רנייה השלישי, נסיך מונקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנסיך רנייה השלישי
Rainier Louis Henri Maxence Bertrand Grimaldi
Prince Rainier III.jpg
שם מלא רנייה לואי הנרי מקסנס ברטרנד גרימלדי
מדינה מונקו
תאריך לידה 31 במאי 1923
מקום לידה מונקו
תאריך פטירה 6 באפריל 2005 (בגיל 81)
מקום פטירה מונקו
מקום קבורה קתדרלת סנט ניקולס, מונקו
עיסוק מונרך
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג הנסיכה גרייס
שושלת בית גרימלדי
תואר נסיך מונקו
אב הנסיך פייר, דוכס ולנטיניוס
אם הנסיכה שרלוט, דוכסית ולנטיניוס
צאצאים הנסיכה קרוליין מהנובר
הנסיך אלבר השני
הנסיכה סטפני
נסיך מונקו
תקופת כהונה 9 במאי 19496 באפריל 2005 (55 שנים)
הקודם לואי השני
הבא אלבר השני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רנייה השלישי, נסיך מונקו או רנייה לואי אנרי מקסאנס ברטראן גרימלדי (Rainier Louis Henri Maxence Bertrand Grimaldi;‏ 31 במאי 1923 - 6 באפריל 2005) היה שליט מונקו מבית גרימלדי במשך 56 שנים ואחד מראשי המדינה הוותיקים ביותר במאה העשרים.

עיקר פרסומו בעולם נבע מנישואיו לשחקנית הקולנוע גרייס קלי. במונקו, רנייה הוביל שינויים משמעותיים בחוקת המדינה. הכנסות המדינה הורחבו בתקופתו באופן ניכר, נוסף לתעשיית ההימורים, שהיוותה בראשית כהונתו 95% מהכנסותיה, וכיום 3% בלבד.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי משפחתו של רנייה, בית גרימלדי, נקשרים בשושלות המלוכה של צרפת, ספרד, גרמניה, סקוטלנד, אנגליה, הולנד ואיטליה.

אם סבו, הנסיכה מרי ויקטוריה גרימלדי, הייתה צאצאית של ג'יימס הרביעי, מלך סקוטלנד. בין אבותיו האחרים נמנית בתו המאומצת של נפוליאון בונפרטה, קרל התשיעי, מלך שוודיה, פרדריק השני, מלך דנמרק, הסופר ויליאם בקפורד, וילם הראשון, נסיך אורנז', הנסיכה ג'ואן מויילס ובני אצולה אחרים.

שנות חייו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנייה נולד במונקו כבן יחיד לנסיכה שרלוט, יורשת העצר של נסיכות מונקו, ולנסיך פייר. הוריו היו הדוכס והדוכסית מולנטיניוס, ואביו הוכתר על ידי סבו כנסיך מונקו בזכות עצמו. בהתאם לכך אביו אימץ את שם המשפחה של משפחת אמו, גרימלדי. לרנייה אחות יחידה, הנסיכה אנטואנט, ברונית מאסי.

רנייה למד בצעירותו באנגליה ובשווייץ, ולאחר מכן למד תואר ראשון בצרפת.

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת כקצין זוטר בחיל השריון הצרפתי ונלחם באלזס. על חלקו בלחימה הוענקה לו מדליית "כוכב הברונזה".

בשנת 1944 נענתה אמו לבקשת אביה וויתרה על זכותה לרשת את הכתר. עם מות סבו, ב-9 במאי 1949, היה רנייה לנסיך מונקו.

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות הארבעים והחמישים חי הנסיך עם שחקנית הקולנוע הצרפתייה ז'יזל פסקל. לאחר פרידתם החל רנייה לחזר אחרי השחקנית האמריקאית זוכת האוסקר גרייס קלי, והשניים נישאו ב-19 באפריל 1956.

לנסיך רנייה והנסיכה גרייס שלושה ילדים:

הנסיכה גרייס נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1982. לאחר מותה היו לרנייה מערכות יחסים עם הנסיכה וירג'יניה פירסטנברג, קרובת משפחתו ומעצבת אופנה נודעת.

פעולותיו כנסיך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכתרתו החל רנייה לבסס את מונקו מחדש, לאחר שהמדיניות הכלכלית של המדינה הוזנחה. קופת המדינה הייתה על סף גרעון בראשית כהונתו ויכולתם הכלכלית של חוג המהמרים בעיר נפגעה מהשפעות מלחמת העולם השנייה, לצד התפתחותם של אתרי הימורים מתחרים ברחבי העולם. על כן רנייה החליט לבסס את מונקו באמצעות הפחתת מסים דרמטית והפיכת שטחיה למשאבי נדל"ן ותיירות כדאיים. מעורבותן הכלכלית של נאמנויות שונות הקשתה על הגשמת חזונו ורנייה נאבק על הלאמתן.

בשנת 1962 הושקה בנסיכות חוקה חדשה, על פיה הופחתה מידת חשיבותה של משפחת המלוכה. החוקה הקודמת משנת 1959 בוטלה והשליטה במדינה הועברה לידי הנסיך ו-18 חברי מועצה נבחרים.

כחובב בולאות הנסיך פתח בשנת 1950 את המוזיאון המקומי לבולאות, בו הוצגו אוספיהם של הנסיכים אלבר הראשון ולאופולד השני. בשנת 1997 החל מועדון הבולאות של מונטה קרלו לארגן תערוכות בינלאומיות לבולים נדירים.

בשנות כהונתו האחרונות רנייה היה ראש המדינה השני בוותיקותו בעולם, לאחר מלך תאילנד פומיפון אדוניאדט.

שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאותו של רנייה הידרדרה בשלוש שנות חייו האחרונות ומחלות ריאה הביאו לאשפוזיו החוזרים בבית החולים. במרץ 2005 הטיפול ברנייה הועבר ליחידת טיפול נמרץ וכעבור זמן קצר נמסרה הודעה על קריסת מערכות גופו.

סמכויותיו הועברו ב-31 במרץ לבנו אלברט וב-6 באפריל הנסיך נפטר.

הלוויתו נערכה ב-15 באפריל בקתדרלת סנט ניקולס במונקו, לצד מקום קבורתה של הנסיכה גרייס ו-17 קודמיו בתפקיד. סמיכות מותו עם פטירת האפיפיור יוחנן פאולוס השני הפחיתה את העניין התקשורתי סביב האירוע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]