שחור (כישוף)

שְחוּר הוא תחום רחב של פרקטיקות כישוף ערבי-אפריקני, שמקורן בארצות צפון אפריקה. השחור נחשב לחלק מתחום הכישוף השָחוֹר. נשים בצפון אפריקה שעסקו והתמחו בכישוף נקראו סחרה.

סוגי שחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקאף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהשיטות לביצוע השחור קרויה תקאף, שפירושו בערבית הוא: סגירה, נעילה, עצירה.

התקאף הוא פולחן נפוץ בעולם המוסלמי בכלל ובצפון אפריקה בפרט, וידוע גם בחלקים שונים בעולם. מקומו בחיי האוכלוסייה המוסלמית והיהודית מרכזי ביותר. מנהג זה קיים עד היום, אף על פי שניכרים בו סימני נסיגה מאז התפשטות התרבות האירופאית בצפון אפריקה.

קיים קושי לעמוד על ראשיתו של מנהג נפוץ זה בין היהודים והמוסלמים שבצפון אפריקה וכן לא קל להחליט איזו קבוצה אתנית השפיעה כאן על חברתה. היהדות אמנם אסרה על שימוש בכשפים, אולם עצם האיסור מעיד על הכישוף כעל פרקטיקה קיימת. לפי התרגום הירושלמי על איסורי "דחתנין וכלה" ניתן לראות במקרא בספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ו', אזכור לקיום מנהג התקאף (על פי פירושים שונים). לפי ז'ורז' קונטנו (צר'), בתקופת המקרא היה מנהג זה קיים אצל האשורים והבבלים.

ספרי המגיה הערביים נמנעים ממסירת נוסחאות של התקאף.

סוגי תקאף[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הנפוץ ביותר של התקאף מיועד לשמירת בתולי הנערה מכל פגע. אחריו בא ביטול כוח הגברא של האיש וכן הטלת עקרות על האישה (חלוקה האמורה לגבי יהודי מרוקו). סוגים נוספים הם:

תקאף חלקי הנעשה לגבר. במקרה זה אין בכוחו של הבעל לקיים יחסי מין עם נשים שאינן אשתו.
תקאף הנעשה לאישה לגבי גברים אחרים שאינם בעלה.
תקאף שמטרתו לעצור את הוולדנות אצל אישה מרובת ילדים.
תקאף נגד חיות ויסודות הטבע.

תקאף הנעשה לילדות בצפון אפריקה היה חשוב מאוד, כי מטרתו הייתה להגן על בתוליהן עד החתונה, בחברה בה אי הוכחת בתולי הכלה היא אות קלון וביזיון למשפחתה. תושבי הרי האטלס המפוזרים בכפרים קטנים הקפידו על מנהג זה. בערים בהן האמנציפציה של הנשים התחילה מוקדם יותר, המשיכו לרוב "לחסן" את הבת שעבדה בבית החרושת על מנת להרחיקה מסכנות אפשריות. קיום התקאף לפני החתונה מיועד בראש ובראשונה לשמור על בני הזוג מכל כישוף. בין היתר גם למנוע מבני הזוג קיום יחסים. סיבה נוספת לביצוע התקאף בבני הזוג באה לא מצד ההורים אלא מצד אויבים ובעלי נקמה.

טקס התקאף[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר נוסחאות טקס בהן משתמשת האם לשמירת בתולי בתה, בהגיעה לגיל שש או שבע. נוסחה נפוצה המשותפת למוסלמים ויהודים: כשהבת מגיעה לגיל המקובל, פונה אמה למוסלמית בעלת נול וקובעת עמה מועד שבו תסתיים אריגת שטיח או שמיכה. במועד זה מוסרת האם למוסלמית סוכר ומפשיטה את בתה, קושרת מטפחת סביב עיניה, רוחצת אותה סביב הנול ובאותה שעה מעלה קטורת. היא מעבירה את הבת שלוש פעמים מתחת לנול ובפעם האחרונה מוציאה אותה ישר לחצר על מנת שהבת לא תראה את הנול. שבוע לפני חתונת הבת מביאה האם את אותו הנול לביתה ואם אפשר, גם את אותה מוסלמית בעלת המכשיר. האם רוחצת את ביתה מתחת לנול ומסרקת אותה. כל אותו זמן היא מבעירה קטורת, גופרית ודבק אמוני.

באזור הריף לוקחת האם סיכת ראש ביום בו באים לבקש את יד בתה. היא קוראת שלוש פעמים רצופות את שם הבת ואחר כך סוגרת את הסיכה על ראשה של בתה.
בדמנאת לוקחת האם מטחנת גרעינים הניתנת לפירוק ומחלקת אותה לשני חלקים. הבת עוברת בין שני חלקים אלו ואז אומרת האם: "מה תנחיל האד אלבנת חתא אלנהאר תנחיל האד ארחה", כלומר, בת זו תפתח רק ביום בו תפתח המטחנה. כדי לבטל את התקאף רוחצת האם את בתה ליד מטחנת הגרעינים ולאחר מכן נותנת לבתה לשתות מהמים שנאספו במטחנה. במשך כל הפעולה שורפים קטורת.
האם לוקחת שבע סיכות, מחממת אותן ומכניסה אותן לתוך שרף ריחני ואומרת: "מה תסיראח חתא איתסארחו האד ליבארי", כלומר, היא לא תהיה חופשייה עד שהסיכות תשתחררנה. ימים ספורים לפני החתונה, רוחצת האם את בתה, מבעירה קטורת גופרית ומתירה את הסיכות. נוסחה זו נפוצה בכפר תאחסאנט שבאטלס המערבי.
תקאף המבוצע שבוע לפני החתונה מתנהל כך: האם קוראת שלוש פעמים "הו שמחה!" ובכל פעם משיבה הבת "נעאם"(כן). לאחר מכן האם מכריזה "אנא רבאת שמחה בנת זוהרה פהאד אל חיכ" (אני סוגרת את שמחה בת זוהרה - שם האם, בקופסה זו). מיד לאחר אמירת דברים אלה היא סוגרת את הקופסה. באותו היום אם הכלה או החתן עושים את אותו תהליך לחתן. התקאף נגד הגבר, השולל ממנו את כוח הגברא, מבוצע נגד רצונו וללא ידיעתו.
על מנת לנקום באדם מסוים, הולכים ל"חכם" ומבקשים ממנו שיבצע את התקאף נגדו. ה"חכם" לוקח סכין וסוגר אותו תוך כדי אמירת הנוסחה והזכרת שם האדם שנגדו מכוון הכישוף. ה"חכם" כותב על הניצב של הסכין כמה שמות, ועל הלהב עצמו כותב את שם האיש שאותו מכשפים. לאחר מכן הוא מכניס את הלהב לתוך הניצב וקובר את הסכין על סף ביתו של האיש באומרו: "פלאן בן פלאן, אנא רבתאק. האד תקאף מה איתחאל חתה נחיל האד אסכין" (פלוני בן פלוני, אני סוגר אותך. התקאף יפתח רק כשאפתח סכין זה).
- ה"חכם" לוקח פול, צובע אותו בכחול וחותך אותו לשניים. על כל חלק הוא כותב את שמו של האיש וגם שמות אחרים, עוטף את הפול בחתיכת בד וקושרה בחוט. את הפול טומן ה"חכם" על סף בית האיש, וכשהאחרון נכנס לביתו הוא אומר "קפאלתיק בהאד אל פולה, מה תחיל חתא אנהאר לי תחיל האדיק אל פולה" (אני סוגר אותך בפול זה. אתה תיפתח רק ביום שפול זה ייפתח).
לביצוע התקאף בבוז'אד וכן באזור הריף, די בכתיבת שמו של האיש על כלי אותו קוברים בפתח בית האיש וכן באמירת הנוסחה המתאימה בעברו את הסף.
הולכים ל"חכם" הכותב את שמו של האיש ושמות אחרים על ביצה. בזמן הכתיבה אומר ה"חכם": "להאד אל עיזרי איכון אתקאף" (לבחור הזה יהיה תקאף). קוברים את הביצה או שומרים אותה.
האדם המזיק משתדל לקרוא בשם אחד מבני הזוג בשעה שזה חוזר מטקס אחר שהתנהל מחוץ לבית. אם האחרון עונה, אומר האדם את הנוסחה, והחתן נהיה "מתקאף". בן הזוג יכול להשתחרר רק לאחר שימסור לאדם שביצע את התקאף ארבעה או חמישה ק"ג סוכר.
הולכים למכשף ומבקשים ממנו לבצע תקאף נגד מישהו. המכשף כותב נוסחה על נייר אותו טומנים בסף ביתו של האיש המכושף. על מנת להשתחרר חייב האחרון למסור עוגות וכסף לאיש האחראי לתקאף וכן להכין קטורת של דבק אמוני.
לשם עשיית תקאף לבעל לבל יקיים יחסים עם נשים אחרות, לוקחת האישה ביצה שהוטלה ביום חמישי ומסובבת אותה שלוש פעמים סביב ירכה הימנית. באותה ביצה היא משתמשת לשם הכנת עוגה שבעלה אוכל.

נוסחאות כלליות לביטול התקאף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמתגלה התקאף אצל אחד מבני הזוג וסבורים שמכירים את המבצע, הולכים אליו ההורים וכן רבנים ומנסים לבטל את רוע הגזירה באמצעות מתן מתנות ושכנוע. אם אין מצליחים למצוא את האחראי לתקאף, הולכים ל"כותב" כדי שיכתוב נוסחה מבטלת. עם זאת מכינים קטורת של דבק אמוני^[1].

כישוף באמצעות תערובות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטה נוספת לביצוע שחור נעשית דרך על ידי טקסים מסוימים העושים שימוש באלמנטים מגופו של האדם שעליו מעוניינים להטיל את הכישוף מהם מכינים תערובות שונות כאשר לכל סוג תערובת שימוש בביצוע כישוף אחר^[2]. נוסף על כך, משתמשים בחומרי כישוף, קללות ולחשים שונים המעוררים את הכוחות האחראיים על ביצוע הכישוף. סוגים שונים של שחור כוללים כישוף אהבה (כדי להשיג מישהו שאינו רוצה בכם או להחזיר מישהו שאהב אותכם. כדי לבצע כישוף מסוג זה יש להשיג משהו שמקורו בגוף של האדם שעליו רוצים לבצע כישוף אהבה), כישוף מוות (כישוף העושה שימוש בכוחות על טבעיים על מנת לגרום למוות של מישהו. קיימות סכנות חמורות ביותר כשמבקשים לבצע כישוף מוות), כישוף וודו, כישוף כדי לפגוע במישהו. הטכניקות לביצוע הכישוף הן מגוונות וכוללות סוגים של כישוף דם (קיימים סוגים שונים של כישופי דם ביניהם כישוף העושה שימוש בדם של האדם שמבצע את הכישוף או דם של אדם אחר. בין היתר, כישוף שנוגע לעניינים של דם כמו כישוף נקמת דם. בדרך כלל מדובר על כשפים הכוללים הכנת שיקויים שאחד המרכיבים שלהם הוא דם), כישוף זרע (כישוף באמצעות זרע של אדם אותו רוצים לכשף), כישוף שיער (כישוף באמצעות קווצת שיער של אדם אותו רוצים לכשף), כישופי נרות ועוד^[3].

התרת כישוף שחור- בחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"התרופה" לכישופי השחור היא קבוצת כישופים אחרת הנקראת בחור. הבחור זהו טקס טיהור שתפקידו שמירה והגנה. הבחור מכיל טקסי טהרה שונים של אדם או בית ובהם נעשה שימוש בחומרים ומינרלים כגון: שרף, סיב. אותם חומרים נועדים לטיהור כאשר החומר המרכזי המשמש בטקס זה מכונה "בחור" (פירוש מערבית- קטורת 7 המינים). הטקס מתבצע באמצעות כד חרס או כלי בתוכו יש גחלים, כאשר תערובת הקטורת נזרקת פנימה ומפיצה ריח טוב. בעדות הצפון אפריקאיות טקס זה מוכר והשתרש גם ביוצאי צפון אפריקה היהודים והנוצרים, הבדואים בסיני וכן בתימן^[4].