סטיב מרטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיב מרטין
Steve Martin
מרטין, 2011
מרטין, 2011
לידה 14 באוגוסט 1945 (בן 77)
וייקו, טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Steve Glenn Martin עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת בלוגראס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1967–הווה (כ־56 שנים)
מקום לימודים
בן או בת זוג Anne Stringfield (28 ביולי 2007–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
http://www.stevemartin.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה Steve Martin signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סטיב מרטין, 1982

סטיבן גלן "סטיב" מרטיןאנגלית: Stephen Glenn "Steve" Martin; נולד ב-14 באוגוסט 1945) הוא קומיקאי, שחקן, תסריטאי, מפיק, מוזיקאי ומלחין אמריקאי. ידוע גם כמנחה טקסי אוסקר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין נולד בווייקו, טקסס שבארצות הברית לאב סוכן נדל"ן בעל זיקה למשחק, ולאם עקרת בית. בילדותו משפחתו עברה לקליפורניה. בהיותו נער עבד בחנות קסמים בדיסנילנד, קליפורניה, שם פיתח כישורי להטוטנות, קוארדינציה, נגינה בבנג'ו, ויצירת "חיות" מבלונים.

מספר שנים לאחר שסיים את לימודיו, חבר לחברתו לספסל הלימודים, איתה התחיל להופיע בבתי קפה במופע קומי-מוזיקלי, בעיקר על מנת לחסוך כסף ללימודי הפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה, אך לבסוף פרש מהחוג. בכל מקרה, הוא טוען שהחוג שינה את חייו, כפי שאמר בריאיון לרולינג סטון: "תחום הלימוד המרכזי שלי היה פילוסופיה, ועל אף שנשרתי, הוא שינה את צורת המחשבה שלי בתחומים רבים. בחרתי ללמוד לוגיקה ושם הם דנו בסיבתיות, אז אמרתי "היי! אין סיבה ותוצאה! אין בכלל לוגיקה!", וכשמסגלים צורת מחשבה כזו, קל מאוד לכתוב: פשוט מסובבים את הכל. התחלתי לכתוב קומדיה בצורה שונה וזה היה מלהיב"[1].

ב-1978 נכנס לתודעת הכלל כששיחק בסרט "להקת הלבבות הבודדים של הסמל פפר" (יחד עם הבי-ג'יז, על פי Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band) ושנה לאחר מכן בסרט החבובות. מרטין הופיע גם באחד הפרקים בסדרת "החבובות".

ב-1979, לאחר קריירה מוצלחת כאומן סטאנד-אפ, הופיע לראשונה בתפקיד ראשי בסרט קולנוע - "השלומיאל" שביים קרל ריינר. מרטין שיחק אחר כך בשלוש קומדיות נוספות בבימויו של ריינר "Dead Men Don't Wear Plaid" ב-1982, "The Man with Two Brains" ב-1983 ו-"All of Me" ב-1984, ההופעה שזכתה לשבחי הביקורת[2].

בשנת 1986, מרטין כיכב יחד עם צ'בי צ'ייס ומרטין שורט בסרט "שלושה אמיגוס", בבימויו של ג'ון לנדיס, ושנכתב על ידי מרטין, לורן מייקלס והזמר והיוצר רנדי ניומן[3]. באותה שנה מרטין כיכב בעיבוד לסרט של המחזמר, שהיה הלהיט באוף ברודוויי, "חנות קטנה ומטריפה", בה גילם את רופא השיניים הסדיסט, אורין סקריוולו[4]. אחר כך שיחק, כתב, והיה מפיק בסרטים: "רוקסן" (1987) לצד דריל האנה[5], ו"תקועים בדרך" לצד ג'ון קנדי.

בשנות ה-90 שיחק בשורה של סרטים, בהם: "אבי הכלה" (1991) ו"אבי הכלה 2 (1995)[6], "שמיים כחולים שלי" (שוב בתפקיד הנבל ושוב לצד ריק מוראניס), "סמל בילקו" ו"שחק אותה סטאר" (לצד אדי מרפי).

בשנות ה-2000 כיכב בסרטים "הפנתר הוורוד" (2006)[7], ובסרט ההמשך "הפנתר הוורוד 2" (2009)[8]

ב-2009 שיחק בקומדיה "זה מסובך"[9].

בשנת 2020 הופיע בסרט "המחנה הקסום".

בשנת 2021 החל לככב בסדרה "רק רוצחים בבניין" אותה יצר לשירות הסטרימינג האמריקאי הולו[10].

קריירה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין כתב ופרסם במשך השנים כ-20 ספרים, ביניהם:

ב-2002 פרסם את הנובלה "זבנית"[11], שעובדה אחר כך גם לסרט[12].

ב-2004 פרסם את הנובלה "העונג שבחברתי".

ב-2007 פרסם ספר זיכרונות[13].

ב-2010 פרסם רומן "An Object of Beauty"[14].

ב-2012 פרסם ספר שכלל תגובות שקיבל מ-1.7 מיליון העוקבים שלו בטוויטר, שההכנסות שלו הועברו לצדקה[15].

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיב מרטין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fong-Torres, Ben (18 בפברואר 1982). "Steve Martin's New Song and Dance (Steve Martin Sings)". Rolling Stone. ISBN 9781626743212. נבדק ב-18 ביוני 2022 – via Conversations with Steve Martin (University Press of Mississippi). {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ אתר למנויים בלבד איי.פי, מת קרל ריינר, יוצר הסדרה "המופע של דיק ואן דייק", באתר הארץ, 30 ביוני 2020
  3. ^ מאיר שניצר, סרט - נזק מוח׳ - "שלושה אמיגוס". במאי: ג׳ון לנדיס; תסריט: סטיב מרטין, לורין מייקלס, רנדי ניומן, חדשות, 8 באפריל 1987
  4. ^ מאיר שניצר, סרט - פרחים הם לפעמים, חדשות, 30 במרץ 1987
  5. ^ קלוז אף - רוקסן, מעריב, 13 בנובמבר 1987
  6. ^ אתר למנויים בלבד נירית אנדרמן, הסרט השלישי בסדרת "אבי הכלה" יעסוק בנישואים חד־מיניים, באתר הארץ, 17 ביוני 2014
  7. ^ הארץ, סטיב מרטין מועמד לגלם את המפקח קלוזו ב"הפנתר הוורוד", באתר הארץ, 17 בנובמבר 2003
  8. ^ נועם בוקסבאום, עכבר העיר, הפנתר הורוד 2: עוד קלאסיקה שנהרסה, באתר הארץ, 10 במרץ 2009
  9. ^ אורי קליין, זה מסובך: זה משומש, באתר הארץ, 28 בינואר 2010
  10. ^ אתר למנויים בלבד חן חדד, "רק רציחות בבניין": פארודיה על פשע אמיתי שגם מצליחה להצחיק, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2021
  11. ^ מירי פז, ‏אימפריית הגוף, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2002
  12. ^ מרג'י רוכלין, יצירת חייה, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2005
  13. ^ איי.פי, מרטין כותב את זיכרונותיו, באתר הארץ, 15 בינואר 2007
  14. ^ ג'ולי בוזמן, הניו יורק טיימס, אהבה נרכשת: סטיב מרטין מעולם לא היה רציני יותר, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2010
  15. ^ רויטרס, סטיב מרטין הופך את הציוצים לספר, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2011