טתיס (ירח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טתיס
PIA18317-SaturnMoon-Tethys-Cassini-20150411.jpg
טתיס שצולם על ידי הגשושית קאסיני, 11 באפריל 2015. בתמונה ניתן לראות את מכתש אודיסיוס שקוטרו כ-400 קילומטרים.
גילוי
מגלה ג'ובאני דומניקו קאסיני
תאריך גילוי 21 במרץ 1684
מאפיינים מסלוליים
חצי ציר גדול 294,619[1] ק"מ
אקסצנטריות 0.0001
זמן הקפה 1.887 ימים
מהירות הקפה 11.35 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול 1.12°
ירח של שבתאי
מאפיינים פיזיים
קוטר ממוצע 531.1±0.6 ק"מ
(1076.8 × 1057.4 × 1052.6) ק"מ
מסה ‎6.17449×1020ק"ג
צפיפות ממוצעת 0.984±0.003 גרם/סמ"ק
כוח משיכה 0.146 מ/ש2
זמן סיבוב עצמי 1.887 ימים
נטיית ציר הסיבוב
אלבדו 1.229±0.005
מהירות מילוט 0.394 ק"מ/שנייה
בהירות 10.2
טמפרטורה 86±1 K

טתיס (המכונה גם שבתאי III) הוא ירח בגודל בינוני של שבתאי שקוטרו 1,060 ק"מ. ירח  זה התגלה על ידי ג. ד. קאסיני ב-1684, והוא קרוי על שם הטיטאנית תטיס מהמיתולוגיה היוונית.

לטתיס צפיפות נמוכה של 0.98 גרם/ס"מ3, הצפיפות הנמוכה ביותר מבין כל הירחים הגדולים במערכת השמש, דבר המעיד על היותו עשוי קרח ברובו.

פני השטח של טתיס הוא בהירים מאד, והוא השני בבהירותו מבין הירחים של שבתאי, לאחר אנסלדוס.

פני השטח של טתיס זרועים במכתשים רבים, ובמספר רב של שברים גאולוגיים/גראבן. מכתש הפגיעה הגדול ביותר הוא מכתש אודיסאוס שקוטרו כ-400 קילומטרים. הגראבן הגדול ביותר הוא שבר איתקה שרוחובו כ-100 קילומטרים, ואורכו למעלה מ-2,000 קילומטרים.  חלק קטן מפני השטח של הכוכב הם משורים שטוחים שנוצרו ככל הנראה מפעילות קריווולקנית.

כמו יתר ירחי שבתאי, טתיס נוצר מתוך ענן הגז השבתאי - ענן הגז והאבק שהקיף את שבתאי לאחר היווצרותו.

מספר גשושיות התקרבו לטתיס ובהן פיוניר 11 (1979), וויאג 'ר 1 (1980), וויאג' ר 2 (1981), וכן מספר רב של פעמים על ידי קאסיני מאז 2004.

גילוי הירח ומתן שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טתיס התגלה על ידי ג'ובאני דומניקו קאסיני בשנת 1684, יחד עם דיוני, ירח נוסף של שבתאי. קסיני גילה קודם לכן שני ירחים נוספים של שבתאי: יאפטוס בשנת 1671 וריאה בשנת 1672. קסיני השתמש לגילוי הירחים בטלסקופ אווירי שהקים בשטחי מצפה הכוכבים של פריז. קסיני קרא לארבעת הירחים שגילה בשם "Sidera Lodoicea" - "הירחים של לואי" לכבודו של לואי ה-14, מלך צרפת.

בסוף המאה ה-17 אסטרונומים קראו לארבעת הירחים, וכן לירח טיטאן בשמות "שבתאי 1" עד "שבתאי 5" (לפי סידרם: טתיס, דיוני, ריאה, טיטאן ויאפטוס). לאחר שהתגלו הירחים מימס ואנקלדוס בשנת 1789 שונה המספור בהתאם, כאשר שני הירחים שהתגלו זכו לשמות "שבתאי 1" ו"שבתאי 2" והחמישה האחרים קודמו ונקראי "שבתאי 3" עד "שבתאי 7" בהתאמה.

השמות המודרניים של שבעת הירחים ניתנו על ידי ג'ון הרשל (בנו של ויליאם הרשל, מגלה מימס ואנקלדוס, בספרו משנת 1874, כאשר הוא נתן לירחים את השמות של הטיטאנים מהמיתולגיה היוונית - האחים והאחיות של קרונוס (הוא סטורנוס - שמו הלועזי של שבתאי).

טתיס נקרא על שם הטיטנית טתיס מהמיתולוגיה היוונית.

מסלולו של טתיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור המשווה בין גודלם של כדור הארץ, הירח וטתיס.

מסלולו של טתיס הוא במרחק של 295,000 ק"מ ממרכזו של שבתאי (4.4 פעמים קוטרו של שבתאי). נטיית המסלול היא 1°. האקסצנטריות של המסלול זניחה. טתיס נע בתהודה מסלולית עם מימס, אך זו אינה גורמית לאקסצנטריות של המסלול.

מסלולו של טתיס נמצא בתוך השדה המגנטי של שבתאי (המגנטוספרה של שבתאי).

טתיס נע במסלול משותף עם הירחים טלסטו וקליפסו, הנעים בנקודת לגראנז' L4 ‏(60° לפני טתיס) ו- L5 ‏(60° אחרי טתיס) על אותו המסלול.

מאפיינים פיזיים של טתיס (תיאור פני השטח)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טתיס הוא הירח ה-16 בגודלו במערכת השמש. קוטרו 531 קילומטרים. משקלו של טתיס 20‏10 × 6.17 (0.000103 ממשקל כדור הארץ), היינו פחות מ-1% ממשקל הירח. צפיפותו של טתיס היא 0.98 גרם לסמ"ק, דבר המעיד על כך שהוא מורכב ברובו מקרח.

פני השטח של טתיס מחזירים אור גלוי יותר מכל גוף אחר במערכת השמש, האלבדו של טתיס הוא 1.229, דבר המעיד על כך שפני השטח של טתיס מכוסים קרח (ובשל כך פני השטח נראים חלקים באופן יחסי).

קולאז' מתצלומי הגשושית קסיני, המראה את פני השטח של טתיס.
הקוטב הדרומי (מימין) והקוטב הצפוני (משמאל) של טתיס.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]