ריצ'רד רוג'רס (אדריכל)

ריצ'רד רוג'רס
Richard Rogers
לידה	23 ביולי 1933; פירנצה, ממלכת איטליה
פטירה	18 בדצמבר 2021 (בגיל 88); לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	בית הספר לאדריכלות של איגוד האדריכלות בלונדון (1959); בית הספר לאדריכלות של ייל (1962); בית ספר סנט ג'ונס, לדרהד; Kingswood House School ;
תקופת הפעילות	? – 18 בדצמבר 2021
זרם באמנות	אדריכלות מודרנית
יצירות ידועות	Kleanthis Vikelidis Stadium, בניין לוידס, בית המשפט האירופאי לזכויות אדם, מרכז ז'ורז' פומפידו, כיפת המילניום, Nittele Tower, סנד
פרסים והוקרה	פרס פריצקר (2007); המעצב המלכותי לתעשייה (2014); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פירנצה (2005); אריה הזהב (2006); פרס אוגוסט פרה (1978); פרימיום אימפריאל (2000); מדליית הזהב המלכותית (1985); עמית המכון המלכותי לאדריכלים בריטים; Knight Bachelor; תוכנית פולברייט
בן או בת זוג	רות רוג'רס (1973); Su Rogers (1960–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	רו רוג'רס

בניין לוידס בנק (עם המנופים הכחולים) של רוג'רס ומאחוריו בניין סוויס רה של נורמן פוסטר

ריצ'רד רוג'רס (באנגלית: Richard Rogers;‏ 23 ביולי 1933 – 18 בדצמבר 2021) היה אדריכל בריטי שנודע בזכות עיצוב מודרניסטי ופונקציונלי של בנייניו. סגנונו התאפיין גם בהחצנה של הסטרוקטורה ופרטי בניין עתירי טכנולוגיה שהיו מוחצנים אף הם. הוא היה שותף (אנ') בכיר במשרד האדריכלים רוג'רס סטירק הרבור ושות' (אנ'), הידוע עד יוני 2020 בשם שותפות ריצ'רד רוג'רס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוג'רס נולד בפירנצה ולמד תחילה בבית הספר לאדריכלות של ה-AA (אנ') בלונדון מ-1954 עד 1959, שם קיבל את הדיפלומה של האיגוד (AA Dipl), ולאחר מכן סיים את לימודיו לתואר שני (M.Arch) בבית הספר לאדריכלות (אנ') באוניברסיטת ייל ב-1962 על מלגת פולברייט.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בייל הכיר רוג'רס את נורמן פוסטר כשותף ללימודים עמו הקים בשנת 1963 את המשרד המשותף עם חזרתם לבריטניה יחד עם נשותיהם סו רוג'רס (אנ') ווונדי צ'יזמן (אנ') (בהתאמה). המשרד שנקרא צוות 4 (אנ'), זכה להצלחה רבה בשנותיו הראשונות והתפרסם כמוביל בסגנון ההיי-טק התעשייתי.

ב-1971 הקים שותפות אחרת עם האדריכל רנצו פיאנו עמו תכנן את מרכז פומפידו בפריז שנחשב לאחת מפריצות הדרך הגדולות של השניים, ומבנה פורץ דרך גם באדריכלות המאה ה-20^[1].

במרץ 2006, קראו פוליטיקאים בניו יורק להפסיק את עבודתו על פרויקט תכנונו מחדש של מרכז קונגרסים על שם ג'ייקוב יעבץ בניו יורק, בשל חברותו בארגון שקרא להחרים את ישראל. בעקבות כך החליט רוג'רס לנתק את קשריו עם הארגון, כדי שעבודתו בפרויקט שעלותו 1.7 מיליארד דולר, לא תיפגע. הארגון, "ארכיטקטים ומתכננים למען צדק בפלסטין", קבוצה של 60 ארכיטקטים שקראו לישראל להפסיק את הקמת גדר ההפרדה ואת הבנייה בהתנחלויות, והשווו את החברות המשתתפות בבנייה בגדה המערבית לאלה שפעלו בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד^[2].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוג'רס זכה לפרסים רבים על תרומתו לאדריכלות, ביניהם מדליית הזהב המלכותית (אנ') של המכון המלכותי לאדריכלים בריטים ב-1985 ופרס סטירלינג על תכנון טרמינל 4 החדש של נמל התעופה מדריד-בראחס במדריד ב-2006. ב-2007 זכה בפרס פריצקר^[3]. הוא גם זכה לתואר אבירות מהמלכה אליזבת' השנייה בשנת 1981^[4].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוג'רס היה נשוי ואב לבן. נפטר ב-18 בדצמבר 2021.

פרויקטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית רוג'רס בווימבלדון, 1967
מרכז ז'ורז' פומפידו, פריז, 1971^[5]
בניין לוידס (אנ'), לונדון, 1979–1984
בניין בית המשפט האירופאי לזכויות אדם (אנ'), שטרסבורג, 1984
כיפת המילניום, לונדון, 1999^[6]
טרמינל 4 של שדה"ת בראחס, מדריד, 2005
מגדל משרדים רחוב ווד 88 (אנ'), לונדון, 1993–2001
בניין הסנדד (אנ'), בניין האספה הלאומית של ויילס, קארדיף, 2006
רחוב לידנהול 122 (אנ') (מגדל ה"פומפייה"), הסיטי של לונדון, 2014^[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד רוג'רס בוויקישיתוף

Richard Rogers Partnership UK
ריצ'רד רוג'רס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נעמה ריבה, האדריכל ריצ'רד רוג'רס מת בגיל 88, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2021

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ניקולס רו, הסטודנט הכושל לאדריכלות שבנה את מרכז פומפידו, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2013
^ סוכנויות הידיעות, בניו יורק קוראים להפסיק עבודת ארכיטקט שתמך בחרם על ישראל, באתר הארץ, 4 במרץ 2006
^ ניו יורק טיימס, פרס פריצקר לאדריכל ריצ'רד רוג'רס, באתר הארץ, 31 במרץ 2007
^ יובל סער, האחים בורולק והאדריכל ריצרד רוג׳רס בין מקבלי המדליות בפסטיבל העיצוב לונדון, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
^ חגית פלג-רותם, ‏30 שנות פומפידו, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2007
^ הנדלסבלאט, ‏לונדון בקדחת המילניום, באתר גלובס, 27 באוקטובר 1999
^ רוברט בות, גרדיאן, הצצה לבניין הגבוה ביותר בלונדון, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014

[1] ניקולס רו, הסטודנט הכושל לאדריכלות שבנה את מרכז פומפידו, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2013

[2] סוכנויות הידיעות, בניו יורק קוראים להפסיק עבודת ארכיטקט שתמך בחרם על ישראל, באתר הארץ, 4 במרץ 2006

[3] ניו יורק טיימס, פרס פריצקר לאדריכל ריצ'רד רוג'רס, באתר הארץ, 31 במרץ 2007

[4] יובל סער, האחים בורולק והאדריכל ריצרד רוג׳רס בין מקבלי המדליות בפסטיבל העיצוב לונדון, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014

[5] חגית פלג-רותם, ‏30 שנות פומפידו, באתר גלובס, 12 באוגוסט 2007

[6] הנדלסבלאט, ‏לונדון בקדחת המילניום, באתר גלובס, 27 באוקטובר 1999

[7] רוברט בות, גרדיאן, הצצה לבניין הגבוה ביותר בלונדון, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

זוכי פרס פריצקר
1979–2000	פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטירלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פוהימיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020	ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך	אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022)