ראובן כץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראובן כץ
Reuvenkats.jpg
תאריך לידה א' באייר ה'תר"מ
מקום לידה אולשאן שבפלך וילנה
תאריך פטירה ט"ז בחשוון ה'תשכ"ד (בגיל 83)
תאריך לידה לועזי 12 באפריל 1880
תאריך פטירה לועזי 3 בנובמבר 1963
מקום פעילות פתח תקווה
תחומי עיסוק רבנות
תפקידים נוספים כתיבת ספרות תורנית
חיבוריו דגל ראובן, דודאי ראובן, שער ראובן

הרב ראובן הכהן כץ (א' באייר ה'תר"מ, 12 באפריל 1880 - ט"ז בחשוון ה'תשכ"ד, 3 בנובמבר 1963) היה רבה של פתח תקווה במשך מעל שלושים שנה וראש ישיבת פתח תקוה ומחבר שו"ת "דגל ראובן" וספרים נוספים. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת ה'תש"י.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בא' באייר תר"מ (1880) באולשאן (כיום הלשאני) שבפלך וילנה[1] בליטא (כיום בבלארוס) לרבי שמעון (תלמיד חכם שעסק במסחר) וגולדה[2]. בגיל 11 היה בקי במסכתות שבת ובבא קמא, כאשר נתקבל לישיבת אושמנה. משם עבר לישיבת איויא, בה נעשה בר מצווה, וב"דרשת הבר מצווה" שלו נשא פלפול מחידושיו, שהפליאו את גדולי המקום. מאיויא עבר לישיבת מיר, ובגיל 15 התקבל לישיבתו של החפץ חיים בראדין. לאחר שנה עבר ללמוד בישיבת כנסת ישראל בסלובודקה ונודע בכינוי "העילוי מאולשאן". בשנת תרנ"ז היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, שם למד מספר שנים אצל הרב איסר זלמן מלצר עם הפסקות בקובנה ובקלם כדי לבקש מוסר מפיו של רבי יצחק בלזר[1]. בשנת תרס"ג עבר לוילנה ללמוד בחבורה אצל מנהיג הדור, הרב חיים עוזר גרודזנסקי, שם[1] התחתן עם רייכל, בתו של הרב אברהם יצחק משכיל לאיתן, רבה של חסלביץ[2], ובחסותו התמחה אצל גדולי הדור בפסיקה הלכה למעשה, והוסמך להוראה על ידי הרבנים אליהו ברוך קמאי (רבה של מיר), אלעזר רבינוביץ (רבה של מינסק), ומרדכי רוזנבלט (רבה של סלונים)[3]. בשנת תרס"ה[3], אחר פטירת חותנו[1], קיבל על עצמו את הרבנות בעיר סלוב שבפלך מינסק, ובין השנים תרס"ט-תרפ"ג היה הרב של אמדור. במהלך מלחמת העולם הראשונה עמד בראש ועד הצדקה המקומי ובראש ועד העזרה של הג'וינט במחוז גרודנו[4] ובראש מפעלי החינוך התורתיים[1]. בימי שבתו באמדור בשנת תרפ"ג[5] הוציא את ספרו הראשון, שו"ת "דגל ראובן". באותה שנה קיבל על עצמו את רבנות סטוויסקי בה הוציא לאור את ספרו "דודאי ראובן" חלק א' על התורה. היה פעיל בוועד הישיבות תחת הנהגתו של הרב חיים עוזר[1][5].

בשנת תרפ"ט יצא לארצות הברית בשליחות למען הישיבות, בהוראת החפץ חיים וכיהן כרב בניו ג'רזי במשך שלוש שנים והיה סגן נשיא אגודת הרבנים בצפון אמריקה. בשנת תרצ"ב עלה לארץ ישראל לקבל על עצמו את רבנות פתח תקווה ואת ראשות ישיבת לומז'ה בעיר. בפתח תקווה הוציא לאור שני חלקים נוספים של השו"ת שלו "דגל ראובן" (שנוספו על החלק הראשון שיצא לדפוס עוד בשנת תרפ"ג ושזכה למהדורה שנייה בשנת תרפ"ט[5]). במקביל לתפקידו בפתח תקווה כיהן במועצת הרבנות הראשית[6].

הרב כץ היה איש אגודת ישראל ותלמידו של הרב חיים עוזר שלא נחשב לציוני, אולם משעלה לארץ ישראל ובהשפעתו של הרב קוק התייחס באהדה רבה ליישוב הארץ וניסה לקרב בין החרדים לדתיים לאומיים[7].

נפטר בט"ז בחשוון תשכ"ד. על שמו רחובות בשם "דגל ראובן" בירושלים ובפתח תקווה (בעבר היה הרחוב בפתח תקווה קרוי על שמו - רחוב "ראובן כץ", אך כיוון שבסמוך אליו יש רחוב על שם מיכל לייב כץ, שונה שם הרחוב ל"דגל ראובן" כדי למנוע בלבול).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 הגאון ר' ראובן כ"ץ זצ"ל, הפרדס, כסלו תשכ"ד, עמ' 37, באתר HebrewBooks
  2. ^ 2.0 2.1 הקדמת ספרו דגל ראובן, באתר HebrewBooks
  3. ^ 3.0 3.1 שמואל נח גוטליב, ‏הרב ר' ראובן בר' שמעון הכהן כץ, אהלי שם, באתר HebrewBooks
  4. ^ The Rabbi and Gaon Rabbi Reuven Kac of holy blessed memory, Zadok Hakohen
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 הגאון רבי ראובן כ"ץ זצ"ל, הפרדס, שבט תשל"ד, עמוד 25, באתר HebrewBooks
  6. ^ בחירת הרבנים הראשיים, אור המזרח, ניסן תשט"ו, עמוד 59, באתר HebrewBooks
  7. ^ ש"ס והציונות ניתוח היסטורי, אתר כיוונים