ראשית לימודים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראשית לימודים
Reshit Limudim Front.jpg
עמוד השער של המהדורה הראשונה, 1788
מידע כללי
מאת ברוך לינדא
שפת המקור עברית
סוגה מדע
הוצאה
הוצאה דפוס חברת חנוך נערים
שנת הוצאה 1788
מספר עמודים 318
קישורים חיצוניים
OCLC 403866588
דף מתוך הספר לחצו לתצוגה מוגדלת

ראשית לימודים (בשם הכותר: ראשית לִמודים: כולל עשר שערים בחכמות לִמודיות וטבעיות) הוא ספר מדע עברי מאת ברוך לינדא שראה אור במחצית השנייה של המאה ה-18 (חלקו הראשון ראה אור בברלין בשנת תקמ"ט-1788, והשני בדסאו בשנת 1810; שני חלקי הספר נדפסו יחדיו ב-1869 בלמברג).

הספר נכתב במקורו כספר לימוד, אולם בשל אופיו האנציקלופדי היה לאנציקלופדיה מדעית פופולרית בקרב יהודים מאז הופעתו של חלקו הראשון ובמשך קרוב ל-100 שנה.[1][2] לדברי חוקר תנועת ההשכלה, שמואל פיינר היה הספר "ספר המדע החשוב והמעודכן ביותר בארון הספרים העברי בשלהי המאה השמונה עשרה"[3].

אופי הספר ומבנהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדא בן ה-30 נענה לקריאתו של נפתלי הרץ וייזל לספק למערכת החינוך היהודית-משכילית ספר להוראת מקצועות מודרניים וחיבר את הספר במגמה להעשיר את ארון הספרים המדעי בעברית בראשית תקופת ההשכלה היהודית. הספר חובר בהשראת ספרי הלימוד של תנועת הפילנתרופיניזם שצמחה בתקופת הנאורות בגרמניה.[4]

מטרתו המוצהרת של הספר הייתה להיות ספר לימוד שיחבב על הילדים את המדעים וקהל היעד שלו היה תלמידי בתי ספר משכיליים כגון "חינוך נערים" בברלין. הספר היה חומר הוראה מעשי, אך גם הצהרה שילדי היהודים לא ייפלו עוד בידיעותיהם את עולם המדע מילדי אומות העולם:

והנה אם לכל חכמה ולשון אשר בסביבותנו נפתחו נתיבים רבים בלמודים האלה לחנך בהם נעריהם, ואנחנו עם ה' אשר אך למענינו נתנו החכמות והמדעות... ולא נעמולה להורות דרך נערי בני עמנו הלא חרפה תהיה לנו? נקחה אותה גבולינו ויהיו לנו אבני פנות לייסד עליהם חל וחומה... ויהיו לנו ולזרענו לאות עולם ולתפארת.

מן ההקדמה

הספר נחלק לעשרה מדורים בשני חלקים. החלק הראשון כלל ידע בתחומי אסטרונומיה; תולדות הטבע – ובמסגרת זו זואולוגיה ("מסיפורי הטבע מבעלי חיים, סוגיהם מיניהם, מקום תנוחתם וסגולתם", בלשונו של לינדא), בוטניקה ("מסיפורי הטבע ממיני צמח: פּפלַאנצן-רַייך [=גרמנית: 'ממלכת הצמחים']") ומינרולוגיה ("ממיני דומם ומחצוב: שטיין-רייך [='ממלכת האבנים']"); אנטומיה אנושית ("מאדם, מיניהו, איכותו וכמותו, בניַן גופו, עצמיו, גידיו, תנועת דמו וקצת מחכמת הניתוח"); גאוגרפיה וקלימטולוגיה. החלק השני כלל ידע בפיזיקה, מכניקה וכימיה. מחצית החלק הראשון הוקדשה לתולדות הטבע, וכמחצית מהעמודים שהוקדשו לטבע מונים את בעלי החיים לפי שיטת המיון של לינאוס. שליש מן החלק הראשון הוקדש לגאוגרפיה ובו הצגה שיטתית ומפורטת של כל מדינות אירופה של זמנו.

הספר נכתב בעברית. ללשון העברית היו אמנם מונחים במתמטיקה ואסטרונומיה בזכות העיסוק במדעים אלה בעברית של ימי הביניים, אך היא הייתה דלה מאד במונחים בתחום יתר מדעי הטבע ומדעי המדינה. למתן שמות ומונחים השתמש לינדא בשמות מן המקרא והגמרא ובתחדישים המבוססים על תרגום שאילה מגרמנית עבור בעלי חיים ונושאים שלא נודעו למחברים עבריים לפני כן. כך למשל שמו של הקרנף בגרמנית הוא Nashorn (קרן-אף), ולינדא חידש ותרגם זאת מילולית ל"קרן החוטם".[5] רבים מחידושי המילים של לינדא בספר זה נותרו בשפה העברית לאורך דורות, וחלקם עד ימינו.[2][6]

במקום הסכמה רבנית צירף לינדא לספרו הקדמות מאת הרופאים וחוקרי הטבע היהודים-גרמנים מרכוס אליעזר בלוך ("האדון הרופא החכם החוקר הטבעי המפואר") ומרכוס הרץ ("האדון הרופא החוקר הפילוסוף הטבעי המפואר").[7]

עדות לרמת העדכניות של הספר היא האיזכור הראשון של כוכב הלכת אורנוס בעברית. כוכב הלכת החדש התגלה על ידי ויליאם הרשל רק כשבע שנים לפני הופעתו של הספר: "והנה בשנת תקמ"ח 1781 למספר הנוצרים נגלה לעין אחד מחכמי החוזי[ם] במדינת ענגלאנד [=אנגליה] אור כוכב אחד אשר יסובב בלכתו לשמש / אך הוא רחוק במאֹד מאד ממנו / עד כי לא נוכל לדעת עוד זמן סִבובו מרחקו וגדלו / והוא קרא אותו בשם (אוראנוס)"[8].

הדפסות והוצאות לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדא הוציא את חלקו הראשון של ספרו בהוצאת חברת חינוך נערים ("חברת שוחרי הטוב והתושייה") בשיא פריחת ההשכלה בברלין וזכה להדים חיוביים ביותר מחוג "המאסף". עורך "המאסף", יצחק אייכל, כתב רשימת ביקורת שבה הפציר במשכילים לרכוש אותו כדי שלינדא יוכל להוציא לאור גם את החלק השני וללוותו באיורים והמחשות:[9]

יראו ישרים וישמחו על דברי הספר הלזה, כי דבר חדש הוא בישראל, לא נכתב בם ספר מיוחד עד הנה.

יצחק אייכל, בקורת ספרים חדשים, המאסף' ה, כד-כז[10]

ואולם, קשיים שונים הקשו על לינדא להוציא לאור את חלקו השני של הספר: חבורת המשכילים המוקדמים התפוררה בשנות ה-90 של המאה ה-18; המלחמות הנפוליאוניות ערערו את הכלכלה; ועלותו של ספר מאויר כרצוי הייתה גבוהה מאוד. בנוסף, חלק מנמעני הספר למדו כבר גרמנית ולטינית ויכלו להשיג את ידיעותיהם המדעיות בספרות מקור חדישה יותר. החלק השני נדפס לבסוף בשנת 1810 (ה'תק"ע) על ידי התגייסותם של מורים מבית הספר המשכילי בדסאו, משה (בן-אורי) פיליפסון ויוסף וולף (וואלף).

בשנת 1815, לאחר קונגרס וינה, ששינה את מפת אירופה, עלה צורך לעדכן את חלקו של הספר העוסק בגאוגרפיה ולפיכך הוא נדפס בפעם השלישית בדפוס דפוס רפאל נפתלי הירץ ובנו אהרן שלמה שפירא בקרקוב, בתוספות ושינויים בחלק המתאים.

התקבלות ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לינדא זכה לתמיכה ולשבחים מצד חבריו המשכילים על כך שכלל בספרו תחומי דעת שלא נכללו עד אז בשום ספר עברי ובכללם ידע מדעי עדכני כגון באנטומיה ובחוקי הרבייה.[11] ראשי המשכילים ראו בו ספר לימוד חשוב. בהקדמתו לספר כתב בלוך: "והנני מבקש מכל אוהבי ומיודעי לתת את הספר הזה ביד מורי ילדיהם, למען טוב להם", ואייכל כתב בביקורתו שהספר חיוני לילדים הן להכרת העולם והן לשיפור העברית, ורק הצטער שאין בספר (בחלקו הראשון) איורים ושרטוטים, כמו בספרי הגויים (למשל בספרו של יוהאן ברנהרד באזדוב).

ואולם, לינדא לא היה מורה ולא חיבר טקסט דידקטי; עולם בתי הספר המשכיליים היה זעיר, ובעולם היהודי לא הייתה כל מסורת של כתיבת ספרי לימוד. לעומת זאת, הפורמט האנציקלופדי היה מוכר יותר לקהל היהודי הרחב. כך פנה הספר לא רק לתלמידים אלא לכל יהודי שביקש לרכוש השכלה מודרנית, ומשכילים שונים, בהם שניאור זק"ש ומאיר לטריס, דיווחו על מקומו החשוב של הספר בעולמם.[12]

אך לא רק משכילים, אלא גם יהודים מסורתיים מצאו בספר מידע ועניין והוא אִפשר להציג בפניהם את הידע המדעי העדכני. כך למשל שמעון, בנו של הרב דוד אופנהיים, העתיק מ"ראשית לימודים" חלקים באסטרונומיה לספרו "עמוד השחר",[13] והרב פנחס אליהו הורביץ העתיק ממנו חלקים לספרו "ספר הברית השלם". בעל "ספר הברית" הכיר היטב את "ראשית לימודים" והוא אף מתפלמס מולו כמייצגו של הידע המודרני של התקופה.[14]

מיעוט הביקוש לספרי מדע בעברית, עקב ידיעת שפות בקרב יהודים והקושי הכלכלי בהדפסתם, הביאו לכך שהספר נותר פופולרי ביותר כאנציקלופדיה המדעית העברית בה"א הידיעה עד מחצית המאה ה-19. שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) התלונן ב-1856 שכבר ארבעה עשורים מהווה "ראשית לימודים" את המקור המדעי היחיד בעברית. מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ'), שהִרבה בכתיבת מדע פופולרי עבור היהודים, כבר סיווג את הספר כמיושן, שטחי, בלתי-אמין וקשה להבנה (בין "ספרים ישנים... [ש]דבריהם אך מעטים המה ונער יכתבם, ומעט מזער מצאצאי הטבע הלא המה נזכרים בספריהם כמעט אך בשמותם לבד, מבלי הודיע לנו תכונתם וטבעם וארחות חייהם... שפתיהם לא ברור מִלֵּלוֹ ודבריהם שאובים ממקור אכזב").[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס 2013
* Tal Kogman, Baruch Lindau's Rešit Limmudim (1788) and Its German Source: A Case Study of the Interaction between the Haskalah and German Philanthropismus, in: Aleph: Historical Studies in Science and Judaism, Volume 9, Number 2, 2009, pp. 277-304

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס 2013 עמ' 54-56
  2. ^ 2.0 2.1 דורון רובינשטיין, מה לפורים ולמנהג ממשלת בריטניא הגדולה, האקדמיה ללשון העברית
  3. ^ שמואל פיינר, "מהפכת הנאורות" מרכז זלמן שזר תשס"ב, עמ' 297
  4. ^ טל קוגמן, המשכילים במדעים: חינוך יהודי למדעים במרחב דובר הגרמנית בעת החדשה, הוצאת מאגנס, 2013, עמ' 57, 61.
  5. ^ אילון גלעד, מתי התחלנו להשתמש במילה התקרנפות‬, באתר הארץ, 18 בינואר 2013.
  6. ^ קוגמן, עמ' 33
  7. ^ שלום יעקב אבראמאויץעת לדבר, המליץ, 31 בינואר 1871.
  8. ^ אזכור ראשון לגילוי אורנוס בעברית, בספר "ראשית לימודים" מאת ברוך לינדא, ברלין 1788 ה' ע"ב
  9. ^ קוגמן, עמ' 51
  10. ^ מצוטט אצל קוגמן עמ' 52
  11. ^ קוגמן, עמ' 65-67
  12. ^ קוגמן, עמ' 53, 76
  13. ^ קוגמן, עמ' 53
  14. ^ ירון בן -עמי, האם חי יכול להווצר מדומם? דיון בסוגיה מחולין קכו ע"ב.
  15. ^ שלום יעקב אברמָויץ, "פתח דבר", ‫ספר תולדֹת הטבע, כרך ב, ז'יטומיר: דפוס א.ש. שאדאָוו, תרכ"ז 1866, עמ' II.