שלמה פרחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"מחברת הערוך להחכם הקדמון ר' שלמה ב"ר אברהם הידוע ן' פרחון ממלכות ארגון מ"כ", העתיק והוציא לאור זלמן בן גוטליב שטרן, הוצאת שמיד, 1844 ברטיסלאבה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 198

שלמה בן אברהם בן פרחון, מילונאי יליד 'מצודת בני חמאד' שבאלג'יריה שהיגר לאיטליה, והיה ממפיצי תורת הלשון הספרדית באיטליה במאה ה-12, בן דורו של רבנו תם.

שם משפחתו יחיד במינו, אך מכך שהוא כותב בצמוד לשם משפחתו "הידוע"[1] נראה שהיה מוכר בשם זה. בן פרחון נולד לפי דבריו במצודת בני חמאד. לימים היגר לסלרנו שבדרום איטליה, ושם השלים את מילון המקרא שלו, מחברת הערוך.

בן פרחון בדבריו קורא לספרו 'הערוך', ומזכיר שם את מילוניהם של מנחם בן סרוק ורבי נתן מרומי בן יחיאל. הספר נקרא בפי כל "מחברת הערוך" כדי להבדילו מספר הערוך, אף על פי ש"מחברת" הוא שם הניתן לכל אוסף כתבים. הספר מקיף את הלקסיקוגרפיה העברי של ימי הביניים לאחר יונה אבן ג'נאח, והוא גם מודיע בהקדמתו כי שאב מספרי יונה אבן ג'נאח ויהודה חיוג' וספר השרשים הוא הבסיס שעליו הוא ייסד את מילונו. לא ידוע תאריך לידתו או תאריך פטירתו, אך לפי דבריו בסיום ספרו הוא מעיד שסיים את ספר הדקדוק שלו בשנת 1161 בעיר סלרנו שעל שפת הים (בדרום איטליה).

לפי דבריו קיבל בן פרחון תורה מפי שלשה חכמים גדולים – ר' אברהם אבן עזרא, ר' יהודה הלוי, ור' אפרים מקלעה (תלמידו של הרי"ף); אך נראה שלא היה תלמידם של ר' אברהם אבן עזרא ור' יהודה הלוי ממש, אלא דן אתם בסוגיות מספר כדבריו: "וכל מה שהוקשה לי בקשתי פירושו מרבותיי", אך לר' אפרים מקלעה היה תלמיד חבר.

ב-1170 טען יהודה אבן תיבון ש"הערוך" אינו אלא פלגיאט של מילון אבן ג'אנח; אך טענה זו אינה צודקת, הואיל ובימי הביניים מקובל היה יחס ליברלי לגבי השימוש בספרי אחרים. בנוסף לכך, מכיל ספרו של פרחון חומר מקורי, בין היתר חומר בעל עניין היסטורי-ספרותי והלכתי, וכן פירושים מקוריים לקטעים מקראיים.

עיקר חשיבותו של ספרו בהיותו כתוב עברית – עבור היהודים שישבו בעולם הנוצרי – ומביא להם את הישגי הבלשנות העברית שהושפעה מהבלשנים הערביים בספרד. זוהי גם מטרתו המוצהרת של פרחון, ובכך הלך בעקבות מורו אבן עזרא. הספר זכה לתפוצה רבה בשל בהירותו, רהיטותו וסגנונו המלוטש.

את החיבור העתיק והוציא לאור זלמן בן גוטליב בן כוכב טוב בשנת תר"ד (1844). בעמוד האחרון של הספר כותב המעתיק:

החכם מו"ה יש"ר נ"י כתב אלי במכתב "לא אמנע מהגיד לך, כי היה בידי זה שנים ספר כתיבת יד על קלף כולל ביאור על נביאים וכתובים בקיצור מופלג על פי הדקדוק ומלוקט מן המפרשים הקדמונים, מתחיל מספר מלכים והולך על הסדר עד סוף דברי הימים, ומן החרוזות הנמצאות בסוף הספר נראה שמחבר הביאור הזה הוא ר' שלמה פרחון עצמו. ויוקר הביאור גלוי לעין כל, באשר הוא כולל דעות בן גנאח וחיוג ושאר הקדמונים על כמה פסוקים קשי ההבנה.

ולסיום מוסיף מעתיק הספר בשמו של מ"א גינזבורג: "טוב מעתיק דברים מועילים, ממחבר דברים בטלים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מחברי ימי הביניים משתמשים במושג "הידוע", במשמעות "מכונה", אנו מוצאים לשון זו גם אצל ראב"ע