לדלג לתוכן

רם קולהאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רם קולהאס
Remment Lucas Koolhaas
לידה 17 בנובמבר 1944 (בן 81)
רוטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת ארצות השפלה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Fondazione Prada Building, הספרייה המרכזית של סיאטל, בית למואן בבורדו, Torre, בית הנבחרים של הולנד, Kunsthal, Nederlands Dans Theater, Haunted House of Prada עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות, product design עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות דה-קונסטרוקטיביזם עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • בית הספר לאדריכלות של איגוד האדריכלות בלונדון
  • הקולג' לאדריכלות, אמנות ותכנון של אוניברסיטת קורנל עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Madelon Vriesendorp עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס פריצקר (2000)
  • Oeuvre Awards BKVB (2002)
  • פרימיום אימפריאל (2003)
  • אביר בלגיון הכבוד
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • פרס רולף שוק לאמנות חזותית (2022)
  • פרס יאן ורמיר (2013)
  • Prix de l'Équerre d'Argent (1998)
  • פרס האיחוד האירופי לאדריכלות עכשווית (2005)
  • Rotterdam-Maaskant Prize (1986)
  • Wolfert van Borselenpenning (2004)
  • מדליית הזהב המלכותית (2004)
  • RIBA Charles Jencks Award (2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קו רכבת ירוק העובר בצינור נירוסטה המגן מפני רעש במרכז קמפוס טריביון מקורמיק (המכון הטכנולוגי של אילינוי)(אנ'), שיקגו, ארצות הברית

רם קולהאס (בהולנדית: Rem Koolhaas; נולד ב-17 בנובמבר 1944) הוא אדריכל הולנדי, המזוהה עם זרם הדה-קונסטרוקטיביזם. קולהאס נחשב האדריכל המשפיע בדורו בזכות בנייניו וספריו.[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולהאז נולד ברוטרדם, גדל בה ובאמסטרדם ולאחר מכן בג׳קרטה שבאינדונזיה. הוא החל לכתוב תסריטים וכתבות לעיתון "Haagse Post". התחיל את לימודי האדריכלות שלו התחיל בבית הספר של איחוד האדריכלים הבריטי (AA) בלונדון ובהמשך המשיך את לימודיו בארצות הברית.[1] בשנת 1975 שב ללונדון שבה פתח, בביתו, את משרדו עם אשתו ואם ילדיו, מדלון פריסנדורפ, ועם שני שותפים נוספים. מטה המשרד נמצא רוטרדם ולו ארבע שלוחות נוספות וגם מאות עובדים.

ב-1978 יצא לאור ספרו ״הזיית ניו יורק״ שנחשב לעמוד תווך בספרות האדריכלות המודרנית. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת בבל. בשנים אלה הוא התפרסם בעיקר בזכות כתיבתו וכמרצה באוניברסיטת הארוורד, והיקף פעילותו כאדריכל היה מצומצם.

פרסומו הרב הגיע גם מהמאמרים והספרים שכתב: "הזיית ניו יורק - Delirious New York" משנת 1978 והספר S,M,L,XL מ-1995 אותו הוציא בשיתוף עם המעצב הגרפי ברוס מאו, ספר אשר קרא תיגר על הפורמט המקובל של ספרי אדריכלות, ואשר הציג דרך עיון במאמרים, פרויקטים וחומרים גרפיים רבים מספור את רעיונותיו של קולהאס, ואת מצבו של מקצוע האדריכלות כולו. הספר הוביל לחיקויים רבים והשפעתו הייתה רבה.

קולהאס החל בהדרגה לבנות יותר פרויקטים וככל שהשפעתו גברה על דור של אדריכלים צעירים בהולנד ומחוצה לה כך הפך הוא עצמו לאייקון תרבותי, מעמד אשר בו הוא עושה שימוש מודע (יש האומרים סרקסטי) לאורך השנים. בין הפרויקטים הבולטים שלו נמנים מטה הטלוויזיה המרכזית של סין, קאסה דה מוזיקה, תיאטרון המחול ההולנדי ועוד.

בשנת 2000 הוא זכה בפרס פריצקר לאדריכלות ובשנת 2022 זכה בפרס רולף שוק.

כיהן כאוצר הראשי של הביאנלה ה–14 לארכיטקטורה בוונציה ב-2014.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רם קולהאס בוויקישיתוף
זוכי פרס פריצקר
1979–2000 פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטרלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פומיהיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020 ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה - RCR אדריכלים (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024) • ליו ג'יאקון (2025) • סמיליאן ראדיץ' קלארק (2026)
זוכי פרס רולף שוק
לוגיקה ופילוסופיה וילארד ואן אורמאן קוויין (1993) • מייקל דאמט (1995) • דנה סקוט (1997) • ג'ון רולס (1999) • סול קריפקי (2001) • סולומון פפרמן (2003) • יאקו הינטיקה (2005) • תומאס נייגל (2008) • הילרי פטנאם (2011) • דרק פרפיט (2014) • רות מיליקן (2017) • שהרן שלח (2018) • דאג פרביץ, פר מרטין-לוף (2020) • דייוויד קפלן (2022) • איירין היים, האנס קאמפ (2024)
מתמטיקה אליאס מנחם סטיין (1993) • אנדרו ויילס (1995) • מיקיו סאטו (1997) • יורי מאנין (1999) • אליוט לייב (2001) • ריצ'רד סטנלי (2003) • לואיס קפארלי (2005) • אנדרה זמרדי (2008) • מייקל אשבכר (2011) • ייטאנג ז'אנג (2014) • ריצ'רד שואן (2017) • רונלד קויפמן (2018) • ניקולאי ג'ורג'ביץ' מקרוב (2020) • ג'ונתן פילה (2022) • לאי סאנג יאנג (2024)
אמנות חזותית רפאל מונאו (1993) • קלאס אולדנבורג (1995) • טורסטן אנדרסון (1997) • הרצוג ודה מרון (1999) • ג'וזפה פנונה (2001) • סוזן רותנברג (2003) • סג'ימה ונישיזאווה (2005) • מונה חאטום (2008) • מרלן דומה (2011) • לאקאטון וואסאל (2014) • דוריס סלסדו (2017) • אנדרה ברזאני (2018) • פרנסיס אלס (2020) • רם קולהאס (2022) • סטיב מקווין (2024)
מוזיקה אינגוואר לינדהולם (1993) • ג'רג' ליגטי (1995) • יורמה פאנולה (1997) • רביעיית קרונוס (1999) • קאיה סאריאהו (2001) • אן סופי פון אוטר (2003) • מאוריציו קאגל (2005) • גדעון קרמר (2008) • אנדרו מנזה (2011) • הרברט בלומסטדט (2014) • ויין שורטר (2017) • ברברה הניגן (2018) • ג'רג' קורטג (2020) • ויקינגור אולפסון (2022) • אומו סנגארה (2024)
ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רם_קולהאס&oldid=43758403"