קרל גאורג פון ראומר
 | |
| לידה |
9 באפריל 1783 ורליץ, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
2 ביוני 1865 (בגיל 82) ארלנגן, ממלכת בוואריה |
| מקום קבורה |
ארלנגן |
| השכלה | |
| מעסיק |
אוניברסיטת ורוצלב, אוניברסיטת האלה-ויטנברג, אוניברסיטת ארלנגן-נירנברג |
  | |
קַרְל גֶאוֹרְג פוֹן רַאוּמֶר (בגרמנית: Karl Georg von Raumer; 9 באפריל 1783 – 2 ביוני 1865) היה גאולוג, גאוגרף ומחנך גרמני בן למשפחת האצולה של פון ראומר. הוא העניק את השם למסיב הריין (אנ').
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פון ראומר נולד בוורליץ בדוכסות אנהלט-דסאו. הוא היה בנם של גאורג פרידריך פון ראומר (1755–1822), שהיה קמרדירקטור (Kammerdirektor, כלומר מנהל הלשכה, פקיד ראשי במחלקה הפיננסית) באנהלט ותרם רבות לחקלאות, ושל שרלוטה לואיזה אדלהייט דה מארס (1761–1811), בתו של יוהאן נואה דה מארס מראגון, ואחיו של ההיסטוריון פרידריך פון ראומר. לאחר שלמד בגימנסיה של יואכימשטאל, הוא למד תחילה משפטים ומינהל ציבורי באוניברסיטאות האלה וגטינגן, אך בעצת המדען הנורווגי הנריק שטפנס (אנ'), לאחר הבחינות שלו, השלים תואר ב"גאוגנוזיה" (השם הקודם למדע הגאולוגיה) ומינרלוגיה אצל אברהם גוטלוב ורנר באקדמיית הכרייה של פרייברג (אנ'). בשנים 1808 עד 1809 הוא יצא לסיור לימודי לפריז שבצרפת עם חברו מוריץ פון אנגלהרדט (אנ').
בשנת 1810, בהתערבות אחיו, ראומר התקבל בתחילה כמזכיר במחלקת הכרייה בברלין, אך שנה לאחר מכן עבר כפרופסור למינרלוגיה באוניברסיטת ברסלאו. הוא לימד וחקר כאן עד 1819, אך בינתיים השתתף בכיבוש פריז ב-1813/14 כמתנדב וכשליש תחת הגנרל אוגוסט ניידהרדט פון גנייזנאו במסגרת המערכה בגרמניה (1813). בשנת 1812 מינתה אותו האקדמיה הבווארית למדעים ומדעי הרוח (אנ') לחבר מקביל.[1]
עקב תמיכתו באחוות ברסלאו הוותיקה של ראצ'קס (גר'), הוא נקלע לעימות עם הממונה עליו, וכתוצאה מתקנות קרלסבאד, הועבר לאוניברסיטת האלה-ויטנברג ולמשרד הכרייה הבכיר שם.
לאחר שנתקל בעוינות גם כאן, הוא נפרד ב-1823 ובתחילה הצטרף למוסד החינוכי של נירנברג בניהולו של המחנך הרפורמי היינריך דיטמר (גר'). בשל מחויבותו לחינוך דתי למהדרין ברוח הפייטיזם, שאותו הצליח ליישם שם רק בקושי ניכר, איבד בית הספר את כל תלמידיו עד 1826 ונאלץ להיסגר ב-1827. פון ראומר מונה לאחר מכן לפרופסור לידיעת הטבע והמינרלוגיה באוניברסיטת ארלנגן-נירנברג (אנ'), שם לימד עד סוף ימיו. גם כאן הוא יצר קשר במהירות עם התאולוגים כריסטיאן קראפט (גר'), וילהלם לוהה (אנ') ואחרים, איתם המשיך לתמוך בתנועת התחייה (גר') הפרוטסטנטית המתעצמת של אותה תקופה. יחד הם הפכו למבשרים או המייסדים של מה שנקרא אסכולת ארלנגר (גר').
בהקשר למחויבות זו, היה פון ראומר גורם מרכזי בהקמת "מרכז ההצלה לנערים עניים בנירנברג" (Armen-Knaben-Rettungsanstalt Nürnberg) הראשון, לימים "פיילהוף" (Veilhof), וכן חוגים לבנות, ובשנת 1849, מה שנקרא "בית הצלה". ברוח המיסיון הפנימי (אנ') של יוהאן היינריך ויכרן (אנ') בארלנגן. בנוסף, פון ראומר היה אחד המכינים לקונגרס כנסיית ויטנברג ב-1848 והיה עורך שותף של ה-Evangelische Kirchenzeitung (עיתון הכנסייה האוונגליסטית) ושל Erlanger Zeitschrift für Protestantismus und Kirche (המגזין של ארלנגן לפרוטסטנטיות וכנסייה). באותן שנים כתב את עבודתו החינוכית העיקרית, Geschichte der Pädagogik (תולדות הפדגוגיה), שבה ניסח את הכיוון ה"התעוררות השמרנית" שלו בניגוד ברור לתזות של ז'אן-ז'אק רוסו ואדולף דיסטרווג (אנ').
בשל מחויבותו הבלתי נלאית לצורכי האנשים בעיר, הפך קרל פון ראומר לאזרח כבוד של העיר ארלנגן ב-1861. הוא מת בארלנגן וקבור בה.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרל גאורג לודוויג פון ראומר היה נשוי לפרידריקה רייכארדט (Friederike Reichardt; 1790–1869), בתם של המלחין יוהאן פרידריך רייכארדט ויוהאן וילהלמינה דורותיאה אלברטי. יחד נולדו להם שני בנים וארבע בנות: הבלשן והחוקר הגרמני רודולף פון ראומר והשופט בעיירה דינקלסביל האנס פון ראומר, לימים חבר האספה הלאומית של פרנקפורט. הבנות דורותיאה (1812–1844), שנישאה למנהל המיסיון פטר הלר, אנה (1825–1888), שנישאה לכומר הנס ניקולאוס הנסן, סופי (1827–1863), שנישאה לפרופסור לתאולוגיה מדורפט אלכסנדר פון אוטינגן (אנ'), ואגנס פון ראומר (1830–1894). בשל הקשר שלו למשפחת רייכארדט, היה ראומר אחד מהאורחים הקבועים של Herberge der Romantik (אכסניית הרומנטיקה), כפי שנקרא גם הגן הפרטי של חמו. זה היה מקום מפגש תרבותי בגיבכנשטיין, שבו נפגשו בקביעות ידוענים מדעיים ומוזיקליים-ספרותיים כדי להחליף רעיונות וליצור מוזיקה יחד.
ההיסטוריון המאוחר יותר קורט פון ראומר היה אחד מניניו. קרל פון ראומר היה גם בן דודו של ארנסט לודוויג פון גרלאך (אנ') ושל אחיו.
עקב מעברו לבוואריה היה פון ראומר גם המייסד של הענף הבווארי של משפחת האצולה של פון ראומר.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Geognostische Fragmente (1811) - פרגמנטים גאוגנוסטיים
- Der Granit des Riesengebirges (1813) – הגרניט של רכס רייזנגבירגה
- Das Gebirge Niederschlesiens, der Grafschaft Glatz und eines Theils von Böhmen und der Oberlausitz (1819) - הרי שלזיה התחתונה, מחוז גלץ וחלק מבוהמיה ולוסציה עילית
- A B C Buch der Krystallkunde (1817, 1821) – האלף בית של הקריסטלוגרפיה
- Lehrbuch der allgemeinen Geographie (1832) – מדריך לגאוגרפיה כללית
- Kreuzzüge, (1840–64)) – מסעות הצלב
- Geschichte der Pädagogik (1846–55) – תולדות הפדגוגיה ב-4 כרכים
- Beschreibrung der Erdoberfläche (1866) – תיאור פני כדור הארץ
הוא גם כתב אוטוביוגרפיה, שפורסמה לאחר מותו ב-1866.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Kurt von Raumer, Literatur von und über Karl Georg von Raumer im Katalog der Deutschen Nationalbibliothek
- Werke von und über Karl Georg von Raumer in der Deutschen Digitalen Bibliothek