שלהבית

שלהבית
שלהבית שיחנית
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	שפתניים
סוג:	שלהבית
שם מדעי
Phlomis ‏ליניאוס, 1753

שַׁלְהָבִית (שם מדעי: Phlomis) היא סוג של צמחים עשבוניים רב-שנתיים שעירים או צמריים במשפחת השפתניים. הסוג מונה 115 מינים הנפוצים באזורים הים-תיכוני והאירנו-טורני באסיה באפריקה ובאירופה. מינים רבים גדלים בטורקיה (34) ובסין (43) בעיקר במחוזות יונאן וסוציאן שבדרום סין. בארץ ישראל מיוצג הסוג על ידי 8 מינים מתוך 12^{[דרושה הבהרה]}. אחד גדל בסיני, אחד בירדן ושניים בחרמון אך נחשבים לנדחים. שלהבית דביקה גדלה בר ומשמשת גם כצמח נוי.

מאפייני הסוג

האבחנה המבדלת בין מיני הסוג אינם בצבע הפרח אלא במספר הפרחים בדור ובצורה ובמבנה של חפי הפרחים.

מיני סוג זה מייצגים צורות חיים שונות: חלקם שיחים, חלקם בני-שיח ומיעוטם עשבים רב שנתיים.

הגבעולים בעלי 4 מקצועות (רְבוּעִים).

העלים נגדיים, פשוטים (אינם מחולקים לאונות), בעלי פטוטרות, ללא לוואים ועם עורקים בולטים במיוחד בצד התחתון למרות השעירות הרבה. בעלים ניכרות תכונות אופייניות לצמחים יובשניים. פניהם גליים ומקומטים, שעירים או צמירים. הם עבים, אך לא בשרניים או גלדניים. עלי הגבעול דומים לעלי הפרחים והם פוחתים והולכים כלפי מעלה הגבעול. שפת העלים תמימה או משוננת או חרוקה.

התפרחת חיקיות (יוצאים מחיקי העלים) מסוג שיבולת. הפרחים ערוכים בדורים בדורים של שניים או יותר לאורך עמוד התפרחת. בין דור לדור ישנו רווח ניכר ביניהם. העלים המלווים את דורי הפרחים יוצרים כעין קערה או סירה מסביב לדור, והם דומים לשאר העלים ואינם לא קוצניים ולא ריסניים.

הפרחים דו-שפתניים (שתי השפות ברורות למדי ונראות יפה מבחוץ), בלתי-נכונים ויושבים או כמעט יושבים. הם דו-מיניים, בעלי 4 אבקנים, ובעלי שחלה עילית, שממנה עולה עמוד עלי שמתפצל לשתי צלקות שוות או לא שוות.

הגביע אינו דו-שפתני, הוא דמוי צינור או צינור-פעמוני, בעל קווי מתאר או חריצי אורך של 5 או 10 או 11 עורקים בולטים. צינור הגביע שעיר מבפנים, דו-שפתני ונראה תכופות כקטוע. הגביע מסתיים ב-5 שיניים קצרות, ישרות ושוות פחות או יותר באורכן, בצורתן ובעמדתן זו לזו. לעיתים שתי השיניים התחתונות ארוכות יותר (למשל בשלהבית דביקה). הרווחים בין השיניים מחודדים כבמשולש או לעיתים רחוקות מפורצים (קהים). הגביע משתייר אחרי הפריחה ועוטף את הפרי עד לעונה הבאה.

הכותרת צהובה, סגולה או לבנה, מאוחת עלים בחלקה ובעלת 2 שפתיים.

צינור הכותרת אינו בולט מתוך הגביע או בולט מעט מתוכו וטבעת שערות מקיפה את לוע הצינור מבפנים.

השפה העליונה של הכותרת שעירה מאוד וזקופה או דמוית גל או דמוית קסדה או סירה וקמורה מאוד (מבנה הקסדה או הסירה אופייני לכל המינים בישראל). השפה התחתונה, שרוחבה 1 ס"מ או יותר, פרושה ובעלת 3 אונות, האונה האמצעית גדולה בהרבה מהצדדיות.

האבקנים, שמספרם 4, מעורים לצינור הכותרת ובולטים הרבה מצינור הכותרת וחבויים מתחת לשפה העליונה. שני האבקנים הקדמיים ארוכים באופן מובהק משני האחוריים ועם מאבקים מעוותים. שני האבקנים האחוריים (העליונים) על פי רוב בעלי תוספת דמוית זיז בבסיסם ועם שני לשכות בכל מאבק. לאבקנים הקדמיים מאבקים מעוותים ואילו לאבקנים האחוריים מאבקים פוריים בעלי שני שקי אבקה בכל אחד.

השחלה עילית ועשויה על פי רוב 4 מגורות ברורות ובכל אחת ביצית אחת. השחלה עשויה משני עלי שחלה המתחלקים בשלב מוקדם על ידי מחיצה מדומה ל-4 מגורות. בין המגורות עולה עמוד עלי שנותר חבוי בתוך הכותרת. עמוד העלי מסתיים בשתי צלקות דקיקות, שבדרך כלל אינן שוות באפן ניכר זה מזה, הקדמית ארוכה פי שניים מהאחורית או לעיתים רחוקות שוות.

הפרי מפרדת, שעשויה 4 פרודות חד-זרעיות, אך לפעמים חלקן מתנוונות. הפרודות חלקות, וסגלגלות (אליפסואידיות) ובעלות שלוש פינות קהות או לעיתים רחוקות קטומות. הפרודות נשמרות בתוך גביע משתייר.

מקור השם שלהבית

פרחי השלהבית גדולים יחסית למשפחה, צהובים ברוב המינים, מרובים, וצפופים בדור, ולכן הם בולטים בזוהרם למרחקים. במרבית המינים צבע הפרחים הוא צהוב, ובמיעוטם לבן או לילך. בארץ ישראל המינים שצבע פרחיהם אינו צהוב הם שלהבית הגלגל ושלהבית הכלאיים. צבעם הצהוב הבולט של הפרחים העניק לסוג את שמו, משום שהוא מזכיר להבת אש. גם השם הלטיני, Phlomis, קרוב לכינוי האנגלי המודרני ללהבה - flame. אחד מהשמות האנגלים העממיים לצמח זה הוא 'Jerusalem sage' - בתרגום חופשי, 'מרוות ירושלים'.

האבקה והפצה

הפרחים מואבקים על ידי דבורים בנוניות וגדולות בעלות חדק ארוך, המסוגלות לאחר הנחיתה על השפה התחתונה להיתחב בין עלי הכותרת, לפרוץ את טבעת השערות בצינור הכותרת ולהגיע אל הצוף בעומק הפרח.

ההפצה באמצעות רוח וזרמי מים. יחידת הפצה של הזרעים היא הגביע, שמשתייר ועוטף את הפרודות. לעיתים מצטרפים ליחידת ההפצה גם עלי הכותרת שקמלים ומשמשים מעין כנף להפצה ברוח. הפרודות נשמרות בתוך הגביע ורק משנרקב הגביע ונהרס במהלך החורף הן מתפזרות ומוכנים לנביטה באביב.

דבורה מהסוג מחושית מאביקה פרח של שלהבית דביקה

תפוצת הסוג ומיניו

רוב מיניו של הסוג מרוכזים באזור הצומח האירנו טורני, בעיקר בחלקו המזרחי - בסין מצויים 43 מיני שלהבית. מספר מינים מועט יחסית חודר גם לים תיכוני. נובע מכך, שארץ ישראל מהווה גבול תפוצה מערבי לחלק מהמינים. דגם תפוצה זה גורם לשתי תופעות מעניינות הקשורות למיני שלהבית בארץ:

• תפוצה באזור הספר: מיני שלהבית נמצאים בכל אזורי הארץ, אך בחבל הספר, שמפריד בין החבל הים-תיכוני לחבל המדברי, מיני השלהבית בולטים במיוחד באופן מספרי, ואף מאפיינים את בית הגידול. לדוגמה, החבל הערבתי במזרחה של ישראל, מן הגליל התחתון ועד צפון-מזרח הנגב מאופיינים בחברת סירה קוצנית ושלהבית קצרת-שיניים ובדרום השומרון חברת רותם המדבר ושלהבית קצרת-שיניים נפוצה ברום 600 מ' עד 700 מ'. יוצאת דופן מכלל זה היא שלהבית דביקה, שאופיינית אך ורק לחבל הים תיכוני והיא אחת מהצמחים השליטים בחברות הגריגה (תצורת צומח ים תיכוני, ששולטים בו שיחים, שגובהם כדי מטר אחד.
• אנדמיות: אחת מדרכי הספציאציה (היווצרות מינים) הנפוצות, היא היווצרות מינים חדשים בשולי תחום התפוצה של מין המוצא. ההשערה היא שגורמים אקולוגיים המשתנים בחריפות בשולי אזור התפוצה, מהווים גורם לשינויים גנטיים באוכלוסיות אלה, דבר שמביא להיווצרות מינים שונים. המינים שלהבית קִצרת-שיניים, שלהבית המדבר ומין הכלאיים שלהבית קצרת-שיניים X שלהבית הגלגל הם מינים אנדמיים לארץ ישראל. כמו כן, מינים אנדמיים מסוג זה מצויים בארצות השכנות לישראל: מצרים (בסיני) ובקפריסין.

דמיון רב קיים בין נתוני התפוצה של הסוג קדד לבין נתוני התפוצה של סוג זה: שניהם מינים אירנו-טורניים גדולים, שבארצנו מופיעים בעיקר בחבלי ארץ יובשניים למחצה, וסקציה מהם מצויה בהרים גבוהים, במקרה דנן - בחרמון. בשני המינים, קיימים מינים אנדמיים או תת-אנדמיים לארץ ישראל.

בשל ריבוי מינים אנדמיים מסוג זה, יש חשיבות רבה להיכרות עם מיני השלהבית, הן באמצעות מחקר אקדמי והן באמצעות העברת הידע לקהל הרחב, שיביא והגנה עליהם. האקולוג אבי שמידע מרבה לחקור את הסוג.

מיני הבר בצמחיית ישראל

שלהבית הררית

שלהבית דביקה

שַׁלְהָבִית דְּבִיקָה (.Phlomis viscosa Poir) - בני-שיח או שיחים ים-תיכוניים מעוצים, דביקים בייחוד בחלקם העליון, וגובהם 80 עד 150 ס"מ. שלהבית דביקה גבוה יחסית לשאר מיני הסוג. העלים, שאורכם בין 5.5 עד 8 ס"מ, בעלי פטוטרת, דמויי ביצה או משולשים, רחבים, עבים, מקומטים, כפופים כלפי מעלה, ומתחדדים בראשם ודמוי לב או מעוגלים בבסיסם. שפת העלה משוננת או חרוקה. העלים דביקים, ירוקים, שעירים אפורים בחלקם התחתון ובמקצת גם בצידם העליון. עלי התפרחת ארוכים בהרבה מדורי הפרחים. דורי הפרחים לאורך גבעול התפרחת מועטים (2 עד 4) ומרחק די ניכר חוצץ ביניהם. הפרחים צהובים וגדולים (4 ס"מ). הגביע, שאורכו כ-2 ס"מ, ירוק, דביק, מכוסה שערות כוכביות, שיניו מעוגלות, אך מסתיימות פתאומית בחוד דוקרני שאורכו 2 עד 3 ס"מ. שתי השיניים התחתונות ארוכות יותר. החפים, שמלווים את הפרחים, מרובים וערוכים בזוגות או בשלשות כפופים פנימה וריסניים. צורתם דמוית מרזב, שקודקודו חד. אורכם כאורך הגיע ורוחבם אינו עולה על 3 מ"מ. הכותרת צהובה, והיא ארוכה כפליים הגביע. השפה העליונה של הכותרת דו-אונתית. הכותרת כמו גם הגביע משתיירים אחרי הפריחה ועוטפים את הפירות הנותרים עד לעונה הבאה. תפוצתו העולמית במזרח הים התיכון. בישראל הוא נפוץ בגליל העליון, בהרי יהודה; מצוי בכרמל, בשומרון, בשפלה, בגלעד; נדיר בגולן, בגליל התחתון (יחד עם אזוב מצוי בחברת אלון התבור ולבנה רפואי); ונדיר מאוד בחוף הכרמל, בשפלת החוף הדרומי, מדבר שומרון. היא גדלה בחגורת החורש הים תיכוני בחרמון עד לרום של 1,200 מ', ומחליפה אותה שלהבית צהובת-עלים מרום 1,250 עד 1,900 מ'. שלהבית דביקה גדלה בישראל גם כצמח נוי של אור מלא. היא עמידה בקרה בשרב ובגיר, רגישה למליחות בקרקעות כבדות ומנוקזות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו ובאמצעות חלוקה בסתיו ובחורף. הפריחה במרץ עד מאי.

שלהבית הגלגל

שַׁלְהָבִית הַגַּלְגַּל (Phlomis herba-venti), למין זה 5 תת-מינים, ובישראל צומח תת-מין מחודד ששמו המדעי: Phlomis herba-venti subsp. pungens (Willd.) Maire ex DeFilipps. שלהבית הגלגל היא צמח עשבוני רב-שנתי, שגובהו עד 60 ס"מ. פרחיו, שאורכם 1.5 ס"מ, לילכיים (סגול-לילך דהוי) בשונה משאר מיני הסוג בישראל שצבעם צהוב. הפרחים מעטים בדור (2 עד 6) וחפי הפרחים קשים ובלתי גמישים, נימיות (דומים למחטים), שאורכם (10 מ"מ עד 26 לעיתים רחוקות 5 מ"מ) כאורך הגביע כמעט. בישראל מין זה גדל: בגולן, בשומרון ובהרי יהודה בעיקר בגליל התחתון ובעמק יזרעאל. בירדן הוא גדל: בגלעד, בעמון, במואב ובאדום. שלהבית הגלגל גדל בשדות בור, בשולי שדות חקלאיים וחורשות, על אדמות כבדות ואף בזלת ונחשב כעשב רע. בישראל הוא נחשב לצמח פגיע בגלל התרחבות של שטחי חקלאות וריסוסים, אך הוא אינו בסכנת הכחדה עולמית. הפריחה ממאי עד אמצע יולי.

שלהבית הכלאיים

שלהבית הכִּלאיים (Phlomis brachyodon x pungens Danin & Ladzinskyi) - טקסון שנחשב למין נפרד, נדיר מאוד בסכנת הכחדה בעקבות נטיעת יער יתיר. הוא מתייחס לאוכלוסיית כלאיים עקרים לרוב בין שלהבית הגלגל, שצבע פרחיה סגול לשלהבית קצרת שיניים שצבעה צהוב. מין זה מצוי בהר עמשא בחבל יתיר בדרום הרי יהודה. אורך הכותרת 2.5 עד 3 ס"מ, צבע הכותרת משתנה עם גיל הפרח; יש פרטים המתחילים סגולים ובהזדקנם מצהיבים ואחרים מתחילים צהובים.

שלהבית המדבר

שַׁלְהָבִית הַמִּדְבָּר (Phlomis platystegia Post) - בן-שיח מדברי, ונדיר מאוד ובסכנת הכחדה. גובהו 50 עד 100 ס"מ, איבריו צמירים, ענפיו הראשונים מעוצים ומסועפים ופרחיו צהובים. הפרחים מלווים בחפים אליפטיים, שפרושים לכל רוחבם (אינם מקופלים), רוחבם כ-6 עד 10 מ"מ. אורכם כאורך הגביע או מעט יותר. זהו שיח נדיר, אנדמי לארץ ישראל ומופיע משני עברי הירדן, במחשופים של סלעים קשים בערבות ובבתות הספר (כדוגמת הר הנגב ורמות עבר הירדן) ובנחלים במדבר. טיפוס תפוצתו הוא אירנו-טורני, באזור המעבר מן החבל הים-תיכוני לחבל המדברי. הוא מצוי במדבר יהודה, מואב ואדום; נדיר בהר הנגב; נדיר מאוד בהרי יהודה (נחל פרת) ובצפון הנגב (הרי ערד). הפריחה באביב בחודשים מרץ עד יוני.

שלהבית הררית

שַׁלְהָבִית הֲרָרִית (.Phlomis brevilabris Ehrenb. ex Boiss) - בן-שיח ים-תיכוני הררי לא מצוי המאפיין את מורדות החרמון הגבוה. הוא נדיר בארץ ישראל המערבית (פרטים אחדים נמצאו בגלבוע), גדל בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים. שלהבית הררית היא בן-שיח נמוך, שגובהו 20 עד 70 ס"מ. ענפיו אינם מעוצים, בחלקם הם שרועים ובחלקם זקופים. העלים קטנים (2 עד 4 ס"מ) משולשים-מאורכים ומרושתים בצורה בולטת במיוחד בצדם התחתון, ומעט צמירים. קודקוד העלה קהה לרוב, ובסיסו לבוב או לבוב באופן רדוד או קטום. הגביע שעיר ואורך שיניו קטן פי 3 מצינור הגביע. החפים של הפרחים קצרים. השפה העליונה של הכותרת דמוית קסדה וצבעה חום ואלו השפה התחתונה פרושה וצבעה צהוב כהה ובנבילתה הופכת חומה. הכותרת כמו גם הגביע משתיירים אחרי הפריחה ועוטפים את הפירות הנותרים עד לעונה הבאה. הפריחה בקיץ בחודשים מאי עד אוגוסט. שמה העברי הקודם - שלהבית קצרת שפה.

שלהבית סורית

שַׁלְהָבִית סוּרִית (.Phlomis syriaca Boiss) - בן-שיח ים-תיכוני המעוצה רק בבסיסו, שגדל כגוש בעל עמודי פריחה רבים בגובה 60 עד 90 ס"מ נשארים בחודשי הקיץ. הוא נחשב כנכחד, אך הוא התגלה בשנת 2017 על ידי שמואל מזר. כיום הוא נחשב לנדיר מאוד, פגיע ובסכנת הכחדה בישראל. עלי הגבעולים קטועים בבסיסם, והעלים התחתונים ארוכים מאד. הפרחים צהובים, מסודרים בדורים של 4 עד 8. הפרח דו-שפתני גדול מאוד (20 עד 25 מ"מ), השפה העליונה דמוית כובע קמור, פחוס מצדדיו. השפה התחתונה ארוכה בהרבה מהעליונה, בעלת שתי שיניים צדדיות. הכותרת איננה נושרת לאחר הפריחה אלא נשארת יבשה חומה על התפרחת תקופה ארוכה. הוא גדל באתר אחד ביער אודם בצפון הגולן על מדרונות טוף וקילוחי בזלת. הכותרת כמו גם הגביע משתיירים אחרי הפריחה ועוטפים את הפירות הנותרים עד לעונה הבאה. מצבו ברמות של עבר הירדן לא ידוע והוא אינו מופיע ברשימות של צמחים אדומים בארצות האחרות של תפוצתו כמו לבנון, סוריה וטורקיה. הפריחה בקיץ מאמצע אפריל עד אמצע אוגוסט.

שלהבית צהובת-עלים

שַׁלְהָבִית צְהֻבַּת-עָלִים (.Phlomis chrysophylla Boiss) - שיח ים-תיכוני הררי וירוק-עד שגובהו 80 עד 100 ס"מ. מבסיס הצמח עולים ענפים מעוצים מרובים. הצמח כולו אינו דביק (בשונה משלהבית דביקה). העלים המבוגרים צמירים, מצהיבים-מכסיפים, מעוגלים בקצותיהם ולרוב אינם לבובים בבסיסם. הפרחים סדורים בראש הגבעול לרוב בדור בודד ולעיתים רחוקות בשני דורים. דורי הפרחים בכל גבעול 1 או 2. החפים מרובים, גלולים, דומים למחטים ואינם עולים באורכם על מחצית אורך הגביע. הגביע צמיר, שניו דמויות משולש או קונוס חד ואוכן 1 מ"מ. הכותרת גדולה (25 עד 30 מ"מ), בולטת מאוד מתוך הגביע. השפה העליונה שעירה, קמורה כקסדה, מפורצת קמעה או לא וצבעה צהוב. השפה התחתונה רחבה ומחולקת לשלוש אונות. גדלה בישראל רק בגליל העליון, באתר בודד בקניון נחל קדש ונפוצה מאוד בשטחים מסוימים בחגורה התיכונה של החרמון, מרום 1,250 עד 1,900 מ', ומגיעה שם לעיתים לכדי שליטה מלאה. היא מחליפה את שלהבית דביקה הגדלה בחגורה הים-תיכונית ברום 200 עד 1,200, ואילו ברום 1,100 עד 1,300 מ', נמצאו בני כלאיים. הפריחה בסוף אפריל ובמשך מאי.

שלהבית קצרת שיניים

שַׁלְהָבִית קִצְרַת-שִׁנַּיִם (.Phlomis brachyodon (Boiss.) Zohary ex Rech.f) - בן-שיח שרוע, מעוצה רק בבסיסו, צמיר מאוד, גובהו מגיע כדי 30 עד 50 ס"מ. שלהבית זאת גדלה בגושים קטנים. העלים, שאורכם 4 עד 10 ס"מ, בינוניים, צמירים מאוד וצהבהבים, עלי הגבעול, במיוחד בעלי החורף בעלי פטוטרות ארוכות. העלים מאורכים, לרוב בסיסם דמוי לב וקודקודם קהה. עלי הקיץ בעלי כסות עבה של שערות צהבהבות-לבנות צפופות וזקופות ועלי החורף ירוקים ודקים. עלי התפרחת שונים מעלי הגבעול ואינם דמויי לב בבסיסם ואורכם כאורך הפרחים או מעט יותר. עמודי התפרחות זקופים. בכל דור 4 עד 8 פרחים, והוא מלווה במספר קטן של חפים. הגביע, שאורכו 12עד 15 מ"מ, צינורי, שעיר ובעל צלעות. שיני הגביע הן משולשות, קצרות מאוד, פי 3 ויותר מצינור הגביע וקודקודם חד. הכותרת שעירה וצבעה צהוב. השפה העליונה קצרה מהתחתונה. הכותרת כמו גם הגביע משתיירים אחרי הפריחה ועוטפים את הפירות הנותרים עד לעונה הבאה. שלהבית קצרת-שיניים היא מין אנדמי לארץ ישראל השולט בבתות ספר הגובלות בחבל הים תיכוני והמדברי בארץ ישראל. הוא נפוץ במדבר שומרון, במדבר יהודה ובמואב; מצוי בבקעת בית שאן, בערבות הירדן, בשפלה, בהרי יהודה, בצפון הנגב, בגלעד, בעמון ובאדום; נדיר בדרום שפלת החוף ובהר הנגב; נדיר מאוד בגולן, בגליל התחתון, בשומרון ובבקעת ים המלח. הפריחה בסוף האביב וראשית הקיץ.

מינים בספק או בסביבות ישראל

שלהבית אשונה

שַׁלְהָבִית אֲשׁוּנָה (.Phlomis rigida Labill) - עשבוני רב-שנתי, צבע כותרת הפרח ורוד, אורך הכותרת כ-5 ס"מ. הוא צומח בבתות טרגקנטיות של הרים גבוהים באזורים אירנו-טורני. נראה שמין זה נכחד. פריט משומר שלו מצוי בעשביית אהרון אהרונסון משנת 1910.

שלהבית זהובה

שלהבית זהובה (Phlomis aurea Decne) - מין אנדמי מצוי במדרונות ההרים הגבוהים בדרום חצי האי סיני. החפים של הפרחים פרושים, רכים, לא דוקרניים וראשם קהה. הגביע מכוסה שער צמרי צהוב ושניו קצרות מאוד. הפריחה בחודשים אפריל עד מאי.

שלהבית כורדית

שַׁלְהָבִית כּוּרְדִית (Phlomis kurdica Rech.f.) - עשבוני רב-שנתי, מצוי בגולן, בחרמון וברמות עבר הירדן. הפריחה בקיץ [אין מקור].

שלהבית קפריסאית

שלהבית קפריסאית (Phlomis cypria Post) - מין אנדמי לאי קפריסין, דוגמה נוספת לספאסיזציה של השלהבית באזורנו.

שלהבית שיחנית

שלהבית שיחנית (.Phlomis fruticosa L) - מין נפוץ בדרום אירופה (אלבניה, קפריסין, איטליה, יוון ויוגוסלביה שלעבר) אך לא בישראל. ככל הנראה, מהווה את מין המוצא של שלהבית המדבר. מין זה משמש כצמח נוי, והוא מכונה באנגלית 'Jerusalem Sage', שם שבו צפונות שתי טעויות - האחת, מדובר בשלהבית ולא במרווה, ששמה האנגלי הוא sage; השנייה היא אינה גדלה בירושלים.

שלהבית קצרת-שפה

שלהבית קצרת-שפה (.Phlomis brevilabris Ehrenb. ex Boiss) - בן-שיח הגדל בסוריה ולבנון. נמצא בהרי החרמון ברום 1,700 עד 2,800.

לקריאה נוספת

• שמידע, אבי וכהן, עופר. (1989). שלהבית המדבר. טבע וארץ, חוברת ל"א. עמ' 45. ניתן לקרוא את המאמר באתר 'סנונית' .ων δξΰξψ: ωμδαιϊ δξγαψ, web.archive.org, ‏2009-02-02
• שמידע, אבי. (1983). החי והצומח של ארץ ישראל (כרך 11, עמודים 65–66), הוצאת משרד הביטחון, תל אביב.
• פינברון-דותן, נעמי ודנין, אבינעם. (1991). המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, (564-566). ירושלים, הוצאת כנה. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים

• שלהבית, באתר ITIS (באנגלית)
• שלהבית, באתר NCBI (באנגלית)
• שלהבית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• שלהבית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
• שלהבית, באתר Tropicos (באנגלית)
• שלהבית, באתר GBIF (באנגלית)
• שלהבית, באתר IPNI (באנגלית)