תדע כל אם עברייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תדע כל אם עברייה
תדע כל אם עבריה 123.jpg
מידע כללי
מאת עמוס הראל
שפת המקור עברית
סוגה עיון, אסטרטגיה צבאית, מלחמה
הוצאה
הוצאה כנרת זמורה-ביתן
שנת הוצאה 2013
מספר עמודים 384
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 003519921
הציטוט המלא של "תדע כל אם עברייה" על קיר בכניסה לבסיס הקליטה והמיון של צה"ל

תדע כל אם עברייה: קווים לדמותו של צה"ל החדש הוא ספר עיון מאת העיתונאי והפובליציסט עמוס הראל, הכתב הצבאי של עיתון הארץ העוסק בהכשרת חיילי חיל הרגלים בצה"ל. הראל בוחן באמצעותם מספר תופעות, שסעים ודילמות ביחסי החברה והצבא במדינת ישראל ובהם: התנדבות מול השתמטות, חיבוק מול קשיחות, דתיים מול חילונים, ותיקים מול חדשים, וכן הפן הצבאי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני[1]. כן סוקר הספר את השפעות המצב המורכב בו נתון צה"ל על תפקודו בלחימה בשטחים בשנות ה-2000, מלחמת לבנון השנייה[2], הלחימה בדרום לבנון[3] ובמבצע עופרת יצוקה[4].

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הספר הוא פרפרזה מנאומו של דוד בן-גוריון משנת 1963: "לא די שיידע המפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו מסירות-הנפש שתוליכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם - אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך."[5] המשפט "תדע כל אם עברייה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך" הפך לסיסמה צה"לית שהתנוססה בבסיסי צה"ל כקריאה למפקדים לנהוג באחריות כלפי פקודיהם.

כריכת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצילום על הכריכה מראה את מפקד המחלקה אילק סהלו בשעה שהוא טופח בחיבה על לחיו של סהר פילו, אחד מפקודיו במחלקתו, בטקס הענקת כומתה. עמוס הראל כתב כי בחר בתמונה זו לעיטור כריכת הספר, מכיוון שהניגוד בין צבע העור והגובה בין מפקד המחלקה לפקודו מייצג לדעתו את "צה"ל החדש".

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנה ליווה הראל באופן צמוד את פלוגת המסלול בגדוד 931 שבחטיבת הנח"ל, למן הרגע בו התגייסו חייליה כטירונים לצה"ל בנובמבר 2011, ועד לגמר המסלול בתום תעסוקה מבצעית בחברון. הספר סוקר את השינויים שעברה הטירונות וההכשרה של חיל הרגלים בצה"ל למן שנות השבעים שלאחר מלחמת יום הכיפורים[6] ועד ימינו אלה. הוא מתאר את הדילמות הפיקודיות עמן התמודדו מפקד הפלוגה, סרן אור כספי[7], וסגל מפקדיה[8]. בספר מרואיינים בהרחבה הקחצ"ר, תא"ל איתי וירוב, אשר כמפקד בסיס האימונים של הצנחנים חולל שינוי יסודי בהכשרת לוחם החי"ר בצה"ל והוא אביה מולידה של "הטירונות המתגמלת"[9] וממשיכו בהנחלת השינוי לצה"ל, תא"ל אהרון חליוה[10]. כן מרואיינים אופק בוכריס, אשר פיקד על חטיבת גולני[11], מפקדי חטיבת הנח"ל בעת כתיבת הספר אמיר אבולעפיה ויהודה פוקס[12], אריה נייגר[13], אביב כוכבי[14], מפקד בה"ד 1, ערן ניב[15] והרמטכ"ל בעת כתיבת הספר, בני גנץ[16].

הראל ערך מחקר שהתנהל לסירוגין בקרב חיילי פלוגה ב', בשטחי האש, המטווחים ועמדות המוצבים בחברון ובמשרדי המטה הכללי של צה"ל במגדלי הקריה בתל אביב. הספר, פרי מחקרו, מציג תמונה מורכבת הכוללת את ההתלבטויות והוויכוחים בדרגים הבכירים ביותר על דמותו ותפקידיו העתידיים של הצבא[17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמודים 364–365.
  2. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 225.
  3. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמודים 219–220.
  4. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמודים 226–227.
  5. ^ דוד בן-גוריון, "עם פרידה" - נאום הפרידה מצה"ל עם פרישתו מתפקיד שר הביטחון ב-2 ביולי 1963
  6. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 191.
  7. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 66.
  8. ^ בהם מפקד מחלקה 2 בפלוגה, אילק סהלו, שתמונתו מופיעה על כריכת הספר - עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 100.
  9. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמודים 27-31.
  10. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 38.
  11. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 110.
  12. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 312.
  13. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמודים 34-37.
  14. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 37, אביב כוכבי: "התפתחה בצנחנים אחרי טראומת 73' תרבות ספרטנית, חסרת פרופורציות. התרבות הזו קידשה את הקושי כקושי ואת הלחץ כלחץ ובעצם החמיצה את העניין הכי משמעותי שלימים תיקנו בחטיבה, שהוא הצורך לבנות איתנות ואפקטיביות לחימה. אנשים לא שמו לב שטיפוח מופרז של הקשיחות דיכא את פיתוח היכולת המקצועית. התוצאה הייתה שלגדודים התגייסו פלוגות עם תשעים לוחמים וסיימו עם ארבעים — והמפקדים היו מרוצים כי לכאורה העמידו סיירת. אבל כשעלית עם הפלוגה לקו בגבול לבנון, בזרעית, התברר שאין לך מספיק לוחמים כדי להוציא כל לילה מארב, מפני שעומס המשימות כבד מדי בהשוואה למספר החיילים. ככה גם גידלו אותי בחטיבה, על אותו די־אן־איי, אם כי קצת יותר מרוכך. לאט לאט הבנו שאי אפשר להמשיך עם נשר של 40 או 50 אחוזים. הבנו בהדרגה שכל מהות ההכשרה היא ליצור לוחם עם ביטחון עצמי ורמת מסוגלות גבוהה. אין שום סתירה בין להיות מפקד קשוח לבין להיות אנושי".
  15. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמודים 354-355.
  16. ^ עמוס הראל, "תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 135, בני גנץ: "אני דווקא מתרשם מהאיתנות שלהם. ההכשרה המקצועית של הלוחם היום טובה יותר מזו שאני עברתי בצנחנים. הכניסה לתהליך הזה, בטירונות, מעט איטית. אבל עד שהם מגיעים לגדודים הם כבר מוכנים. החי"רניקים הולכים בתרגילים גדודיים 120 קילומטרים בשבוע, עם משקל כבד על הגב, בלי להתלונן".
  17. ^ אמיר אורןהביטוח או החיים, באתר הארץ, 31 במרץ 2013.