תגובת ערביי ארץ ישראל לעליית הנאצים ולשואה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מציג תמונה חד־ממדית ולא נייטרלית תוך התמקדות באישים מסוימים ובאנקדוטות. הערבים תחת המנדט הבריטי מוצגים כמקשה אחת.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מציג תמונה חד־ממדית ולא נייטרלית תוך התמקדות באישים מסוימים ובאנקדוטות. הערבים תחת המנדט הבריטי מוצגים כמקשה אחת. | |
תגובת ערביי ארץ ישראל לעליית הנאצים ולשואה הייתה ברובה אוהדת לנאצים והיו ששיתפו פעולה.
דעת קהל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקרי דעות שנערכו אז (ככל הנראה הראשונים שנערכו אי פעם בקרב ערביי ארץ ישראל) הראו תמיכה רחבה בגרמניה הנאצית. סרי א-סכאכיני, בנו של הסופר והפעיל הפוליטי ח'ליל א-סכאכיני, שתמך בגרמניה הנאצית, והביע צער על תבוסתה, ערך סקרים במהלך עבודתו בקונסוליה של ארצות הברית בירושלים. בפברואר 1941, הביעו 88 אחוז מהנשאלים תמיכה בגרמניה הנאצית, ואילו רק 9 אחוזים תמכו בבריטניה[1][2].
ב-2 ביולי 1942, היום השני לקרב אל-עלמיין הראשון במלחמת העולם השנייה, בתקופת מאתיים ימי חרדה, ארגנו תומכיו של המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, מפגש ציבורי בשכם, כדי לברך זה את זה על הניצחון המתקרב ולאחל למופתי חיים ארוכים. באותו יום ביולי דווח כי הערבים קיבלו בשמחה גלויה את החדשות על גורל היהודים באירופה במהלך השואה. הם הביעו את התקווה שהגרמנים יכבשו את ארץ ישראל ו"ישחררו" אותם מהיהודים. חלק מהמיעוט המתון סירב להאמין לחדשות, וטען שמדובר בתעמולה יהודית בלבד שנועדה לתפוס את אהדת העולם[3].
מנהיגים ואישים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דמות ידועה עם קשרים לנאצים הייתה המופתי אמין אל-חוסייני[4]. הוא יצר קשר עם הנאצים כחודשיים לאחר שהיטלר עלה לשלטון דרך הנציג הגרמני בירושלים היינריך וולף [5] באומרו כי מוסלמים ברחבי המזרח התיכון התלהבו מהמפלגה הנאצית ורצו להתיידד עם האדון החדש של ברלין. הנציג הגרמני וילהלם מלצ'רס שבחיפה בזמן המלחמה, אחרי המלחמה העיד: המופתי הפגין הפגנות בכל מקום ... המופתי היה אויב מובהק של היהודים ולא הסתיר שהוא היה אוהב לראות את כולם מחוסלים[6]. עם ג'מאל אל-חוסייני הקים את האל-פותווה שעוצבה במתכונת הנוער ההיטלראי; הסית לפוגרום הפרהוד ; נפגש עם היטלר (שסוכניו נאלצו לשכנע את עצמם שהוא לא ממש "ערבי טהור" בדם,[7] המנהיג הנאצי עדיין סירב לשתות איתו קפה[8], בגלל "אמונתו" (הגזענית) את הערבים כנחותים. בכל זאת הם הסכימו על שיתוף פעולה נגד יהודים. מנקודת מבטו של היטלר, הערבים היו זרים ונחותים, כמו היהודים[9]). הקים גדודים מוסלמים למען היטלר. התערב נגד הצלת ילדים יהודים [10] והסית לג'יהאד את העולם המוסלמי להרוג כל יהודי בכל מקום הימצאו[11][12].[13] המופתי האיץ בנאצים שוב ושוב במשך שישה חודשים, שיפציצו את ירושלים, תל אביב ונמל חיפה. אחרון שיתוף הפעולה עם הנאצים כנראה היה מבצע אטלס.
פעילות המופתי הייתה לאחר שכבר שוכנע שהנאצים לא היו מוכנים לעזור לו, ואפילו לא היה ביכולתו למנוע הגירת יהודים מעטים שגרמניה נתנה תמורת גרמנים שהיו בידי הבריטים מראשית המלחמה.[14] הסופר מ. כהן ציטט הגדרה, "המניעים של החוסייני להתמיד בחיפושם אחר ברית עם גרמניה הנאצית, התגלו כחזקים מאכזבתם מהיטלר לאחר שסירב לעצור את הגירת יהודי גרמניה"[3]. יהושע פורת במחקרו על הלאומיות הערבית הפלסטינית הגיע למסקנה: "הנטייה הנאצית של החוסיינים לא הייתה מקרית. עמדותיהם האנטי-יהודיות הבהמיות של הנאצים הפנו את תשומת ליבם של הלאומנים הערבים הפלסטינים שראו בנאצים כבעלי ברית טבעיים נגד היהודים"[15].
- ג'מאל אל-חוסייני, מעריץ גלוי של היטלר[16], שירת את הנאצים עם המופתי[17].
- חסן סלאמה מראשי המרד הערבי הגדול, אשר בדומה למופתי עבר לעיראק ומשם לגרמניה הנאצית. בשליחותה היה שותף למבצע אטלס שהחל בארץ ישראל ב-6 באוקטובר 1944 במסגרתו צנחו שלושה גרמנים ושני ערבים וייעודו המדויק שנוי במחלוקת.
- פאוזי אל-כותוב למד בסוף שנות השלושים חבלה בגרמניה הנאצית ובנוסף עבר קורס קומנדו מטעם האס. אס בהולנד. במהלך הקורס סירב למילוי פקודה ובעקבות כך נכלא במחנה ריכוז ליד העיר ברסלאו בגרמניה. בעקבות קשריו של המופתי הירושלמי- חאג' אמין אל-חוסייני עם צמרת ההנהגה הנאצית, שוחרר אל-כותוב ממאסרו. לאחר מכן, חזר לארץ ישראל ועם פרוץ המלחמה באזור, מונה לקצין החבלה הראשי במפקדתו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני שחנתה בביר זית.
- פאוזי קאוקג'י היה מפקד צבאי ערבי שידוע במיוחד עקב לחימתו כנגד היישוב במרד הערבי הגדול, אז הוכתר כ"מפקד העליון של המרד הערבי בפלסטין". לאחר שברח מארץ ישראל היה שותף בשנת למרד הפרו-נאצי והאנטי-בריטי של רשיד עאלי אל-כילאני בעיראק ב-1941. לאחר כישלון המרד הגיע לגרמניה הנאצית נישא לגרמניה ושימש שם כמנהיג ערבי בגלות בגרמניה ששירת את מכונת התעמולה הנאצית, בנוסף למופתי חאג' אמין אל-חוסייני. אל קאוקג'י היה יריבו הגדול של המופתי ומתחרהו על הנהגת מאבקם של ערביי ארץ ישראל. אף על פי שהשניים מצאו מקלט בגרמניה הנאצית, לא חלה ביניהם כל התקרבות בגלותם זאת. אל חוסייני טען בפני הגרמנים שקאוקג'י הוא מרגל בריטי, וקאוקג'י לא סלח לו על כך[18].
- חורחה סבאג' זורוב (Jorge Sabaj Zurob) שהיגר מארץ ישראל לצ'ילה ב-1931, העריץ את היטלר בעיתונו 'לה-רפורמה' (La Reforma) ששונה לשם 'העולם הערבי' "אל מונדו ערבה" el Mundo árabe כבר ב-1933. הדפיס לפחות פעמיים את הזיוף הנודע "הפרוטוקולים של זקני ציון" בהרחבה, והפיץ קריקטורות נתעבות על יהודים. העיתון נאסר במהלך מלחמת העולם השנייה, והוזהר להיאסר מחדש בשנת 1949 על ידי כלי תקשורת מוביל באותה מדינה.[19] (קיים קשרים עם עיסא נח'לה וקידמו כשערך והו"ל את "אמריקה והמזרח" America y Oriente בו הילל משטרים טוטליטרים, במיוחד של היטלר, גרמניה הנאצית).
ארגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני מלחמת העולם השנייה היו מספר ארגונים ערבים–נאצים באזור, כולל: "המועצות להגנת פלסטין הערבית" (בראשות מנהיגים פרו-נאציים ידועים כמו נביח אל-אזמה, אדיל ארסלן ואחרים)[20][21][22] בשנות השלושים, סטודנטים פלסטינים ערביים שהתחנכו בגרמניה חזרו לארץ ישראל נחושים בדעתם להקים את המפלגה הנאצית הערבית.[23] בשנת 1935 הקימו ערבים בחיפה את מועדון הירח האדום.
אהדה פומבית לנאצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות השלושים וביתר שאת עם פרוץ המרד הערבי הגדול התפרסמו ידיעות אודות שימוש של סמלים נאצים על ידי ערבים בארץ ישראל, בקריאה לחרם על חנויות של יהודים ובמאבק בשלטון הבריטי.[24][25][26] גילויי האהדה לנאצים דווחו בפרט סביב חגיגות הולדת מוחמד (מוולד א-נבי)[27] מחלקת החינוך הממשלתית הבריטית פרסמה הודעות האוסרות על תלמידים ערבים להשתתף בהפגנות. עיתונים ערבים, לעומת זאת האיצו בתלמידים להפר את ההוראות.[28][29]
לדברי אורייב ארף נג'אר, שחקר את מאמרי המערכת שפורסמו בפילסטין במהלך מלחמת העולם השנייה, "העיתון תמך בטיעון הפרו בעלות-הברית בשני אופנים. ראשית, הוא הבחין בין האוניברסלי למקומי, ויצר היררכיה של ערכים הסביר מדוע העיתון צידד בבעלות הברית. שנית, על ידי שימוש בערכים ערבים-אסלאמיים מסורתיים (וכריית התיעוד ההיסטורי לדוגמאות), הציעו העורכים כי ערכים אסלאמיים מונעים את הלחימה עם גרמניה הנאצית ודוחקים ב"סובלנות בזמנים קשים" להתמודד עם המשך שלטון קולוניאלי פלסטינים שנמצאו (מה שהגדירו) "אכזריים ובלתי מקובלים".[30]
לאחר תבוסת הנאצים באל-עלמיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר חודשים אחר תבוסת הנאצים בקרב אל-עלמיין השני, בשנת 1943, הותקף עבד אל-קאדר אל-מוזפר, תומך מופתי לשעבר, בבקבוק תבערה, לאחר שמתח ביקורת על הברית של המופתי עם המשטר הנאצי.[3]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Poll," [February 1941], CZA S25/ 9226.
- ^ Hillel Cohen, "Army of Shadows: Palestinian Collaboration with Zionism, 1917–1948" (2008) p.165
- ^ 1 2 3 Michael J. Cohen, Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948, Routledge, 2014-02-24, ISBN 978-1-317-91363-4. (באנגלית)
- ^ The Evening Star, Bradford, Pa., June 12, 1946, p.3, MacKenzie Column: 'The Grand Mufti Is on the Loose Again
- ^ Sami Moubayed, "Syria and the USA: Washington's Relations with Damascus from Wilson to Eisenhower", (Bloomsbury Publishing, Feb 7, 2012) p.43.
- ^ Joseph B. Schechtman, "The Mufti and the Fuehrer: The Rise and Fall of Haj Amin El-Husseini", (T. Yoseloff, 1965) p.156
- ^ 'The Arabs and the Holocaust: The Arab-Israeli War of Narratives,' Gilbert Achcar, Henry Holt and Company, Apr 27, 2010, p.156
- ^ 'The Mufti of Jerusalem,' Philip Mattar, 1992, p.102
- ^ Lionel Gossman, "The Passion of Max Von Oppenheim: Archaeology and Intrigue in the Middle East from Wilhelm II to Hitler". Open Book Publishers, 2013. p.235
- ^ Paul R. Bartrop, Eve E. Grimm, Children of the Holocaust, ABC-CLIO, 2020-10-31, ISBN 978-1-4408-6853-5. (באנגלית)
- ^ Christopher Hale, Hitler's Foreign Executioners: Europe's Dirty Secret, The History Press, 2011-04-11, ISBN 978-0-7524-6393-3. (באנגלית)
- ^ David Patterson, A Genealogy of Evil: Anti-Semitism from Nazism to Islamic Jihad, Cambridge University Press, 2010-10-18, ISBN 978-1-139-49243-0. (באנגלית)
- ^ Klaus-Michael Mallmann, Martin Cüppers, Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine, Enigma Books, 2013-10-18, ISBN 978-1-929631-93-3. (באנגלית)
- ^ Francis R. Nicosia, Nazi Germany and the Arab World, Cambridge University Press, 2014-11-28, ISBN 978-1-107-06712-7. (באנגלית)
- ^ Porath, The Palestinian Arab, p.76; Michael J Cohen, "Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948", 2014, p.404
- ^ Shabtai Teveth, "Ben-Gurion and the Palestinian Arabs: From Peace to War", (Oxford University Press, 1985), p.156.
- ^ Joan Peters, "From Time Immemorial: The Origins of the Arab-Jewish Conflict Over Palestine", 1985, p.363
- ^ חיים לבנברג, יחסי הגומלין בין הנציב העליון, סר אלן קנינגהם, לבין המלך עבדאללה 1945–1948, עיונים בתקומת ישראל 5, 1995, עמ' 23-36.
- ^ Popular Chilean Newspaper Charges Arab Publication with Incitement Against Jews". Jewish Telegraphic Agency. August 1, 1949
- ^ Samuel Rolbant, The Arabs: Politics and People, Amal Publications, 1948, עמ' 25. (באנגלית)
- ^ Jewish Frontier, Volumes 41-42, Labor Zionist Letters, Incorporated, 1974, p.10 https://books.google.com/books?id=JpwMAQAAMAAJ&q=futuwwa
- ^ Michael J Cohen, "Britain's Moment in Palestine: Retrospect and Perspectives, 1917-1948". (Routledge, Feb 24, 2014), p.388
- ^ David M. Rosen, "Armies of the young: child soldiers in war and terrorism", (Rutgers University Press, 2005), p.106
- ^ Arabs Use Swastika in Fight for Trade of Jews in Holy Land. JTA, August 14, 1934
- ^ Heidemarie Wawrzy, Nazis in the Holy Land 1933-1948, Walter de Gruyter, 2013-08-01, ISBN 978-3-11-030652-1. (באנגלית)
- ^ Palestine Post, 13 May, 1935. 7
- ^ ALL ARABS CELEBRATE PROPHET'S BIRTHDAY; Christians Join Moslems in Fete Unprecedented in Palestine--Hitler and Duce Cheered. Wireless to THE NEW YORK TIMES. May 23, 1937, Section General, Page 31
- ^ Swastikas Fly As Arabs Mark Mohammed's Birthday, Jewish Telegraphic Agency, 1937-05-23 (באנגלית)
- ^ The American Hebrew - Volume 141, Issue 2 - Page 7 .
- ^ Gilbert Achcar, "The Arabs and the Holocaust: The Arab-Israeli War of Narratives", (2010), p.44