שלמה קאלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קאלו, 2003

שלמה קָאלוֹ (25 בפברואר 1928 - 30 באוגוסט 2014) היה מורה רוח, סופר והוגה דעות ישראלי. פרסם 80 כותרים, חלקם תורגמו ויצאו לאור ב-17 מדינות שונות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה קאלו נולד ב-1928 בסופיה בירת בולגריה. מגיל 12 היה פעיל במחתרת אנטי-פשיסטית. בגיל 15 נאסר והוגלה למחנה הריכוז סומוביט;[1] את קורותיו במחנה סומוביט תיאר בסיפרו האוטוביוגרפי אטאר. בגיל 18 זכה בפרס בתחרות שירה. למד רפואה בפראג, שם עבד גם כעיתונאי. נשלח כמתנדב מח"ל לקורס טיס. עלה לישראל ב-1949, לאחר קום המדינה. קיבל תואר שני במיקרוביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וכיהן כמנהל מעבדות רפואיות בקופת חולים כללית.

על פי כתביו (ספריו בכלל והרומן האוטוביוגרפי "ערעל" בפרט), זכה קאלו בהארה בשנת 1969, עובדה ששינתה את חייו בצורה משמעותית ומשתקפת מאז גם ביצירתו.

לפי פרסום בעיתונות הכתובה ובכמה אתרי חדשות ברשת, היה קאלו מועמד לקבלת פרס נובל לספרות מדי שנה במשך מספר שנים.[2][3][4][5]

היה נשוי לרחל, ולהם ארבעה ילדים, בהם הבת שושנה, הנשואה לזמר אריאל זילבר. נישא בשנית לזמרת רבקה זהר, והיה נשוי לה עד מותו.

קאלו נפטר ב-30 באוגוסט 2014 בביתו שביפו, לצד אשתו, זמן קצר לאחר שחש כאבים בחזה. בן 86 במותו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו הראשונים של קאלו שיצאו לאור בתפוצה גדולה בשנות ה-50 וה-60 על ידי "ספרית פועלים" ו"עם עובד" היו קובצי סיפורים ("כוכים ביפו" תרגום מהמקור בבולגרית, "הערימה") ורומן ("לב הבשר"). בשנת 1969, זמן קצר לאחר שזכה בהארה, ייסד את הוצאת הספרים "הוצאת דע"ת" אותה העביר מאוחר יותר לבעלותם של שניים מתלמידיו. במסגרתה המשיכו לצאת לאור כמעט כל הכתבים שכתב עד סמוך למועד פטירתו.

בשנות ה-70 יצאו לאור בעיקר תרגומיו לכתבים הקלאסיים של תורות המזרח ("בהגודגיטה", "טאו-טה-צ'ינג", מפי "מפי בודהא" ועוד).

בשנות ה-80 יצאו לאור בעיקר ספרי הגות וספרי סיפורת על גבול ההגות ("העצמי כלוחם", "מסע אתוס", "אתה הנך אתה", "בשורת הרצון החופשי המוחלט" ועוד). פורסמו גם "שירי חרות" - מילים ולחנים.

בשנות ה-90 חלה תפנית בדגשים שנתן והיא באה לידי ביטוי בספרי ההגות שכתב דוגמת "להתחיל הכל מחדש", "עול ימים שואל על אלהים", ועוד. במקביל יצאו הספרים הראשונים בז'אנר ייחודי שפיתח - "הסיפור המתועד" ובהם "עד עולם", "רגעים של אמת". בראשית העשור פורסם ספרו הידוע ביותר ורב המכר שלו, רומן היסטורי-תנ"כי רחב יריעה, "הנבחר". בתקופה זו החלו ספריו להיתרגם ולצאת לאור גם בחו"ל.

בעשור הראשון של המאה ה-21, שהיה הפורה ביותר מבחינת כמות הספרים שפורסמו (כ-40 כותרים), יצאו לאור שני רומנים אוטוביוגרפיים ("אטאר" ו"ערעל") וקובצי נובלות וסיפורים קצרים (כגון "עד שהמוות יחבר ביניהם", "הנער ההונגרי", "טיסיס"), בצד ספרי הגות נוספים דוגמת "תשובות", ו"קו הפרדה".

חלק גדול מספריו של קאלו אינו משויך לז'אנר כתיבה מוגדר וחלק אחר מספריו מערב ז'אנרים שונים. שלמה קאלו כתב גם לנוער ולילדים, וכן מותחן ("ת'רילר") וספר הומור ("עלילותיו המופלאות של לויטנליב לבית מיונכאוזן").

לאורך שנות פעילותו פרסם קאלו סיפורים קצרים מפרי עטו בכתבי עת ספרותיים שונים ובמוספים ספרותיים של העיתונות היומית. כמה מסיפוריו הוקראו גם בתוכניות שונות ב"קול ישראל" ובגל"צ.

כמה מספריו הומלצו על ידי משרד החינוך. ספרו "הערימה" משנות ה-60 היה ספר לבחירה לבחינות הבגרות בספרות באותה תקופה.[6].

ערכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאלו הדריך ולימד לחיפוש אחר קרבת אלהים. בהגותו מוטיבים תנ"כיים ומזרח-אסייתיים, והוא אינו נרתע מהסתמכות גם על כתבי הברית החדשה. פרשנותו לדרך הרוח ולמקומה בחייו של האדם היא מקורית, ובמובן זה היא משמשת מקור הגות בפני עצמו. כל כתביו של קאלו מדברים (במישרין או בעקיפין) על אלהים והדרך אליו, ועל הגשמה רוחית.

"יש אלהים. נקודה. במהות האמונה ולא בתאולוגיה, ושכל אדם באשר הוא יכול להגיע אליו כשהוא מוותר על עצמו. אחת מעצותיו: לא להתלונן. ואז זוכים לאושר שלא האמנת שהוא קיים"

ציטוט מהערות של שלמה קאלו בנושא פירוט ערכיו.

מורה רוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים התגבש סביב קאלו גרעין קטן של אנשים מכל שדרות היישוב בישראל, אשר ראו בו מורה-רוח אמיתי. במקביל התגבשו סביבו מעגלים רחבים יותר של אוהדים ושל קוראי ספריו. פרט לשתי הרצאות פומביות שנתן, את כל הרצאותיו קיים רק בחוג תלמידיו. החל מפברואר 2009 (לאחר כ-30 שנים רצופות) הפסיק קאלו לחלוטין את כל פעילויותיו בשיחות, במפגשים קבוצתיים או אישיים ובהתכתבויות, והמשיך רק בכתיבת ספרים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה מלאה של ספריו של שלמה קאלו לפי שנת יציאתם לאור:

  • 1954: כוכים ביפו – סיפורים. תרגם מכתב-יד (תרגום מבולגרית): י. פנקס. הוצאת ספרית פועלים.
  • 1962: הערימה – רומן בסיפורים. הוצאת עם עובד[7].
  • 1966: לב הבשר – רומן. הוצאת עם עובד ('ספריה לעם')[8].
  • 1969: אלהים והדרך אליו: לקט פסוקים מתוך: תנ״ך, הברית החדשה, בהגוודגיטה, אלקראן. הוצאת דע״ת.
  • 1971: חרות והדרך אליה: פסוקי היוגה לפטאנג׳אלי (יוגה–סוטרה) – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1972: מפי בודהא: לקט פסוקים מתוך דרך האמת (דהמפדה) – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1974: זֶן וחכמי-זֶן ב-128 שיחות-זֶן – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1974: חרות מוחלטת לשנקרה (686-718) – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1976: שיר האלוהים: בהגוודגיטה – האפוס הקלאסי של ההינדוהאיזם – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1979: העצמי כלוחם – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1981: עשוי לבלי חת – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1982: דו־שיח של חרות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1983: משלים – סיפורי משל. הוצאת דע״ת[9].
  • 1984: אתה הנך אתה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1984: טאו טה צ'ינג – תרגום לעברית. הוצאת דע״ת.
  • 1981: מעגל העוצמה הטיבטי – תרגום ועיבוד. הוצאת דע״ת.
  • 1985: אמנות המלחמה לחרות־אמת – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1985: מסע אתוס – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת[10].
  • 1987: בשורת הרצון החופשי המוחלט – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1988: ידידיי – ספר ילדים. הוצאת דע״ת.
  • 1988: כחוט השני – רומן. הוצאת דע״ת.
  • 1989: האמת היא חדווה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1990: אהבה מנצחת כל – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1990: שכניה של דודתי ראשל – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 1990: בן כוכב אחר – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1991: עלילותיו המופלאות של לויטנליב לבית מיונכאוזן – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 1991: להתחיל הכל מחדש – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1993: גם לא בפני עצמך – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1993: מלך ושמו אהבה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1994: הנבחר – רומן היסטורי תנ״כי. הוצאת דע״ת.
  • 1994: הבשורה העלומה – תרגום ופירוש. הוצאת דע״ת.
  • 1995: עד עולם – סיפורים תיעודיים. הוצאת דע״ת.
  • 1995: רגעים של אמת – סיפורים תיעודיים. הוצאת דע״ת.
  • 1996: המכנסיים – סיפורי משל. הוצאת דע״ת.
  • 1996: הדימוי – אלבום. הוצאת דע״ת.
  • 1996: והנה הוא בא – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1997: האינאונים כמשל – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1997: המתת שלא הכזיבה – עיון. הוצאת דע״ת.
  • 1999: הדולר והאקדח – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 1999: ללא פירוש ותוספות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 1999: מסעאל – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2000: הר האושר – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2000: תשובות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2000: חטיפה – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2001: עם ג׳וליאן – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2001: אטאר – רומן אוטוביוגרפי. הוצאת דע״ת.
  • 2002: קנדר – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2002: קו הפרדה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2002: עד שהמוות יחבר ביניהם – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2003: סמוראי – סיפור תיעודי. הוצאת דע״ת.
  • 2003: שנת ארבע־עשרה לספירה שלא החלה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2003: מתמטיקה רום – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2004: קטה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2004: ערעל – רומן אוטוביוגרפי. הוצאת דע״ת.
  • 2004: ללא פירוש ותוספות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2005: ת׳רילר – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2006: מפגשים – סיפורים אמיתיים. הוצאת דע״ת.
  • 2006: משפחת וייס – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2006: 18 הגיחים – שירה. הוצאת דע״ת.
  • 2007: מגרש חניה – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2007: שתי נובלות – נובלות. הוצאת דע״ת.
  • 2007: ההיבט האחר – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2007: קתדרלה – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2007: התנצלות – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2008: חריג – סיפורת. הוצאת דע״ת.
  • 2008: לילי – רומן. הוצאת דע״ת.
  • 2008: שערי הברזל העתיקים – סיפורת תיעודית. הוצאת דע״ת.
  • 2008: הגיחים 2 – שירה. הוצאת דע״ת.
  • 2008: שירי חרות – שירה ותווים. הוצאת דע״ת.
  • 2009: הנער ההונגרי – סיפורים קצרים. הוצאת דע״ת.
  • 2009: טראפן – סיפורים קצרים. הוצאת דע״ת.
  • 2009: טיסיס – נובלה. הוצאת דע״ת.
  • 2009: הבל ורעות רוח – הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2009: ג׳ני – סיפורים קצרים. הוצאת דע״ת.
  • 2010: פאוסט היהודי – מחזה. הוצאת דע״ת.
  • 2011: אין תלונות – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.
  • 2011: הגיחים 3 – שירה. הוצאת דע״ת.
  • 2012: שיגלה שיגה – סיפורת/הגות. הוצאת דע״ת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שם פגש את הרב ד"ר דניאל ציון ובאמצעותו הכיר את תורתו של המורה פטר דנוב, מכתב למערכת - שלמה קאלו, מיהו הרב דניאל ציון, מעריב, 6 בספטמבר 1965
  2. ^ אתר על מועמדים יהודיים 2010 וסיכוייהם לזכות.
  3. ^ אתר על סיכויי זכייה של מועמדים בשנת 2009.
  4. ^ Israeli writer Amos Oz hot favorite for Nobel in literature, עיתון "הארץ", המהדורה באנגלית
  5. ^ קאלו הוזכר ב"ידיעות אחרונות" מ 2.10.2011 עמ' 14, בין המועמדים לזכייה בפרס נובל 2011.
  6. ^ ראו ספריו בהוצאת דע"ת, אתר ההוצאה.
  7. ^ ביקורות: מרים אורן, הלצה טראגית, מעריב, 20 ביולי 1962; מאיר בראלי, "הערימה", דבר, 3 באוגוסט 1962.
  8. ^ אדיר כהןלב הבשר, דבר, 30 בדצמבר 1966.
  9. ^ סקירה: ספרים חדשים – עיון ראשון: בדרך לחרות מוחלטת, מעריב, טור 3, 6 במאי 1983.
  10. ^ סקירה: מ. משבספרים חדשים – עיון ראשון: למצוא שלווה במנזרים, מעריב, טור 1, 30 באוגוסט 1985.