פרומתאוס (ירח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרומתאוס Prometheus symbol (fixed width).svg
פרומתאוס כפי שצולם על ידי הגשושית קאסיני ב-2006
פרומתאוס כפי שצולם על ידי הגשושית קאסיני ב-2006
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג ירח
ירח של שבתאי
תאריך גילוי אוקטובר 1980 עריכת הנתון בוויקינתונים
מגלה וויאג'ר 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם פרומתאוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי 139,400 קילומטר
זמן הקפה 14.7 ימים
מאפיינים פיזיים
שטח פנים ‎136×1079 59‎ קמ"ר
מסה 160±40 אקסאגרם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרומתאוס הוא ירח של כוכב הלכת שבתאי. הוא התגלה על ידי החללית וויאג'ר 1 ב־25 באוקטובר 1980.

ג'ון הרשל טבע את שמות הירחים במאמרו משנת 1847, "תוצאותיהן של תצפיות אסטרונומיות שבוצעו בכף התקווה הטובה"[1] כשמותיהם של הטיטאנים, לפי המיתולוגיה היוונית.

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרומתאוס הוא אחד מהירחים הרועים בטבעות שבתאי. אלו ירחים שכתוצאה מכח הכובד שהם מפעילים הם מונעים מהחלקיקים בטבעת הפנימית מלהתפזר. לפרומתאוס שדה כבידה בשם פרומתיאן (באנגלית: Promethian). שדה כבידה זה מושך אבנים ועצמים הקרובים אליו, מביא ליצירת קשרים בטבעת F של שבתאי. ללא שדה כבידה זה, האזור הזה בטבעת ככל הנראה היה מתפזר. לפי תצלומים שנערכו ב 2008 -2009 על ידי הגשושית קאסיני התגלה, שבניגוד לירחים אחרים, הירח מסתובב סביב ציר אורכו.

פני השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרומתאוס הוא מכותש, אם כי צפיפות המכתשים היא לא גדולה, ומרבית פני השטח שלו, לפחות אלה שצולמו, מכוסים באבק. קוטרם של הגדולים שבמכתשים מגיע רק עד כ- 20 ק"מ. נמצאו גם מספר רכסים ועמקים על פני הירח. בגלל שדה כבידתו, פני שטחו אינם קבועים ומשתנים בגלל סלעים ועצמים אחרים הנופלים עליו.

מיקום בטבעות שבתאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומו של פרומתאוס הוא בין טבעת F לטבעת A של כוכב שבתאי . מרחק טבעת A משבתאי הוא 122,170 ק"מ ורוחבה 14,600 ק"מ. מרחק טבעת F משבתאי הוא 140,180 ורוחבה 30-500 ק"מ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרומתאוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Observations of Flora עמוד 42, באתר אוניברסיטת הרווארד (לקוח מ"Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 8, p.1")