כפר חסידים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כפר חסידים
Kfar Hasidim 1.JPG
הכניסה לכפר חסידים. ברקע תל רגב הנמצא בכניסה לכפר
מחוז חיפה
מועצה אזורית זבולון
גובה ממוצע[1] ‎14 מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 834 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה -3.1% בשנה עד סוף 2018
http://www.kfar-hasidim.org.il
נחלת יעקב ב-1926, אחד היישובים שאוחדו לאחר מכן לכפר חסידים. מימין למעלה בית חרושת נשר
מוזיאון יענקל'ס שטעטל
רחוב בכפר חסידים
בית הקירור הישן בכפר חסידים
בית הקירור בכפר חסידים אחרי עבודות השימור, כעת הארכיון 2017

כְּפַר-חֲסִידִים הוא מושב בעמק זבולון ליד קריית אתא בתחומי מועצה אזורית זבולון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התארגנות ורכישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתו של כפר חסידים בשנת תרפ"ד-1924 בימי העלייה הרביעית בשתי התארגנויות של חסידים בפולין שבקשו לעלות לארץ ישראל ולהקים בה יישוב חקלאי.

התארגנות אחת היתה בהנהגת האדמו"ר מקוז'ניץ רבי ישראל אלעזר הופשטיין, שנקראה "עבודת ישראל". התארגנות שנייה שנקראה "נחלת יעקב", היתה בהנהגת רבי יחזקאל טאוב האדמו"ר מיבלונה, דור חמישי למגיד מקוזמיר. אליהם נלוו שני אדמו"רים נוספים: רבי ישעיהו שפירא ("האדמו"ר החלוץ"), וקרוב משפחתו רבי אברהם יעקב שפירא, האדמו"ר מדרוהוביץ', שאף הם היו צאצאים ישירים של המגיד מקוז'ניץ. האדמו"ר מדרוהוביץ' למד בחו"ל את מלאכת המדידה, ועתה היה ממונה על מדידת אדמות היישוב.

האדמו"ר מיבלונה נסע בשנת 1924 לארץ ישראל, רכש קרקע עבור אגודת "נחלת יעקב" ושב לפולין כדי לשווק אותו לחסידים[2]. בתחילת מאי 1925 נרשם הקרקע בשטח של 26,000 דונם, כולל 5,000 דונם של הקרן הקיימת, בטאבו[3].

חברת "עבודת ישראל" נוסדה בסיון תרפ"ד על ידי הרבי מקוזניץ. עד תחילת מרץ 1925 הצטרפו לחברה מעל 200 משפחות[4].

החברות שיווקו את הקרקע לחסידים מן המעמד הבינוני שנדרשו לשלם על חלקת אדמה, ובנוסף להביא עמם סכום בשווי כמה מאות לירות מצריות שיספיקו להתבססותם. אולם עם התבררות ההשפעה של חוקי גרבסקי, שרוששו יהודים רבים, התברר שלרבים מהמצטרפים נעדרים את ההון הנדרש להתיישבות. על כן פנו ראשי החברות אל הקרן הקיימת בבקשה שתסייע להם ברכישת לפחות חלק מהקרקע, ודירקטוריון הקרן הקיימת נענה לבקשתם ורכשה עבורם עוד 9,000 דונם[5]. הנהלת הקרן הקיימת הדגישה בפרסומיה שהיא מסייעת לכל חלקי העם[6].

עלייה להתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1925, עוד טרם הרישום של רכישת הקרקעות בטאבו, עלתה קבוצה ראשונה של חסידים בראשות ההרבי מיאבלונה על הקרקע בנקודה שנקראה "נחלת יעקב"[3]. ב-19 במאי 1925 תוארה ההתיישבות בהארץ על ידי אהרן זאב בן ישי[7]:

"רק כשלשים צריפים וסוכות של קרשים, שחמתם מרובה מצלם. הספיקו רק לרכוש כעשר פרות ... כארכעה-חמשה חמורים ופרדות כאדבעה חמשה מנינים של אווים ותרנגולים. ... גדלו של מטבח-הפועלים הוא לפי-שעה ב' על ב' ושלחן-האוכל סמוך קצת יותר מדי אל מקום־הבישול. ... וחצריף הגדול, המשמש דרך ארעי בית־תפלה ובית־ספר לבנים באחד, מפולש מכל צדדיו, ובלילה אי אפשר אפילו ל"מתמיד" היחיד (בחור כבן י"ז), ... להמשיך את תלמודו מפני מלחמת הרוח והנר. (בעוד ימים מועטים יגמר הצריף היפה, שהולך ונבנה לשם בית כנסת בראש גבעה, והמטבח יעבור לצריף־התפלה של עכשיו, ואז ישתנה כל וה לטובה)! ... עד היום הזה התישבו על הקרקע ‭45‬ משפחות, שהן כ-500 נפש. ... ‭56‬ ילדים וילדות ישנם רק מגיל 4 עד ‭14‬ ... "

בן ישי סיפר גם על התכנית המשקית:

"רוב האדמה היא אדמת פלחה שחורה וטובה ומיעוטה אדמת הר הטובה ליעור. במקומות שהמים מרובים, אומרים לנטוע פרדסים. על גכעה אחת יש יער של ארנים שנעזב וכבר החלו לחדש אותו ולהקימו לפריחה. יש גם אדמת בצה שכבר החלו להבריאה. ... על־פי מספר המתישבים ועל־פי כמות האדמה, יפול בחלקו של כל אחד מ-50 עד ‭ 70‬ דונם. מלבד זה אומרים לקנות לכל אחד פרות אחדות לשס תוצרת חלב. בני טרנסילוואניה מכפר גדעון הקרוב, מיעצים לעסוק בגידול צאן כמוהם, אך לא הוחלט עוד בדבר."

בחודשים הראשונים עבדו המתיישבים בייבוש הביצות[8]. בנחלת יעקב הכינו משתלה, וקנו פרות ועדר צאן[9]. בספטמבר 1925 העבירו את הצריפים מהנקודה הזמנית בה ישבו על הכביש אל שלוש נקודות הקבע של היישוב[10].

סיפור המעשה עורר התלהבות רבה בקרב היישוב הציוני. ש. שלום, בנו של האדמו"ר מדרוהוביץ', שהצטרף אל אביו והיה בעצמו בקבוצת המתיישבים, מתאר בספרו "עליית חסידים" את השנים הראשונות בתמונות ציוריות למדי של יהודים בעלי מראה חרדי, שיצאו לעבוד עבודת כפיים בשדה כשעל גופם ציצית ופיאותיהם וזקניהם מתבדרים ברוח.[11]

עבודת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עבודת ישראל" התיישבה על גבעה מול קיבוץ יגור. ביולי 1925 היו בו 20 משפחות ב-5 צריפים[12]. בספטמבר 1925 תיאר מ. אבי שאול את היישוב: "בתי עץ קטנים, צריפים חדשים, קרשיהם לבנים כאילו רק עתה הביאום מבית הנסירה"[13]. בדצמבר 1925 נמסר[14]:

"נקודה ישובית זו, שנוסדה על ידי חפידי פולין, מונה עכשו 24 משפחות פתישבים. כששים פועל עובדים מטעם הקרן הקיימת ביבוש הבצות. מים מביאים לעת עתה ממעין הרחוק קילומטר מהמושב. הםתישנים גרים בצריפים. בימים האחרונים התחילו לחרוש את האדמה (פרדה אחת - לכל 2 מתיישבים‭.(‬ החרישה נעשית בהשגחת מדריך חקלאי, שנשלח מטעם ההנהלה הציונית. אלף דונם מסר המושב לעבוד לקבוצת "אחוה" הקרובה. המתישבים ברובם מחוסרי אמצעים. הם קנו את 25 הדונם בתשלומים לשעורין. תשלום ראשון שלמו ולע"ע לא יספו עוד. החומר האנושי — מגוון ביותר: יהודים סוחרים בעלי צורה, חנונים זעירים ובעלי מלאכה. יש בין המתישבים גם שני חברי ההסתדרות. אחדים מהם השאירו את משפתותיהם בגולה, וישיבתם פה היא על תנאי‭ ‬אם יצליחו מוטב. ולא ח"ו — ישובו לפולין. יש סיעות וראשית מדנים, כרגיל. האמבולטוריום של קופ"‬ח סובל מחוסר מים, והחובשת הכריזה "שביתה" על המים. עכשו הפסיקה הקרן הקיימת את עבודת יבוש הבצות והפועלים עומדים לעזוב את המקום ובעל "המסעדה" והאופה נבוכים. שני המתישבים, משמשים דוגמא ליתר חברי המושב בעבודתם המשקית. הם הראשונים שהקימו רפתות ולולים לעצמם (הפרות והעופות עוד אינם, מחכים לקבלת התקציב מאת ההנה"צ‭ , ‬ אולם שני אלה אינם מספיקים. נחוץ לישב במקום מספר פועלים בעלי נסיון. המוסדות המישבים צריכים לדאוג לדבר בעוד מועד. המתישבים לא יחנגדו לכך. הם ישמחו בודאי לראות ביניהם מספר חקלאים בעלי נסיון, שיהיו להם למורי דרך בעבודתם הקשה."

בתחילת מרץ 1926 נמסר[15]:

"'המתישבים הם עשרים וארבע משפתות המונות מאה נפש. עובדים בחקלאות. כל מתישב מעבד ארבעים דונם פלחה. עד כה הספיקו לזרוע תשע מאות דונם בקיא לחציר, בקיה לגדעינים, שעורה, שבולת שועל וחטה. על יד המושב משתרעים גני הירק שבהם זרעו ושתלו: צנון, סלק, כרוב, כרובית, גזר, בצל, פולים, תפוחי אדמה, שעועית ועוד. כל אחד מעבד שטח של דונם עד דונם וחצי גן ירק לפי גודל המשפחה. היות ו"קרן היסוד" תבנה כאן כמו ביתר מושבי החסידים רפתות והמתישבים נמצאים עכשיו במצב חמרי דחוק, לכן החישה "קרן היסוד" וסדרה בשביל המתישבים עבודת חצוץ חצץ לבנין הרפתות ועל חשבון זה מקבלים הם צרכי אוכל כל אחד לפי גודל משפתתו. בעבודת יבוש־הבצות הנעשות ע"י "הקרן קימת לישראל" בחרב'ג עסוקים ג"כ כחמשה עשר איש."

התבססות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מהרה החלו הבעיות לצוץ על פני השטח: האזור שקנו החסידים היה אדמת ביצה, שלא התאימה לחקלאות, והמלריה התפרצה והפילה חללים רבים. כמו כן, היישוב לא זכה בתמיכה מספקת של המוסדות הלאומיים, הכספים מפולין הפסיקו להגיע וההון הפרטי הלך ואזל. לכך התלוותה הבעיה המרכזית, והיא חוסר בידע ובניסיון חקלאי. הרבי מיבלונה (כמו גם אחרים) פנה אל הקרן הקיימת לישראל לעזרה. הקק"ל הגישה עזרה בשליחת מדריכים, פרעון החובות על קניית הקרקע ובעיקר בייבוש הביצות. קרן היסוד עזרה אף היא, כשהזרימה קיצבה למתיישבים שהוכיחו כי בכוחם לנהל משק.

הקק"ל החליטה ב-1926 על איחוד שני המושבים לכדי יישוב אחד. אל החסידים צורפה גם קבוצה של מתיישבי הפועל המזרחי.[16] כך תואר המקום בינואר 1929[17]:

"כיום הזה נמצאים שם 87 משפחות. מהם כארבעים משפהות מיתר הפלטה של "נחלת יעקב" כעשרים ושתים משפחה משרידי "עבודת ישראל‭"‬ והשאר של הפועל המזרחי. כל זה מצטרף למושב אחד בעל שלוש שכונות וחיים המה ביניהם בשלום ובשלוה ועוזרים זה לזה בעבודתם בשדה ובית. לכל אחד מהם יש מאה דונם קרקע משלו, כלומר של קרן הקימת שקנתה מהם את הקרקע והשאירה אותה בידיהם לעבדה ולאכול מטובה כנהוג."

במאי 1930 נחנך הכביש המחבר את הכפר לכביש חיפה-נצרת.[18] בשנות ה-30 מונה הרב מרדכי שמואל קרול כרבו של כפר חסידים.

במהלך השנים עד לקום המדינה הלך והתבסס היישוב. במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20[19], ביקשו להתיישב בכפר אנשים שאינם חקלאים. ועד המושב הקצה למשפחות אלה מגרשים בני דונם אחד בשטחים שלא התאימו לעיבוד חקלאי. בשנות ה-50 הופרד הכפר מבחינה מוניציפלית לשני יישובים: כפר חסידים א' - החקלאים, וכפר חסידים ב' - התושבים. בנייני המגורים של כפר חסידים ב' משולבים בתוך כפר חסידים א'. תושבי הכפר מתפרנסים מחקלאות כמו גם מעבודות מחוץ ליישוב. במהלך השנים האוכלוסייה התחלפה, וכיום תושבי הכפר הם בעיקר דתיים לאומיים וחילונים. במהלך השנים עקב שינוי הצביון הרוחני בכפר, עזבו רוב משפחות החסידים שבכפר לבני ברק ולירושלים. שאר החסידים הראשונים שהיו בכפר נפטרו במהלך השנים. ממשפחות החסידים המייסדים נותרו כיום צאצאיהם של כחמש עשרה משפחות[20], ובנוסף להן חיים בכפר צאצאיהם של אנשי הפועל המזרחי.

מעברות שהיו ל"רכסים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 הוקמו שתי מעברות בכפר חסידים[21]. העולים החדשים במעברה התגוררו בצריפונים[22], בדונים[23] ואוהלים[24]. בפברואר 1951 הוחלט על הקמת מעברה נוספת בכפר חסידים[25]. בשנת 1952 הוקם במקום שיכון על ידי חברת רסקו[26] עבור משוחררי צה"ל מכפר חסידים[27]. בשנת 1954 הוחל בבניית שיכון נוסף, של חברת משכנות, על רכס סמוך לשכון רסקו[28]. גם חברת שיכון ההסתדרותית החלה בבניית שיכון משלה במקום, על הרכסים דרומית מזרחית לכפר חסידים, צפונית לקריית טבעון[29]. שיכונים אלו נבנו לצורך פינוי המעברות[27] בכל אזור חיפה, אולם בגלל התנגדות תושבי מעברות אחרות שוכנו בהם רק מעטים[30]. באפריל 1956, בעת שבשיכונים התגוררו כ-1500 נפשות, הוחלט שהמקום יוכרז כמועצה מקומית נפרדת מכפר חסידים בשם רכסים [31], וביולי 1959 כוננה המועצה[32][33].

משנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השמונים של המאה העשרים ניקלע המושב לחובות כבדים כחלק ממשבר חובות המושבים[34]. המושב נחלץ מהחובות באמצע שנות התשעים, לאחר שבמסגרת יישום "חוק גל" מונה "משקם" לאגודה השיתופית שקבע את הסדר החובות לאגודה ולחברים.

בספטמבר 2012, פנתה ההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה לוועדת ערר המוסמכת על פי חוק הנכסים של נספי השואה, להורות למושב לאפשר לאנשי החברה לעיין במסמכים ובארכיון הנמצאים ברשותו. זאת על פי מידע שהיה בידי החברה, חברי “עבודת ישראל” רכשו קרקעות באזור כפר חסידים וחלקם עלו מקוזניץ והתיישבו על קרקעות אלו. אלא שחלק מאותם חלוצים שבו לפולין כשהם מותירים את הקרקעות מיותמות מאחוריהם. ההערכה היא שרבים מאותם חברים ששבו לפולין נספו בשואה. כמו כן, על פי מידע שהיה בידי החברה, כ–400 מחברי “נחלת יעקב” שילמו סכומי כסף עבור רכישת קרקעות באזור חרושת הגויים ושייח אבריק שלימים הפכו לקריית טבעון וכפר חסידים. בשנות ה-30 של המאה ה-20, אגודת “נחלת יעקב” פורקה, כאשר בתיק הפירוק מצוינים רק כ–250 חברים כנושים של האגודה. לחברה חסר מידע אודות ראש האגודה, הרב טאוב, שרכש בשם חבריה, לרבות כאלו שנספו, את הקרקעות. כמו כן חסר גם מידע אודות רשימת הנושים החלקית המופיעה בתיק הפירוק[35][36].

בית הקירור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקירור תוכנן על ידי האדריכל אריה שרון והוקם בשנת 1942. מטרתו הייתה לאחסן בקירור תוצרת חקלאית: תפוחי אדמה ותפוחי עץ ממשקיהם של איכרי היישוב והסביבה. הצורך בהקמת בית הקירור נבע מהעובדה שהיבול שנאסף בבת אחת גרם לירידת מחירי השוק. המגדלים התארגנו, גייסו כספים ממקורות עצמיים ובנו את בית הקירור. כך יכלו לשמור על התוצרת החקלאית ולווסת את השיווק בהתאם למחיר הרצוי. בזמן מלחמת העצמאות שימש בית הקירור גם להסתרת נשק. בתי קירור דומים, אשר תוכננו על ידי אריה שרון, הוקמו במקומות שונים בארץ: רמת יוחנן, קיבוץ משמרות, בית חירות ועוד.

בשנת 2017 הסתיימו עבודות השימור של המבנה, בתמיכתה של המועצה לשימור אתרים, וכעת הוא משמש כארכיון היישוב.

בסמוך ליישוב הוקם ב-1937 כפר נוער דתי הנושא את אותו שם. באלול תשס"ג הוקמה בתוך כפר הנוער הדתי בכפר חסידים, ישיבת נחלת ישראל שבראשה עומד הרב שניאור קץ. הישיבה הפיחה רוח חדשה במקום ומנתה כ-180 תלמידים. בשנת תשע"ג הוצאה ישיבת נחלת ישראל על ידי גורמים בקיבוץ הדתי, והעתיקה את מקומה למגדל העמק.

מוזיאון יענקל'ס שטעטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יענקל'ס שטעטל הוא מוזיאון נוסטלגי ומרכז מבקרים בכפר חסידים המוקדש לחיי היומיום בעיירות היהודיות (שטעטלים) במזרח אירופה שהתקיימו עד לשואה. המוזיאון הוקם ופועל ביזמתו של גדי יעקב, בן היישוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ש. שלום, "עליית חסידים"
  • אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - כרך ב': פרק קט"ז, ייסוד כפר חסידים, ש. שלום, 1925 - פגישה ראשונה עם המייסד, קניית קרקע, העלייה על הקרקע, העבודה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כפר חסידים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ אספה גדולה של רבנים וחסידים בענייני א"י, הארץ, 7 בינואר 1925
  3. ^ 3.0 3.1 אישור קניית הקרקעות בחרושת הגויים, הארץ, 7 במאי 1925
  4. ^ אספת החברה "עבודת ישראל", היום וורשה, 6 במרץ 1925
  5. ^ להתיישבות החסידים בעזרת הקהק"ל, הארץ, 29 באפריל 1925
  6. ^ היהודים הפולנים מודים להקהק"ל, הארץ, 12 בפברואר 1925
  7. ^ אהרן זאב בן ישי, מיאבלונה ועד יזרעאל - חלק א', הארץ, 19 במאי 1925
    אהרן זאב בן ישי, מיאבלונה ועד יזרעאל - חלק ב', הארץ, 20 במאי 1925
  8. ^ שמואל טשרנוביץ, ב"נחלת יעקב", הארץ, 19 בנובמבר 1925
  9. ^ ההתישבות החסידים בסביבות חיפה, הארץ, 19 ביולי 1925
  10. ^ התישבות החסידים בסביבות חיפה, הארץ, 27 בספטמבר 1925
  11. ^ ראו: האדמו"ר מקוז'ניץ למנוחות, דבר, 23 באוגוסט 1966
    חיים שורר, חסידים, דבר, 2 בספטמבר 1966
  12. ^ במושב עבודת ישראל, דבר, 13 ביולי 1925
  13. ^ עבודת ישראל, הארץ, 23 בספטמבר 1925
  14. ^ ב. ינובר, עבודת ישראל, דבר, 24 בדצמבר 1925
  15. ^ יוסף יובילר, ב"עבודת ישראל", הצפון, 5 במרץ 1926
  16. ^ מאז ועד היום..., היסטוריה של הכפר באתר כפר חסידים
  17. ^ י. ל. וואהלמן, מטיולי במושבות הישנות והחדשות, דואר היום, 4 בינואר 1929
  18. ^ כביש לכפר חסידים, דבר, 11 במאי 1930
  19. ^
    מכתב בקשה לקק"ל
    המשך המכתב
    המשך המכתב לקק"ל

    כך עולה ממכתב לקק"ל בו מבקשים מתיישבים שאינן חקלאיים לאפשר להם לרכוש שטחים בני דונם אחד

  20. ^
    מכתב מיום 12/12/1926 של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית.

    כך עולה ממכתב מיום 12/12/1926 של המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית. שמות המשפחות המופיעות במכתב שצאצאיהן חיים עד היום בכפר הם: וולף, אורנשטין סיני, בלום נפתלי, ונחוצקי רחל, אורנשטין דב, אייזנבנד אליעזר, אפפלד חיים, טיטל יחיאל, דרפנר, נכטילר צבי, ולברג אהרן, שטיינפלד, מנדלמן.

  21. ^ האדמיניסטרציה המקומית במחנות העולים, חרות, 10 ביולי 1950
  22. ^ דליקת קוצים, על המשמר, 6 באוקטובר 1950
  23. ^ בדונים נשרפו, שערים, 27 באוקטובר 1952
  24. ^ תושבי מעברת כפר־תסידים לא ישלימו עם תנאי חייהם הירודים, קול העם, 14 בספטמבר 1951
  25. ^ מעברות חדשות יוקמו בגליל, הצופה, 22 בפברואר 1951
    עוד 22 מעברות, דבר, 26 בפברואר 1951
  26. ^ פעולות השכון, חרות, 5 במרץ 1953
  27. ^ 27.0 27.1 א. מרקוביץ, כביש נצרת מוביל לחיפה, מעריב, 4 במאי 1962
  28. ^ נחלת אבות - שכון ליהודים קשישים מארה"ב - יבנה ע"י משכנות בנתניה, הצופה, 16 באוגוסט 1954
    1542 דירות לעולים וותיקים נמצאות בבנייה ע"י משכנות, הצופה, 10 במאי 1955
  29. ^ ז. לבון, תכנית השיכון בשנים הקרובות, דבר, 20 בינואר 1954
  30. ^ אנשי מעברת דויד הפגינו בחיפה בתביעת שיכון במקום, על המשמר, 24 בנובמבר 1952
  31. ^ מועצה מקומית נפרדת תקום ליד כפד־חסידים, על המשמר, 26 באפריל 1956
  32. ^ כוננה מועצה מקומית חדשה ב"רכסים", הצופה, 28 ביולי 1959
  33. ^ מועצה מקומית חדשה ברכסים, הצופה, 7 באוקטובר 1959
  34. ^ עיקול זמני על נכסי 1,130 חקלאים ממושבי הצפון, מעריב, 30 בספטמבר 1990
  35. ^ אורי בלאושתיקת הארכיב של כפר חסידים, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
  36. ^ שירי דובר, ‏1,424 דונם של אדמות נספי השואה מחפשים יורש, באתר גלובס, 30 במרץ 2014