-PUK.[4] צעדים פוליטיים אלו, יחד עם מתיחות כלכלית ופרסונלית בין המפלגות, הובילו לפריצתה של מלחמת האזרחים הכורדית, בשנת 1994, ולחלוקתו של החבל הכורדי בין מפלגת ה-PUK שהתרכזה סביב העיר סולימאניה לבין מפלגת ה-KDP שהתרכזה סביב העיר ארביל.[5][6]

המאמצים להפסקת האש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 1994 נעשו מספר ניסיונות שונים להגיע להפסקת אש בין שני הצדדים. ב-21 במאי 1994 הקימו המפלגות הכורדיות, ביוזמת מפלגת האופוזיציה העיראקית הקונגרס הלאומי העיראקי, "חדר מבצעים" כדי לקדם ולפקח על הפסקת אש בין הצדדים, לפרק את הכוחות הלוחמים מנשקם, ולהשיב את המצב הפוליטי לקדמותו. קוסרת רסול שימש כנציג ה-PUK בחדר המבצעים לצד מסעוד בארזאני שייצג את ה-KDP, ונציגים ממספר מפלגות נוספות. על-אף ההצלחה להושיב את הצדדים סביב שולחן אחד, ניסיון זה, כמו ניסיונות אחרים, כשל.[5]

ב-7 בספטמבר 1995, מעט לפני סבב שיחות להפסקת אש בדבלין בתיווך אמריקאי, נעשה ניסיון התנקשות בקוסרת בארביל, שבמהלכו נהרגו שלושה אנשים ונפצעו כעשרה נוספים. קוסרת רסול עצמו לא נפגע, אך חלק משומרי הראש שלו נהרגו. לא ברור מי ניסו להתנקש בקוסרת רסול, אך ניסיון התנקשות זה, יחד עם גורמים נוספים דוגמת לחץ מטורקיה ומאיראן, הוביל לכישלון השיחות.[5][7]

כיבוש ארביל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996, מינה ג'לאל טאלבאני, מנהיג ה-PUK ונשיא כורדיסטן העיראקית, את קוסרת לעמוד בראש כוחות ה-PUK לכיבוש ארביל, שהייתה בשליטת ה-KDP, במטרה לנסות להכריע את מלחמת האזרחים בין הפלגים הכורדיים השונים שהתנהלה בשנתיים שלפני כן. הכוח הצבאי שקוסרת עמד בראשו התקרב לארביל והיה בעדיפות צבאית ומספרית על כוחות ה-KDP בפיקודו של בארזאני, מה שהוביל את האחרון לבקש מסדאם חוסיין סיוע צבאי לטובת השתלטות מחדש של העיר והכרעת הקרב. צעד זה נחשב לשנוי במחלוקת, עקב העובדה שעל צבא עיראק הוטל אמברגו אווירי שלא איפשר לכוחות אוויר או יבשה עיראקיים לעלות צפונה, לתחומי החבל הכורדי, מתוך כוונה להגן על הכורדים בעקבות הדיכוי הברוטלי של האינתיפאדה ב-1991. כמו כן, הזמנת כוחות הצבא העיראקי הייתה קשה לכורדים מבחינה רגשית, כיוון שמשטרו של סדאם באמצעות אותם כוחות צבא, הוא זה שטבח במאות אלפי כורדים בצפון עיראק במסגרת מבצע אל-אנפאל בשנים 1987–1988, לקראת סיומה של מלחמת איראן–עיראק, ובמהלך האינתיפאדה הכורדית. כוחותיו של סדאם נענו להזמנתו של בארזאני, וב-31 באוגוסט 1996 פלשו לארביל כ-30,000 חיילים עיראקיים, יחד עם אלפי לוחמי KDP, וכבשו אותה בחזרה מידי כוחות ה-PUK בפיקודו של קוסרת.[6] הכוחות העיראקיים התקדמו אל מעבר לארביל, וכבשו גם את סולימאניה, ואת עיר הולדתו של טאלבאני, כוי סנג'ק. כוחות ה-PUK נסוגו בעקבות המעורבות של צבא עיראק אל ההרים לצורך היערכות מחדש, ובאוקטובר יצאה למתקפת-נגד שבמהלכה כבשו מחדש את כל השטחים שנלקחו ממנה, למעט העיר ארביל.[8]

הסכם וושינגטון (1998) ושלהי הכהונה כראש ממשלה (2001-1998)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים הכורדית הסתיימה עם חתימת הסכם וושינגטון, בספטמבר 1998. קוסרת רסול לקח חלק פעיל במגעים בין המפלגות, ולאחר החתימה המשיך לכהן כראש ממשלת כורדיסטן העיראקית במשך כשלוש שנים נוספות, עד לשנת 2001.[9] לאחר לאחר מכן, החליף אותו בתפקיד ברהם צאלח, גם הוא מטעם מפלגת ה-PUK.

סגן נשיא כורדיסטן העיראקית (2017-2005)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסכם פיוס ב-2005 בין KDP ל-PUK, הוחלט על הקמת ממשלה משותפת בין שתי המפלגות. קוסרת רסול עלי נבחר מטעם ה-PUK לתפקיד סגן נשיא כורדיסטן העיראקית בשנת 2005, ושנית ב-2009, והיה הראשון לכהן בתפקיד זה, שבו אחז עד 2017.[10] הוא כיהן כסגנו של מסעוד בארזאני, נשיא כורדיסטן הראשון, מנהיג ה-KDP, שהיה אויבו המרכזי בעשורים האחרונים. תוך מילוי תפקידו המשיך לכהן כסגן מפקד הפשמרגה. ב-2015, פתחו כוחות כורדים במבצע צבאי רחב היקף תחת פיקודו כדי לדחוק את ארגון המדינה האסלאמית מהעיר כירכוכ ומשדות הנפט הצמודים לה.[11] בזמן המלחמה נגד המדינה האסלאמית, המשיך קוסרת לפעול בזירה הבינלאומית, על אף היותו מפקד פשמרגה. במהלך תקופה זו, שחרר הודעות, גינויים ובקשות למדינות העולם תוך שימוש במעמד שלו כסגן נשיא החבל, ותוך התעלמות מהשתתפותו הצבאית שלו בלחימה. הוא גינה את שלטונו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, וטען כי הוא מנצל פליטים כורדים כמנוף לחץ מול האיחוד האירופי, תווך שהוא ממשיך בקו הדיכוי העקבי שלו נגד הקהילה הכורדית בארצו. כמו כן, הוא קרא למדינות העולם להמשיך לספק תמיכה צבאית לכורדים במלחמתם נגד המדינה האסלאמית.[12]

ב-2016 חתם קוסרת רסול על הסכם בן 25 נקודות בין מפלגת PUK לתנועת גוראן, מפלגה כורדית שהוקמה ב-2009, כאשר התפצלה מה-PUK, בראשות נוושירוואן מוסטפא, בכיר לשעבר ב-PUK, אשר ביקשה להציב אתגר לשתי המפלגות הוותיקות בזירה. על אף שפרטי ההסכם מעולם לא נחשפו, נראה כי הדחף של ה-PUK לחתום עליו היה עקיפתה של תנועת גוראן בסקרים את מפלגת ה-PUK ממנה התפצלה.[13]

שאלת עצמאות כורדיסטן ומעצרו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – משאל העם על עצמאות כורדיסטן העיראקית, הקרב על כירכוכ

בעת מילוי תפקידו התקיים ב-2017 משאל העם על עצמאות כורדיסטן העיראקית, בו הצביעו אזרחי כורדיסטן העיראקית ברוב מוחלט האפשרות בעד הקמת מדינה כורדית עצמאית בשטחי החבל. קוסרת רסול בירך על החלטה זו וקרא למדינות העולם להכיר בה, תוך הסתמכות על התרבות הייחודית של העם, על הקשר הקרוב בין כורדיסטן למערב ולארצות הברית, ועל כך שיש יותר הצדקה לקיומה של מדינה כורדית מאשר לקיומן של מספר מדינות ערביות נפרדות.[14]

כשלושה שבועות לאחר משאל העם, נכנסו הכוחות המזוינים של עיראק לכירכוכ, שמ-2015 הייתה בשליטת הפשמרגה, והשתלטו עליה. בתגובה כינה קוסרת רסול את כוחות הצבא העיראקי "כוחות כובשים". בתגובה, הגישה נגדו המועצה השיפוטית העליונה של עיראק (המסדירה את פעילות הרשות המשפטית) כתב אישום בגין "פרובוקציה" נגד צבא עיראק. מעט לפני הוצאת כתב האישום נגדו, הוצאו כתבי אישום נגד שלושה אנשי ציבור כורדים נוספים שנחשדו כמארגני משאל העם, ונראה כי למעשה אחת מן הסיבות להאשמות הייתה עצם המשאל. עם זאת, לבית המשפט העיראקי אין סמכות אכיפה באזורי האוטונומיה הכורדית, ולכן כתב האישום נדחה.[15] מאז, נצפה קוסרת מבקר בבגדאד מספר פעמים, בין היתר לקידום מסע הבחירות של ברהם צאלח לנשיאות עיראק, וניתן להסיק שכתבי האישום נגדו אינם נאכפים בפועל.

המשך הקריירה הפוליטית (2017–הווה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסרת רסול נבחר ב-21 בדצמבר 2019 לתפקיד יו"ר המועצה הפוליטית העליונה של ה-PUK, במהלך הוועידה הרביעית של המפלגה. במהלך הוועידה, שלא כונס מאז 2010 בעקבות עליית המדינה האסלאמית ובעיות פנימיות במפלגה דוגמת מותו של ג'לאל טאלבאני, מקימה של המפלגה, ב-2017, קרא קוסרת לחברי המפלגה "לפתוח דף חדש בחיים הפוליטיים".[16]

בתפקיד זה הוביל את ה-PUK בבחירות הפרלמנטריות בעיראק (2018), שבהן נחלה המפלגה מפלה, והשיגה כ-18 מושבים בפרלמנט, ירידה של כשלושה מושבים מהבחירות הקודמות. במהלך הבחירות הכלליות בכורדיסטן העיראקית (2018), המפלגה בראשותו השיגה כ-21 מושבים, עלייה של כ-3 מושבים, וכך הייתה למפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט לאחר ה-KDP ותנועת גוראן. לאחר הבחירות הכלליות בכורדיסטן העיראקית (2013) המפלגה נחלה מפלה, כשהפכה, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה, למפלגה השלישית, לאחר ה-KDP ותנועת גוראן. התחזקות זו בבחירות מסמלת התאוששות קלה מההשפלה, אך מערכת בחירות זו עדיין אינה נחשבת למוצלחת בהתחשב בהיסטוריית המפלגה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוסרת שני בנים, שַׁאלָאו ודַרְבָּאז, שהיה שר השיכון בממשלת כורדיסטן השמינית, 2019-2013. במהלך 2018 עבר קוסרת טיפול רפואי במשך קרוב לחודשיים בגרמניה, עקב אי-אספקת דם למעי הדק, ובחזרתו המשיך בפעילותו הפוליטית.[2] כמו כן, הוא לוקה בתסמונת דמוית פרקינסון, המקשה עליו לדבר באופן רצוף.[17]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 PUK official: A unified Kurdistan necessary for tomorrow’s challenges, Rudaw, ‏18-01-2017
  2. ^ 1 2 Karzan Sulaivany, WATCH: Kosrat Rasul returns to Kurdistan after months of medical treatment in Germany, kurdistan24, ‏2018/01/06 16:29
  3. ^ Faleh A. Jabar, Why the Uprisings Failed, MER287: Cities Lost and Remade, Summer 2018
  4. ^ © Stanford University, Stanford, California 94305 Copyright Complaints, MMP: Islamic Movement of Kurdistan, cisac.fsi.stanford.edu (באנגלית)
  5. ^ 1 2 3 Michael M. Gunter, The KDP-PUK Conflict in Northern Iraq, Middle East Journal Vol. 50, No. 2, Middle East Institute, Spring, 1996, עמ' 241-224
  6. ^ 1 2 David Plotz, The Kurds, Slate Magazine, ‏Sept. 28, 1996
  7. ^ UPI ARCHIVES, Iraqi Kurds report blasts rock town, UPI, ‏SEPT. 10, 1995
  8. ^ Henri J. Barkey, Kurdish Geopolitics, Current History Vol. 96, Iss. 606, Oakland, Jan. 1997, עמ' 5-1
  9. ^ WLADIMIR VAN WILGENBURG AND MARIO FUMERTON, [https://www.files.ethz.ch/isn/195463/ACMR_WilgenburgFumerton_Kurdistan_English_final.pdf KURDISTAN’S POLITICAL ARMIES: THE CHALLENGE OF UNIFYING THE PESHMERGA FORCES], CARNEGIE: Middle East Center, DECEMBER 16, 2015
  10. ^ Mike Evans, The final move beyond Iraq: The Final Solution While the World Sleeps, Lake Mary, Fla.: FrontLine, 2007, עמ' 197
  11. ^ Rudaw, UPDATE: Peshmerga continue Kirkuk push after evicting ISIS from key oilfields, Rudaw, ‏13-03-2015
  12. ^ Francesco Battistini, [https://www.corriere.it/esteri/16_dicembre_13/leone-curdi-la-turchia-crisi-ma-erdogan-pensa-f84f0a80-c0a2-11e6-84a3-703e0bacaa0c.shtml Il Leone dei curdi «La Turchia? In crisi ma Erdogan pensa solo al suo potere»], Corriere Della Sera, ‏December 12, 2016 (ב־)
  13. ^ Rudaw, Rival Kurdistan Region parties sign deal to end political stalemate, develop relations, Rudaw, ‏17-05-2016
  14. ^ Kosrat Rasul Ali, The Kurdish people have won the moral argument – the world should embrace our independence, CNN, ‏Wed October 18, 2017
  15. ^ Reuters, AFP, AP, dpa, Iraqi court orders arrest of senior Kurdish official, DW, ‏10/19/2017
  16. ^ Rudaw, 4th PUK congress kicks off after years of delay, Rudaw, ‏21-12-2019
  17. ^ Rudaw, How critical is the new rift in the PUK?, Rudaw, ‏05-09-2016