קפיצת הדרך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בספרות האגדה היהודית, קפיצת הדרך היא מעבר מהיר ביותר ממקום למקום, בדרך נס.

משמעות הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הבנה פשטנית של המושג, פירוש המילה "קפיצה" בביטוי זה היא "ניתור", דהיינו שהמהלך בדרך "קופץ" פתאום. עם זאת, לפי מילון אבן-שושן, משמעות המילה בהקשר זה, כפי השימוש הנפוץ בתלמוד, היא "סגירה, קימוץ, הידוק".[א]לפי פירוש זה לא העובר מנתר, אלא דרכו עוברת שינוי טופולוגי המקרב את שני קצותיה זה לזה.

במקורות היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפיצת הדרך מופיעה בברייתא בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין, דף צ"ה, עמוד א'), האומרת כי "שלושה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו ואבישי בן צרויה". לפי הגמרא שם, קפיצת הדרך סייעה לעבד אברהם להגיע מארץ ישראל לארם נהריים בראש שיירה של עשרה גמלים בתוך יום אחד.

גם בתלמוד הירושלמי (מסכת מעשר שני, פרק ה', הלכה ב') מופיע סיפור על רועה מארץ ישראל שרץ אחר שורו ומצא עצמו בבבל.

רב האי גאון דן ארוכות בהפרכתן של אמונות כי אנשים שאינם נביאים יכולים לגרום למעשי ניסים על ידי שימוש ב"שמות הקדושים". בתשובתו לחכמי קירואן, התייחס למסורתם של יהודי ספרד כי "מר רב נטרונאי גאון זצ"ל בקפיצת הדרך בא אליהם מבבל", וכותב "שמא אדם רמאי נזדמן להם ואמר אני נטרונאי".

בסיפורי חסידים קפיצת הדרך משמשת כמוטיב נפוץ, ובפרט מספרים על הבעל שם טוב שזכה לקפיצת הדרך. כך, למשל, מספר ש"י עגנון, בספרו "ימים נוראים": "פעם אחת במוצאי יום כיפור נסע הבעש"ט ז"ל כדרכו בקודש על ידי שם של קפיצת הדרך. פרחו הסוסים וטסו עם העגלה כחץ מקשת."

בספרות העברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפיצת הדרך היא מוטיב מרכזי בסיפורו של יהודה לייב גורדון, הנקרא בשם זה.[1]

סיפורו הקצר של ש"י עגנון, "מעשה העז" (פורסם בשנת 1921), הוא עיבוד למעשייה עממית העוסקת בעז שמצאה מערה המאפשרת קפיצת הדרך מפולין לארץ ישראל, כך שהמסע נמשך "שעה או שתים, ואולי יום או יומים". גם בסיפור "בלבב ימים" (פורסם בשנת 1934) מספר חנניה: "פעם אחת רצה אותו גזלן בעל התפילין להוליכני דרך מחילה אחת לארץ ישראל".

בנוסף למשמעות הנסית שבביטוי "קפיצת הדרך", הוא משמש גם כדי לתאר פעולה שנעשתה במהירות רבה כדרך הטבע. כך, למשל, כתב ביאליק, בסיפורו "יום שישי": "הדרך הייתה טובה וחלקה והסוסה זריזה, ממש קפיצת הדרך".

בספרות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של תנועה פלאית כזו חביב על סופרי מדע בדיוני ולעתים הם מוסיפים לה נופך מדעי כגון שימוש בחור תולעת. בספר "חולית" מאת פרנק הרברט, Kwisatz Haderach ("קפיצת הדרך" בתרגום לעברית של הספר) היא דמות המסוגלת לבצע מעשים על-טבעיים ולראות את הנולד.

"קפיצת הדרך" מבוטאת גם בסונטה 44 של שייקספיר העוסקת בכוחה של מחשבה לנוע חיש קל לכל מקום שאליו תחפוץ להגיע ולהניע עמה את חושב המחשבה.

No matter then although my foot did stand
Upon the farthest earth removed from thee;
For nimble thought can jump both sea and land
As soon as think the place where he would be.

אֵין בְּכָךְ מָה אִם הָיְתָה כַּף רַגְלִי אָז נִצֶּבֶת
עַל פְּנֵי אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת מֵאִתְּךָ עַד קַצְווֹת;
כִּי מַחְשֶׁבֶת בִּיעָף תְּדַלֵּג עַל יָם וְיַבֶּשֶׁת
אַךְ תַּחְשֹׁב הֵיכָן לִהְיוֹת.

מתוך בְּשׁוּרוֹת נִצְחִיּוֹת: סונטות שייקספיר, תרגום: יעקב אוסטרובר, הוצאה עצמית, 2017

בפיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהור קוונטי היא תופעה פיזיקלית קיימת, שבה בהסתברות נמוכה עשויים חלקיקי יסוד לעבור דרך קיר פוטנציאל. התופעה היא בעלת שימוש נרחב בזכרונות הבזק. עם זאת, ההסתברות לקפיצת הדרך, היינו למנהור קוונטי של גופים מאקרוסקופים כגון בני אדם, אפסית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל, משמעות הביטוי "קפיצת יד" היא סגירת היד (בקמצנות)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י"ל גורדון, קפיצת הדרך, פרויקט בן יהודה