שחר (קואופרטיב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כרטיס נסיעה בקואופרטיב "שחר" מסוף שנות ה-40
משוריין של קואופרטיב שחר כפי שצולם בשנת 1948 במשטרת ראש פינה ולידו הנהג וולטר גולדשמידט

קואופרטיב שחר ("שירותי חיפה רבתי") הוא קואופרטיב שסיפק שירותי תחבורה ציבורית באזור חיפה בין הקמתו בדצמבר 1947 ונובמבר 1951, עת התאחד עם הקואופרטיב אגד. הקואופרטיב נוסד על ידי איחוד הקואופרטיבים "חבר" ו"משמר המפרץ". בשעת האיחוד מנה הקואופרטיב 287 נהגים ו-131 אוטובוסים, 164 נהגים ו-88 אוטובוסים של "חבר" והשאר ממשמר המפרץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואופרטיב "חבר" הוקם על ידי קבוצה מתושבי כפר חסידים ונשר, שהפעילו קו מכפר חסידים, דרך יגור, יאג'ור, נשר, בלד א-שייח' לחיפה. במשך הזמן התרחב הקו והגיע עד קריית עמל. קו זה נקרא קו מס' 8. בסוף שנת 1947, בעקבות האירועים שקדמו למלחמת העצמאות, שונה המסלול, כשהוא מפסיק לעבור ביאג'ור ובלד א-שייח' הערביים, ותחתם יצא מנשר ליגור, כפר חסידים, כפר אתא ומשם לצומת הצ'ק פוסט. בצומת נעשה חיפוש נשק על ידי חיילים בריטים. האוטובוס דופן בלוחות ברזל עבים מכל צדדיו. גם חזית האוטובוס דופנה תוך השארת אשנב ראייה לנהג.[1][2]

ב-14 במאי 1948, עם הקמת המדינה, נחתם הסכם לאיחוד של קואופרטיב "שירות הר הכרמל" שמנה 77 נהגים עם קואופרטיב שחר, בפועל בוצע האיחוד ב-13 ביולי 1948 לאחר אישורו במועצת "שחר". ב-16 בספטמבר 1949 מוזגה עם שחר החברה השיתופית "שירות שפרעם קו מספר 11" שהפעילה קו תחבורה משפרעם להדר הכרמל שבחיפה, רמת יוחנן וח'ירבת הושה (כפר ערבי שננטש ב-1948).

נהגי הקואופרטיב בנו שיכון ("נאות שחר") על יד מרכז זיו בחיפה, המכונה כיום "שיכון שחר". במרכז השכונה גן ציבורי הקרוי רחבת בן ארצי - על שמו של אברהם בן ארצי (אביו של יוסי בן-ארצי) מבוני השכונה.

מיד לאחר קום המדינה הציע שר התחבורה הראשון דוד רמז לאחד את כל מפעילי התחבורה הציבורית בארץ לקואופרטיב אחד. לאחר דיונים רבים וישיבות סוערות של הממשלה הוחלט ב-1 בנובמבר 1951 לאחד את הקואופרטיבים לתחבורה "שחר" (צפון הארץ), "אגד" (מרכז הארץ) ו-"דרום יהודה" (דרום הארץ) לקואופרטיב בשם "א.ש.ד." ("א"- אגד, "ש"- שחר "ד"- דרום יהודה). מספר חודשים לאחר האיחוד החליטה ההנהלה של אש"ד לשנות את השם ל"אגד".

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה ברזילי, זכרונותיו של משה ברזילי, הוצאה עצמית, 2004, עמ' 53.
  2. ^ על פי שיחה עם מוטי סלומון, מוותיקי נשר, ביום 5 במאי 2010