מצוות תוכחה
מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז |
---|---|
תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"א; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ז, עמוד ב' |
משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ו', הלכה ז' |
ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ר"ה ספר החינוך, מצווה רל"ט |
![]() ![]() |
מצוות תוכחה היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה חובה להוכיח אדם מישראל[1] שאינו נוהג כשורה.
מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתורה נאמר: ”הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא” (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ז).
דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר רואה אדם את חבירו עובר על מצווה הכתובה בפירוש בתורה, חייב להוכיחו, בין במצוות שבין אדם לחברו ובין במצוות שבין אדם למקום.
המוכיח את חברו צריך לפנות אליו ביחידות, ולהוכיחו בלשון רכה כדי שלא יתבייש. ואם אין זה עוזר, הוא נדרש להוכיחו פעמים רבות עד שיהיה קרוב החוטא להכות את המוכיח. וזאת מדין הערבות שנטלו עם ישראל זה על זה. אך אם חברו עבר עברה מול קהל צריך לפנות אליו מיד ולא בסתר כי זהו חילול השם.
אם המוכיח הוא אדם שיכול להעניש את עובר העברה (כמו אבא לבן או רב לתלמיד) ולכפות עליו לא לעשות את העבירה, ובמקרה שלא מצליח להוכיחו בעדינות ובלשון רכה, אזי חובה עליו להענישו עד שלא יעשה את העברה, ואם לא יעשה כן אף הוא נענש בחטאי החוטא.
מצוות התוכחה היא חלק הכרחי ממצוות ואהבת לערך כמוך ולא תשנא את אחיך, מפני שלעיתים האדם נפגע ממעשיו של חברו, והדרך היחידה שלא להפגע ממנו ולשונאו היא לדבר עימו להוכיח אותו על מעשיו, ומתוך כך לנסות להתפייס עימו[2][3].
מקרים שאין להוכיח[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כשאין שום תועלת בתוכחה, אין להוכיח ברבים יותר מפעם אחת, אבל ביחיד, חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו[4]. אם יודע שהחוטא ישנא את המוכיח ויזיק לו, אין להוכיח אא"כ הוא בגדר "איש את אחיו שלבו גס בו"[5]. דין זה מתבסס על התלמוד הבבלי: ”אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע - כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. רבי אבא אומר: חובה, שנאמר[6]: "אל תוכח לץ פן ישנאך"” (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ה, עמוד ב').
- במצווה מדרבנן, או אפילו במצווה מהתורה הנלמדת כהלכה למשה מסיני או מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן אך אינה רשומה בתורה שבכתב, נפסק כי "מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידין"; ואדם שרואה שגם אם יוכיח לא ישמעו לו, כדאי יותר שלא יוכיח, כך למשל אנו נזהרים שלא להוכיח את האנשים האוכלים בערב יום כיפור עד שחשכה, שכן מצוות תוספת יום הכיפורים היא מדרבנן, ולכן אין מוכיחים אותם, כי אנו יודעים שלא ישמעו לנו[7][8].
- מצוות התוכחה קיימת רק באדם המוגדר כ"עמיתך" ("הוכח תוכיח את עמיתך"), כלומר - אדם שאינו פורק עול. אדם כזה אין כל מצווה או חובה להוכיחו[9].
כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
חז"ל התלוננו על הבעייתיות שקיימת היום במצוות התוכחה, שכן כאשר אדם מוכיח את חברו על דבר קטן - חברו לא יקבל ממנו כיוון שהמוכיח נגוע בבעיה גדולה יותר, וכן שאין איתנו אנשים שיודעים כיצד להוכיח:
תניא א"ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח
אף על פי כן, כתבו הפוסקים שאין זה מבטל את מצוות התוכחה לגמרי ואם ישנו סיכוי שהחוטא ישמע, צריך להעיר לו[10].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסופת מאמרים בנושא תוכחה, באתר ספריית אסיף
- הרב אליעזר מלמד, איסור שנאה (כולל מצוות תוכחה), פניני הלכה ליקוטים ב,א,ד
- הרב יואל שוורץ, הוכח תוכיח – ענייני מצוות תוכחה, דיני לפני עיוור לא תיתן מכשול ואיסור מסייע לעוברי עבירה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המצווה קיימת רק בישראל ואיננה קיימת בגר תושב, רש"י על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ה, עמוד א'.לפי ספר חסידים ממדת חסידות להוכיח גם גוי (ספר חסידים, נוסח פארמא תשס"ח. מובא גם כאן)
- ^ רמב"ם הלכות דעות ו ו – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ ד - איסור שנאה, באתר פניני הלכה, 2000-08-01
- ^ רמ"א סימן תרח סעיף ב ומשנה ברורה סימן תרח, ס"ק ט
- ^ מגן אברהם, אורח חיים תרח אות ג, בשם ספר חסידים סימן תיג
- ^ ספר משלי, פרק ט', פסוק ח'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"ח, סעיף ב'.
- ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה, עמוד א', ד"ה ואע"ג
- ^ ביאור הלכה סימן תר"ח, ד"ה אבל אם
- ^ משנה ברורה סימן תרח, סעיף ב