קרב קלושינו
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת רוסיה–פולין (1605–1618) | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 4 ביולי 1610 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ליד עיירה קלושינו (מחוז סמולנסק) | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
55°39′27″N 34°55′48″E / 55.6575°N 34.93°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פולני מכריע | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב קלושינו (ברוסית: Битва при Клушине, בפולנית: Bitwa pod Kłuszynem) נערך בין צבא רוסיה הצארית לבין כוחות האיחוד הפולני-ליטאי ב-4 ביולי 1610, במסגרת מלחמת רוסיה–פולין ובמהלך תקופת הצרות, והסתיים בניצחון פולני מכריע.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוני 1610 צבא רוסי-שוודי שחרר את מוסקבה ממצור של דמיטרי הכוזב השני. מפקד הצבא מיכאל סקופין-שויסקי נפטר באופן מפתיע והפיקוד הועבר לאח של הצאר - דמיטרי שויסקי. הצבא החל בתנועה לכיוון סמולנסק במטרה להסיר את המצור הפולני מהעיר. זיגמונט השלישי, מלך פולין ללא הפסקת מצור על סמולנסק שלח לכיוון הרוסים יחידת פרשים תחת פיקודו של הטמאן סטניסלאב ז'ולקבסקי. הכוחות הקדמיים של הרוסים נעצרו על ידי הפולנים והתמקמו במבצר קטן. ב-23 ביוני הכוח הראשי של הרוסים התקרב למבצר. ראשי הכוח הרוסי דמיטרי שויסקי, יאקוב דלגרדי וגורן ידעו היטב על יחסי הכוחות והתכוונו עם שחר להתחיל במתקפה. כל הלילה הם בילו בשתייה והכנות לחלוקת השלל הצפוי. ז'ולקבסקי ידע על כך שכוחות שכירי חרב (בעיקר שוודים אך גם אנגלים וצרפתים) לא קיבלו את משכורתם בזמן. הכסף למעשה עבר מהרוסים למפקד הכוחות הזרים אך יאקב דלגרדי החליט להעביר את התשלום רק לאחר הקרב תוך "חיסכון" בכספים של ההרוגים הצפויים. המטה של ז'ולקבסקי לאחר התלבטויות החליט להתחיל במתקפה לילית בתקווה להביס את הכוח העודף.
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הלילה רוב הכוח הפולני נע לכיוון הצבא הרוסי תוך השארת רק כ-700 לוחמים ליד המבצר. מעבר דרך היערות היה קשה והתותחים נשארו מאחור. עם שחר הכוחות הפולנים היו קרוב למחנה רוסי-שוודי, אך לקח להם כשעה להתארגנות לקרב. כתוצאה מכך המתקפה כבר לא הייתה הפתעה שלמה. שוודים התארגנו להגנה וכ-10 התקפות פרשים פולנים לא הצליחו לשבור את קווי ההגנה של השוודים. לעומת זאת, הכוחות הרוסים לא עמדו בלחץ והחלו בנסיגה. דמיטרי שויסקי ראה את המצב אך לא שלח תגבורת שהייתה ברשותו. כתוצאה מכך הגדוד הרוסי נמלט משדה הקרב. בינתיים התותחים הפולנים הגיעו לשדה הקרב ולאור האש הכבדה, השוודים החלו בנסיגה והתארגנות מחדש. בשלב זה הפרשים הצרפתים (חלק של הכוח הרוסי) ביצעו מתקפה אך היא הייתה כושלת. תוך רדיפת הכוחות הצרפתים, הפולנים הגיעו למחנה הרוסי. למרות זאת, שויסקי עם עתודה של 5,000 לוחמים ו-18 תותחים המתין ללא התערבות ממשית במהלך הקרב. בשלב זה, שכירי החרב השוודים, האנגלים והצרפתים שהיו ממורמרים באי-העברת המשכורת במועד החלו לנטוש את שדה הקרב. הרוסים החלו בחלוקת הכספים לשוודים, אך אנגלים וצרפתים שלא קבלו את חלקם החלו בביזה של המחנה הרוסי. בשלב זה ז'ולקבסקי הצליח להגיע להסכם עם מפקדי הכוח השוודי שכל שכירי החרב השוודים, הצרפתים והאנגלים יכולים לעזוב את שדה הקרב עם הכספים שברשותם. במצב זה הרוסים החלו בנסיגה כוללת תוך נטישת המחנה. כל המחנה כולל תותחים, דגלים, כספים רבים וכו' נתפס על ידי הפולנים.
השלכות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא הרוסי נמלט משדה הקרב ולמעשה לא היה יכול להמשיך במאבק המזוין. תוך זמן קצר וסילי שויסקי סולק מהשלטון. השלטון הועבר למועצה בויארית שנשבעו למלך פולין ונתנו לסטניסלאב ז'ולקבסקי להיכנס למוסקבה. וסילי שויסקי ואחיו הועברו לוורשה.
המצור על סמולנסק נמשך עוד כשנה והעיר נכבשה רק ביוני 1611 לאחר 20 חודשי מצור.
