שלי דובאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלי דובאל
Shelley Duvall
Shelley Duvall Bernice Bobs Her Hair 1977.JPG
בתפקיד ונדי טורנס בסרט הניצוץ
לידה 7 ביולי 1949 (בת 68)
יוסטון, טקסס
שנות הפעילות 1970-2002
פרסים פרס פיבודי, פסטיבל קאן
דמות ידועה אוליב אויל (פופאי)
ונדי טורנס (הניצוץ)
עיסוקים אחרים הפקת סדרות ילדים, זמרת שירי ילדים
פרופיל ב-IMDb

שלי אלקסיס דובאל (באנגלית: Shelley Alexis Duvall; נולדה 7 ביולי 1949) היא שחקנית, מפיקה, תסריטאית וזמרת אמריקאית. היא התחילה את הקריירה שלה במספר סרטים של רוברט אלטמן בשנות השבעים, כולל Brewster McCloud (1970), McCabe & Mrs. Miller (1971), Thieves Like Us (1974), Nashville (1975), ו-3 Women (1977), עבורו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן, ומועמדות בפרסי BAFTA. דובאל השתתפה בסרט הרומן שלי עם אנני (1977), וכיכבה בסרטים פופאי (1980) והניצוץ (1980).

דובאל גם הייתה מועמדת לפרס אמי עבור תוכניות ילדים שהפיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובאל נולדה ביוסטון, טקסס. כשסיימה את לימודי התיכון, עבדה במכירות קוסמטיקה, ולמדה תזונה במכללת דרום טקסס. היא פגשה את רוברט אלטמן כשצילם סצנות לסרט ברוסטר מקלאוד ביוסטון, והוא הציע לה תפקיד בסרט. בהתחלה היא סרבה, אך אז, לדבריה, "נמאס לי להתווכח, וחשבתי שאולי אני בכל זאת שחקנית. הם אמרו לי להגיע, אז עליתי על מטוס ובאתי. זה סחף אותי".[1] דובאל מעולם לא הייתה מחוץ לטקסס קודם לכן, ונדהמה למצוא את עצמה בהוליווד, משחקת בסרט את אהובתו חופשיית-הנפש של הדמות הראשית, ברוסטר.[2]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטמן המשיך ללהק את דובאל בסרטיו - היא שחקה כלה-בהזמנה בסרט McCabe & Mrs. Miller (1971), את בתו של אסיר ומאהבתו של דמותו של קית' קרדין ב- Thieves Like Us (1974), גרופית מעופפת בנאשוויל (1975), ואשת המערב הפרוע ב-Buffalo Bill and the Indians, or Sitting Bull's History Lesson (1976).

ב-1976 דובאל כיכבה בעיבוד לטלוויזיה של הסיפור הקצר של פ. סקוט פיצג'רלד, Bernice Bobs Her Hair, וגם אירחה את Saturday Night Live.[3]

ב-1977, גילמה דובאל את מילדרד "מילי" לאמורו בסרטו של אלטמן, 3 Women. היא זכתה בפרס פסטיבל קאן לשחקנית הטובה ביותר, ולפרס פסטיבל הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקנית הטובה ביותר. באותה שנה, גם שחקה תפקיד קטן בסרטו של וודי אלן, הרומן שלי עם אנני.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד הבא של דובאל היה ונדי טורנס, בסרט הניצוץ של סטנלי קובריק. ג'ק ניקולסון אמר בסרט הדוקומנטרי Stanley Kubrick: A Life in Pictures שקובריק היה במאי שנהדר לעבוד איתו, אבל משום מה עם דובאל הוא הפך "לבמאי אחר". בגלל השיטות המתודיות שלו, לקח שנה לצלם את הסרט, וקובריק ודובאל רבו תכופות. אף על פי כן, דובאל אמרה לאחר מכן שהיא למדה יותר מקובריק בעבודה בסרט הזה מאשר מכל תפקידיה הקודמים. כדי להעניק לסרט את האימה הפסיכולוגית, קובריק היה יוצר אנטגוניזם עם השחקנים בכוונה, ובגלל השינויים התכופים לתסריט, ניקולסון הפסיק לקרוא את כל הגרסאות. קובריק בודד את דובאל בכוונה, ודרש ממנה לחזור על סצנת הבייסבול האייקונית 127 פעמים. דובאל בתורה נתנה במתנה לקובריק את קווצות שערה שנשרו מהמתח הנפשי שהייתה נתונה בו במהלך הצילומים.[4]

באותה שנה, אלטמן ביקש מדובאל שתשחק את אוליב אויל בסרט פופאי מול רובין ויליאמס. רוג'ר איברט כתב שזה תפקיד שהיא נולדה לגלם.

ב-1981 השתתפה בסרט של טרי גיליאם שודדי הזמן בתפקיד פאנזי, וב-1982 היא קריינה, אירחה והפיקה את תוכנית הטלוויזיה לילדים Faerie Tale Theatre. היא גם שיחקה בשבעה פרקים בסדרה, בדמויות שונות מעולם האגדות, יחד עם שחקנים כמו טרי גאר ורובין ויליאמס. ב-1985 יצרה את הסדרה Tall Tales & Legends, גם היא סדרה אנתולוגית, עבור ערוץ Showtime. דובאל זכתה למועמדות לפרס אמי עבור סדרה זו.

בתקופה זו, יצאה ידיעה שדובאל עתידה לככב בסרט גם לבוקרות יש רגעים קודרים, על פי ספרו של טום רובינס, עם מיק ג'אגר, ג'רי הול, אחותה סינדי, וסיסי ספייסק.[5] הפרויקט עוכב, וכשיצא ב-1993, היה זה בליהוק שונה לחלוטין.[6] היא המשיכה לשחק במגוון תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה, כולל בסרטו הקצר של טים ברטון, פרנקנוויני (1984), ובסרט רוקסן (1987) בתפקיד ידידתו של הדמות של סטיב מרטין.

ב-1988 הקימה דובאל חברת הפקה בשם Think Entertainment כדי לפתח תוכניות לערוצי כבלים. היא יצרה סדרה נוספת ל-Showtime, Nightmare Classics (1989), אנתולוגיית עיבודים לסיפורי אימה של סופרים כגון אדגר אלן פו.[7]

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1991, דובאל גילמה את ג'ני וילקוקס, אשתו של צ'ארלי וילקוקס (כריסטופר לויד) בסרט מסדרת הפעולה של האלק הוגאן, Suburban Commando. באותה שנה, יצאה דובאל בשני דיסקים, הראשון Hello, I'm Shelley Duvall... Sweet Dreams היה אלבום שירי ערש, והשני, Hello, I'm Shelley Duvall... Merry Christmas, היה אלבום שירי חג המולד.

ב-1992 חברת ההפקה של דובאל הצטרפה למשפחת יוניברסל, והיא פיתחה את הסדרה הרביעית שלה עבור Showtime, Shelley Duvall's Bedtime Stories, עיבודי אנימציה לסיפורי ילדים מוכרים, אשר זיכה אותה במועמדות אמי שנייה. סדרה חמישית ל-Showtime הופקה ב-1993, ואז מכרה דובאל את Think Entertainment לאוניברסל, והיא פרשה מהפקה. עבור עבודתה כמפיקה זכתה דובאל בשישה פרסי CableACE ופרס פיבודי אחד.[8]

ב-1994 שיחקה בתפקיד אורח בפרקליטי אל איי, וב-1996 בסרטה של ג'יין קמפיון, דיוקנה של גברת, בתפקיד הרוזנת ג'מיני, לצד ג'ון מלקוביץ'. במשך שנות התשעים המשיכה דובאל לשחק בסרטי קולנוע וטלוויזיה ולהופיע בסדרות.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות האלפיים המשיכה דובאל לגלם תפקידים קטנים בעיקר.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דובאל הייתה נשואה לאמן ברנרד סמפסון בין 1970 ל-1974, אך השניים התגרשו כשקריירת המשחק של דובאל נסקה.[9]

כששהתה בניו יורק לצילומי הרומן שלי עם אנני, ב-1977, פגשה את פול סיימון. הם גרו ביחד שנתיים, ומערכת היחסים הסתיימה כשדובאל הכירה לסיימון את חברתה קארי פישר, ושני אלה החלו מערכת יחסים.[10]

דובאל פרשה ממשחק בשנת 2002. בנובמבר 2016, העיתון USA Today דיווח כי דובאל סובלת מהפרעה נפשית. זמן קצר לאחר מכן, דובאל הופיעה בתוכניתו של ד"ר פיל. הופעה זו, גררה ביקורת תקשורתית עזה נגד ד"ר פיל בטענה לניצול מצבה הנפשי של דובאל עבור שיקולי רייטינג.[11]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Year Title Role Notes
1970 Brewster McCloud Suzanne Davis
1971 הקלפן והיצאנית Ida Coyle
1974 Thieves Like Us Keechie
1975 נאשוויל L. A. Joan
1976 Buffalo Bill and the Indians, or Sitting Bull's History Lesson Mrs. Grover Cleveland
1976 Bernice Bobs Her Hair Bernice Television film
1977 הרומן שלי עם אנני Pam
1977 3 Women Millie Lammoreaux
1980 הניצוץ Wendy Torrance
1980 Popeye Olive Oyl
1981 Time Bandits Pansy
1984 Frankenweenie Susan Frankenstein Short film
1984 Booker Laura Short film
1986 Popples Television film

Executive Producer

1987 רוקסן Dixie
1987 Frog Annie Anderson Television film

Executive Producer

1990 Mother Goose Rock 'n' Rhyme Little Bo Peep Television film
1991 Suburban Commando Jenny Wilcox
1991 Frogs! Annie Anderson Television film
1991 Stories from Growing up Television film

Executive Producer

1991 Backfield in Motion Television film

Executive Producer

1995 The Underneath Nurse
1996 דיוקנה של גברת Countess Gemini
1997 RocketMan Mrs. Randall Uncredited
1997 Twilight of the Ice Nymphs Amelia Glahn
1997 Alone Estelle Television film
1997 Changing Habits Sister Agatha
1997 My Teacher Ate My Homework Mrs. Fink
1998 Home Fries Mrs. Jackson
1998 Casper Meets Wendy Gabby Direct-to-video
1998 Tale of the Mummy Edith Butros
1999 The 4th Floor Martha Stewart
1999 Boltneck Mrs. Stein
2000 Dreams in the Attic Nellie
2002 Manna from Heaven Detective Dubrinski

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Year Title Role Notes
1973 Cannon Liz Christie Episode: "The Seventh Grave"
1973 Love, American Style Bonnie Lee Episode: "Love and the Mr. and Mrs.
1976 Baretta Aggie Episode: "Aggie"
1982–1987 Faerie Tale Theatre Host/Various roles Creator, Executive Producer
1985–1987 Tall Tales & Legends Host/Various roles Creator, Executive Producer
1986 The Twilight Zone Margaret Episode: "A Saucer of Loneliness"
1989 Nightmare Classics Creator, Executive Producer
1990 Rockin' Through the Decades Herself Television special
1992 The Ray Bradbury Theatre Leota Bean Episode: "The Tombstone"
1992–1993 Shelley Duvall's Bedtime Stories Host/Various roles Creator, Executive Producer, Writer
1994 Mrs. Piggle-Wiggle Creator, Executive Producer
1994 L.A. Law Margo Stanton Episode: "Tunnel of Love"
1995 Frasier Caroline (voice) Episode: "Dark Victory"
1997 The Adventures of Shirley Holmes Alicia Fett Episode: "The Case of the Wannabe Witch"
1997 Adventures from the Book of Virtues Fairy (voice) Episode: "Perseverance"
1997 Aaahh!!! Real Monsters Ocka (voice) Episode: "Oblina Without a Cause"
1998 Maggie Winters Muriel Episode: "Dinner at Rachel's"
1999 Wishbone Renee Lassiter Episode: "Groomed for Greatness"
1999 The Hughleys Mrs. Crump Episode: "Storm o' the Century"

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hello, I'm Shelley Duvall...Merry Christmas (1991)
  • Hello, I'm Shelley Duvall...Sweet Dreams (1991)

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Year Work Award Category Result
1977 3 Women LAFCA Award Best Actress
Cannes Film Festival Best Actress
NSFC Award Best Actress
NYFCC Award Best Actress
1978 BAFTA Award Best Actress
1981 הניצוץ Razzie Award Worst Actress
1984 Faerie Tale Theatre Peabody Award
1988 Tall Tales & Legends Emmy Award Outstanding Children's Program
1992 Shelley Duvall's Bedtime Stories Emmy Award Outstanding Animated Program (for Programming Less Than One Hour)
1998 The Adventures of Shirley Holmes Gemini Award Best Performance by an Actress in a Guest Role Dramatic Series

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שלי דובאל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Taylor, Clarke (6 בנובמבר 1977). "How Did Shelley Duvall Become a Star?". Boca Raton News. 
  2. ^ Dingus, Anne (יולי 1999). "What Part Did Shelley Duvall Beat Out Gilda Radner For?". Texas Monthly. 
  3. ^ "Season 2: Episode 21". Saturday Night Live Transcripts. 
  4. ^ "Roles that Drove Actors Over the Edge," Shelly Duvall: The Shining, http://www.looper.com/1970/roles-drove-actors-edge/ .
  5. ^ Wilson, Earl (25 בנובמבר 1981). "It's Thumbs Up for Shelley Duvall". The Milwaukee Sentinel. 
  6. ^ "Even Cowgirls Get the Blues". IMDB.com. 
  7. ^ Nanwalt, Sasha (6 באוגוסט 1989). "Television; Shelley Duvall Tries Scaring Up A New Audience". New York Times. 
  8. ^ "Shelley Duvall – Awards". imdb.com. 
  9. ^ Kort, Michele (15 בדצמבר 1991). "Shelley Duvall Grows Up: There's a Lot of the Kid Left in the Tenacious Producer Who Put Cable on the Map and Breathed New Life into Children's TV". Los Angeles Times. 
  10. ^ Armstrong, Lois (16 במרץ 1981). "Olive's Wasn't the Only 'Popeye' Love Story—Shelley Duvall Snagged a Prince Charming Too". People. 
  11. ^ Shocking Shelley Duvall interviews leads to boycott threats for Dr. Phil as former actress says: “I'm very sick”