דפורטיבו אינדפנדיינטה מדיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דפורטיבו אינדפנדיינטה מדיין
Sello del Deportivo Independiente Medellín.png
מידע כללי
שם מלא Corporacion Deportiva Independiente de Medellin
כינוי El Poderoso de la Montaña (המסוכן מההר)
תאריך ייסוד 14 בנובמבר 1913
אצטדיון אצטדיון אטנאסיו חירארדוט
(תכולה: 45,000)
נשיא אדוארדו סילבה מלוק
מאמן חואן חוסה פלאאס
ליגה ליגת העל הקולומביאנית
האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

קורפורסיון דפורטיבה אינדפנדיינטה מדייןספרדית: Corporación Deportiva Independiente Medellín) היא קבוצת כדורגל קולומביאנית מהעיר מדיין, המשחקת בליגת העל הקולומביאנית. הקבוצה הוקמה ב-1913, וזכתה בשש אליפויות. הישגה הטוב ביותר בתחרות בינלאומית היה הגעה לחצי גמר גביע ליברטדורס ב-2003. הקבוצה משחקת באצטדיון אטנאסיו חירארדוט, אותו היא חולקת עם יריבתה העירונית אתלטיקו נסיונל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה בימיה כחובבנית, 1922

ב-14 בנובמבר 1913 החליטו אלברטו אוריבה פיידרהיטה ואחיו, רפאל ולואיס, להקים קבוצת כדורגל שתתחרה בקבוצת "ספורטינג" שגם נקראה קבוצת הזרים, והורכבה מילידי מחוז אנטיוקיה ומהגרים אירופאים, בעיקר בלגים ושווייצרים. ב-15 באפריל 1914 החלה רשמית את פעילותה הקבוצה שנקראה "מדיין פוטבול קלוב". הייתה זו תקופת החובבנות מאחר שבקולומביה לא הייתה ליגה מקצוענית. הקבוצה ממדיין הספיקה לזכות בשני תארים חובבנים בשנים 1918 ו-1920.

התקופה המקצוענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק ב-1948, כשהוקמה הליגה בקולומביה, החלה מדיין לשחק באופן מקצועני. ב-1950 הגיעו תריסר שחקנים פרואנים שהרכיבו את הקבוצה והפכו אותה לאחת הקבוצות האטרקטיביות בליגה. אלו היו שחקנים טובים שחלקם אף בלטו בליגה הארגנטינאית והפכו את מדיין לאחת הפייבוריטיות לזכייה באליפות. אבל, הבעיות הכלכליות הקשות של הקבוצה פגעו בה והיא נאלצה לוותר על השתתפותה בליגה בשנים 1952 ו-1953. שנה לאחר מכן חזרה הקבוצה לליגה בשמה החדש, דפורטיבו אינדפנדיינטה מדיין. בשנה זו החלה הקבוצה לבנות עצמה עם צירופם של שחקנים טובים כגון אפריין סאנצ'ס והארגנטינאי, חוסה מנואל מורנו, שלימים יהפוך לאחד השחקנים הטובים בהיסטוריה של המועדון.[1]

ב-1955 הגיע ההישג שהיווה המשך לבסיס הטוב שנבנה בשנה הקודמת. הקבוצה שלטה ללא עוררין בליגה, צברה תשעה ניצחונות מתשעה משחקים בסיבוב הראשון, תוך כדי שהיא משחקת כדורגל טוב ומביסה את יריבותיה. את האליפות הראשונה השיגה במשחק החוץ מול קוקוטה דפורטיבו, אותה ניצחה 1-3 לעיני 5,000 צופים ב-23 באוקטובר. פליפה מרינו הארגנטינאי היה מהשחקנים הבולטים בקבוצה וסיים את הטורניר ככובש המצטיין עם 22 שערים.[2]

לאחר שהפסידה ב-1956 את הגביע הקולומביאני למיונאריוס, הסתערה מדיין מחדש על תואר האליפות ב-1957. היא הייתה הקבוצה הבולטת לאורך כל העונה, ואכן הצליחה גם להשיג בסופה את תואר האליפות השני של המועדון, כאשר שחקנה הבולט היה חוסה ויסנטה גרקו, שגם סיים ככובש המצטיין בליגה. ב-1958 שוב איימו בעיות כלכליות על המועדון, שניצל מצב דומה אצל היריבה העירונית, אתלטיקו נסיונל, כדי להתאחד ולשחק תחת השם, "אינדפנדיינטה נסיונל". למרות זאת, ברישומים ההיסטוריים, אין אישור רשמי לסגל שחקנים תחת שם זה. למזלם של שני הצדדים, האיחוד החזיק מעמד רק שנה אחת וב-1959 חזרו הקבוצות בנפרד להתחרות בליגה.

בשנות ה-60 וה-70 הקבוצה לא השיגה תארים קבוצתיים אך המשיכה למשוך אוהדים למגרשים בזכות סגנון משחקה שובה העין. אינדפנדיינטה מדיין הגיעה למקום השלישי ב-1964 ולסגנות בשנים 1965 ו-1966, הישג שהביא, לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה, כרטיס לגביע ליברטדורס 1967. גם שנות ה-70 לא התאפיינו בתארים אלא היוו יותר את המשכו של העשור הקודם. בין היתר בלטו בשורות הקבוצה שחקנים כמו הוגו גאז'גו, חוסה נסטור פקרמן,חורחה גאז'גו ואלברו סנטמריה.

דור הזהב של הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80 היו טובות מאוד למועדון, למרות שהזכייה באליפות השלישית טרם הגיעה. הקבוצה אומנם הוסיפה לעצמה זכייה ראשונה בקופה קולומביה לאחר ניצחון על דפורטיבו קאלי, אבל בליגה עצמה היא שלטה בטורניר הסדיר של העונה בלא מעט עונות והעפילה כמעט תמיד לשלבים המאוחרים, אך לא הצליחה לזכות אליפות. בעשור זה פרצו בשורותיה כמה שחקנים טובים שמאוחר יותר יהפכו לבסיס של נבחרת קולומביה כמו לאונל אלבארס, הרנן דריו גומס, לואיס קרלוס פראה, גבריאל גומס, חילדרדו גומס, אוסקר פארחה, קרלוס קסטרו ו-ווילמר פרס.

רסיסטנסיה נורטה, מועדון האוהדים הנאמנים של אינדפנדיינטה מדיין

בשנת 1992 החליטת הנהלת המועדון על צירופם של שחקנים מוכחים וטובים, שיעזרו לסיים את הבצורת ויביאו אליפות ראשונה למועדון מאז 1957. שחקנים כמו לואיס קרלוס פראה, הרנן טורס, פדרו אלבארס, ווילמר פרס, הנרי סאמברנו, קרלוס קסטרו הצטרפו לקבוצה, אבל הצהרת הכוונות הייתה כאשר הסמל של הכדורגל הקולומביאני, קרלוס ולדרמה, חזר מעונה מאכזבת בריאל ואיאדוליד הספרדית היישר לאינדפנדיינטה מדיין.[3] למרות זאת, הקבוצה לא הצליחה להביא את האליפות המיוחלת. שנה מאוחר יותר, עזב ולדרמה את המועדון, אבל דווקא אז החלה הקבוצה לשחק מצוין. המאמן היה לואיס אוגוסטו גרסיה שצירף לסגל הקיים שחקנים כמו רובן דריו הרננדס וקרלוס אסטרדה. האוהדים החלו לנהור לאצטדיון ונרשמה נוכחות ממוצעת של כ-36,000 צופים למשחק. במחזור האחרון של העונה הייתה צריכה הקבוצה ניצחון בקלאסיקו מול אתלטיקו נסיונל ולקוות שג'וניור לא תנצח בבית את אמריקה קאלי. מדיין ניצחה 0-1 משער של קסטרו והמשחק בברנקייה עמד להסתיים בתיקו, אך בדיוק כששחקני מדיין התכוננו להקפת האליפות, הגיע שער הניצחון של ג'וניור בדקה האחרונה וקטע את חלומם של האוהדים והשחקנים.

בשנת 1994 חזרה הקבוצה לגביע הליברטדורס ורשמה את הישגה הגדול ביותר בזירה הבינלאומית, כאשר הגיעה לרבע גמר הטורניר ושם הודחה בידי ג'וניור ברנקייה. בסך הכל היה זה עשור מוצלח למדי מבחינת התוצאות, אך בסופו של דבר, בצורת האליפויות של הקבוצה נמשכה, למרות שורת החתמות מרשימות של שחקנים במטרה לזכות בתארים.

הפריחה במילניום החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין ספק ששנות ה-2000 מתחילתן ועד היום הן הטובות ביותר שחווה המועדון. לאחר שהתאוששה מהתמוטטות כלכלית בסוף שנות ה-90, החלה הקבוצה לבנות את עצמה מחדש. ב-2002 מאמן הנבחרת הצעירה דאז, ריינלדו רואדה, מונה למאמן הקבוצה, אך הדברים לא הלכו כצפוי ולאחר 10 מחזורים מצאה עצמה מדיין במקום ה-13. מי שהחליפו היה ויקטור לונה ומאותו רגע שיפרה הקבוצה את מעמדה עד שסיימה את העונה הסדירה במקום השלישי והעפילה לפלייאוף, שם שובצה עם דפורטיבו קאלי, דפורטס טולימה ואתלטיקו בוקרמנגה. למרות שפתחה לא טוב את הפלייאוף עם הפסד ותיקו, הצליחה מדיין לנצח שלושה מארבעת משחקיה האחרונים ועלתה לגמר הטורניר מול דפורטיבו פאסטו. ניצחון כפול בתוצאה 0-2 (0-4 בסיכום) נתן לאינדפנדיינטה מדיין את תואר האליפות הראשון לאחר 45 שנים, כשממוצע הגיל בקבוצה היה בסך הכל 23. גיבורי האליפות היו בין היתר השוער דויד גונסאלס, לואיס אמרנטו פראה, אנדרס אורוסקו, טרסור מורנו, דויד מונטויה, מאוריסיו מולינה, חבייר רסטרפו ורוברטו קרלוס קורטס.[4]

הקבוצה ביססה את מעמדה לא רק בצמרת הליגה הקולומביאנית אלא גם בגביע הליברטדורס, כאשר ב-2003 רשמה את הישגה הטוב ביותר. היא שמרה על הבסיס שלה והוגרלה לבית 7 הקשה יחד עם בוקה ג'וניורס, ברצלונה ספורטינג קלוב וקולו-קולו. הקבוצה פתחה את הטורניר בצורה גרועה, כאשר הפסידה שניים משלושת משחקיה הראשונים והייתה על סף הדחה. למרות זאת, סיבוב שני מושלם שכלל שלושה ניצחונות בשלושה משחקים, נתנו לה את המקום הראשון ואת הכרטיס לשמינית הגמר. בשמינית הגמר פגשה את סרו פורטניו מפרגוואי. ניצחון חוץ מינימלי של כל אחת מהקבוצות, שלחה את הסדרה לבעיטות הכרעה, אותן ניצחה מדיין. היריבה ברבע הגמר הייתה גרמיו, אך גם את המשוכה הזו עברו הקולומביאנים, לאחר תיקו 2-2 בברזיל וניצחון ביתי 1-2 באצטדיון אטנאסיו חירארדוט. בחצי הגמר פגשה מדיין יריבה ברזילאית נוספת, סנטוס, אך לה כבר לא יכלה והפסידה פעמיים בתוצאות 0-1 ו-2-3.[5]

אבל בכל הקשור לליגה המקומית, הקבוצה המשיכה להתבסס בצמרת גם ב-2004, בה השיגה בטורניר האפרטורה את האליפות הרביעית שלה. היא החלה טוב את הטורניר תחת הדרכתו של המאמן חיימה רודריגס, אבל נקלעה למשבר באמצע. ההנהלה, שלא רצתה לראות הדחה מוקדמות, לא חשבה פעמיים והחליפה את רודריגס בפדרו סרמיינטו. לאחר הפסד בקלאסיקו מול אתלטיקו נסיונל, רשמה מדיין שישה ניצחונות רצופים וסיימה בסופו של דבר במקום השישי, שהוביל לפלייאוף. שער של ססאר ואלוייס בדקה האחרונה במשחק הפלייאוף האחרון, קבע 3-3 מול דפורטיבו קאלי ונתן את הכרטיס לגמר מול נסיונל. במשחק הראשון ניצחה אינדפנדיינטה מדיין 1-2 משערים של חורחה סרנה ורפאל קסטייו. המשחק השני הסתיים בתיקו ללא שערים, שנתן כאמור את האליפות הרביעית בהיסטוריה של הקבוצה.[6]

האליפות החמישית של אינדפנדיינטה מדיין הגיעה בטורניר השני של שנת 2009. לקבוצה היה סגל מצוין שכלל בין היתר את השוער הפרגוואי, אלדו בובאדייה, חואן דויד ולנסיה, חבייר רסטרפו, לואיס פרננדו מוסקרה, ג'קסון מרטינס, לואיס קרלוס אריאס, ססאר ואלוייס ופליפה פרדו כאשר את לתפקיד המאמן מונה לאונל אלבארס לראשונה בקריירה שלו, אחרי שהחליף את סנטיאגו אסקובר. על הטורניר הזה היה כתוב מדיין מהתחילה ועד הסוף. היא סיימה במקום הראשון את הטורניר הסדיר עם 12 ניצחונות ב-18 משחקים והעפילה למשחק הגמר מול אתלטיקו וילה. במשחק הראשון בחוץ הצליחה מדיין לנצח 0-1 משער של מרטינס ובגומלין במדיין נפרדו הקבוצות בתיקו 2-2 משערים של מוסקרה וג'קסון. המאמן אלבארס מוביל את קבוצת נעוריו לתארה החמישי, כמאמן בעונת הבכורה שלו.[7]

מאז האליפות האחרונה, חוותה מדיין ירידה חדה ביכולתה בטורנירים של השנים האחרונות, עד כי הגיעה למצב של סכנת ירידת ליגה. למרות הגעתם של מאמנים בעלי שם בקולומביה כמו הרנן דריו גומס, הרנן טורס או פדרו סרמיינטו, הקבוצה פשוט לא הצליחה להתרומם. בתחילת 2016 חזר לאונל אלבארס לעמדת המאמן והקבוצה בחיזקה עצמה במעט שחקני רכש, אבל איכותיים. הבולט שבהם היה הקשר מאוריסיו מולינה, שנחשב לאחד משחקני העבר הטובים במועדון וגם היה שותף להישג הגדול בגביע הליברטדורס ב-2003. הוא חזר לקולומביה אחרי שנים רבות מחוץ למדינה, בעיקר ביבשת אסיה וחזר לקבוצת נעוריו.[8] יחד עם כריסטיאן מארוגו, דניאל טורס, חואן פרננדו קייסדו והרנן הצ'לאר, הצליחה להשיג את האליפות השישית בתולדותיה, לאחר שגברו בפלייאוף על דפורטיבו קאלי ברבע הגמר, קורטולואה בחצי הגמר לאחר דו-קרב בעיטות הכרעה ולבסוף בגמר ניצחון בסיכום שני משחקים על ג'וניור 1-3, כשמארוגו כובש צמד במשחק הגומלין בניצחון 0-2. מדיין ניסתה לזכות גם בסופרליגה כשהתמודדה מול סנטה פה, אלופת הסמסטר השני של 2016, אבל הפסידה לה 0-1 בסיכום שני המשחקים.[9]

הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הקבוצה הראשון
סמל הקבוצה כפי שעוצב ב-1997.

הסמל הראשון של הקבוצה עוצב בהשראת הסמל של קבוצת סן לורנסו הארגנטינאית ואף נצבע באותם הצבעים. באמצע היה הכיתוב מדיין ומתחתיו ראשי התיבות F.B.C הנשאו את שמו הראשון של המועדון: "מדיין פוטבול קלוב". ב-1953, כאשר מדיין שינתה את שם הקבוצה לדפורטיבו אינדפנדיינטה מדיין, עוצב הסמל כפי שהוא מוכר עד היום. חציו אדום, חציו כחול ובאלכסון באותיות לבנות ראשי התיבות D.I.M (Deportivo Independiente Medellin). ב-1997 עוצב סמל מיוחד כאשר האות M מזכירה שני הרים, המסמלים את ההרים עליהם בנויה העיר מדיין, אבל שנה לאחר מכן חזר המועדון לסמל הישן והמוכר. החל מ-2013, מצוינת הספרה 100 בספרות זהב לאחר שהמועדון חגג 100 שנות קיום.

יריבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האצטדיון מלא לקראת הקלאסיקו פאיסה

היריבות העיקרית של אינדפנדיינטה מדיין היא עם קבוצת הכדורגל הגדולה השנייה של העיר, אתלטיקו נסיונל והמשחק ביניהן מכונה "קלאסיקו פאיסה" (Clasico Paisa), כינוי למשחק הדרבי של מחוז אנטיוקיה. עד כה, נסיונל ניצחה ביותר משחקים בפער ניכר. יריבות נוספת של מדיין, אם כי לא בגלל הקשר גאוגרפי היא היריבות מול דפורטיבו קאלי. מדובר במאבק בין שתי הקבוצות הוותיקות במדינה.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון אטנאסיו חירארדוט
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון אטנאסיו חירארדוט

הקבוצה משחקת את משחקיה הביתיים באצטדיון אטנאסיו חירארדוט וחולקת אותו עם יריבתה העירונית, אתלטיקו נסיונל. האצטדיון הוקם ב-19 במרץ 1953 ותכולתו 45,943 מקומות. הוא נחנך בטורניר ידידות שהתקיים בין נסיונל, דפורטיבו קאלי, אליאנסה לימה ופלמנגו.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלופה: (7) 1918, 1920, 1922, 1930, 1936, 1937, 1938
אלופה: (6) 1955, 1957, 2002(II), 2016(I), 2009(II), 2004(I)
סגנות: (9) 1959, 1961, 1966, 1993, 2001, 2008(II), 2015(I), 2014(II), 2012(II)
מחזיקת הגביע: (1) 1981
סגנות: (1) 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]