רות פייג'
 | |
| לידה |
22 במרץ 1899 אינדיאנפוליס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 1991 (בגיל 92) שיקגו, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות גרייסלנד |
| מעסיק |
Federal Theatre Project |
  | |
רות פייג (באנגלית: Ruth Page; 22 במרץ 1899 – 17 באפריל 1991) הייתה בלרינה וכוריאוגרפית אמריקאית, שיצרה בלטים חדשניים על נושאים אמריקאיים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייג' הייתה נשואה לעורך הדין תומאס הארט פישר משנת 1925 עד 1969, ולצייר אנדרה דלפו מ-1993 עד מותה ב-1991. היא קבורה בבית הקברות גרייסלנד בשיקגו. אחיה של פייג', אירווין פייג', היה רופא ומדען בעל שם.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רות פייג' נולדה באינדיאנפוליס בשנת 1899 ולמדה מחול באופן מקצועי אצל יאן זלווסקי, אדולף בולם, אנריקו צ'קטי, האראלד קרויצברג ומרי ויגמן. היא הופיעה לראשונה בברודוויי ב-1917, ואחר עם להקתה של אנה פבלובה במסע הופעותיה בדרום אמריקה בשנת 1918, ובתיאטרון אודיטוריום בשיקגו ב"יום הולדת האינפנטה" של ג'ון אולדן קרפנטר ב-1919. היא רקדה ללא הפסקה במשך ארבעים השנים הבאות, עם בלט אינטיים של אדולף בולם, בברודוויי ב"מיוזיק בוקס רוויו" של אירווינג ברלין, עם איחוד האמנויות של שיקגו, בלט רוס של דיאגילב, מטרופוליטן אופרה, פסטיבל רוויניה ולהקות האופרה של שיקגו, בלט רוס דה מונטה קרלו, להקת לה בלט אמריקן, יצרה כוריאוגרפיות לכל הלהקות האלה פרט לאחת, כתבה את הכוריאוגרפיה להצגת ברודוויי "מוזיקה בלבי" ב-1947, וכיהנה כמנהלת/כוריאוגרפית לכל אחת מן מן הלהקות השונות שלה עצמה בשיקגו עד לאמצע שנות ה-70'. ב-1937 יצרה את "מתכונת אמריקאית" (שכונה במקור "אישה אמריקאית"), שמקובל לראות בו את הבלט הפמיניסטי הראשון שנוצר בארצות הברית. בתקופה שבין 1943 ל-1946 ערכה ניסויים ב"פואמות ריקוד", ששילבו את עניינה בשירה ובתנועה; התוצאה הייתה "מחולות עם מילים ומוזיקה"
המופעים החדשניים האלה אפשרו לה לתת קול לסובייקטיביות שלה כאישה ולחתור תחת הסטריאוטיפים שרווחו בעולם הבלט שבשליטת גברים.[1]בין מאות יצירות מחול שיצרה יש ציוני דרך בבלט האמריקאי, מחולות עם מילים ומוזיקה, וה"אופרה-אל תוך-בלטים" החדשני שלה.[2][3]
הבלטים של פייג' הושבו לבמה ובוצעו בלהקות בלט ברחבי ארצות הברית, בהן שיקגו, מילווקי, סינסינטי, פיטסברג, ניו יורק ותיאטרון המחול של הרלם, כמו גם באירופה.
רות הסריטה את הבלטים שלה לכל אורך הקריירה שלה וכמה מהם, בהם "פרנקי וג'וני", "האלמנה העליזה" ו"בילי סנדיי" היו לסרטי טלוויזיה זוכי-פרסים. כבר ב-1958, הופיעו חברים בלהקתה, בלט האופרה של שיקגו, בתוכנית של אד סאליבן.
כשרונותיה ככוריאוגרפית יצרו מספר רב של בלטים למוזיקה של מלחינים קלאסיים רבים, בהם מלחיני אופרה. בין היצירות שלהן כתבה כוריאוגרפיה: הסונאטה הפאתטית של בטהובן, "קללת פאוסט" של ברליוז, כרמן של ביזה, הנסיך איגור של בורודין, "אדריאנה לקוברר" של פרנצ'סקו צ'יליאה, "לה פאבוריטה" של דוניצטי, "האהבה המכשפת" של דה פאיה, אמריקאי בפריז של גרשווין, האלמנה העליזה של להאר, "תאיס" של מאסנה, כרמינה בוראנה של אורף, "לה ג'וקונדה" של פונקיילי, בולרו של ראוול, העטלף של יוהאן שטראוס הבן, שלומית של ריכרד שטראוס, "גלתיאה היפה" של סופה, רומיאו ויוליה ומפצח האגוזים של צ'ייקובסקי, "מיניון" של תומא, ואאידה, כוחו של גורל, איל טרובטורה ולה טרוויאטה של ורדי.[4]
רות פייג' היא נושא שני סרטי תעודה זוכי פרסים: "אוריגינל אמריקאי" (הפקות אוטר) ו"רות פייג': רקדנית חד-פעמית" (הפקות תיאה פלום). מורשת רות פייג' שמורה בכמה ארכיבים גדולים, בהם מחלקת המחול במרכז לינקולן, אוסף המחול של אן ברצל בספריית ניוברי ואריבי הסרטים של שיקגו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרכז רות פייג'
- מורשת רות פייג'
- רות פייג', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רות פייג', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ למרבה הצער, אין שום קלטות שמע או סרטוני וידאו של פייג' בביצוע פואמות המחול. ראו ג'וסלין א. מגלין, "Ruth Page: The Woman in the Work (ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד) 240
- ^ Ruth Page - Early Architect of the American Ballet a biographical essay by Joellen A. Meglin on www.danceheritage.org ג'וסלין א. מגלין, "רות פייג', אדריכלית מוקדמת של הבלט האמריקאי", מסה ביוגרפית
- ^ Ruth Page's Obituary in The New York Times www.nytimes.com הספד בניו יורק טיימס, "הרקדנית רות פייג' מתה בגיל 92, נושאת בגאון את נס הכוריאוגרפיה האמריקאית 9 באפריל 1991
- ^ The Ruth Page Collection on the www.Chicagofilmarchives.com See all films in the collection אוסף רות פייג' בארכיב הסרטים של שיקגו