רבקה שטורמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

רבקה שְׁטוּרְמן (1903, ורשה, פולין - ט' בטבת תשס"א, 3 בינואר 2001, עין חרוד מאוחד) הייתה כוריאוגרפית ישראלית, מחלוצי המחול העברי בארץ ישראל.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטורמן נולדה בשנת 1903 בעיר ורשה שבפולין. משם היגרה עם משפחתה לברלין, ובגיל 17 הצטרפה לתנועת נוער יהודית בגרמניה. כבר בצעירותה התנסתה בכוראוגרפיה ולמדה מחול בשאיפה להיות מורה למחול. בתנועת הנוער היהודית בגרמניה פגשה שטורמן לראשונה את גורית קדמן, שהגיעה במשלחת מארץ ישראל לגרמניה. בהמשך הקימו השתיים את תנועת ריקודי העם הישראלית בגרמניה.[2]

שטורמן חלמה להיות חלוצה בארץ ישראל בעקבות מפגשה עם השליחים מהארץ, והחליטה ללמוד עברית, גננות לילדים וחקלאות. בשנות חייה בגרמניה הכירה את מנחם שטורמן (1898~–1964), יליד רוסיה שעלה לארץ בילדותו, אשר למד שם וטרינריה.[3] שנים לאחר היכרותם השניים נישאו.[2]

בשנת 1929 עלתה שטורמן לארץ ישראל יחד עם אחותה הגדולה אווה ובעלה מנחם, עמו התיישבה במושב כפר יחזקאל שבעמק יזרעאל. לאחר שמונה שנים של מגורים בכפר יחזקאל, עברו מנחם ורבקה שטורמן לקיבוץ עין חרוד. שם נולדו שני ילדיהם – דליה וחיים.

בשנת 1964 התאלמנה. היא נשארה לגור בעין חרוד עד סוף ימיה, ושם נקברה. בשנה האחרונה לחייה עברה שטורמן לבית אבות בקיבוץ שדה נחום. היא נפטרה בשנתה ב-3 בינואר 2001, ונקברה בקיבוץ עין חרוד מאוחד.[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עלייתה לארץ רבקה חקרה ויצרה את התנועה העממית-הישראלית. גם בארץ ישראל המשיכה רבקה ליצור ולהפיץ את הריקוד העממי הישראלי, שאותו פיתחה עוד בצעירותה. זו הייתה תחילתם של ריקודי העם בארץ. את הרצון העז ליצור ריקודים חדשים פיתחה בעבודתה בגן הילדים, כאשר הילדים היו רוקדים בהדרכתה לצליליהם של שירים גרמניים.[1] בשנת 1942 הוזמנה שטורמן לבית הספר בקיבוץ גבע כדי ליצור ריקודים להצגת סיום שנת הלימודים שהעלו התלמידים. אירוע זה היה משמעותי והשפיע על תחילת דרכה של היוצרת המתחילה.[2]

בשנת 1944 הציגה רבקה בחג המחולות הראשון בקיבוץ דליה את המחולות הראשונים, ביניהם "הגורן" ו"אני רועה צאני". בשנת 1947 חיברה שטורמן את הריקוד "דבקה גלבוע" בהשפעת הקרבות הכבדים על הר הגלבוע למוזיקה של עמנואל עמירן. בשנת 1949 הקימה להקת מחול בחטיבת הראל בגדוד הפורצים. חיילי הפלמ"ח מגדוד זה ביצעו לראשונה את הריקודים האלה, שחוברו על ידי שטורמן: "דודי לי" ו"אתי לבנון".[2]

במשך שנים, שטורמן הדריכה גננות ומורות על יצירת מחול לילדי בית ספר ולגיל הרך. בשנות ה-50 של המאה ה-20 יצרה מחולות לחגים שבוצעו באירועי יום העצמאות השלישי למדינה בקיבוץ לוחמי הגטאות.[2]

גם בגיל מתקדם המשיכה שטורמן לפעול בתחום המחול: היא הרקידה קשישים, ואף הקימה להקה שהופיעה ברחבי הארץ. כשהפסיקה ליצור יצירות חדשות, החלה ללמוד רפואה משלימה ושיאצו. לפני מותה זכתה שטורמן לקרוא בספר "קומה אחא" שנכתב על חייה ויצירותיה בידי רינה שרת.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רנה שרת, קומה אחא: דרך רבקה שטורמן במחול, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1988.
  • רות גרינברג, "התפתחותו של המחול העממי בארץ ישראל ומפעלה של רבקה שטורמן", בתוך: ציון עוקשי, סיגלית רוזמרין, ישראל רוזנסון (עורכים), במשעולי עבר יהודי: מחקרים וזיכרונות לכבודו של ד"ר צבי גסטוירט, ראש מכללת אפרתה, ירושלים: מכללת אפרתה, תשס"ו, עמ'297–320.
  • ספי בר לב, "רבקה שטורמן (1903–2001)", פרסום של המרכז הבינתחומי לספורט - בית הספר להסמכות והשתלמויות, המועדון לספורט באוניברסיטת ת"א

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ספי בר לב, רבקה שטורמן (1903–2001), פרסום של המרכז הבינתחומי לספורט - ביה"ס להסמכות והשתלמויות, המועדון לספורט באוניברסיטת ת"א
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אביבה אורי, רבקה שטורמן ז"ל, ארגון המרקידים והכוראוגרפים לריקודי עם בישראל ובתפוצות (ארכיון)
  3. ^ עליו ראו הקובץ מנחם שטורמן: לזכרו, עין חרוד: הקיבוץ המאוחד, תשכ"ה; ד"ר מנחם שטורמן, על המשמר, 11 ביוני 1964 (נקרולוג).