רקפת מצויה

רקפת מצויה
רקפת מצויה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	אברשאים
משפחה:	רקפתיים
סוג:	רקפת
מין:	רקפת מצויה
שם מדעי
Cyclamen persicum ‏מילר
תחום תפוצה
ים תיכוני - (תפוצה עיקרית: ירדן, ישראל, לבנון, סוריה, טורקיה ויוון)
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

רַקֶפֶת מְצוּיָה (שם מדעי: Cyclamen persicum) היא גֵּאוֹפִיט בעל פקעת ממשפחת הרַקְפָּתִיִּים. זהו צמח רב-שנתי בעל שושנת עלים דמויי לב, המסורטטים בדגמים מגוונים, השונים מפרט לפרט. הפרחים בגוני ורוד עד סגול לעיתים לבן, ועלי הכותרת שלהם מוּפשלים לאחור ופונים כלפי מעלה.

הרקפת המצויה גדלה בבתי גידול מזרח ים-תיכוניים טיפוסיים – בחורש, בבתה, במצוקים ובטרשים. תחום תפוצתה הטבעי מצומצם ואינו רציף והוא משתרע במזרח הים התיכון ומגיע עד צפון אפריקה, אך אינה גדלה בפרס – אף ששמה המדעי הוא "רקפת פרסית”. המין הובא גם לאיטליה, שם התבסס כמין פליט תרבות. לרקפת המצויה שימושים מגוונים – ברפואה העממית לטיפול במחלות שונות, וכן כרעל, כתרופה וכמאכל.רקפת מצויה נבחרה בשנת 2007, לקראת תערוכת צמחים בינלאומית שנערכה בבייג'ינג שבסין, לפרח הלאומי של ישראל. הרקפת מופיעה גם בסמלה של היישוב קריית טבעון. הפריחה הטיפוסית נמשכת מדצמבר ועד אפריל.

הבחנה בין רקפת מציה לרקפת יוונית

הרקפת המצויה נבדלת מן הרקפת היוונית, הפחות שכיחה, בעיקר בממדי הכותרת ובעוקץ הפרי.

מפתח זיהוי קצר:

• רקפת מצויה (Cyclamen persicum) – אונות הכותרת באורך 25 עד 35 מ"מ, ארוכות פי ארבעה מצינור הכותרת או יותר; עוקצי הפרי ישרים ואינם סלילניים. הפריחה נמשכת מדצמבר עד אפריל. זן סתווי של הרקפת המצויה (var. autumnale) פורח מאוקטובר עד ינואר ונמצא משני עברי בקעת הירדן – בצפון ישראל ובצפון-מזרח ירדן – וכן בלבנון, מדרום-מזרח לביירות. פרחיו ורודים בהירים עם "אף” ורוד-סגלגל, קטנים מעט מאלה של הזן הטיפוסי, ועל פי רוב מופיעים לפני העלים.

תפוצה בעולם ובישראל

הרקפת המצויה גדלה בבתי גידול מזרח ים-תיכוניים טיפוסיים – בחורש, בבתה ובטרשים.

רקפת מצויה נפוצה מאוד בישראל וסביבתה. היא מצויה לאורך חוף הגליל, בעמק עכו, בחוף הכרמל, בשרון ודרום משור החוף. כן מצויה בגליל העליון ובגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשומרון, בשפלה ובהרי יהודה; בבקעת החולה, בבקעת כנרות, בבקעת בית שאן ובגלבוע; וכן במדבר שומרון, בחרמון, בגולן, בגלעד ובמואב.

הרקפת המצויה נדירה מאוד באזורי ספר נעדרת במקומות חמים ויבשים ומאזורים מדבריים מובהקים – הנגב, הערבה והרי אילת – וגבול תפוצתה הדרומי בישראל עובר בקו הרי יהודה והר הנגב הצפוני.

תחום תפוצתה העולמית מצומצם ואינו רציף הוא משתרע מישראל וירדן צפונה דרך לבנון וסוריה אל טורקיה, ומשם מערבה ליוון, קפריסין, כרתים ואיי הים האגאי המזרחיים, ועד לתוניסיה ולאלג'יריה במערב. המין הובא גם לאיטליה, שם התבסס כמין פליט תרבות.

רקפת מצויה על בול משנת 1959 שיצא לכבוד יום העצמאות ה-11, בעיצובו של צבי נרקיס

זנים וצורות

במין רקפת מצויה (Cyclamen persicum) מוכרים שלושה טקסונים מקומיים — שני זנים וצורה אחת — שכולם טקסונים תקפים. הן הזן הסתווי והן הצורה האדמדמה אנדמיים לישראל.

רקפת מצויה זן 'טיפוסי' (var. persicum) – זן זה מקובל כזן הטיפוסי של המין, ותפוצתו זהה לזו של המין כולו.

רקפת מצויה זן 'סתווי' (var. autumnale) – פורסם לראשונה בשנת 1997 בספר Cyclamen מאת Grey-Wilson, והוא מקובל כיום. תחום תפוצתו מצומצם ותחום לצפון ישראל.

רקפת מצויה צורה 'אדמדמה' (f. puniceum) – פורסמה אף היא בשנת 1997 באותו ספר ונחשבת טקסון תקף. תפוצתה מצומצמת ללבנון–סוריה ולישראל.

מקור השם העברי

בחוברת שמות צמחי ארץ-ישראל שנתחדשו או נתבררו (ירושלים, תרע"ז – 1917) הציעו אפרים וחנה הראובני לקרוא לרקפת, ששמה המדעי באותה עת היה Cyclamen latifolium (רקפת רחבת-עלים), בשם "נזר שלמה" או שמא "שושנת המלך" (מסכת כלאים, פרק ה', משנה ח'). בהערה נכתב בזאת הלשון: "בשם רקפת יכנה אך העיקר, ו‘נזר שלמה’ הוא שם הפרח". נראה כי כוונתם הייתה שהשם "רקפת" רווח בפי העם, אך לדעתם השם הראוי הוא "נזר שלמה", שביטא את יופיו ואת מעמדו הסמלי של הצמח, ותאם את האגדה ואחד מן השמות הערביים – תאג׳ סליימן (تاج سليمان – כלומר כתר שלמה המלך). הכותרת הכפופה של הרקפת מזכירה תבנית של נזר או כתר, ומכאן מקור השם.

בספרו צמחיאל מביא ברוך צ׳יז'יק את האגדה הבאה שכולה שלו:

"כשישב שלמה על כיסא דוד אביו למלוך על ישראל, יצא אל פרחי השדה לבחור לו תבנית לפיה יצווה לעשות את כתרו – כתר המלכות. וירא את הרקפת החיננית ותמצא חן בעיניו, ויצו על חכמי החרשים אשר לו להכין לו כתר בתבנית הרקפת. על כן קראו שמה עד היום בשם 'נזר שלמה'. כאשר חרבה ירושלים, ביום גבר אויב, שלחו האויבים ידיהם בכל אוצרות ירושלים ושכיות חמדתה, ויגלו מירושלים אל ארצות הנכר את כל פארה והדרה וביניהם את כתר המלכות. נתעצבו הרקפות, שחו כותרותיהן, וכך כפופות הן לאות אבל עד עצם היום הזה."

השם "רקפת" נקבע לראשונה רשמית במילון ילקוט הצמחים (1930, הערות 444 ו־645), בנימוק: "מסורית, מקובל בארץ ישראל." כלומר, מחברי המילון אימצו את השם העממי שהיה רווח בארץ, ותמיכה לכך מצויה בשפה הסורית ארמית במילה "רקף". החלופה "נזר שלמה", שהציעו הראובנים, הוזכרה רק כהצעה ולא התקבלה לשימוש.

ייתכן כי באותה תקופה לא היה השם "רַקַף" (בערבית: رَكَف) בשימוש בקרב ערביי הארץ; השמות העממיים הנפוצים היו זַעְמַטוּט (زَعْمَطُوط), סַאבּוּנֶת א-רַעִי (صَابُونَة الرَّاعِي – סבון הרועים), עַצַא א-רַעִי (عَصَا الرَّاعِي), בַּכְּחוּר מַרְיַם (بَخُّور مَرْيَم) וקַרְן אֶל-עַ׳זַאל (قَرْن الغَزَال) ואף ע'ליוּן אל-קאדי שמשמעותה מקטרת הקאדי. כן נזכרים גם השמות מְנוּם אֶל-חוּת (منوم الحوت – מרדים הלוויתן) ומְנוּם אֶל-סַמַכּ (منوم السمك – מרדים הדגים). רשימה מלאה של השמות הערביים מצויה בספרם של אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב – שורשים, שושנים ומלכים.

השם "רקפת" אושר רשמית על ידי ועד הלשון העברית במילון צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים (1946, סעיף 284). ושמות המינים המצויים בישראל – רקפת מצויה ורקפת יוונית (Cyclamen coum) – וכן שם המשפחה הרַקְפָּתִיִּים (Primulaceae) נקבעו במילון שמות צמחי ארץ ישראל (2003). עם זאת, שם המשפחה הלועזי נגזר מן הסוג Primula, שהוא הסוג הטיפוסי של המשפחה, ובו נכלל הצמח הידוע בשם בְּכוֹר-אָבִיב, הנמנה עם קרוביה של הרקפת.

שם המין "מצויה" מרמז לא רק על שכיחותה הרבה לעומת רקפת יוונית, אלא גם על כך שהיא, יחד עם מרגנית השדה (Lysimachia arvensis), נמנית עם צמחי הבר רחבי התפוצה ביותר בארץ.

אטימולוגיה של השם המדעי

השם הלטיני Cyclamen מקורו במילה היוונית κυκλάμινον (kykláminon), שפירושה „מתעגל” או „נע במעגל”, ונגזר מן κύκλος (kýklos) – "מעגל" או "עיגול". השם מתייחס ככל הנראה לצורת הפקעת של הצמח, שהיא כדורית ודחוסה, אך ייתכן שגם לתנועת ההתלפפות הספירלית של עוקץ הפרי לאחר ההאבקה – שתי תכונות בולטות של מיני הרקפת.

מן השם היווני נגזר השם הלטיני Cyclamen, ששימש בבוטניקה הקלאסית והמודרנית לציון כל בני הסוג. שם הסוג Cyclamen אינו חדשני ואינו נוצר במיוחד עבור הרקפת המצויה (Cyclamen persicum), אלא הוענק כבר בימי הבוטנאים הקלאסיים על סמך מין אחר של רקפת, שכנראה היה מוכר ונפוץ באירופה – קרוב לוודאי Cyclamen europaeum (הנקרא כיום C. purpurascens).

שם המין persicum פירושו „פרסי” (מן הלטינית persicus – פרסי, שמוצאו מפרס). למעשה, תחום תפוצתה של רקפת מצויה הוא מזרח ים-תיכוני, והיא אינה גדלה בטבע באיראן.

שימושים

בימי קדם נהגו להפיק מהצמח מגוון שיקויים ותרופות, למגוון מחלות. בנוסף, דייגים נהגו לכתוש את פקעת הרקפת, להוסיף לתערובת מעט קמח, לשפוך לנחל - הרעלנים היו משפיעים על הדגים והאחרונים היו צפים על פני מים, ואז הדייגים אספו אותם. בפקעת הרקפת חומרים מקציפים היכולים להוות תחליף לסבון. אחד מהם מכונה 'ציקלמין' והוא נגזר מהשם הלטיני של הצמח. הרועים הערבים נוהגים לחתוך את פקעת הרקפת ולשפשף בה בד שהרטיבו קודם לכן כדי לייצר צבּוּנָת אֶל רָאעִי ('סבון הרועים').

תיאור

הרקפת היא צמח רב שנתי בעל פקעת גדולה, עגולה ושטוחה. צבע פרח הרקפת נע מלבן עד סגול עז וכולל הרבה גוני ורוד, והיא פורחת בחודשים אוקטובר עד אפריל.

בישראל יש למין זה שני אקוטיפים פנולוגיים שונים. האחד, הנפוץ יותר, גדל בדרך כלל בבתי גידול מוצלים בחבל הים-תיכוני, ופורח בחודשים ינואר עד אפריל, לאחר הופעת העלים. האקוטיפ השני נדיר יותר, גדל בדרך כלל על מצוקים חשופים במפנים מערביים ודרומיים או באזור חגורת הספר, ופורח בחודשים אוקטובר עד נובמבר, לפני הופעת העלים. בניסוי שערכו החוקרים רחלי שוורץ-צחור, אמוץ דפני ודן אייזיקוביץ באזור רמת הנדיב, הועתקו פרטים של כל אחד מהאקוטיפים אל בית גידולו של האקוטיפ השני. למרות השינוי שחל בתנאי הסביבה, לא היה שינוי במועדי הפריחה והופעת העלים בפרטים המועתקים. תוצאות אלה מעידות כי ככל הנראה קיימים הבדלים גנטיים בין שני האקוטיפים, האחראים להבדלים בפנולוגיה.

הצמח נפוץ בצפון ובמרכז ישראל, בעיקר באזורי ההר, ונדיר יותר בדרום הארץ, באזור הר הנגב. מקום ידוע בו צומחות רקפות הוא "גבעת הרקפות" שברמות מנשה, בסמוך לקיבוץ גלעד; גבעה קטנה זו, המתכסה באלפי רקפות למשך כמה שבועות בלבד בשלהי החורף ובאביב, מושכת אליה המוני מטיילים.

הרקפת היא מן הפרחים הידועים והמקובלים ביותר בארץ, בזכות תפוצתה הרחבה והצורה המיוחדת של פרחיה, ועליה דמויי הלב. פקעת אחת יכולה לשאת עשרות פרחים.

הרקפת המצויה היא פרח מוגן ואסור לקטוף אותה, אם כי ניתן להשיגה כצמח נוי ביתי המשווק כפקעות על ידי מגדלים מורשים, ומופצת בחנויות ומשתלות.

לעיתים קרובות היא צומחת בין סלעים, המסתירים אותה קמעה. מסיבה זו מואנשת הרקפת לעיתים קרובות בספרות ובאמנות, ומוצגת כצנועה וביישנית^{[דרוש מקור]}. לוין קיפניס כתב עליה את שיר הילדים הפופולרי "רקפת" ("מתחת לסלע צומחת לפלא רקפת נחמדת מאוד...").

גלריית תמונות

• 

  

  רקפת מצויה בשמורת טבע נחל תנינים

  רקפת מצויה בחגווי הסלע, מסביבה טבוריות, על השביל הירוק ביו נשר ליגור
• 
  גבעת הרקפות, ישראל
• 
  גבעת הרקפות, ישראל
• 
  תקריב על העלה
• 
  רקפת מצויה פורחת בין חגווי הסלע
• 
  רקפת מצויה לבנה ביער בן שמן
• 
  ביער אשתאול
• 
  מקבץ רקפות
• 
  רקפות לבנות, על השביל הירוק ביו נשר ליגור
• 
  רקפת מצויה בסטף
• 
  רקפת מצויה במבט מקרוב
• 
  רקפות
• 
  רקפות בצפון ישראל
• 
  שתי רקפות בכרמל

קישורים חיצוניים

• רקפת מצויה, באתר ITIS (באנגלית)
• רקפת מצויה, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
• רקפת מצויה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• רקפת מצויה, באתר צמח השדה
• רקפת מצויה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• רקפת מצויה, באתר Tropicos (באנגלית)
• רקפת מצויה, באתר GBIF (באנגלית)
• רקפת מצויה, באתר The Plant List (באנגלית)
• רקפת מצויה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
• אגודת הרקפת (באנגלית)
• רקפות הבר
• פרופ' אבי שמידע, "רקפת מצויה"(הקישור אינו פעיל), באתר רשות הטבע והגנים
• רקפת מצויה, אתר גן ונוף
• בישורת האחרונה: הרקפת גברה על הכלנית, באתר ynet, 30 בספטמבר 2007
• רקפת מצויה: אגדות וסיפורים, באתר "טיולי"
• אברהם בלבן, רקפת פורנוגרפית - מישהו הינדס את הפרח העדין הזה, באתר הארץ, 15 בינואר 2018