כפר חסידים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כפר חסידים
Kfar Hasidim 1.JPG
הכניסה לכפר חסידים. ברקע תל רגב הנמצא בכניסה לכפר
מחוז חיפה
מועצה אזורית זבולון
גובה ממוצע[1] ‎14‏ מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2017[1]
  - אוכלוסייה 861 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎2.6%‏ בשנה עד סוף 2017
http://www.kfar-hasidim.org.il
נחלת יעקב ב-1926, אחד היישובים שאוחדו לאחר מכן לכפר חסידים. מימין למעלה בית חרושת נשר
מוזיאון יענקל'ס שטעטל
רחוב בכפר חסידים
בית הקירור הישן בכפר חסידים
בית הקירור בכפר חסידים אחרי עבודות השימור,כעת הארכיון 2017

כְּפַר-חֲסִידִים הוא מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא בתחומי מועצה אזורית זבולון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתו של כפר חסידים בשנת תרפ"ד-1924 בימי העלייה הרביעית כאשר החלו להתארגן בפולין קבוצות של חסידים שביקשו לעלות ולהתיישב בארץ ישראל. המגמה החלה עוד בשנת תרפ"ב-1922 עם ההכנות להקמתה של בני ברק, אלא שהפעם הכוונה הייתה להקים יישוב חקלאי ולא יישוב עירוני. החסידים נחלקו לשתי קבוצות התיישבותיות: האחת בהנהגת האדמו"ר מקוז'ניץ רבי ישראל אלעזר הופשטיין, דור ששי למגיד מקוז'ניץ, והשנייה בהנהגת רבי יחזקאל טאוב האדמו"ר מיבלונה, דור חמישי למגיד מקוזמיר. אליהם נלוו שני אדמו"רים נוספים: רבי ישעיהו שפירא ("האדמו"ר החלוץ"), וקרוב משפחתו רבי אברהם יעקב שפירא, האדמו"ר מדרוהוביץ', שאף הם היו צאצאים ישירים של המגיד מקוז'ניץ. האדמו"ר מדרוהוביץ' למד בחו"ל את מלאכת המדידה, ועתה היה ממונה על מדידת אדמות היישוב. החסידים שהגיעו ברובם מן המעמד הבינוני קנו בכספם את חלקת האדמה, ההתיישבות עצמה החלה ב-1925 בארבע נקודות יישוב. סיפור המעשה עורר התלהבות רבה בקרב היישוב הציוני. ש. שלום, בנו של האדמו"ר מדרוהוביץ', שהצטרף אל אביו והיה בעצמו בקבוצת המתיישבים, מתאר בספרו "עליית חסידים" את השנים הראשונות בתמונות ציוריות למדי של יהודים בעלי מראה חרדי, שיצאו לעבוד עבודת כפיים בשדה כשעל גופם ציצית ופיאותיהם וזקניהם מתבדרים ברוח.[2]

עד מהרה החלו הבעיות לצוץ על פני השטח: האזור שקנו החסידים היה אדמת ביצה, שלא התאימה לחקלאות, והמלריה התפרצה והפילה חללים רבים. כמו כן, היישוב לא זכה בתמיכה מספקת של המוסדות הלאומיים, הכספים מפולין הפסיקו להגיע וההון הפרטי הלך ואזל. לכך התלוותה הבעיה המרכזית, והיא חוסר בידע ובניסיון חקלאי. הרבי מיבלונה (כמו גם אחרים) פנה אל הקרן הקיימת לישראל לעזרה. הקק"ל הגישה עזרה בשליחת מדריכים, פרעון החובות על קניית הקרקע ובעיקר בייבוש הביצות. קרן היסוד עזרה אף היא, כשהזרימה קיצבה למתיישבים שהוכיחו כי בכוחם לנהל משק. הקהילה שמקורה היה בקוזניץ' הקימה את המושב "עבודת ישראל" והקהילה שמקורה היה ביבלונה הקימה את המושב "נחלת יעקב". הקק"ל החליטה ב-1926 על איחוד שני המושבים לכדי יישוב אחד. אל החסידים צורפה גם קבוצה של מתיישבי הפועל המזרחי.[3] במאי 1930 נחנך הכביש המחבר את הכפר לכביש חיפה-נצרת.[4] בשנות ה-30 מונה הרב מרדכי שמואל קרול כרבו של כפר חסידים.

במהלך השנים עד לקום המדינה הלך והתבסס היישוב. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20[5], ביקשו להתיישב בכפר אנשים שאינם חקלאים. ועד המושב הקצה למשפחות אלה מגרשים בני דונם אחד בשטחים שלא התאימו לעיבוד חקלאי. בשנות ה-50 הופרד הכפר מבחינה מוניציפלית לשני יישובים: כפר חסידים א' - החקלאים, וכפר חסידים ב' - התושבים. בנייני המגורים של כפר חסידים ב' משולבים בתוך כפר חסידים א'. תושבי הכפר מתפרנסים מחקלאות כמו גם מעבודות מחוץ ליישוב. במהלך השנים האוכלוסייה התחלפה, וכיום תושבי הכפר הם בעיקר דתיים לאומיים וחילונים. במהלך השנים עקב שינוי הצביון הרוחני בכפר, עזבו רוב משפחות החסידים שבכפר לבני ברק ולירושלים. שאר החסידים הראשונים שהיו בכפר נפטרו במהלך השנים. ממשפחות החסידים המייסדים נותרו כיום צאצאיהם של כחמש עשרה משפחות[6], ובנוסף להן חיים בכפר צאצאיהם של אנשי הפועל המזרחי.

בית הקירור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקירור תוכנן על ידי האדריכל אריה שרון והוקם בשנת 1942. מטרתו הייתה לאחסן בקירור תוצרת חקלאית: תפוחי אדמה ותפוחי עץ ממשקיהם של איכרי היישוב והסביבה. הצורך בהקמת בית הקירור נבע מהעובדה שהיבול שנאסף בבת אחת גרם לירידת מחירי השוק. המגדלים התארגנו, גייסו כספים ממקורות עצמיים ובנו את בית הקירור. כך יכלו לשמור על התוצרת החקלאית ולווסת את השיווק בהתאם למחיר הרצוי. בזמן מלחמת השחרור שימש בית הקירור גם להסתרת נשק. בתי קירור דומים, אשר תוכננו על ידי אריה שרון, הוקמו במקומות שונים בארץ: רמת יוחנן, קיבוץ משמרות, בית חירות ועוד.

בשנת 2017 הסתיימו עבודות השימור של המבנה, בתמיכתה של המועצה לשימור אתרים, וכעת הוא משמש כארכיון היישוב.

בסמוך ליישוב הוקם ב-1937 כפר נוער דתי הנושא את אותו שם. באלול תשס"ג הוקמה בתוך כפר הנוער הדתי בכפר חסידים, ישיבת נחלת ישראל שבראשה עומד הרב שניאור קץ. הישיבה הפיחה רוח חדשה במקום ומנתה כ-180 תלמידים. בשנת תשע"ג הוצאה ישיבת נחלת ישראל על ידי גורמים בקיבוץ הדתי, והעתיקה את מקומה למגדל העמק.

מוזיאון יענקל'ס שטעטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יענקל'ס שטעטל הוא מוזיאון נוסטלגי ומרכז מבקרים בכפר חסידים המוקדש לחיי היומיום בעיירות היהודיות (שטעטלים) במזרח אירופה שהתקיימו עד לשואה. המוזיאון הוקם ופועל ביזמתו של גדי יעקב, בן היישוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ש. שלום, "עליית חסידים"
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב': פרק קט"ז, ייסוד כפר חסידים, ש. שלום, 1925 - פגישה ראשונה עם המייסד, קניית קרקע, העלייה על הקרקע, העבודה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כפר חסידים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ ראו: האדמו"ר מקוז'ניץ למנוחות, דבר, 23 באוגוסט 1966
    חיים שורר, חסידים, דבר, 2 בספטמבר 1966
  3. ^ אתר כפר חסידים
  4. ^ כביש לכפר חסידים, דבר, 11 במאי 1930
  5. ^
    מכתב בקשה לקק"ל
    המשך המכתב
    המשך המכתב לקק"ל

    כך עולה ממכתב לקק"ל בו מבקשים מתיישבים שאינן חקלאיים לאפשר להם לרכוש שטחים בני דונם אחד

  6. ^
    מכתב מיום 12/12/1926 של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית.

    כך עולה ממכתב מיום 12/12/1926 של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. שמות המשפחות המופיעות במכתב שצאצאיהן חיים עד היום בכפר הם: וולף, אורנשטין סיני, בלום נפתלי, ונחוצקי רחל, אורנשטין דב, אייזנבנד אליעזר, אפפלד חיים, טיטל יחיאל, דרפנר, נכטילר צבי, ולברג אהרן, שטיינפלד, מנדלמן.