קליפסו (ירח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קליפסו
קליפסו כפי שצולם על ידי הגשושית קאסיני ב-13 לפברואר 2010
קליפסו כפי שצולם על ידי הגשושית קאסיני ב-13 בפברואר 2010
גילוי
מגלה דן פשאו, קנת' סידלמן, ויליאם באום, דאגלס קורי
תאריך גילוי 13 במרץ 1980
מאפיינים מסלוליים
חצי ציר גדול 294,619 ק"מ
אקסצנטריות 0.0
זמן הקפה 1.887802 ימים
נטיית מסלול 1.56°
ירח של שבתאי
מאפיינים פיזיים
קוטר ממוצע 21.4,
ממדים: 30.2 × 23 × 14 ק"מ
מסה ק"ג
צפיפות ממוצעת 0.5 גרם/סמ"ק
נטיית ציר הסיבוב
אלבדו 1.34[1]

קליפסואנגלית: Calypso ידוע גם כ-Saturn XIV או Tethys C) הוא אחד מירחי שבתאי והתגלה ב-1980 על ידי כירח ה-25 של שבתאי.[2]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר התגלה, הירח קיבל שם זמני S/1980 S25. הירח התגלה על ידי דן פשאו, קנת' סידלמן, ויליאם באום, דאגלס קורי.[2] [3]

בשנת 1983, הוא קיבל שם רשמי, על שמה של קליפסו במיתולוגיה היוונית, נימפה, בתו של אטלס, אחד מהטיטאנים ואלת הסערות. (השם ניתן גם לאסטרואיד 53 Kalypso (אנ')).[4]

מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפסו נמצא במסלול משותף עם הירחים טלסטו וטתיס. קליפסו נמצא בנקודת לגראנז' L5 ‏(60° אחרי טתיס) בעוד שטלסטו נמצא ב-L4 ‏(60° לפני טתיס) על אותו המסלול. קליפסו וטלסטו התגלו באותה שנה ונקראים הירחים הטרוייאנים של טתיס.

קליפסו משלים הקפה כל 45 שעות סביב שבתאי.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לירח קליפסו יש מבנה לא רגיל, ונראה כי פני השטח מורכבים מחומר או רכיבים משוחררים היכולים להחליק את פני השטח והמכתשים עליו. פני השטח מחזירים אור עם אלבדו של 1.34,[1] ככל הנראה מחול ורכיבים הנפלטים מהגייזרים של הירח אנקלדוס.[5]

חקר באמצעות גשושיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החללית וויאג'ר 2 ביצעה יעף ליד קליפסו וצילמה אותו בשנת 1981. הגשושית קאסיני ביצעה מספר יעפים ליד קליפסו במהלך שנות משימתה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קליפסו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "Calypso by the numbers". NASA. 5 בדצמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2019. 
  2. ^ 2.0 2.1 Seidelmann, P. K.; Harrington, R. S.; Pascu, D.; Baum, W. A.; Currie, D. G.; Westphal, J. A.; Danielson, G. E. (1981). "Saturn satellite observations and orbits from the 1980 ring plane crossing". Icarus 47 (2): 282. Bibcode:1981Icar...47..282S. doi:10.1016/0019-1035(81)90172-X. 
  3. ^ Marsden, Brian G. (31 ביולי 1980). "Satellites of Saturn" (discovery). IAU Circular 3496. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2019. 
  4. ^ Marsden, Brian G. (30 בספטמבר 1983). "Satellites of Jupiter and Saturn". IAU Circular 3872. אורכב מ-המקור ב-2011-07-25. בדיקה אחרונה ב-23 בדצמבר 2011. 
  5. ^ Verbiscer, A.; French, R.; Showalter, M.; Helfenstein, P. (9 בפברואר 2007). "Enceladus: Cosmic Graffiti Artist Caught in the Act". Science 315 (5813): 815. Bibcode:2007Sci...315..815V. PMID 17289992. doi:10.1126/science.1134681. בדיקה אחרונה ב-14 באפריל 2019.