סוף העולם שמאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סוף העולם שמאלה
סוף העולם שמאלה, Sof Ha'Olam Smola
Sof.jpg
בימוי אבי נשר
הפקה משה אדרי ולאון אדרי
סמואל חדידה
אבי נשר
תסריט אבי נשר
שרה עזר
רובי פורת שובל
עריכה יצחק צחייק
שחקנים ראשיים לירז צ'רכי
נטע גרטי
מוזיקה קרישנה לוי
צילום דוד גורפינקל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפיץ סרטי יונייטד קינג
קרן הקולנוע הישראלי
מדינה ישראל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 26 ביוני 2004
משך הקרנה 110 דקות
שפת הסרט עברית
אנגלית
צרפתית
מרוקאית יהודית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב ₪14,190,000[1]
הכנסות ₪15,380,000[1]
פרסים שני פרסי אופיר
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סוף העולם שמאלה הוא סרט קולנוע ישראלי, בבימויו של אבי נשר, אשר יצא לאקרנים בשנת 2004.

הסרט הדרמטי-קומי מתאר את המציאות החברתית של אנשי עיירת עולים חדשים ישראלית בנגב ב-1968, דרך סיפור חברותן של שתי נערות, שרה טלקר (לירז צ'רכי), עולה חדשה מהודו, וניקול שושן (נטע גרטי), בת להורים יוצאי מרוקו. סיפור החברות מתחיל כאשר משפחת עולים מהודו, משפחתה של שרה, מגיעה אחרי חודש אולפן והבטחות שווא על מגורים במרכז הארץ, לגור בעיירת הסְפר המאוכלסת רובה ככולה בעולים קשי יום ממרוקו.

ותיקי העיירה, המזדהים עם התרבות הצרפתית, מתייחסים בעוינות לעולים החדשים מהודו ומתנשאים מעליהם. ההודים מצדם, הרואים עצמם כבני התרבות הבריטית, חושבים את האוכלוסייה המקומית לבורה וגסת-רוח. בין שתי הקבוצות נוצרת מלחמת תרבות, אך שתי הנערות יוצרות ביניהן חברות ייחודית.

שיר הנושא של הסרט בוצע על ידי נינט טייב.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנה 1968. האדם עומד לנחות על הירח, וסטודנטים מפגינים ברחובות פריז, אך נדמה כי דבר ממאורעות אלה אינו משפיע על החיים בעיירה קטנה ומבודדת במדבר הישראלי.

שתי משפחות שהיגרו לישראל, האחת ממרוקו והשנייה מהודו, מוצאות את עצמן חיות בשכנות. אין להן דבר במשותף מלבד החלום ושתי בנות בגיל ההתבגרות. למרות ההבדלים ביניהן, ניקול המשוחררת והקלילה ושרה, ההודית, השקולה והרצינית, הופכות לחברות טובות. הנעורים והתשוקה שלהן לחופש עוזרות להן להתגבר על דעות קדומות, בזמן שבעיירה לא רק שההודים מוצאים עצמם במקום המרוחק מה"מערב" הנשאף, אלא הם אף נגררים למלחמות תרבות עם המרוקאים.

המרוקאים היצירתיים והיצריים, המחשיבים עצמם "צרפתים", מתנשאים מעל ההודים "השחורים". ההודים המאופקים והשקטים, המחשיבים עצמם "בריטים", רואים במרוקאים בני אדם בורים וגסי רוח. ההתנגשות בין המהגרים משתי "האימפריות" אינה עוזרת לפתרון המשבר הכלכלי ותחושת הנטישה והאובדן.

שתי הנערות הבוחנות את גבולות המוסר המרדני, מתמרדות כנגד הוריהן בעוד הן רוקמות חלומות על כוכבות בסגנון המערב, ובמשפחות שלהן הכול הרבה יותר מורכב.

המהלך ה"רגיל" של החיים נעצר בבת אחת כאשר אביה של ניקול, איזק, מארגן שביתה במפעל היחיד בעיירה. הדבר משבית את העיירה כולה ומוביל למשבר כלכלי וחברתי.

כתוצאה מהמצוקה הקולקטיבית והפרטית, נראה כי כל הגבולות התרבותיים קורסים: מכיוון שאין כלל מקורות עבודה אחרים באופק, אנשי העיירה מוצאים לעצמם "הרפתקאות" שונות על מנת להימלט מהשעמום ולמצוא משמעות כלשהי. בעוד רוג'ר, אביה של שרה, מוצא עצמו מעורב ברומן לוהט עם סימון, רקדנית לשעבר מקזבלנקה, רייצ'ל, אשתו, מנסה להציל את נישואיה בעזרת כישופים. איזק מגלה שאשתו האהובה (אמה של ניקול) גוססת מסרטן ובתם ניקול ממשיכה ברומן האסור עם המורה הצעיר. שרה אינה מתנגדת לחיזוריו של גבי, בריון העיירה, ושאר התושבים מכלים זמנם לריק בבית הקפה השכונתי.

השביתה אינה מובילה לשום מקום, אך העובדים, מתוך כעס וייאוש, מחליטים להלחם עד הסוף המר. רק נס יכול להציל את המצב, והוא לא מאחר להגיע: רוג'ר וחבריו מנסים לשמור על ניצוץ של זהות אימפריאלית דרך הדבקות במשחק הקריקט היומי. מכיוון שחסרים להם ציוד ומדים, הם פונים לקונסוליה הבריטית בתל אביב לעזרה. הבריטים, הצופים ליחסי ציבור רבים סביב המשחק, עוזרים לא רק על ידי הקצאת תמיכה אתלטית אלא גם על ידי הבטחה לשלוח את אלופת הקריקט של אנגליה למשחק ידידותי נגד "הקבוצה" של העיירה. החדשות אודות אירוע הספורט ההיסטורי מאחדות את העיירה כולה, את ההודים והמרוקאים גם יחד, מאחורי משחק שרק מעטים מהם מבינים בו. אך האירוע שמבטיח שהעיירה תהיה "על המפה" גורם למשפחות לקוות שאולי סוף סוף יגיע השינוי שכולם מחכים לו.

ביום הגדול, בעוד חברי פרלמנט וסלבריטאים שונים מגיעים למקום מתל אביב, נראה כי הגאולה באופק, אך תושבי העירה אינם מצליחים לעמוד בקצב האיטי והמהורהר של המשחק. החלטת שופט יוצרת מהומה קטנה, המתפתחת למהומה גדולה, שנהפכת בסופו של דבר לתוהו ובוהו מוחלט והקבוצה הבריטית נמלטת בקושי מן המקום. סופה העגום של העיירה נראה וודאי. אלא שנראה כי המשחק בכל זאת הביא עמו ברכה: השביתה הפכה למבוכה פוליטית. כתוצאה מפרסומו של המשחק, מאלצת הממשלה את בעלי המפעל להיענות לדרישות העובדים. וכך, בצורה עקיפה, "נס" אכן מתרחש.

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מגולל לכאורה את סיפורה של העיר דימונה, אך הצילומים נערכו בחודשי מרץ ואפריל ביישובים שדה בוקר ובירוחם.[2] המיקומים בהם צולמו הסצנות נבחרו כך שיהיו כמה שיותר קרובים למקור. הסצנה של משחק הקריקט המופיעה בסרט צולמה במגרש הקריקט של שדה בוקר ואחד מהבניינים בסרט, הבניין בו גרה סימון, הוא שיחזור של בניין אמיתי שהיה.

סביב יציאת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה להצלחה קופתית רבה, ומאות אלפים צפו בו בבתי הקולנוע בישראל.[3] הסרט השתתף בפסטיבלים בינלאומיים לקולנוע בארצות הברית, באוסטרליה, בהודו ובמדינות אירופה, וזכה במספר פרסים, בהם פרס חביב הקהל בפסטיבל טאורמינה[4] ופרס חבר השופטים בפסטיבל טוקיו, יפן. בישראל זכה הסרט בשני פרסי אופיר. בשנת 2005 יצא ה-DVD של הסרט, אליו התווספו קטעים מיוחדים. גם ה-DVD זכה להצלחה גדולה בישראל.

סכסוך משפטי מתוקשר נוצר בין השחקנית רובי פורת-שובל, המשחקת בסרט, ובין הבמאי אבי נשר, כאשר שובל דרשה להיות רשומה גם כיוצרת הסרט בטענה כי הוא מבוסס על חייה.[5][6] ב-2011 הגיעו הצדדים להסכם, במסגרת הליך בוררות חשאי, במסגרתו רכשו מפיצי הסרט את חלקה של פורת שובל והוכח כי התסריט הוא על פי רעיון מקורי של הבמאי אבי נשר. בנוסף פורת-שובל זכתה בפיצוי כספי בסך חצי מיליון שקלים.[7]

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית דמות
לירז צ'רכי שרה טלקר
נטע גרטי ניקול שושן
אור אטיקה סימון טולדנו, האלמנה
פרמיט סטי רוג'ר טלקר, אביה של שרה
קרוטיקה דסיי רייצ'ל טלקר, אימה של שרה
ז'אן בן גיגי אייזיק שושן, אביה של ניקול
רובי פורת-שובל ג'נט שושן, אימה של ניקול
רותם אבוהב ג'וסי שושן, אחותה של ניקול
ישראל קטורזה יוסי, בעלה של ג'וסי
נדב אבקסיס גבי בוחבוט
מריאנו אידלמן משה
נתן רביץ המורה אסף
מיכה מורים סטאנלי ווסקר, בן דודו של רוג'ר
אפרת אביב אתי בוחבוט
אוולין הגואל גברת בוחבוט
סטנלי פרלמן הנציב הבריטי
דין טלקר חנוכה טלקר, אחיה של שרה
בר טלקר פסח טלקר, אחיה של שרה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אברהם כרמלי, איריס רביד–ימין, "קולנוע בישראל, סיכום פעילות שנתית 2004–2005", המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פברואר 2008, אדר א' תשס"ח. (עמוד 8)
  2. ^ ליאור לרנר, הסרטים והסדרות שעושים כבוד לנגב, באתר mynet‏, 30 באפריל 2012
  3. ^ מרב יודילוביץ', "סוף העולם שמאלה" בקרוב בדי.וי.די, באתר ynet, 28 בדצמבר 2004
  4. ^ ג'י וויסברג, Turn Left at the End of the World‏, 1 ביולי 2004, באתר המגאזין וראייטי
  5. ^ רינת גור, מלחמת עולם, באתר ynet, 2 ביוני 2004
  6. ^ סוף רע, באתר גלובס, 12 בינואר 2005
  7. ^ עידן חגואל, עכבר העיר, רובי פורת-שובל: "הפחד להישאר לבד הופך לאונס יומיומי", באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012