ש"ס וילנא
.jpg)
.jpg)
ש"ס וילנא הוא הגרסה הנפוצה ביותר של התלמוד הבבלי, והיא נוצרה בדפוס האלמנה והאחים ראם (נהגה "רוֹם") שבעיר וילנה בשנים תר"ם–ה'תרמ"ו (1880–1886).
הדפסת המהדורה ארכה כשש שנים, החל בכרך של מסכת ברכות, שפורסם בי"ח באייר תר"ם, ועד הכרך של מסכת נידה, שיצא לאור בי"ג בניסן תרמ"ו.
באחרית הדבר שבסוף הכרך האחרון כתב מנהל בית הדפוס, שמואל שרגא פייגנזון ('שפ"ן הסופר'), כי נוסח הש"ס גובש בעזרת חשיפת מקורות שכמעט שאבדו ועל פי כתבי יד שונים של התלמוד. הפרשנים שמופיעים לצד טקסט הגמרא גם הם הועתקו מכתבי יד ונעשתה עבודת בדיקת הנוסח. על העבודה הופקדו יותר ממאה דפסים וארבעה עשר מגיהים. בדיקת נוסח הדפוס מלמד שעל אף התיקונים וההגהות על פי רוב גוף הנוסח הועתק מדפוסים קודמים.
שער המסכתות הנפוץ, שבו רשימת מאה הפירושים שנלווים לתלמוד, הופיע בתחילה רק בפתח הכרך האחרון, ובהדפסות מאוחרות יותר התווסף לכל כרכי התלמוד. גם מיקומן של הלכות הרי"ף השתנה: במהדורות הראשונות הודפס החיבור בכרכים נפרדים, שיצאו לאור במקביל לכרכי מסכתות הגמרא, ורק בשכפולים המאוחרים אוחדו הגמרא והרי"ף בכרך אחד.
עבודת ההכנה להדפסת הש"ס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתארו את העבודה העצומה של הכנת המהדורה המודפסת של הש"ס, לא חוסך מנהל ההדפסה פייגנזון בתיאורים ציוריים.
והרבינו לפאר ולהאדיר המלאכה בכל פאר והידור אפשרי, לא עצמה ממנו כל הוצאה, ולא שגבה ממנו כל עבודה – כמה ממון שקעו בבנין זה! כמה נפשות עמלו בבנין זה! יותר ממאה חרשים פועלי הדפוס עמלו בבניינו, ארבעה עשר מגיהים מומחים חכמי התורה, ומהם גדולי וגאוני ישראל...
המו"לים של המהדורה אכן הקדישו זמן רב וממון בחיפוש אחר נוסחאות מדויקות של התלמוד ושל מפרשיו הראשונים, ולאלה הוסיפו פירושים של האחרונים. צוות עורכי המהדורה כלל דמויות מוכרות כרב שלמה הכהן מווילנה, שפירושו על הש"ס מופיע במהדורה זו, הרב אליעזר ליפמן פרינץ מאמסטרדם, והרב רפאל נתן נטע רבינוביץ, בעל דקדוקי סופרים. הרב רבינוביץ נשלח לספריית הוותיקן ברומא על מנת להעתיק מכתב יד את פירוש רבינו חננאל, ובזכות המלצות מיוחדות שקיבל הורשה לעבוד שם גם בזמן שהספרייה סגורה.
ההוספות החדשות שנוספו בש"ס וילנא
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד הפירושים שהיו קיימים במהדורות קודמות של הש"ס, נוספו בש"ס זה עוד מאה פירושים על התלמוד, וארבעים פירושים על הרי"ף. בתארו את הדפוסים שקדמו לו כותב שפ"ן הסופר שמאז הדפוסים הראשונים של הש"ס, לא הופיע שום חידוש משמעותי במהדורות הבאות, וכל חמישים המהדורות שנדפסו מאז ש"ס ונציה (למעשה 64 מהדורות, חלקן לא שלמות) לא היו אלא כ"מעשה קוף" ובנוסף "הוסיפו שיבושים חדשים על שלפניהם".
עד שקמתי ראם שקמתי דפוס בישראל, עד אשר העיר ה' את רוחנו ונתן את לבנו ונפשנו ומאדנו להציל את אמרות קדשם מאבדון, ואת פליטת מחמדיהם מכליון...
החידושים החשובים שנוספו בש"ס וילנא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פירוש רבינו חננאל בן חושיאל, שרק חלקו היה מוכר לפני כן – הועתק מכתב יד בספריית הוותיקן.
- פירוש רבינו גרשום מאור הגולה[1] – הועתק בבית המדרש בברלין על פי כתב יד שהועתק מכתב יד רומא.
- תוספות ר"י הזקן – הועתק מכתב יד בספריית המוזיאון הבריטי
- תוספות ר"ש משאנץ למסכת סוטה – הועתק מכתב יד מהספרייה הבודליאנית באוניברסיטת אוקספורד.
- תוספות ישנים למסכת יבמות – הועתק מכתב יד בספרית המוזיאון הבריטי.
- חידושי היעב"ץ, שיצאו לאור לראשונה – הועתקו מגיליונות הש"ס שעליהם כתב את הערותיו.
כמו כן הודפסו פירושים רבים ממהדורות עתיקות ונדירות של דפוסים ראשונים. על אלה נוספו חידושים של חכמי אותה תקופה, בדגש על יהדות ליטא, בה נדפס הש"ס הזה. מהדורה זו עמדה במוקד מאבק מו"לי מפורסם בינה ובין מהדורת הש"ס בדפוס סלאוויטא. במחלוקת זו נתפסה כל מהדורה כמייצגת מחנה אחד בשוני הרעיוני והגאוגרפי שבין המרחב החסידי והליטאי. כך למשל, במהלך בירור הדיון בין שני המו"לים הניצים בבית הדין הרבני, העלו מדפיסי ש"ס וילנה את הטענה כי אצלם, בניגוד לדפוס החסידי, יופיעו גם הגהותיו של הגאון מווילנה, נציגה המובהק של יהדות ליטא ושל המחנה המתנגד לחסידות.
ואכן, בייחוד נוספו 'הגהות' או 'חידושים' פרי עטם של רבנים מן העיר וילנה (בה נערכה ההדפסה המחודשת), כמו חידושי הרש"ש וכן הגהותיו של בנו, הרב מתתיהו שטראשון, וכך גם "הגהות חשק שלמה" - פרי עטו של הרב שלמה הכהן מווילנה, שהיה שותף בעריכת הש"ס. זה האחרון התנצל בפני רב אחר ששלח לו חידושי תורה על מנת שיכללם וידפיסם בתוך הערותיו על הש"ס, וכך כתב: "כבוד הרבנים המדפיסים הם מקפידים מאד והזהירוני כמה פעמים שלא להכניס בהגהותי לא דבר ולא חצי דבר בשם אחרים כו' ואני ביקשתי מן המדפיסים כמה פעמים שיתנו לי רשות אבל לא הועילה מאומה" (ספר 'דברי שלום', דף קמ"ה). אפשר שזו גם הסיבה להכתרת התוספות הפרשניות הללו (מאת רבני זמנם של המדפיסים) כ'הגהות', משום הקפדתם של המדפיסים על קיצור תמציתי וחסכני.
בסוף כל מסכת נדפס חיבורו של מגיה הש"ס מרדכי פלונגיאן, בשם "המתרגם", ובו ביאורי מילים לועזיות המופיעות בפירוש רש"י לתלמוד ובתוספות, בתרגום ליידיש ולעברית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמואל שרגא פייגנזון (שפ"ן הסופר), 'אחרית דבר', בסוף הכרך האחרון של הש"ס.
- רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד: תולדות הדפסת התלמוד; הובא לבית הדפוס עם תיקונים, השלמות ומפתחות על ידי א.מ. הברמן, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ב.
