שניאור זלמן פלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ש"ז פלר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שניאור זלמן פלר
אין תמונה חופשית
לידה 14 ביולי 1913
בוטושאני, רומניה
פטירה 1 באפריל 2016 (בגיל 102)
תאריך עלייה 1963
בוגר אוניברסיטת יאשי
תפקידים בולטים דקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה פרס צלטנר
פרס ישראל

שניאור זלמן פלר (14 ביולי 1913 - 1 באפריל 2016) היה פרופסור למשפטים ודקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים שהתמחה במשפט פלילי. חיבר את הספר "יסודות בדיני עונשין". חתן פרס ישראל לחקר המשפט לשנת 1994.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלר נולד בשנת 1913 בעיר בוטושאני שברומניה, בן לאסתר-הדסה ויששכר-דב פלר. נמנה עם צאצאיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד תנועת חב"ד ומחבר ספר התניא, ונקרא על שמו. על אביו סיפר: "אבי יששכר-דב היה לי אדם קרוב מאוד. הוא היחיד שהבין אותי בכל מה שעשיתי ובכל מה שלא עשיתי".[1]

ב-1936 סיים את לימודיו האקדמיים, בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת יאשי. ברומניה האנטישמית לא ניתן ליהודי לעסוק בעריכת דין, ולכן עסק פלר במתן שיעורים פרטיים. ב-1940, עם פלישת הסובייטים לבסרביה, נמלט עם רעייתו לבסרביה הסובייטית. בקישינב הוכשר להוראת מתמטיקה. כשפלשו הגרמנים לברית המועצות נמלט מזרחה, והגיע לכפר מולוטובאד בקירגיזסטן. למד רוסית ועבד כמורה למתמטיקה ופיזיקה בבית ספר תיכון. ב-1944 חזר לקישינב ומונה לתובע בפרקליטות המדינה. בסוף 1945 חזר עם רעייתו לבוטושאני, ועבר התמחות לקבלת רישיון עורך דין, והיה יו"ר הקהילה היהודית וסגן ראש העיר

בשנת 1948 נתמנה לשופט בבוקרשט ברומניה. בשנים 1961-1951 היה ראש מחלקת החקיקה במשרד המשפטים ברומניה.

בשנת 1961 הגיש בקשה לעלות לישראל ובעקבות זאת פוטר מכל תפקידיו. הוא עלה לישראל בשנת 1963 ולאחר תקופת הסתגלות קצרה נפגש עם משפטנים בכירים בישראל והצטרף בשנת 1965 לסגל האוניברסיטה העברית. בשנת 1966 מונה לפרופסור חבר. בשנים 1974-1971 היה דקאן הפקולטה למשפטים, ובשנת 1972 מונה לפרופסור מן המניין. בשנת 1981 פרש לגמלאות, אך הוסיף ללמד בהתנדבות במשך כשלוש שנים. לימד במשך חמש שנים דיני עונשין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן לימד דיני עונשין במכללת רמת גן למשפטים. על פעילותו בהוראה אמר: "אני אהבתי מאוד לעמוד בפני הסטודנטים ולהסביר להם את מה שרציתי בעצמי להבין. ... למעשה להרצאות בפני הסטודנטים אני מתגעגע יותר מכול. זאת חוויה אמתית."[1]

בשנת 1991 נקרא פלר על ידי תלמידו לשעבר, שר המשפטים דן מרידור, להשתתף בהכנת תיקון מס' 39 לחוק העונשין[2] - התיקון המהותי ביותר לחוק, שבו הוחלף החלק הכללי של החוק (סעיפים 34-1) בחלק כללי חדש. בראיון תיאר תיקון זה: "תיקוו 39 הוא תיקוו חשוב מאוד מפני שהוא מסדיר את לב לבם של דיני העונשין – העברה על יסודותיה והאחריות לה. ... התיקון קבע בצורה ברורה מהם רכיבי העברה, קבע את הסייגים, הגדיר את צורות השותפות למיניהן וכדומה."[1]

נחשב לאחד המומחים הגדולים בישראל לדיני עונשין. ב-1984 זכה בפרס זוסמן למשפט, בשנת 1993 זכה בפרס צלטנר, בשנת 1994 זכה בפרס ישראל לחקר המשפט, ובשנת 2002 זכה לאות של לשכת עורכי הדין.

בעמדותיו הפוליטיות השתייך לשמאל, ובין השאר הצטרף ב-2004 לעתירה לבג"ץ נגד מינוי דן חלוץ לסגן הרמטכ"ל לאור חלקו של חלוץ בהתנקשות בסלאח שחאדה.[3]

פלר היה אב לשני ילדים וסב לחמישה נכדים.

עשרת עקרונות היסוד של דיני העונשין אשר יצר פלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. עקרון החוקיות
  2. אין עונשין על דברים שבלב
  3. אין עונשין על עבירה בלבד
  4. לכל עבירה עונש בצידה ההולם את חומרתה
  5. כל עבירה צריכה להלום את תודעת הציבור
  6. אין עבירה בלי מידה מינימלית של נזק לציבור
  7. אין עבירה בלא עושה בעל כשרות פלילית עובר לעשייתה
  8. אין עבירה ללא התנהגות מרצון
  9. איש בשל עבירתו ייענש
  10. דרישת האחריות הפלילית עניינו של הריבון בלבד

לפי פלר, מלבד העובדה שכל חוק שנחקק מאז שנת 1992 חייב לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה, כל חוקי העונשין מכל השנים חייבים לעמוד במבחן של עשרת עקרונות החוקיות, שכן הם הקווים המנחים הן של הכנסת בבואה לחוקק חוק והן של בית המשפט בבואו לפרש את החוק.
עם זאת, יכולות להתעורר בעיות מסוימות ביישום עקרונות אלו. דוגמה לכך הוא העקרון: "איש בשל עבירתו ייענש" האומר כי האדם שביצע העבירה, הוא זה שיישא בעונשה ולא אחיו, אביו או אמו למשל בהיותם קרובים אליו. זאת מול הסמכות העליונה תקנות שעת חירום המאפשרות עונש קולקטיבי, בהריסת בתים למשל, המעניש קבוצה גדולה של אוכלוסייה על פשעיהם של יחידים, כך שבכל זאת ניתן על ידי חוק לעקוף חלק מהסעיפים, אם כי הדבר נעשה לעיתים מאוד רחוקות. דוגמה נוספת היא האפשרות של אדם פרטי להגיש קובלנה פלילית, בניגוד לעקרון "דרישת האחריות הפלילית עניינו של הריבון בלבד".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]