תוכון מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריאת טבלת מיוןתוכון מצוי
Budgerigar-strzelecki-qld.jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: תוכאים
משפחה: דרראים
תת־משפחה: לוריים
סוג: תוכון
מין: תוכון מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Melopsittacus undulatus
תחום תפוצה
Verbreitungsgebiet Wellensittiche.gif

תֻּכּוֹן מָצוּי,[2] תוכון גמדי, תוכון גלוני ותוכון אוסטרלי (שם מדעי: Melopsittacus undulatus) הוא מין יחיד בסוג תוכון. מקור שמו המדעי בצורתם הגלית של הכתמים שעל נוצותיו. הוא תוכי חברתי החי בלהקות באוסטרליה ובטסמניה. המין תואר לראשונה בשנת 1840 כאשר הגיע לראשונה לאנגליה. כיום הוא יכול לחיות בכלוב, אך עד שנת 1930 התקשה מין זה להסתגל לחיי שביה.

לתוכון המצוי זנב ארוך באורך של כמחצית גופו. למרות השוני הרב במגוון הצבעים בין הזנים, לכולם גודל דומה. משקל המבוגרים נע בין 35 - 60 גרם אך לרוב משקלם הוא 45 - 50 גרם.

טמפרטורת הגוף נעה בין 40.5 מעלות צלזיוס במצב מנוחה ועד 42.5 מעלות צלזיוס במצב תעופה. קצב פעימות הלב בדקה נע בין 250 במצב מנוחה ל-600 במצב תעופה. קצב הנשימה נע בין 80 - 100 פעמים לדקה. ככל שקצב הנשימה גובר, כך מאבד התוכון יותר ויותר נוזלים. התוכון יכול לשמוע בתחום תדירויות של 40 - 14000nd מגה הרץ.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכונים ניזונים בעיקר מזרעים. התוכון מסיר בעזרת לשונו העבה ומקורו את הזרעים מקליפותיהם והוא אינו אוכל את קליפת הגרעין. הזרעים שהתוכון אוכל הם מסוג: דוחן, סיטריה, שיבולת, בוראה, לפתית, פשתן, גרעיני חמנית (אותם הם מפצחים באמצעות מקורם), ועוד.

התוכון בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב התוכונים המוחזקים בשבי הם תוכונים ממין תוכון אוסטרלי, אך ישנו בשוק מין הגדול בגופו מן האוסטרלי ומחירו יקר יותר והוא התוכון אנגלי. הטיפול בתוכון אינו כרוך בהוצאה כספית גדולה, אלא רק הוצאה ראשונית על מחיר הכלוב. הטיפול אינו קשה, וקל אף לילד לבצע מטלה זאת. על-מנת להבטיח לתוכון חיים בריאים וארוכים יש להקפיד על הכללים הבאים:

  • יש להקפיד על מים ומזון כגון ירקות ופירות טריים, לבד מן הדוחן שהוא מזונם הבסיסי, הוויטמינים והמינרלים דרושים לקיומם ועל כן יש להוסיף אבן סידן אותה הם מגרדים במקורם, לבד מאלו יש צורך להעשיר את תזונת התוכון בירקות, פירות, גרעינים וזרעונים אחרים. אהובים עליהם גם עלי אקליפטוס ועשבי השדה הגדלים בכל מקום שעדיין לא נתכסתה האדמה בבטון ואספלט. אסור בשום אופן לתת לתוכונים אבוקדו ,עגבנייה או שוקולד מכל סוג שהוא.
  • חשוב שהכלוב יהיה גדול, מרווח ומצויד בענפים (או בפלסטיק המדמה ענף) כדי שהתוכון יוכל לעמוד עליו בשעת מנוחה ובשנת הלילה.
  • בשבי, בניגוד לטבע, עונת ההטלה והדגירה מתרחשת כל השנה. דבר זה עלול לגרום לריבוי עצום של תוכונים, שכן בדרך כלל מיד אחר צאת הגוזלים מתא ההטלה יתחילו ההורים במחזור קינון נוסף, לכן כדאי להוציא את תיבת ההטלה לכמה חודשים, כך הם לא יתרבו, אין צורך להפריד בין הזכר לבין הנקבה.
  • במקרה שאחד מן התוכים חולה, שאר התוכים ינקרו בראשו עד זוב דם, כדי שימות ולא ידביק את כל התוכונים שמצויים בכלוב.
  • כדי להבטיח אורך חיים ארוך כדאי לאחר כל מחזור תטולה להוציא את תא ההטלה למשך כחודש ולתת להורים להתאושש קצת לקראת המחזור הבא,, שכן כל תטולה מתישה את גוף הנקבה, ועלולה לגרום למוות בגיל צעיר.

רבייה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכוני מחמד צבעוניים.

מזמן הזיווג ועד להטלה חולפים בין 10 ל-12 ימים. בדרך כלל, גודל התטולה נע בין 4 ל-9 ביצים, שמשקלה של כל אחת הוא מעט מעל 2 גרם. ההטלה מתבצעת לסירוגין, יום כן ויום לא. בטבע, הדגירה מתקיימת בחודשים אפריל עד אוקטובר ובשבי הם מתרבים כל השנה. הנקבה דוגרת על הביצים במשך כ-16 עד 21 ימים. משקלו של גוזל בן יומו כ-2 גרם. העיניים נפקחות רק כאשר הפלומה נעשית גלויה לעין. כעבור שבוע מגיע משקלו ל-12 - 15 גרם וכעבור שבועיים כ-30 גרם. אז גם יוכל להרים את ראשו ולהניעו לצדדים. נוצות הזנב והכנפיים כבר מפותחות דיין בגיל 3 שבועות וקצותיהן מעוצבות כפי הנדרש. התפתחות הנוצות מסתיימות בגיל חודש וכך גם המשקל המרבי, כאשר הצעירים פורחים מן הקן. בשלב זה עורפו ומצחו של התוכון מפוספסים בכתמים כהים, אם כי צבע גופו עדיין חיוור מזה של הבוגר. נשירת הנוצות יכולה להתחיל בגיל 10-12 שבועות. התוכונים המבוגרים משירים נוצותיהם בדרך כלל בתחילת הסתיו. הנשירה היא חלקית ויכולה לשוב עוד פעם או פעמיים באותה שנה. התוכון מגיע לבגרות בגיל 6 חודשים אך מומלץ לא לאפשר הטלה עד גיל 10 חודשים.

כשהתוכונים קטנים האמא בלבד מאכילה אותם. כעבור חודש האבא מסייע בהאכלת גוזליו. ומגיל חודש וחצי בערך ואילך האבא מאכיל את גוזליו לבדו.

עד גיל 4 חודשים קשה להבדיל בין זכר ונקבה. בגיל בגרות צבע הדונגית (העצם הבולטת מעל המקור, בה מצויים הנחיריים) של הנקבה יתחלף לחום חיוור וצבע הדונגית של הזכר יתחלף לכחול, אצל תוכונים זכרים ממוטציית אלבינו ולוטינו צבע הדונגית כמעט ואינו משתנה, אך אצל הנקבות יתחוור מעט.

בניגוד לציפורים אחרות, עור רגליהם של תוכונים קשישים אינו מתקלף, אך עם הזדקנותם, הרי ציפורניהם והמקור בחלקו התחתון נעשים שבירים. תוחלת החיים של התוכון היא בין 3 ל-4 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוכון מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ ע"פ החלטות האקדמיה