שלומיאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלומיאל הוא מונח עברי שמקורו ביידיש, המתאר אדם ביש מזל ומגושם.

מקור הכינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי מוזכר בספר במדבר כנשיא שבט שמעון. על-פי חז"ל, שלומיאל בן צורישדי הוא שמו המקורי של זמרי בן סלוא, ראש בית אב משבט שמעון שחטא בחטא הזנות ונהרג בידי פינחס[1].

המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה טוען בשירו "יהודה בן הלוי" (יהודה הלוי) כי קיימת מסורת עממית, כי לא היה זה זמרי שבו פגע פינחס, אלא אדם בשם שלומיאל, שהוא "אבי שושלת השלומיאלים".

השלומיאל בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות היהודית ובתרבות הגרמנית (אשר הושפעה רבות מתרבות יהדות אשכנז, הלא היא גרמניה) קיימות מספר התייחסויות לשלומיאלים:

בין שלומיאל לשלימזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף נמצא הביטוי ביש-גדא בשירו של נתן אלתרמן - אליפלט, "כאשר עוד היה הוא רק ילד, כבר היה הוא ביש גדא גדול". לפי ההקשר גם שם התכוון אלתרמן לשלימזל. בדיחה עממית ממחישה את משמעות ההבדל בין המונחים:

מה ההבדל בין "שלומיאל" ו"שלימזל"?
– השלומיאל הוא המלצר שצלחת המרק הרותח נפלה מידו, והשלימזל הוא זה שהמרק נשפך עליו.

או בגרסה מעט שונה:

– השלימזל הוא זה אשר עובר למטה ברחוב כשהשלומיאל מפיל עציץ מהחלון.

הבדיחה הופיעה בסדרה האמריקאית "מחלקת גנים ונוף".[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]