שיתוק מוחין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רופא בודק ילד אשר פגוע בשיתוק מוחין בטרינידד וטובגו

שיתוק מוחין או שיתוק מוחי הוא הפרעה בהתפתחות אזורי המערכת המוטורית הרצונית במוח, אשר גורמת לקות תנועה, שחומרתה נשארת קבועה במהלך כל החיים הבוגרים. הנזק ההתפתחותי מתרחש מתחת לגיל שלוש שנים (יש חילוקי דעות בקשר לגבול העליון). שיתוק מוחין איננה הפרעה או מחלה בודדת, אלא שם קיבוצי למספר ליקויים שנגרמים במהלך ההריון, בעת הלידה או לאחריה. שיתוק מוחין גורם לליקוי בתפקודים המוטוריים והוא מלווה בדרך כלל בשיתוק הגפיים ופגיעות אחרות.

ההפרעה נחקרה לראשונה בשנת 1860 על ידי ויליאם ליטל. המונח "Cerebral Palsy" (שיתוק מוחין באנגלית) התפרסם לראשונה ב-1887 בעבודתו של ויליאם אוסלר, אשר הרחיב את ממצאיו של ליטל. בשנת 1897 חקר זיגמונד פרויד (בטרם פיתח את הפסיכואנליזה) את הקשר בין שיתוק מוחין לפגות.[1]

ממוצע הלוקים מהפרעה זו הוא 3.5 מתוך 1000 לידות בממוצע. רמת התפוצה הגבוהה ביותר היא אצל תינוקות זכרים.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא תמיד ניתן לאתר את הגורם לשיתוק מוחין עבור אדם מסוים. בין הגורמים האפשריים העיקריים ניתן למנות:

  1. פגות (הסיכון עולה ככל ששבוע הלידה צעיר יותר וככל שמשקל הלידה נמוך יותר ובמיוחד מתחת ל-1000 גרם)
  2. היפוקסיה ואספיקסיה (העדר חמצן ברקמות) של המוח
  3. אוטם
  4. זיהומים
  5. מומים התפתחותיים של המוח
  6. רעלנים שונים
  7. פגיעות מוחיות כתוצאה מחבלה.

סוגי שיתוק מוחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיווג של שיתוק המוחין נעשה על פי הפיזור האנטומי, הפרעת התנועה ומידת המוגבלות התפקודית.

הפיזור האנטומי (השכיחים הם קואדריפלגיה דיפלגיה והמיפלגיה):

  • מונופלגיה (Monoplegia), סוג זה מתאפיין בנכות בגפה אחת (יד או רגל).
  • דיפלגיה (Diplegia), נכות באזור פלג הגוף התחתון, בדרך כלל הגב ושתי הרגליים.
  • המיפלגיה (Hemiplegia), נכות בצד אחד של הגוף: יד, רגל וגב באותו הצד.
  • טריפלגיה (Triplegia), נכות של שלוש גפיים וגב.
  • טטרפלגיה או קוודריפלגיה (Tetraplegia, Quadriplegia), נכות של ארבע הגפיים וגב.

הפרעת התנועה:

  • ספסטיות
  • דיסטוניה
  • כוריאה
  • אטטוזה, תנועתיות יתר ואי-יכולת לדייק בתנועה.

מידת המוגבלות התפקודית- gross motor function classification system

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יילודים הסובלים משיתוק מוחי, בנוסף לבעיה בטונוס (מתח שרירים), עלולים ללקות בשלל בעיות, ביניהן בעיות ראייה, שמיעה, דיבור ואכילה.

תסמינים נוספים היכולים להתלוות לשיתוק מוחין:

החסימה גורמת ללחץ תוך גולגולתי שמשפיע על תפקודיים מוחיים ומוטוריים.

אבחון וטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוק מוחי מאבחנים מיד לאחר הלידה או בגיל מאוחר יותר. על מנת לזהות את ההפרעה, על הנבדק לעבור סדרת בדיקות מקיפות. אין תרופה לשיתוק מוחין, אם כי טיפולים פיזיותֶרפיים ואחרים יכולים להקל במידת מה על הנכה. הטיפול מתמקד בדרך כלל בסימפטומים ומטרתו רווחת המטופל ולא ריפויו. מלבד הטיפולים אנשים עם שיתוק מוחין יכולים להסתייע בטכנולוגיה מסייעת כגון בכיסא גלגלים, תקשורת תומכת וחליפית, מערכות גירוי חשמלי פונקציונאלי (FES), ונהיגה מונגשת.

ישנן דרכי טיפול שונות לילדים בעלי שיתוק מוחין:

הדרך הראשונה היא פעילות אוריינית ממוחשבת, על ידי תוכנה מחשב אינטראקטיבית המופעלת באמצעות מתגים. חשיפת הילד לפעילות אוריינית ממוחשבת, מגבירה אצלו את הפוטנציאל לייעול והעשרת הלמידה בתהליכי הקריאה והכתיבה על די ספרים אינטראקטיביים ממוחשבים המאפשרים לילד לבצע תהליכים של קריאה ודפדוף, על מנת שיבין את הסדר המרחבי של הטקסט. נוסף לכך, ישנם אמצעי עזר שונים, כגון: מתגים, מסכי מגע ומכשירי פלט קולי, המאפשרים לילד לבסס את עקרונות המיפוי בטקסט הכתוב על ידי כך שהילד מפתח דפוסי התנהגות אופטימלים המתאימים לאותם תהליכים של התפתחות האוריינות הממוחשבת. (חצרוני, שיינין, 1998)

הדרך השנייה, היא משוב ביאולוגי ( EMG - ביופידבק) שהוא טכניקה משלימה אשר עשויה לשפר את תוצאות טיפול הפיזיותרפיה בשיקומם של חולים עם פגיעות המערכת העצבים המרכזית. השימוש ב- EMG ביופידבק הוא כדי לסייע למטופלים לשפר את טיב תנועתם לאחר שנפגעו פגיעות נוירולוגיות, כמו: שיתוק מוחין. שימוש בטכניקת ה- EMG ביופידבק גורם לשיפור בכוח, בתנאי של שילוב עם השיטות הרגילות של פיזיותרפיה והתעמלות. (וילנסקי, אורנוי, 1998)

הדרך השלישית היא פעילות גופנית במסגרת תוכניות בית הספר והקהילה. על פי מדידת מתאם פירסון, נמצאו מתאמים טובים בקרב ילדים בעלי שיתוק מוחין במיומנויות הבאות: כדרור, זריקה, צעדי רדיפה ודילוג. ישנה השפעה מובהקת על הילדים בעלי שיתוק מוחין המבצעים את הפעילויות המוזכרות לעיל, השפעה זו באה לידי ביטוי בחיזוק קבוצות השרירים החזקות ברגל החזקה. על מנת לחזק את שרירי הרגל החלשה ניתן לבצע מיומנויות כמו: אימון שחייה עם סנפירים ולחיצה על כדור באמצעות הרגל. (הוצלר, איילון, נחשון בן-עוזיאל, 2005)

שיתוק מוחין בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אני אתגבר מאת דבורה עומר (הוצאת שרברק, 1979). סיפורה האמיתי של ילדה הסובלת משיתוק מוחין והתמודדותה עם ההפרעה.
  • כף רגלי השמאלית, ספרו של כריסטי בראון, שנולד עם שיתוק מוחין ולמד לצייר ולכתוב בעזרת כף רגלו השמאלית, גפתו היחידה בה שלט. גירסת הקולנוע[2] של הספר זכתה בפרס אוסקר.
  • אני קלאודיוס בו מוצג הקיסר קלאודיוס כסובל מלקויות רבות ושונות לאחר שנולד פג. כיום יש סברה שקלאודיוס קיסר היה משותק מוחין לא בעל לקויות רבות כצרוף מקרים. המשחק בסדרה כנראה אינו נכון.
  • Out of My Mind - Sharon M. Draper


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פיטר רוזנבאום, לואיס רוזנבלום, שיתוק מוחי: מהאבחנה ועד לחיים הבוגרים, קריית ביאליק: אח, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Cerebral Palsy History באתר livingwithcerebralpalsy.com. (באנגלית)
  2. ^ ‏(My Left Foot: The Story of Christy Brown (1989, באתר IMDb. (באנגלית)

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.