שמואל דב חיים קריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל דב חיים קריס
שמואל דב חיים קריס (1892–1974). צילום מתוך האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו.
שמואל דב חיים קריס (1892–1974). צילום מתוך האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו.
לידה 1892
תרנ"ב
יפו, ישראל
פטירה 1974 (בגיל 82 בערך)
ביז' באייר תשל"ד
ישראל
מקום קבורה בית עלמין אביחיל
פעילות בולטת תכנון מבנים
תקופת הפעילות 1914–1974 (כ־60 שנה)
עיסוק אדריכלות והנדסה
בת זוג חליה בת שמואל שכטר

שמואל דב חיים קריס (18921974, תרנ"ב- יז' באדר תשל"ד) היה מהנדס ואדריכל, חבר אספת הנבחרים וציר בקונגרס הציוני, מראשוני הגדוד העברי וממייסדי אביחיל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת תרנ"ב (1892) ביפו. לאביו הרב ישראל קריס ולאימו רחל בת מוניש הורביץ. הוריו, שהיו תושבי העיר משביש ברוסיה, רכשו נחלה באדמת אל-חְ'דֵירַה שגאל יהושע חנקין ליסוד מושבה, שנקראה אחר כך בשם חדרה, ובשנת תרנ"א (1891) עלו לארץ והתנחלו בחדרה בין המייסדים הראשונים, אך לא יכלו לעמוד בפני הקדחת הצהובה ועברו ליפו, ואז נולד בנם שמואל דב. בשנת 1893 חזרו לרוסיה וגרו באודיסה, שם קיבל את ראשית חינוכו בתלמוד תורה ובבית ספר, ובשנת 1902 חזרו לארץ והאב נתמנה לדיין בבית דינו של הרב קוק ביפו. בשנת 1908 נהרג האב ישראל בשעה שהגן על צעירה שהותקפה על ידי ערבים.

הנער שמואל דב (שלרגל מחלה קשה הוסיפו לו את השם חיים, לסגולה) המשיך את לימודיו בתלמוד-תורה "שערי-תורה" עד שגמר בהצטיינות. עלה ללמוד בישיבת מאה שערים בירושלים, ואגב לימודי ההלכות, למד והתאמן בשחיטת עופות וקיבל תעודת-הסמכה ("קבלה"). הואהמשיך ללמוד לשם קבלת סמיכה לרבנות, אך בראשית שנת תר"ע (סוף 1909) נזדמן לו לשמוע מפי מנחם שינקין, בנאומו בבית העם בירושלים, תוכחה חוצבת להבות על החרפה הלאומית הגדולה, שבבניין העיר העברית הראשונה בעולם (שכונת "אחוזת בית" ליד יפו, שבחזון ראו בה כבר אז את העיר העברית תל אביב) יש חוסר עובדי-בנין יהודים מספיקים, ואז החליט שמואל להקדיש את ידיו לבניין העיר העברית, ולוותר לשם כך על הקריירה הנכבדה הצפויה לו, ואף לוותר גם על ירושה, גדולה ונכבדה, כי לצעדו זה התנגדו אמו (ואביו כבר לא היה אז בחיים) ודודה ר' משה בצלאל הורביץ, בעל בתי הורביץ שממול לשכונת מאה שערים, שבהיותו חשוך-בנים הועיד אותו ליורש רכושו, אבל בתנאי שיהיה בעל מעמד מכובד בחברה ולא פועל בנין. שמואל דב ירד ליפו, ותוך עבודה אצל הבנאים והקבלנים למד את המקצוע והשתתף בבניית בתיהם של מיסדי "אחוזת בית" ו"חברה חדשה" (רחוב נחלת בנימין) והגימנסיה הרצליה. למד גם את מלאכת השרטוט בקורס של "מרכז בעלי מלאכה", ובשנת 1914 כבר אישר ועד תל אביב תוכניות בנין ששרטוטיהן היו מעשי ידיו.

במלחמת העולם הראשונה, בראשית 1915, גורש למצרים בין יתר נתיני רוסיה. שכר דירה באלכסנדריה, מצא לו עבודה בבניין והוסיף להשתלם ב"אקול דה פראנס" בהנדסה ובשרטוט. התנדב לגדוד העברי הראשון ("גדוד נהגי הפרדות") ויצא לחזית גאליפולי, ואחרי הנסיגה משם ופיזור הגדוד יצא ב-1916 אל קרוביו בניו-יורק. שם נסחף בזרם ההתנדבות לגדוד העברי הלוחם ואחרי שהשתתף בתעמולה יצא בעצמו עם הגדוד והגיע עמו עד לכיבוש א-סאלט שבעבר הירדן. בשובו ממסעו לחופשה בקהיר העלה אתו לארץ בחורים חלוצים, שלא יכלו לקבל אז רישיונות כניסה לארץ. בהמשך שירותו בצבא עד שחרורו ב-1920 עבר קורסים להשתלמות במדידה והנדסה ובלימודים כלליים וקיבל תעודת-בגרות בריטית, ואחרי שחרורו חזר לעבודתו כמתכנן ובונה אחראי, וכשנערכו מטעם מרכז בעלי מלאכה וההנהלה הציונית שיעורי ערב לשרטוט ולעבודת-בניה, נתמנה הוא למנהלם. ב-1923 עבר בחינות מקצועיות מטעם מושל יפו וקיבל תעודת "אומן למלאכת הבניין", ועל סמך התעודה נמסרו לו עבודות ביצוע וניהול בבנייה של הצבא[1].

פעולותיו בתחום הבניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1921–1927 אושרו כ-200 תוכניות-בנין שלו בתל אביב[2] וסביבתה ובירושלים. בשנים 1927–1931 השתלם בלימודי אדריכלות והנדסה באוניברסיטת ניו-יורק ובמוסדות-לימוד גבוהים אחרים בארצות-הברית והתמחה בעבודה מעשית. ומאז שובו לארץ המשיך בתכנון וביצוע עבודות בנין מכל הסוגים בכל רחבי הארץ, ועד אילת הגיע. זכה בפרסים בעד תוכניותיו לבניין בית-הכנסת הגדול ברמת-גן, למצבת זיכרון ולבית-כנסת באביחיל, לבית המרחץ הגדול בנתניה. המשיך וממשיך להשתלם בקורסים שונים ובלימוד בכתב במקצועות הקשורים בבנייה ובייעול העבודה.

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה פעיל ב"אגודת עיר גנים", אחד משבעת החברים שעל שמם נרשמה האדמה שנרכשה מתושבי כפר סלמה, והפכה לחלק מרמת-גן.

שימש בתור מומחה בוועדות שומה ומטעם בתי המשפט למיסי רכוש עירוני ובורר מכריע בענייני שומה ובעשרות סכסוכי בנין וקרקע.

ב-1921 נבחר לאספת הנבחרים הראשונה וב-1931 היה ציר בקונגרס הציוני ה-17. היה ממייסדי ארגון החיילים המשוחררים מהגדודים העברים וממייסדי מושבם אביחיל ומראשוני מתנחליו. פעיל בוועד הפועל של מרכז בעלי מלאכה, וארגן בשביל חבריו שלש שכונות ותכנן אותן. היה פעיל בשעתו ביישוב בעלי מלאכה בעזה (יחד עם ד"ר אברהם אמירה ). חבר הנהלת קרדיט למלאכה. היה יו"ר ועד שכונת גבעת-נער ועסקן בוועד השכונות ופעיל בהן גם בענייני תרבות מסורתית (הרצאות בתנ"ך). אח במסדר בני ברית, ובשנת 1966 היה הנשיא ה-19 של לשכת הכוכב מס' 13 של הבונים החופשיים. היה סגן יו"ר הלגיון הבריטי בארץ ובנה את שכונתו הראשונה ליד רמת השרון. יו"ר ועד הצמחונים והטבעונים בארץ. חבר איגוד חבר העמים הבריטי בארץ. חבר באיגוד האדריכלים בארץ. כחבר ההגנה השתתף בהגנת תל אביב ב-1921 וביתר הפעולות בכל השנים, היה קצין במשמר האזרחי והיה קצין בהג"א. כתב את "קונטרס הלכות אפוטרופסות", הוצאת בני ברית, (1962).

נשא לאשה את טובה-מיכל בת אביגדור לבית מולר. נולדו להם בן ושלוש בנות. נקבר בבית העלמין באביחיל[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]