לדלג לתוכן

רנצו פיאנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רנצו פיאנו
Renzo Piano
לידה 14 בספטמבר 1937 (בן 88)
ג'נובה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות מגדל השארד, האקדמיה למדעים של קליפורניה, מרכז ז'ורז' פומפידו, Pinacoteca Giovanni e Marella Agnelli, Botin Centre, המפלגה הדמוקרטית החופשית של גרמניה, ספריית מורגן, Intesa Sanpaolo Building, Vulcano Buono, נמל התעופה הבינלאומי של קנסאי, אצטדיון סאן ניקולה, École normale supérieure Paris-Saclay עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה אדריכלות עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Franco Albini, Marco Zanuso, Giuseppe Ciribini, Jean Prouvé, William Laborde עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה הפוליטכניקום של מילאנו (1964) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה פוליטיקאי עצמאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין בלגיון הכבוד (2000)
  • פרס האמנות של ברלין (1995)
  • Sir John Sulman Medal
  • הצלב הגדול של מסדר אלפונסו העשירי החכם (2017)
  • פרס אוגוסט פרה (1978)
  • אריה הזהב (2000)
  • Gold Medal for Italian Architecture
  • מדליית הזהב של AIA (2008)
  • פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (1990)
  • פרס ארסמוס (1995)
  • פרימיום אימפריאל (1995)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (24 במרץ 1990)
  • מדליית הזהב המלכותית (1989)
  • מדליית זהב של מסדר ההצטיינות האיטלקי לתרבות ואמנות (28 במרץ 1994)
  • פרס פריצקר (1998)
  • Prix de l'Équerre d'Argent (2017)
  • Prix de l'Équerre d'Argent (1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מרכז פול קלי

רנצו פיאנו (באיטלקית: Renzo Piano; נולד ב-14 בספטמבר 1937) הוא אדריכל איטלקי זוכה פרס פריצקר לאדריכלות לשנת 1998.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיאנו נולד בג'נובה והוא חי ומנהל את משרדו בעיר זו עד היום. למד במכון הפוליטכני של מילאנו ועבד בראשית דרכו במשרדו של לואי קאהן (1965–1970). משנת 1971 ועד 1977 עבד בשותפות עם האדריכל הבריטי ריצ'רד רוג'רס ובתקופה זו זכו השניים להצלחה ופרסום רב בתחום. המבנה הידוע ביותר שתכננו יחדיו הוא מרכז פומפידו בפריז, מבנה שנוי במחלוקת בעל השפעה רבה על האדריכלות של סוף המאה ה-20.

סגנונו של פיאנו מתאפיין בעיקר בשימוש מקורי בטכנולוגיות בנייה ופיתוחם של פרטי בניין חדשים ומורכבים ובעלי ערך אסתטי רב. כמו כן, ידועים הפרויקטים שלו בגישתם האקולוגית של בנייה ירוקה.

ב-1988 זכה בפרס פריצקר היוקרתי לאדריכלות וגם זכה למעמד של "שגריר של רצון טוב" מטעם אונסק"ו.

בנובמבר 2011 מונה לסנאטור לכל החיים בסנאט של הרפובליקה.

פרויקטים נבחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנצו פיאנו בוויקישיתוף
זוכי פרס פריצקר
1979–2000 פיליפ ג'ונסון (1979) • לואיס ברגאן (1980) • ג'יימס סטרלינג (1981) • קווין רוש (1982) • איי אם פיי (1983) • ריצ'רד מאייר (1984) • הנס הוליין (1985) • גוטפריד בוהם (1986) • קנזו טנגה (1987) • גורדון בנשפט ואוסקר נימאייר (1988) • פרנק גרי (1989) • אלדו רוסי (1990) • רוברט ונטורי (1991) • אלוורו סיזה (1992) • פומיהיקו מאקי (1993) • כריסטיאן דה פורצמפאר (1994) • טדאו אנדו (1995) • רפאל מונאו (1996) • סוורה פהן (1997) • רנצו פיאנו (1998) • נורמן פוסטר (1999) • רם קולהאס (2000)
2001–2020 ז'אק הרצוג ופייר דה מרון (2001) • גלן מורקוט (2002) • ירן אוטזון (2003) • זהא חדיד (2004) • תום מיין (2005) • פאולו מנדס דה רושה (2006) • ריצ'רד רוג'רס (2007) • ז'אן נובל (2008) • פטר צומטור (2009) • קזויו סג'ימה וריואה נשיזאווה (2010) • אדוארדו סוטו דה מורה (2011) • ואנג שו (2012) • טויו איטו (2013) • שיגרו באן (2014) • פריי אוטובאן (2015) • אלחנדרו ארוונה (2016) • קרמה פיג'ם, רמון וילאלטה ורפאל ארנדה - RCR אדריכלים (2017) • בלקרישנה דושי (2018) • אראטה איסוזקי (2019) • איבון פארל, שלי מקנמארה (2020)
2021 ואילך אן לקטון, ז'אן-פיליפ וסל (2021) • דייבדו פרנסיס קרה (2022) • דייוויד צ'יפרפילד (2023) • ריקן יאמאמוטו (2024) • ליו ג'יאקון (2025) • סמיליאן ראדיץ' קלארק (2026)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רנצו_פיאנו&oldid=42560534"