סוף העולם שמאלה
 | |
| בימוי | אבי נשר |
|---|---|
| הופק בידי |
משה אדרי ולאון אדרי סמואל חדידה אבי נשר |
| תסריט |
אבי נשר שרה עזר רובי פורת שובל |
| עריכה | יצחק צחייק |
| שחקנים ראשיים |
לירז צ'רכי נטע גרטי |
| מוזיקה | קרישנה לוי |
| צילום |
דוד גורפינקל  |
| מדינה |
ישראל, צרפת |
| חברה מפיצה |
סרטי יונייטד קינג קרן הקולנוע הישראלי |
| הקרנת בכורה | 26 ביוני 2004 |
| משך הקרנה | 110 דקות |
| שפת הסרט |
עברית אנגלית צרפתית מרוקאית יהודית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| תקציב | ₪14,190,000[1] |
| הכנסות | ₪15,380,000[1] |
| פרסים | שני פרסי אופיר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
סוף העולם שמאלה הוא סרט קולנוע ישראלי, בבימויו של אבי נשר, אשר יצא לאקרנים בשנת 2004.
הסרט הדרמטי-קומי מתאר את המציאות החברתית של אנשי עיירת עולים חדשים ישראלית בנגב ב-1968, דרך סיפור חברותן של שתי נערות, שרה טלקר (לירז צ'רכי), עולה חדשה מהודו הנמנית עם קהילת בני ישראל, וניקול שושן (נטע גרטי), בת להורים יוצאי מרוקו. סיפור החברות מתחיל כאשר משפחת עולים מהודו, משפחתה של שרה, מגיעה אחרי חודש אולפן והבטחות שווא על מגורים במרכז הארץ, לגור בעיירת הסְפר המאוכלסת רובה ככולה בעולים קשי יום ממרוקו.
ותיקי העיירה, המזדהים עם התרבות הצרפתית, מתייחסים בעוינות לעולים החדשים מהודו ומתנשאים עליהם. ההודים מצדם, הרואים עצמם כבני התרבות הבריטית, חושבים את האוכלוסייה המקומית לבורה וגסת-רוח. בין שתי הקבוצות נוצרת מלחמת תרבות, אך שתי הנערות יוצרות ביניהן חברות ייחודית.
שיר הנושא של הסרט בוצע על ידי זוכת העונה הראשונה של התכנית "כוכב נולד", נינט טייב.
גרסה בימתית של הסרט יצאה לאור באוגוסט 2023.
תקציר
[עריכת קוד מקור | עריכה]השנה 1968. האדם עומד לנחות על הירח, וסטודנטים מפגינים ברחובות פריז, אך נדמה כי דבר ממאורעות אלה אינו משפיע על החיים בעיירה קטנה ומבודדת במדבר הישראלי.
שתי משפחות שעלו לישראל, האחת ממרוקו והשנייה מהודו, מוצאות את עצמן חיות בשכנות. אין להן דבר במשותף מלבד החלום ושתי בנות בגיל ההתבגרות. למרות ההבדלים ביניהן, ניקול המשוחררת והקלילה ושרה, ההודית, השקולה והרצינית, הופכות לחברות טובות. הנעורים והתשוקה שלהן לחופש עוזרים להן להתגבר על דעות קדומות, בזמן שבעיירה לא רק שההודים מוצאים עצמם במקום המרוחק מה"מערב" הנשאף, אלא הם אף נגררים למלחמות תרבות עם המרוקאים.
המרוקאים היצירתיים והיצריים, המחשיבים עצמם "צרפתים", מתנשאים מעל ההודים "השחורים". ההודים המאופקים והשקטים, המחשיבים עצמם "בריטים", רואים במרוקאים בני אדם בורים וגסי רוח. ההתנגשות בין המהגרים משתי "האימפריות" אינה עוזרת לפתרון המשבר הכלכלי ותחושת הנטישה והאובדן.
שתי הנערות הבוחנות את גבולות המוסר המרדני, מתמרדות כנגד הוריהן בעוד הן רוקמות חלומות על כוכבות בסגנון המערב, ובמשפחות שלהן הכול הרבה יותר מורכב.
המהלך ה"רגיל" של החיים נעצר בבת אחת כאשר אביה של ניקול, איזק, מארגן שביתה במפעל היחיד בעיירה. הדבר משבית את העיירה כולה ומוביל למשבר כלכלי וחברתי.
כתוצאה מהמצוקה הקולקטיבית והפרטית, נראה כי כל הגבולות התרבותיים קורסים: מכיוון שאין כלל מקורות עבודה אחרים באופק, אנשי העיירה מוצאים לעצמם "הרפתקאות" שונות על מנת להימלט מהשעמום ולמצוא משמעות כלשהי. בעוד רוג'ר, אביה של שרה, מוצא עצמו מעורב ברומן לוהט עם סימון, רקדנית לשעבר מקזבלנקה, רייצ'ל, אשתו, מנסה להציל את נישואיה בעזרת כישופים. איזק מגלה שאשתו האהובה (אמה של ניקול) גוססת מסרטן הדם ובתם ניקול ממשיכה ברומן האסור עם המורה הצעיר. שרה אינה מתנגדת לחיזוריו של גבי, בריון העיירה, ושאר התושבים מכלים זמנם לריק בבית הקפה השכונתי.
השביתה אינה מובילה לשום מקום, אך העובדים, מתוך כעס וייאוש, מחליטים להילחם עד הסוף המר. רק נס יכול להציל את המצב, והוא לא מאחר להגיע: רוג'ר וחבריו מנסים לשמור על ניצוץ של זהות אימפריאלית דרך הדבקות במשחק הקריקט היומי. מכיוון שחסרים להם ציוד ומדים, הם פונים לקונסוליה הבריטית בתל אביב לעזרה. הבריטים, המצפים ליחסי ציבור רבים סביב המשחק, עוזרים לא רק על ידי הקצאת תמיכה אתלטית אלא גם על ידי הבטחה לשלוח את אלופת הקריקט של אנגליה למשחק ידידותי נגד "הקבוצה" של העיירה. החדשות אודות אירוע הספורט ההיסטורי מאחדות את העיירה כולה, את ההודים והמרוקאים גם יחד, מאחורי משחק שרק מעטים מהם מבינים את חוקיו. אך האירוע שמבטיח שהעיירה תהיה "על המפה" גורם למשפחות לקוות שאולי סוף סוף יגיע השינוי שכולם מחכים לו.
ביום הגדול, בעוד חברי פרלמנט וסלבריטאים שונים מגיעים למקום מתל אביב, נראה כי הגאולה באופק, אך תושבי העיירה אינם מצליחים לעמוד בקצב האיטי והמהורהר של המשחק. החלטת שופט יוצרת מהומה קטנה, המתפתחת למהומה גדולה, שנהפכת בסופו של דבר לתוהו ובוהו מוחלט והקבוצה הבריטית נמלטת בקושי מן המקום. סופה העגום של העיירה נראה ודאי. אלא שנראה כי המשחק בכל זאת הביא עמו ברכה: השביתה הפכה למבוכה פוליטית. כתוצאה מפרסומו של המשחק, מאלצת הממשלה את בעלי המפעל להיענות לדרישות העובדים. וכך, בצורה עקיפה, ה"נס" אכן מתרחש.
צילומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מגולל לכאורה את סיפורה של העיר דימונה, אך הצילומים נערכו בחודשי מרץ ואפריל ביישובים מדרשת בן-גוריון ובירוחם.[2] המיקומים בהם צולמו הסצנות נבחרו כך שיהיו כמה שיותר קרובים למקור. הסצנה של משחק הקריקט המופיעה בסרט צולמה במגרש הקריקט של שדה בוקר ואחד מהבניינים בסרט, הבניין בו גרה סימון, הוא שיחזור של בניין אמיתי שהיה.
סביב יציאת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט זכה להצלחה קופתית רבה, ומאות אלפים צפו בו בבתי הקולנוע בישראל.[3] הסרט השתתף בפסטיבלים בינלאומיים לקולנוע בארצות הברית, באוסטרליה, בהודו ובמדינות אירופה, וזכה במספר פרסים, בהם פרס חביב הקהל בפסטיבל טאורמינה[4] ופרס חבר השופטים בפסטיבל טוקיו, יפן. בישראל זכה הסרט בשני פרסי אופיר. בשנת 2005 יצא ה-DVD של הסרט, אליו התווספו קטעים מיוחדים. גם ה-DVD זכה להצלחה גדולה בישראל.
סכסוך משפטי מתוקשר נוצר בין השחקנית רובי פורת-שובל, המשחקת בסרט, ובין הבמאי אבי נשר, כאשר שובל דרשה להיות רשומה גם כיוצרת הסרט בטענה כי הוא מבוסס על חייה.[5][6] ב-2011 הגיעו הצדדים להסכם, במסגרת הליך בוררות חשאי, במסגרתו רכשו מפיצי הסרט את חלקה של פורת שובל. בנוסף, במאי 2011 פסק בית המשפט כי היא תקבל חצי מיליון שקל על זכויות היוצרים לסרט.[7]
שחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שחקנ/ית | דמות |
|---|---|
| לירז צ'רכי | שרה טלקר |
| נטע גרטי | ניקול שושן |
| אור אטיקה | סימון טולדנו, האלמנה |
| פרמיט סטי | רוג'ר טלקר, אביה של שרה |
| קרוטיקה דסיי | רייצ'ל טלקר, אימה של שרה |
| ז'אן בן גיגי | אייזיק שושן, אביה של ניקול |
| רובי פורת-שובל | ג'נט שושן, אימה של ניקול |
| רותם אבוהב | ג'וסי שושן, אחותה של ניקול |
| ישראל קטורזה | יוסי, בעלה של ג'וסי |
| נדב אבקסיס | גבי בוחבוט |
| מריאנו אידלמן | משה |
| נתן רביץ | המורה אסף |
| מיכה מורים | סטאנלי ווסקר, בן דודו של רוג'ר |
| אפרת אביב | אתי בוחבוט |
| אוולין הגואל | גברת בוחבוט |
| סטנלי פרלמן | הנציב הבריטי |
| דין טלקר | חנוכה טלקר, אחיה של שרה |
| בר טלקר | פסח טלקר, אחיה של שרה |
המחזמר "סוף העולם שמאלה" בהפקת תיאטרון חיפה, והתיאטרון הארצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2023, הועלה "סוף העולם שמאלה" כמחזמר תיאטרלי בתיאטרון הארצי לילדים ולנוער בשיתוף עם תיאטרון חיפה.
בבימויו של אודי גוטשלק, שגם כתב את ההצגה ועם שירים שכתב נעם חורב.
| שחקנ/ית | דמות |
|---|---|
| שני ששון | שרה טלקר |
| גל מלכה | ניקול שושן |
| רויטל זלצמן / הגר אנגל | סימון טולדנו, האלמנה |
| הראל ליסמן | רוג'ר טלקר, אביה של שרה |
| יפית אסולין / שיפי אלוני | רייצ'ל טלקר, אימה של שרה |
| אלי דנקר / אורי גבריאל | אייזיק שושן, אביה של ניקול |
| אוולין הגואל | ג'נט שושן, אימה של ניקול |
| נוי עזריה | ג'וסי שושן, אחותה של ניקול/גברת בוחבוט |
| אבי גרייניק | יוסי, בעלה של ג'וסי |
| דניאל חסין | גבי בוחבוט |
| רועי ויינברג | המורה אסף/הנציב הבריטי |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סוף העולם שמאלה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"סוף העולם שמאלה", באתר AllMovie (באנגלית)
"סוף העולם שמאלה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "סוף העולם שמאלה", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- "סוף העולם שמאלה", באתר אידיבי
"סוף העולם שמאלה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "סוף העולם שמאלה", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- "סוף העולם שמאלה", באתר קרן הקולנוע הישראלי
- אורי קליין, רק חול וחול, באתר הארץ, 25 ביוני 2004
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 אברהם כרמלי, איריס רביד–ימין, קולנוע בישראל, סיכום פעילות שנתית 2004–2005, המרכז למידע ולמחקרי תרבות, פברואר 2008, אדר א' תשס"ח, עמ' 8
- ^ ליאור לרנר, הסרטים והסדרות שעושים כבוד לנגב, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 30 באפריל 2012
- ^ מרב יודילוביץ', "סוף העולם שמאלה" בקרוב בדי.וי.די, באתר ynet, 28 בדצמבר 2004
- ^ ג'י וויסברג, Turn Left at the End of the World, 1 ביולי 2004, באתר המגזין וראייטי
- ^ רינת גור, מלחמת עולם, באתר ynet, 2 ביוני 2004
- ^ סוף רע, באתר גלובס, 12 בינואר 2005
- ^ עידן חגואל, עכבר העיר, רובי פורת-שובל: "הפחד להישאר לבד הופך לאונס יומיומי", באתר הארץ, 24 באוגוסט 2012
| סרטי אבי נשר | |
|---|---|
|