רמת אנדי
 | |
| גמלים בבור מים בקניון ברמת אנדי | |
| מדינה |
 צ'אד |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשנת 2016, לפי קריטריונים 3, 7 ו9 | |
| שטח האתר | 24,412 קילומטרים רבועים |
| שטח אזור החיץ | 7,778 קילומטרים רבועים |
| קואורדינטות | 17°02′30″N 21°51′46″E / 17.041667°N 21.862778°E |
|
(למפת צ'אד רגילה) | |
רמת אנדי (בצרפתית: Plateau de l'Ennedi) שוכנת בצפון-מזרח צ'אד, במחוזות צ'אד אנדי-מזרח (אנ') ואנדי-מערב (אנ'). היא נחשבת לחלק מרכס מסיב אנדי המשתרע בצ'אד, אחת מתשע המדינות המרכיבות את חגורת הסאהל שבין האוקיינוס האטלנטי לסודאן. רמת אנדי היא רמה מאבן חול השוכנת באמצע הסהרה, שעוברת סחיפה מרוחות ושינויי טמפרטורה.[1] אנשים רבים התיישבו באזור זה, כמו ציידים-לקטים (5,000–4,000 לפנה"ס) ורועים (החל מ-4,000 לפנה"ס). אזור אנדי ידוע גם באוסף גדול של אמנות סלע המתארת בעיקר בקר, שכן לבעלי חיים אלו הייתה משמעות כלכלית, סביבתית ותרבותית מרכזית. אמנות זו מתוארכת לפני כמעט 7,000 שנה.[2] כיום ישנן שתי קבוצות נוודים למחצה, בעיקר בני דת האסלאם, שיש להן כפרי קבע באנדי במהלך החודשים הגשומים. הנוודים עוברים דרך האזור בעונה היבשה. הם מסתמכים על עדרי הגמלים, החמורים, הכבשים והעזים שלהם כדי לשרוד.
גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטחה של רמת אנדי הוא כ-60,000 קילומטרים רבועים, גדולה כמו שווייץ, והנקודה הגבוהה ביותר בה היא בגובה של כ-1,450 מטרים מעל גובה פני הים (הר באסו). המסיב מורכב מאבן חול על בסיס גרניט מהפרקמבריון.[3] ברמת אנדי ישנם לפחות עשרים מעיינות שנתיים או שנתיים למחצה, גלטות (אגמים מדבריים) ואגמים, אך לעיתים רחוקות מגיע אורכם ליותר מכמה עשרות מטרים בעונה היבשה. היא נחשבת לחלק מסוואנת השיטה הסאהלית,[4] המשתרעת לרוחב כל היבשת שהכילה בעבר מינים רבים של פרסתנים שאוכלוסייתם הצטמצמה. בנוף יש מבנים גאולוגיים, הכוללים מגדלים, עמודים, גשרים וקשתות טבעיות, המשמשים כאטרקציות תיירותיות מרכזיות. חלק ניכר מהחול שנמצא בסהרה נובע מהיווצרות אבק במשולש טיבסטי-אנדי.
קיימות עדויות לשינויים באקלים שהתרחשו בין 6000 לפנה"ס, אז אזור סוואנה שבו ירדו בממוצע שנתי כ-250 מילימטרים גשם, ועד לממוצע שנתי של כ-150 מילימטרים גשם בסביבות 4300 לפנה"ס. מאוחר יותר הגיע הממוצע השנתי ל-50 מילימטרים בסביבות 2700 לפני הספירה, בדומה לכמות המשקעים השנתית הנצפית כיום. מונסונים נפוצים באזור, והם מייצרים בסביבות 50–150 מילימטרים של גשם בשנה. אסונות טבע אלו יוצרים תערובת מגוונת של צמחייה בתוך האזור. אולם במהלך חודשי החורף, המשקעים מאפשרים לחות רבה יותר באדמה הדקה, עם נגר נמוך יותר. באזור הדרומי של ההרים יש גם אקלים צפון-סהאלי עם כמויות גדולות יותר של משקעים בין החודשים מאי לספטמבר. כמות הגשמים כפופה לאזור ההתכנסות הבין-טרופי (ITCZ).
היסטוריה של הגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קצת פחות מעשירית מאתרי המורשת העולמית נמצאים באפריקה, אך האתר התווסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בפברואר 2016.[5] במהלך תהליך זה, היו מחלוקות לגבי מה צריך לכלול באתר המורשת. ראשית, שני אזורי מנהל וכמה כפרים היו צריכים להגיע להסכמה אם הם חלק מאתר המורשת העולמית. עם זאת, הקמת אתר המורשת העולמית הועילה לצ'אד על ידי הגדלת ההכנסה באזור מתיירים שמוציאים כסף כדי ללון. כמו כן, ממשלת צ'אד צמצמה בסופו של דבר את גודל השטח המוגן עקב חיפושי נפט. תושבי רמת אנדי סובלים מאי-שוויון ניכר בהכנסות, ולכן הניצול של מאגרי הנפט התת-קרקעיים אפשר חלוקה מחדש טובה יותר של העושר.[6] משערים שקיים חוזה שותפות בין המדינה לחברות הנפט לחיפושי נפט וחכירה פרטית של קרקעות, בשל השטח המוקטן המוגן על ידי אונסק"ו. כתוצאה מגידול זה בניצול הנפט, היו דליפות נפט בשוגג בצ'אד, שזיהמו את מי התהום, היו דליפות כימיקלים בשוגג, והייתה הפחתה באיכות האוויר.
הארגון פארקים אפריקאים (אנ') שמושבו ביוהנסבורג בדרום אפריקה קיבל על עצמו את הניהול של אזור זה בשותפות עם ממשלת צ'אד בתחילת 2018.[7] הארגון מתכוון לשפר את תשתית הפארק, לחקור את הפוטנציאל לתיירות, להגביר תמיכה בנוף זה ולתרום לצרכים של התושבים המקומיים. האיחוד האירופי תרם 4.7 מיליון אירו לפארקים אפריקאים, ומפעל הפיס ההולנדי נתן כ-3 מיליון אירו במשך שלוש שנים לארגון זה.[8] יתר על כן, כ-50,000 קמ"ר, חלק גדול מרמת אנדי, הוגדר על ידי ממשלת צ'אד כשמורת הטבע והתרבות של אנדי בינואר 2019.[2]
גם הבנק העולמי עבד עם צ'אד על ידי המלצה על תוכנית ניהול וחלוקה מחדש של הכנסות הנפט, הקובעת כי "70% מהכנסות הנפט הישירות יוקצו למגזרים בעדיפות, 15% להשקעות ציבוריות, 5% למחוזות בהן מופק הנפט, ו-10% לדורות הבאים."[6] עם זאת, ממשלת צ'אד כבר ספגה ביקורת על כך שלא עמדה בתוכנית.
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא הרבה מחקרים נערכו על צפון צ'אד בגלל בעיות ביטחון, תנאי אקלים קשים, מלחמות ושודדים. עם זאת, חוקרים גילו כי בשל מאגר מים גדול באזור, יש ברמה אוסף עשיר של בעלי חיים. לדוגמה, ישנם לפחות 185 מינים מתועדים של עופות נודדים שעוברים דרך רמת אנדי.[9] דוגמאות אחרות לבעלי חיים כוללות את התנין המערב-אפריקני, הידוע גם בשם תנין המדבר, שהיה קיים בעבר ברחבי הסהרה בתקופה של כמות גשמים בשפע. מאפיין בולט של אוכלוסיית תנינים זו הוא הגמדות, שהתפתחה עקב בידודם, והפכה אותם ליוצאי דופן (אוכלוסיות אחרות ששרדו כאלה נמצאות או נמצאו במאוריטניה ובאלג'יריה). הם שורדים רק בכמה בריכות בקניוני נהרות באזור, למשל, הגלטה ד'ארשי (אנ'), ונמצאים בסכנת הכחדה.[10] האריות האחרונים (תת-המין המערב אפריקאי) בסהרה שרדו גם כאן עד שנכחדו בשנות ה-40 עקב שימוש מוגבר בקרקע וציד. סביר להניח שכל ראמי סהרה והברדלס מרכז אפריקני (אנ') ששרדו בטבע יימצאו באזורים הנידחים של רמת אנדי. חוקרים השתמשו במלכודות מצלמה כדי לזהות אוכלוסייה מבודדת של יען צפון-אפריקאי (אנ') שהתגלה שעדיין מתקיימת באזור המוגן.[2] המקומיים מספרים גם על קיומו של "טיגריס אנדי", חיה בדיונית שאמורה להיות שריד כביכול של בעלי ניבי חרב.[11] ידוע גם כי צבאים ואנטילופות נמצאים באזור. לרוע המזל, ציד וציד בלתי חוקי הפחיתו את מספר המינים באזור. לבסוף, הגילוי של מיני הדגים Polypterus senegalus ו-Poropanchax normani מעניינים במיוחד את החוקרים. זיהוי המינים הללו במדבר סהרה מראה את הקשר בין אגמי אוניאנגה לימת צ'אד. החוקרים דגמו במהלך היום והלילה עם רשתות ותצפיות אחרות כדי לבצע את המחקר שלהם, ברמת אנדי הם גילו את המין Barbus macrops.[12]
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
2,173 מיני צמחים שתועדו באתר הם מינים מקומיים של צ'אד. כמה מחוקרי הצומח הראשונים באזור עוד בשנות ה-50 של המאה ה-20 כללו את ר. קורטי, ה. ז'ילה, ר. מאיר ופ. קיזל.[13] תועדו למעלה מ-525 מינים של צמחים ברמת אנדי.[3] באופן ספציפי, החוקר איבר ז'ילה (Hubert Gillet) השתמש במערכת סיווג כדי לתאר 7 צורות חיים עיקריות עבור 526 מיני הצומח שנמצאו: 41.3% תרופיטים,[א] 3.0% גאופיטים, 5.1% הלופיטים,[ב] 1.1% הידרופיטים, 7.0% המיקריפטופיטים, 18.4% כמפיטים ו-15.1% פנרופיטים.[ג][13] מינים יוצאי דופן, כולל Rauvolfia caffra (אנ'), מין של עץ שנמצא בדרך כלל באפריקה הטרופית והמשוונית, נמצא גם ברמת אנדי.[3] חלק גדול מהצמחייה מוגן על ידי נוכחותם של קניונים עמוקים וגלטות. רק 2% מאדמת צ'אד מעובדת כיום, כ-50% מרעה, ודגנים מהווים את קבוצות המזון העיקריות.[13] בתקופות צחיחות, אתר זה משמש מקלט לטקסונים סובטרופיים, כגון דקלים ועשבים. חגב סודני מדברי (אנ'), מין של ארבה ידוע בהשפעותיו המזיקות על הצומח המקומי, במיוחד על יבולים ושדות מרעה.
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנם יש חוסר בתיארוכים מוחלטים הנוגעים לאמנות הסלע ברמת אנדי, אך ניתן לתארך את הציורים לסביבות 5000 לפני הספירה ואילך.[1] התיעוד הארכאולוגי ואמנות הסלע של האתרים מאפשרים לחוקרים להפיק תאריכים אלה מכיוון שיש מחסור בחומרים אורגניים. לדוגמה, רק לסת בקר אחת נמצאה מסביבות שנת 630 לפני הספירה. עם זאת, החוקרים ממשיכים להשתמש בתיארוך פחמן-14 הן משרידי גחלים והן מעצמות בקר אחרות כדי לתארך אתרים אלה. ישנם כ-6 אתרים, ונמצאו כ-40 ציורים.[1] באזור נמצאו דוגמאות של פטרוגליפים או ציורי סלע, כמו אלה ב"אתר האבוד" של ניולה דואה (Niola Doa). אלפי ציורים וגילופים של אנשים ובעלי חיים קיימים ברחבי האזור וגילם מוערך בכ-8,000 שנה.[14] חלק גדול מהאמנות מבוטא באמצעות צבע, עם יותר מ-86% מהאמנות מצוירת ו-14% חרוטה. ציורי הסלע נמצאו על רצפות, על תקרות ועל הקירות של מקלטי סלע שנוצרו מסחיפה של הרוח, והם נמצאים לעיתים קרובות במקומות גבוהים.
אמנות סלע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמנות הסלע מתארת גם בעלי חיים וגם בני אדם כפי שהם בחיים האמיתיים, עם ייצוג מועט מאוד של ציידים-לקטים. רבים מהציורים הידרדרו עקב בליה וונדליזם.
חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציורים מוקדמים היו מונוכרומטיים (שימוש בצבע אחד), ויצגו בני אדם עם בעלי החיים שלהם, ורבים הוצגו עם ציוד ציד תוך כדי הליכה וריצה. תיאור זה הדגיש את סוג אורח החיים שהיה לאנשים בתקופת הברזל המוקדמת, תקופה באפריקה מסביבות המאה השנייה לספירה ועד שנת 1000 לספירה. ככל שהזמן התקדם, התמונות נעשו הרבה יותר צבעוניות. הוצגו גם כלי נשק קרביים רבים יותר, שייתכן שנבעו מלחימה מועצמת עקב היווצרות היררכיות. סוגי נשק אלה מאפיינים את האקלים שהשתנה, כתוצאה מהצטמצמות המים והמרעה.
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיות מבויתות היוו כמעט 69% מציורי הסלע ברמת אנדי. הדגש הגדול ביותר באמנות הסלע היה על בקר מבוית. למעשה, באתר אחד, מורדי (Murdi), חוקרים שרטטו את גרף התדירות של בני אדם ובעלי חיים שנמצאו באמנות הסלע. למעלה מ-50% מסך הציורים באתר זה כוללים בקר, יעלים בסביבות 10%, וכלבים בסביבות 5%. באמצע המאה ה-19 גילה היינריך בארת (Heinrich Barth) את ציור הסלע הראשון שכונה "אפולו גארמנטה" (Apollon Garamante), ובו אוירו שני רעולי פנים בצד בקר.[15] הבקר צויר כבעל קרניים ייחודיות. לדוגמה, חלק מהבקר אוירו עם קרניים בצורת לירה. לבקר נודעה השפעה כלכלית, תרבותית וסביבתית גדולה על תושבי הרי אנדי. הם קיבלו גם צבעים ייחודיים כדי להבדיל בין פרטים שונים, ואמנות הסלע בחלק מהאתרים, כולל באתר שיגו II (Chiguéou II), כוללת דמויות בקר בעיצובים גאומטריים אקסטרווגנטיים. ציורים של בקר נמצאו בכל האתרים ברמה, בניגוד לבעלי חיים אחרים, כגון סוסים. סוגים אחרים של בעלי חיים מבויתים שנמצאו כוללים כבשים וכלבים.
בתקופת הברזל, אנשים התקיימו באורח חיים נוודי יותר, ובחרו להציג גמלים ובמיוחד סוסים בציורים שלהם. עם זאת, פרטים שונים של בעלי חיים אלה לא צוירו בצבעים שונים כמו הפרות. כמו כן, בעוד שציורי בקר מציגים את החיות כסטטיות, סוסים מוצגים כחיות דוהרות, מה שמעניק איכות אמנותית לאמנות הסלע. כמה ציורים עדכניים יותר כללו סוסים עם מרכבות. משערים שסוסים אינם מיוצגים ביצירות האמנות בשפע כמו בעלי חיים אחרים, כגון בקר, בשל השפעה פחותה על הרועים. גם גמלים צוירו, וביותר תנועה מאשר שאר בעלי החיים.
גם חיות הבר הוצגו ביצירות האמנות בשל המשמעויות הדתיות והמיתולוגיות שלהן. ג'ירפות היו חיות הבר הנפוצות ביותר שצוירו, בדרך כלל בתקופת הציידים-לקטים. כמו כן, קרנפים רבים עוצבו לצד בני אדם עגולי ראש, יוצאי דופן להתנהגות האופיינית של קרנפים שכן הם חיים בדרך כלל כזוגות או מתבודדים.
בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאורי אנשים נפוצים למדי באמנות הסלע של אנדי, ובין דמויות האדם שנמצאו, רק 4% נחרטו. בין אמנות הסלע נמצאו טביעות יד רבות של גברים ונשים כאחד. זכרים מוצגים לעיתים קרובות כמי שעומדים מול בקר אוחזים ברומח ומגן, נראים בעיקר כמגנים על בעלי החיים שלהם. נשים אינן מוצגות לעיתים קרובות כמו גברים. הגרף שהוזכר קודם והראה את התדירות של בני אדם ובעלי חיים מצא שבאתר מונדי, גברים צוירו ב-20% מהמקרים, בעוד שנשים צוירו רק ב-10%. עם זאת, נשים הוצגו לעיתים קרובות כמקושטות בצורה אקסטרווגנטית, כמו אלה בניולה דולה. הן היו מכוסות לעיתים קרובות בקווים גליים ובדוגמאות גאומטריות מעניינות, ועיצובים אלה הושוו לדמויות בסגנון ראש עגול שנמצאו באלג'יריה.
באתרים כמו נבארה 2 (Nabara 2), השוכן בגובה 760 מטרים בבסיס המדרון הצפוני של הסאודומנגה, חריטות אובליות מתארות בעלי חיים כמו גמלים, בקר וג'ירפות.[16] לוחמים נראים מסתתרים מאחורי מגנים עגולים, ונשים לובשות שמלות ארוכות. נשים אינן אוחזות בנשק, בעוד שהגברים בדרך כלל כן.
אתר מרכזי נוסף, ניולה דואה, שפירושו "מקום הבנות", בשפה המקומית, אינו נחשב עוד תחת חסות אונסק"ו, אך ידוע כאחד מאתרי הסלע החשובים ביותר בסהרה. דמויות רבות נראות עירומות, עם דמויות קטנות יותר מעטרות חצאיות, וחלקן נתפסו כסובלות ממצב גנטי המכונה סטיטופיגיה (אנ'), שנגרם מהצטברות שומן בירכיים ובישבן.
כלי חרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך 5,000–4,000 לפני הספירה, פעלו תושבי רמת אנדי כקבוצות ציידים, דייגים ולקטים בעיקר במישורים. הם נשארו בעיקר באתרי התיישבות בשל תנאים נוחים. כלי חרס ששימשו באתרים אלה כללו דפוסי קווים גליים מנוקדים ייחודיים לתקופה זו.
ככל שהזמן התקדם עד לשנת 4,000 לפני הספירה, עברו קבוצות הציידים והלקטים לרעיית בקר. עם השינוי באורח החיים, השתנו גם סגנונות כלי החרס. לדוגמה, לכלים היו כעת דפוסים דקורטיביים הרבה יותר, ונוצרו צורות שונות של סירים. כמו כן, צצו לראשונה כלי אבן מסוימים, כולל גרזינים.
לבסוף, עקב הצחיחות הגוברת מ-3,000–2,000 לפני הספירה, היו יישובים מבוססים יותר, כמו גם כמות גדולה יותר של רעיית צאן עם בעלי חיים קטנים בעיקר. כלי החרס הציגו לראשונה דוגמאות גאומטריות, וכלי אבן כללו בעיקר רק נתזים מעובדים וחומרי ליטוש.
אתרים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניולה דואה (Niola Doa) – כפי שהוזכר קודם לכן האתר אינו נחשב מבחינה טכנית תחת הגנת אונסק"ו. עם זאת, הוא עדיין ידוע באמנות הסלע הראוותנית שלו. הוא נמצא בצפון-מזרח פאדה (Fada), העיר היחידה באזור אנדי.[17] אמנות הסלע מתוארכת בין 8000 לפנה"ס ל-2000 לפנה"ס.
- אזור ארשי (Archei) – שוכן דרומית-מזרחית לפאדה, והוא מכיל בור מים טבעי עתיק; לכן, הוא נחשב למרכז של חיי נוודים באנדי. יש בו אמנות סלע בת למעלה מ-8,000 שנה. מאנדה גלי (Manda Guéli), השוכנת באזור ארשי, כוללת כמה מיצירות האמנות השמורות ביותר בשל מיקומה הגבוה המונע בליה.
- אהי טיגהי (Ehi Tighi) – תצורת סלע הידועה בציור של פרה ארכאית באורך 3 מטרים, נחשבת ששימשה כמקלט מציידי עבדים.[17] על קירות התצורה יש ציורים של יצורים לבנים ואדומים כאחד, כולל גברים ונשים כאחד, וכן פרות עם עיטורים שנועדו להבדיל בין פרטים.
- הקניון והגלטה של באשיקלה (Bachikele) – אזור חשוב ביותר מבחינה אקולוגית; הוא מכיל צמחייה שאינה מצויה באף אזור אחר בסהרה ובסאהל.
מחקר וסיוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפי שהראו ציורי אמנות הסלע, חלה ירידה במיני בעלי החיים לאורך זמן עקב שינויים אקלימיים, אך גם עקב ציד. בעוד שהירידה במיני בעלי החיים הייתה בעיה גדולה באזור, גם ונדליזם גרם נזק גדול לאתר. לדוגמה, צעירים מקומיים חשודים שהשחיתו את אמנות הסלע באתר אמנות הסלע של אנדי על ידי שרבוט שמותיהם על הציורים בצרפתית ובערבית, כשהכתובת האחרונה מינואר 2017. במאי הקולנוע ושר התרבות של צ'אד, מהמט סאלח הארון, תיאר את המצב, "זה סיפור אפריקאי והם רצו להרוס את זה."[18] ראש נציגות אונסק"ו בצ'אד, עבד אלכרים אדום בהאר, מאמין שניתן לתקן את הנזק, וארגונים אחרים הפכו מעורבים בנושא.[19] לדוגמה, הקרן לאמנות סלע אפריקאית, בשיתוף קרן Factum, תיעדה מאז את אנדי באמצעות צילומים; המשימה שלהם היא להראות את הנושאים הכרוכים בהגנה על אמנות הסלע.[17] הן בשל סחיפה והן בשל ונדליזם, מתמודד אתר אנדי עם הידרדרות ציורי הסלע, אך האמנות הזו תועדה כעת בתלת-ממד כדי להעלות את המודעות ליופי של אתר זה. על הנוף הזה נעשו גם סרטים, כולל מגדלי האנדי, בבימויו של רנן אוזטורק כדי להראות את יופיו של האנדי.[20][21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Niola Doa". africanrockart.britishmuseum.org.
- ^ 1 2 3 The African Parks Portfolio
- ^ 1 2 3 UNEP-WCMC (2017-05-22). "Ennedi Massif: Natural and Cultural Landscape". World Heritage Datasheet.
- ^ Emma Martin, Neil Burgess, Sahelian Acacia Savanna
- ^ "UNESCO Sites: An Opportunity for Chad | DW | 04.07.2017". DW.COM (באנגלית).
- ^ 1 2 Gadom, Gadom Djal; Kountchou, Armand Mboutchouang; Araar, Abdelkrim (2018-07-25). "The impact of oil revenues on wellbeing in Chad". Environment and Development Economics. 23 (5): 591–613. doi:10.1017/s1355770x18000281. ISSN 1355-770X.
- ^ "African Parks to manage gorges, rock art and crocodiles of Chad's Ennedi". Mongabay Environmental News (באנגלית). 2018-02-27.
- ^ "World Heritage Site in Chad to be Protected Under New Agreement". www.africanparks.org.
- ^ "Ennedi Fauna and Flora". www.africanparks.org.
- ^ de Smet, Klaas (בינואר 1998). "Status of the Nile crocodile in the Sahara desert". Hydrobiologia. SpringerLink. 391 (1–3): 81–86. doi:10.1023/A:1003592123079.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Ennedi Tiger Ennedi Tiger
- ^ Trape, Sébastien (בנובמבר 2013). "A study of the relict fish fauna of northern Chad, with the first records of a polypterid and a poeciliid in the Sahara desert". Comptes Rendus Biologies. 336 (11–12): 582–587. doi:10.1016/j.crvi.2013.10.001. ISSN 1631-0691. PMID 24296082.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Brundu, Giuseppe; Camarda, Ignazio (2013-05-13). "The Flora of Chad: a checklist and brief analysis". PhytoKeys (23): 1–18. doi:10.3897/phytokeys.23.4752. ISSN 1314-2003. PMC 3690977. PMID 23805051.
- ^ "Chad's ancient Ennedi cave paintings defaced". BBC News. 20 במרץ 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tilman Lenssen-Erz, Pastoralist appropriation of landscape by means of rock art in Ennedi Highlands, Chad
- ^ Menardi Noguera, Alessandro (2017-09-29). "The Oval Engravings of Nabara 2 (Ennedi, Chad)". Arts. 6 (4): 16. doi:10.3390/arts6040016. ISSN 2076-0752.
- ^ 1 2 3 Foundation, Factum. "Factum Foundation :: Rock Art Survey and Documentation in the Ennedi Mountains of Northern Chad". www.factumfoundation.org.
- ^ Daley, Jason. "Vandals Deface Rock Art In Chad's Ennedi World Heritage Site". Smithsonian.
- ^ "Vandals Deface Prehistoric Ennedi Cave Paintings in Chad". Face2Face Africa. 2017-03-21.
- ^ "Towers of the Ennedi". Mountainfilm (באנגלית). 2011-05-09.
- ^ Towers of the Ennedi
  | |
|---|---|
|
