לדלג לתוכן

שיאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
קריאת טבלת מיוןשיאה
מצב שימור
מצב שימור: פגיענכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: צמחים וסקולריים
סדרה: אברשאים
משפחה: ספוטיים
סוג: Vitellaria
מין: שיאה
שם מדעי
Vitellaria paradoxa
Gaertner
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עץ שיה

השיאה (Shea; שם מדעי: Vitellaria paradoxa) הוא עץ פרי אפריקני ממשפחת הספוטיים והמין היחיד בסוג ויטלאריה. הוא עץ נשיר, וגובהו הממוצע נע בין 7–15 מטרים, אך עשוי להגיע גם לגובה 25 מטרים וקוטר הגזע לכשני מטרים.

הפרי הוא אגוז שתכולת הזרע שלו עשירה בשומן שממנו מפיקים את חמאת השיאה. האגוז מרכיב חשוב בתזונה באפריקה ויש לו ייעודים נוספים. העץ נמצא ברשימת ה-IUCN בין המינים בסכנת הכחדה, עקב ריבוי שריפות וניצול יתר.

שני תת-מינים מוכרים: נילוטיקה (nilotica) במזרח אפריקה, ופרדוקסה (paradoxa) במערב אפריקה.

העץ מתחיל להניב פרי בגיל 10–15. כשהתפוקה המרבית מושגת בין שנתו ה-20 ל-30. העץ ממשיך לתת פירות כ-200 שנה. הפירות גדולים וצורתם דומה לשזיף. תנובת עץ ממוצעת בין 15 ל-20 קילוגרם של פרי, כשהשיא יכול להגיע לכ-50 ק"ג. כל קילוגרם פרי שווה ל-400 גרם זרעים מיובשים.

עץ השיאה גדל פרא בחגורת הסוואנה היבשה של מערב ודרום מסנגל במערב לסודאן ודרום סודאן במזרח, ולרגלי הרמות האתיופיות. בשטחן של 19 מדינות ברחבי יבשת אפריקה, כלומר בנין, בורקינה פאסו, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, צ'אד, אתיופיה, גאנה, גינאה ביסאו, חוף השנהב, מאלי, ניז'ר, ניגריה, סנגל, סיירה לאון, דרום סודאן, סודאן, טוגו, אוגנדה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו וגינאה.

בחפירות באזור הכפר סאוגה נמצאו עדויות לייצור חמאת שיאה במאה ה-14.

לחמאת השיאה שימושים נרחבים משימוש למאכל ולמטרות רפואיות, במערב החמאה משמשת פחות למזון ומשולבת בתעשיית הקוסמטיקה. בגאנה ובניגריה מהווה החמאה מרכיב עיקרי בייצור הסבון האפריקאי. יש גרסאות של החמאה כשהיא מזוקקת בחימום ואז היא נוטה להיות לבנה וחלקה, לעומת הכבושה בכבישה קרה שהיא בצבע שמנת צהבהבה ובעלת מרקם גרגרי במקצת.

בחלק ממדינות אפריקה, כמו בנין, חמאת שיאה משמשת כשמן בישול, כשעווה לאיטום, למספרות, להכנת נרות וכמרכיב במשחות רפואיות. היא משמשת על ידי יצרני כלי הקשה אפריקאיים מסורתיים להגברת עמידות העץ הטבעי ממנו עשויים הכלים.

זחלים החיים על עץ השיאה משמשים אף הם למאכל.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיאה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שיאה באתר הרשימה האדומה של IUCN