פסאודו-מדע

פְּסֵאוּדּוֹ-מדע, פְּסוֹידּוֹ-מדע, פסבדו-מדע (לפי חוקי האקדמיה: פסֵידו-מדע), או מדע כָּזָב (מקור המילה "פסאודו" ביוונית עתיקה: "ψεύδω" – לבדות, לשקר, לכזב. באנגלית: Pseudoscience) מתייחס לגוף ידע או נוהג המתיימרים להיות מדעיים או להיתמך על ידי המדע, אך על-פי הדעה המקובלת על הקהילה המדעית אינם עומדים בדרישות השיטה המדעית, בשל חוסר עקביות בשימוש בשיטות מדעיות, חוסר תקפות, חוסר תימוכין עובדתיים או חוסר סבירות, חוסר אפשרות להעמדה בניסוי מדעי, או חוסר בדברים אחרים הנדרשים למדע. פסאודו-מדע מאופיין בהיותו מעורפל, בעל סתירות, הגזמות בשימוש בטענות בלתי ניתנות להפרכה, הישענות יתר על הטיית אישוש במקום ביצוע ניסויים קפדניים אשר ינסו להפריך את התאוריה, חוסר פתיחות של בחינת הנושא על ידי מומחים אחרים, וחוסר כללי בתהליכים שיטתיים כדי לפתח תאוריות באופן הגיוני.

על פי רוב, תחום, מקצוע, או גוף ידע ייקראו "פסאודו מדעיים" כאשר הם מציגים את רעיונותיהם כתואמים את הכללים של מחקר מדעי, אך בפועל הם נכשלים בהצגת הדברים על פי כללים אלה. העוסקים בפילוסופיה של המדע והיסטוריה של המדע העלו דרכים שונות להבדלה בין מדע לבין פסאודו-מדע, ולעיתים עשויה להיות ביניהם מחלוקת.

חשיבות ההבחנה בין מדע לבין פסאודו-מדע

קיימות מספר סיבות לבצע הבחנה בין מדע לבין פסאודו־מדע הן מבחינה תאורטית והן מבחינה מעשית. מבחינה תאורטית, החבנה כזו תורמת להבנה עמוקה יותר של אופיו של המדע ושל תהליכי הצדקה וטעויות, בדומה לתרומתו של חקר כשלים לוגיים להבנת חשיבה רציונלית. מבחינה מעשית, ההבחנה חיונית לקבלת החלטות מושכלות בתחומים רבים, שכן המדע הוא מקור ידע מרכזי ואמין יחסית. יעדר הבחנה כזו עלול לגרום לנזקים משמעותיים במספר תחומים מרכזיים:

• בריאות ורפואה: פסאודו־מדע רפואי עלול להוביל להימנעות מצעדים מועילים או לאמץ טיפולים לא יעילים ואף מזיקים. דוגמאות קיימות בתחום של התנגדות לחיסונים, הכחשת נזקי העישון ודיאטות מזיקות.
• מדיניות אקלים: הכחשת שינויי אקלים מעשה ידי אדם מעכבת צעדי מדיניות להפחתת הנזק הסביבתי, דבר שעלול לגרום נזקים בריאותיים, כלכליים ולסכן את היבטים של זמינות מי שתייה וביטחון תזונתי.
• מדיניות סביבתית: צורך להבחין בין אזהרות סביבתיות מבוססות ראיות לבין טענות על סכנות שאינן נתמכות מדעית.
• מערכת המשפט: בתי משפט נשענים לעיתים על עדויות מומחים, ולכן חשוב להבחין בין ידע מדעי אמין לבין טענות שאינן מבוססות מדעית.
• חינוך מדעי: הגנה על תוכניות לימוד מפני הכנסת תכנים פסאודו-מדעיים שאינם עומדים בקריטריונים מדעיים.
• תקשורת ועיתונאות: חשוב להבדיל בין מחלוקות מדעיות אמיתיות לבין הצגת עמדות פסאודו-מדעיות כאילו הן חלק מהמדע.

פסאודו־מדע שונה מאמונות שגויות בתחום המדע, בכך שהוא כולל מנגנונים מובנים שמגנים עליו מפני הפרכה וביקורת. בעוד שטעות מדעית רגילה עשויה להיות מתוקנת באמצעות ראיות ודיון מקצועי, מערכות פסאודו־מדעיות נוטות להשתמש בב"אסטרטגיות חיסון" או הסברים אד־הוק, התחמקויות ופרשנויות שמונעות שינוי עמדה גם לנוכח ראיות סותרות. לדוגמה, מדען שטעה בזיהוי מאובן יטה לקבל ביקורת עמיתים ולתקן את מסקנותיו בהתאם לראיות. לעומת זאת, מאמינים ברעיונות פסאודו-מדעיים, כמו בריאתנות, נוטים לדחות טענות נגדיות או לפרש אותן מחדש כך שלא יערערו את עמדתם. פסאודו־מדע עמיד במיוחד בפני הפרכה באמצעות טיעון מדעי רגיל, ולכן יש חשיבות ליכולת לזהות ולהגדיר אותו בנפרד מסוגי שגיאות אחרים בחשיבה מדעית.

אינטלקטואלים מדענים והיסטוריונים שעסקו בחינוך מדעי ומדע פופולרי, כמו ריצ'רד פיינמן, קרל סייגן, ריצ'רד דוקינס, ורוברט פרוקטור התמודדו מול הכחשת המציאות, תאוריית קשר, פסאודו-מדע, תעמולה ואגנוטולוגיה. הוגים אלה רואים את כל צורות הפסאודו-מדע כמזיקות, בין אם הן גורמות נזק מיידי להולכים בעקבותיהן ובין אם לאו. קרל סייגן לדוגמה היה ביקורתי מאוד כלפי אסטרולוגיה. בהתאם, מבקרים אלו רואים את הדבקות בפסאודו-מדע כנובעת ממגוון סיבות, החל בתמימות פשוטה ביחס לאופיו של המדע והמתודה המדעית, חשיפה רבה בתקשורת הפופולרית לפסאודו מדע, דרך אשליה עצמית, ועד הונאה מכוונת לטובת יעדים פוליטיים או כספיים.

היסטוריה של המחקר

המונח הלטיני “pseudoscientia” הופיע במחצית הראשונה של המאה ה-17 בדיונים על היחס בין חקירה אמפירית לבין דת. השימוש הידוע הראשון באנגלית במונח “pseudoscience” היא ב-1796, כאשר ההיסטוריון ג’יימס פטיט אנדרו כינה את האלכימיה "פסאודו־מדע פנטסטי". מאז שנות ה-80 של המאה ה-19 המונח נמצא בשימוש נפוץ. למושג תמיד היה אופי שלילי ולכן העוסקים בפסדאו מדע לא מתארים עצמם כעוסקים בכך, ולכן גם קשה להגדיר אותו בצורה נייטרלית, דבר שעלול ליצור מחלוקת.

קרל פופר, מבחן ההפרכה ותומס קון

בעיית התיחום שבין מדע לפסאודו-מדע עומדת כאחד הנושאים המטרידים ביותר בפילוסופיה של המדע. היא עוסקת בשאלה כיצד ניתן להבחין בין תחומים מדעיים לבין תחומים שמציגים את עצמם כמדע אך אינם עומדים בקריטריונים מדעיים.

הפוזיטיביזם הלוגי גורס כי רק קביעות המבוססות על תצפיות אמפיריות הן בעלות משמעות, ובמשתמע מבטל את המשמעות של כל קביעה המבוססת על אופן אחר של היקש או היסק, כולל קביעות מטאפיזיות. גישה זו התקשתה לספק קריטריון חד וברור לתיחום.

אחד ההוגים שהשפיעו על התחום היה קרל פופר. פופר דחה עיקרון זה של הפוזיטיביזם הלוגי, והציע במקומו את עקרון ההפרכה. לפי פופר, השערה (מדע) או תאוריה מדעית הוא מערכת טענות שניתן עקרונית להפריך באמצעות ניסוי או תצפית, בעוד שפסאודו-מדע נוטה לנסח טענות שלא ניתן להפריכן בפועל. רעיון זה השפיע רבות על הדיון, אך גם ספג ביקורת.

ביקורת על הרעיון של פופר הגיעה מתומאס קון, שטען כי המדע פועל בתוך מסגרות חשיבה משותפות – פרדיגמות – המשתנות לעיתים באמצעות מהפכות מדעיות. לפי גישה זו, ההבחנה בין מדע לפסאודו-מדע אינה תמיד חדה, אלא תלויה גם בהקשר ההיסטורי ובקהילה המדעית. קון טען כי עיקרון ההפרכה בעייתי שכל נשום שבפועל מדענים אינם דוחים תיאוריות מיד כאשר מופיעה ראיה סותרת.

אימרה לקטוש - תוכנית מחקר פרוגרסיבית

גישה אחרת פותחה על ידי אימרה לקטוש, שהציע את מושג "תוכניות מחקר מדעיות". לפי לקטוש, יש לבחון לא טענה בודדת אלא רצף של תיאוריה מתפתחת: תוכנית מחקר מדעית היא כזו שמצליחה לחזות תופעות חדשות ולהתפתח באופן פרוגרסיבי, כלומר להקדם הלאה בעוד שאלות וגילויים, בעוד שתוכנית פסאודו-מדעית נוטה להיות "מנוונת" ומוסיפה עוד ועוד תיקונים אד־הוק רק כדי להציל את עצמה מהפרכה. לפי לקטוש מכניקה קלאסית, תורת היחסות, מכניקת הקוונטים, המרקסיזם והפרוידיאניזם - כולן "תוכניות מחקר", שלכל אחת מהן "גרעין קשה" המוגן בעקשנות, "חגורת מגן" גמישה יותר, ומנגנון מפותח לפתרון בעיות. לכל אחת מהן, בכל שלב בהתפתחותה, יש בעיות בלתי-פתורות וחריגות שטרם עובדו. במובן זה, כל התאוריות נולדות מופרכות ומתות מופרכות. אך לקטוש טוען גם כי לא כל תוכניות המחקר טובות באותה מידה.

חישוב המסלול של שביט האלי, ב־1705 וחיזוי מתי השביט ישוב, הדגים את כוח חיזוי המוצלח של התאוריה של ניוטון

לפי לקטוש יש בכל זאת הבדלים בין "תוכניות המחקר". תוכנית מחקר מתקדמת חוזות עובדות חדשות ומפתיעות, ולעומתה תוכנית מתנוונת רק מתאימה עצמה בדיעבד לעובדות ידועות. סימן ההיכר של התקדמות מדעית אינו אישושים טריוויאליים ואף לא "הפרכות" מיידיות, אלא ניבויים דרמטיים ובלתי צפויים. הוא מצביע על בעיות בתורה של ניוטון ושל איינשטיין שצוינו בתחילת דרכן, ומציין כי לכאורה הדבר היה צריך להוביל לנטישתן.

אבל לפי לקטוש החוזק שלהן תוכניות מחקר אלה נעוץ במקום אחר - הוא מציין כי תוכנית המחקר של ניוטון חזתה בהצלחה את זמן הופעת שביט האלי. תורת היחסות ביצעה חיזויים מדהימים אחרים - אם מודדים את המרחק בין שני כוכבים בלילה, ואם מודדים אותו ביום, בזמן שהכוכבים נראים במהלך ליקוי חמה - שתי המדידות תהיינה שונות. איש לא העלה על דעתו לבצע תצפית כזו לפני תוכניתו של איינשטיין. לפיכך, בתוכנית מחקר פרוגרסיבית, התיאוריה מובילה לגילוי עובדות חדשות שטרם נודעו. לעומת זאת, בתוכניות מתנוונות, התיאוריות מומצאות רק כדי להתאים לעובדות שכבר ידועות.

לקטוש מציין כי המרקסיזם, לעומת זאת מעולם לא הצליח עובדה חדשה ומדהימה בהצלחה. יש לו כמה חיזויים מפורסמים שלא צלחו כמו התרוששות מוחלטת של מעמד הפועלים, או שהמהפכה הסוציאליסטית הראשונה תתרחש בחברה המתועשת ביותר. החיזויים המוקדמים של המרקסיזם היו נועזים ומרעישים - אך הם כשלו. המרקסיסטים הסבירו את כל כישלונותיהם - לדוגמה הם הסבירו את עליית רמת החיים של מעמד הפועלים באמצעות פיתוח תורת האימפריאליזם, אך כל השערות העזר הללו הומצאו בדיעבד כדי להגן על התיאוריה המרקסיסטית מפני העובדות.

במאמר משנת 2011 הוגים כמו מאסימו פיגליוצ’י ומרטן בודרי (Maarten Boudry) מדגישים את חשיבותם של "מנגנוני חיסון" אפיסטמיים בפסאודו־מדע – כלומר דרכים שבהן תיאוריה מגנה על עצמה מפני ביקורת (למשל באמצעות הסברים אד־הוק או דחיית ראיות נגדיות).

סיווג פסאודו-מדע

האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית מבחינה בין המדע לבין הסברים אחרים של העולם כך - ”במדע, הסברים מוגבלים לאלה המבוססים על תצפיות וניסויים שמדענים אחרים יכולים לאשש. הסברים שאינם יכולים להתבסס על ראיות אמפיריות אינם חלק מן המדע.”

כאמור, תורה, תאוריה או טענה מסוימת נחשבת לפסאודו-מדע כאשר מציגיה מחשיבים אותה כמדע, ולעומת זאת הקהילה המדעית שוללת אותה לחלוטין. הסיבות העיקריות לשלילת טענות או תאוריות וסיווגן כפסאודו-מדע הן:

• טענה או תאוריה שמוצגת כנכונה למרות שלא נעשה ניסיון להפריכה תחילה בניסויים
• טענה או תאוריה שלא ניתן לאששה או להפריכה (עקרון שפיתח קרל פופר)
• טענה המוצגת כנכונה גם לאחר שכשלה בניסויים
• טענה המוצגת כנכונה למרות שהיא סותרת תוצאות ניסויים מוכרות
• טענה לתוצאות שלא ניתן לחזור עליהן או לשחזרן בניסוי
• תוצאות שאינן נמסרות לביקורת עמיתים לפני פרסומן (מה שמכונה "מדע של מסיבת עיתונאים")
• טענה שתאוריה מנבאת דבר שאינה מנבאת
• טענה שתאוריה מנבאת משהו שהוּראה כי אינה מנבאת
• הפרת כלל תערו של אוקאם, העיקרון ההיוריסטי של בחירת ההסבר הדורש את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות כאשר ישנו מספר רב של הסברים אפשריים (וככל שההפרה מופרזת יותר, כך גדלה הסבירות שמדובר בפסאודו-מדע)
• העדר התקדמות והבאת ממצאים נוספים לחיזוק הטענות

במסגרת השיטה המדעית, מציעים מדענים השערות ותיאוריות, ואז מנסים לבחון אותן. גם בהיעדר ניסויים תומכים, תיאוריה איננה פסאודו-מדע אם אינה מוצגת כנכונה, ואם נעשים ניסיונות של ממש לבחון אותה. השערה או תיאוריה מדעית עשויות להפוך לפסאודו-מדעיות בעתיד, אם תומכיה נאחזים בה גם בניגוד לראיות חדשות.

יש אנשים המבצעים הבחנה בין פסאודו-מדע לבין התגלות, תאולוגיה או רוחניות, משום שהראשון, בניגוד לאחרונים, טוען שהוא מציע תובנות ביחס לעולם הפיזי באמצעים מדעיים. לפי טיעון זה אופני חשיבה המסתמכים על ה"על-טבעי" או מה שבא באמצעות "התגלות" אינם נחשבים לפסאודו-מדע, משום שהם אינם טוענים לכתר מדעיות וגם אינם ניצבים בסתירה לחשיבה המדעית המקובלת, באופן זה יש מדענים דתיים שתומכים בתאוריות מדעיות שונות. עם זאת קיימים זרמים דתיים פונדמנטליסטים שמקדמים טענות פסבדו מדעיות מובהקות כמו בריאתנות, "תכנון תבוני" (שמתנגדות לכל או לחלק מן האבולוציה), או "בריאתנים של כדור הארץ הצעיר" שדוחים בנוסף גם תאוריות נוספות רבות כמו תיארוך רדיומטרי, המפץ הגדול, ותאוריות נוספות רבות באסטרונמיה, גאולוגיה, פיזיקה, כימיה וביולוגיה. דוגמה לכך היא תנועת התכנון התבוני בארצות הברית שקידמה את אסטרטגיית הטריז שבקשה "להפוך את הדומיננטיות החונקת של השקפת העולם המטריאליסטית", המיוצגת על ידי תורת האבולוציה, לטובת "מדע העולה בקנה אחד עם אמונות נוצריות ותיאיסטיות".

פסאודו-מדע מול פרוטו-מדע

יש הבדל גם בין פסאודו-מדע לפרוטו-מדע. פרוטו-מדע הוא מונח המשמש לעיתים לתיאור היפותזה שלא נבחנה באופן מספיק בשיטה מדעית, אך עולה במובנים אחרים בקנה אחד עם תחומי מדע קיימים או שהיא מציעה הסבר סביר לתוצאות שאינן עולות בקנה אחד עמם.

פסאודו-מדע, לעומת זאת, חסר באופן כללי ניסויים בכמות מספקת או שאינו ניתן לבדיקה ניסויית כלל, ותומכיו עיקשים בדעתם כי התוצאות המדעיות הקיימות, שאינן מחזקות את טענותיהם, שגויות כולן. פסאודו-מדע אינו מותאם בדרך כלל להליכים מדעיים רגילים כמו ביקורת עמיתים או פרסום בכתבי–עת מקובלים. במקרים מסוימים, שימוש במתודה מדעית לא יוכל להפריך היפותזה פסאודו-מדעית וכישלון כזה בהפרכת תאוריה שלא ניתן להפריכה יצוטט לעיתים קרובות כהוכחה לנכונותו של פסאודו-מדע מסוים.

עבור רוב אלו שאינם בקיאים בתחום, פרוטו-מדע ומדע "אמיתי" נראים דומים עד להטעות לפסאודו-מדע. ההבחנה הבסיסית והחשובה ביותר היא ניתנות לבדיקה. השערה כלשהי, מדהימה או לא קבילה ככל שתשמע, עשויה להיות מדע אם היא ניתנת לבדיקה. אם בדיקה כזו אינה אפשרית בתנאים סבירים, סביר להניח שמדובר בפסאודו-מדע.

ייתכנו מקרים בהם מושמעות טענות הפוכות, כאשר כל צד מציג בדיקות מדעיות (או "מדעיות" – לכאורה) לתמיכה בעמדתו. במקרה כזה, ההכרעה הופכת קשה עד למאוד. לדוגמה, גם מתנגדיו של פרוטוקול קיוטו על התחממות גלובלית מסתמכים על חוות דעת של מדענים הטוענות שהתחממות גלובלית לא קיימת. שימוש כזה במדע לתועלת עמדות פוליטיות – מצד התומכים והמתנגדים כאחד – מכונה לעיתים "מדע זבל".

מקרים אחרים בהם מושמעות טענות שלדעת גורמים אחדים הן פסאודו-מדע הם, לדוגמה, מחקרים העוסקים בחיפוש או תקשורת עם חוצנים כמו פרויקט סט"י (SETI) לחיפוש אחר אינטליגנציה חוצנית, ופרויקט CETI לתקשורת עם אינטליגנציה חוצנית. מה שהופך את שני הפרויקטים למדע בעיני רוב המומחים הוא העובדה שפרויקטים מסוג זה אינם מתיימרים לידיעה כלשהי (במקרה זה, ידיעה שחוצנים קיימים או שתקשורת עמם אפשרית) אלא טוענים שישנה סבירות מסוימת, נמוכה ככל שתהיה, לקיומם. אמונה או סברה זו נבחנת לאור נתונים קיימים ועשויה להשתנות בהתאם להשתנות הנתונים העומדים לרשותנו או באמצעות ניסוי.

דוגמה לתחום חקר שיכול היה להיחשב פרוטו-מדע אך התברר כפסאודו-מדע הוא הדיקור הסיני, האקופונקטורה. הדיקור הסיני אינו פסאודו-מדע ממהותו, משום שטענותיו ניתנות לבדיקה מדעית. במהלך השנים, עם זאת, לא הצליחו הבדיקות המדעיות לאשר את רוב הטענות של העוסקים בדיקור. המשך התעקשותם של אלו על כך שישנה תמיכה מדעית בדיקור סיני מעידה ככל הנראה על-כך שמדובר בפסאודו-מדע.

דוגמאות

ב-2013 הפילוסוף הספקן Maarten Boudry כתב בספרו "פילוסופיה של פסאודו-מדע" כי:

למרות היעדר קריטריוני תיחום מוסכמים באופן כללי, אנו מוצאים הסכמה יוצאת דופן בקרב כמעט כל הפילוסופים והמדענים, שלפיה תחומים כמו אסטרולוגיה, בריאתנות, הומאופתיה, איתור מים באמצעות מקלות (דאוזינג), פסיכוקינזיס, ריפוי באמונה, ראייה על־חושית, או חקר עב"מים (אופולוגיה), הם או פסאודו־מדעים או לכל הפחות חסרים את ההצדקה האפיסטמית להיחשב ברצינות.

— Mahner, Martin (2013). Pigliucci, Massimo; Boudry, Maarten (eds.). Philosophy of pseudoscience reconsidering the demarcation problem (Online-Ausg. ed.). Chicago: University of Chicago Press. p. 30. ISBN 978-0-226-05182-6.

מספר רב של תורות פסאודו מדעיות נוצרו על מנת לתת בסיס לאמונות מיסטיות כמו קריאה בכף היד, לפילוסופיות מזרחיות כמו צ'י, וכן לאמונות דתיות שונות שאינן מתיישבות עם התפיסות המדעיות הרווחות (כגון ההתנגדויות לאבולוציה).

תורות מיסטיות לחיזוי העתיד

במשך אלפי שנים מתקיימות תורות מיסטיות לניבוי העתיד או פרוש המציאות. הדבר כולל אסטרולוגיה, נומרולוגיה, קרטומנסיה (קריאה בקלפים), קריאה בכף היד, קריאה בקפה ותקשור. בעבר הכלל שיטות נוספות כמו קריאה בכבדים, עוננות ועוד. שיטות ונחשבות לאמונות טפלות בקרב הקהילה המדעית. מבין העוסקים בשיטות הללו יש הטוענים שלשיטות הללו קיים ביסוס מדעי, וטענות אלו נחשבות על ידי הקהילה המדעית כפסאודו מדע.

שיטות הניבוי המיסטיות נחשבות לפסאודו-מדע משום שהן משתמשות במבנה דמוי-מדעי, אך אינן מיישמות את השיטה המדעית. הן חסרות את עקרון ההפרכה (לא ניתן להוכיח שהן טועות בגלל ניסוחים מעורפלים), הן נשענות על כשלים פסיכולוגיים כמו הטיית האישושש ואפקט פורר, ואין להן שום מנגנון סיבתי או עקביות בין קוראים שונים. לעיתים קרובות מבוצעת מניפולציה על הלקוחות של שיטות אלה באמצעות קריאה קרה - קריאה של שפת הגוף והסקת מסקנות סבירות על הנקרא. לדוגמה, מגדת עתידות שרואה שלאישה היושבת מולה יש סימן שיזוף היכן שהייתה טבעת נישואין, ויכולה להסיק מכך שהיא איבדה לאחרונה אדם הקרוב אליה.

לאורך ההיסטוריה השתמשה האנושות במאות שיטות דומות שנעלמו או נחלשו, המבוססות על מציאת תבניות אקראיות בטבע - שיטות ששימשו בעבר לקבלת החלטות הרות גורל, וכיום נחשבות לאמונות טפלות. דוגמאות בולטות לכך הן:

• קריאה במקלות גורל - או הטלת גורל- קלרומנסיה.
• קריאה בכבד - ניבוי באמצעות איברים פנימיים של כבשים.
• מעקב אחר מעוף הציפורים (אוגור).
• עוננות (קריאה בעננים).
• ניבוי באמצעות אש ועשן (פירומנסיה וקפנומנסיה) - בעיקר של עשן שנוצר עקב הקרבת קורבנות.
• קריאה במים (הידרומנסיה)

לאורך השנים, הקהילה המדעית והארגונים הספקניים העמידו את טענותיהם של אסטרולוגים, מדיומים וקוראי מחשבות למבחנים אמפיריים מבוקרים. כדי לנטרל הטיות פסיכולוגיות, רמזים חזותיים ותופעות כמו "קריאה קרה", נעשה שימוש בניסוייסמיות כפולה, שבהם המידע הרלוונטי מוסתר הן מהנבדקים והן מהבוחנים. במבחנים אלו נמצא בעקביות כי שיעור ההצלחה של העוסקים בתחום אינו עולה על הסתברות של ניחוש אקראי.

אחד המחקרים המקיפים ביותר לבחינת אסטרולוגיה פורסם בשנת 1985 בכתב העת המדעי Nature על ידי הפיזיקאי שון קרלסון. הניסוי תוכנן בשיתוף פעולה ובאישור מראש של "המועצה הלאומית למחקר גיאוקוסמי" (ארגון אסטרולוגים אמריקאי מוביל). במסגרת המחקר, 28 אסטרולוגים מומחים קיבלו מפות לידה מדויקות והתבקשו להתאים לכל אחת מהן את הפרופיל הפסיכולוגי המדעי המדויק שלה (מתוך שלושה פרופילים אפשריים שנבנו באמצעות מבחן CPI). תוצאות הניסוי הראו כי שיעור ההתאמה הנכון עמד על פחות מ-34%, נתון המקביל לניחוש סטטיסטי אקראי, ובכך הופרכה הטענה כי קיים קשר בין מפת כוכבים לאופיו של אדם.

הקוסם והספקן המדעי ג'יימס רנדי ייסד אתגר פומבי ארוך-שנים, שהציע פרס של מיליון דולר לכל אדם שיצליח להוכיח יכולת על-טבעית, תקשור או קריאת מחשבות תחת תנאי מעבדה מבוקרים שנבעו מהסכמה הדדית. במהלך עקבי של עשרות שנים נבחנו מאות טוענים ליכולות טלפתיות או ראיית הילות, אך איש מהם לא הצליח לעבור את שלבי המיון הראשוניים. המבחנים הראו כי כאשר נמנע מהנבדקים מגע עין או קבלת משוב שוטף מהנבדק (כדי לשלול אבחון מבוסס שפת גוף ולבוש), יכולת הניבוי והאבחון התאפסה. האתגר נסגר רשמית בשנת 2015 מבלי שהפרס נדרש.

בריאתנות

מאז הצגת תורת האבולוציה על-ידי צ'ארלס דרווין ב-1859, היא עוררה התנגדויות רבות, בעיקר מצד דתות שונות ברחבי העולם. התנגדויות אלו הולידו מספר מערכות מתחרות ופסאודו-מדעיות לעמדותיו של דרווין. הבריאתנות היא האמונה הדתית הגורסת שכל הקיים ביקום נברא על ידי סיבה ראשונית שהיא אלוהים. בעקבות ההכרזה בארצות הברית על הבריאתנות בתור תפיסה דתית שאיננה מדעית, נאסר על לימוד הבריאתנות בבתי ספר ציבוריים. גופי מדע מרכזיים ומדענים בולטים רואים בבריאתנות פסאודו-מדע

בשנות ה-70 קבע תאודוסיוס דובז'נסקי, כי "דבר אינו הגיוני בביולוגיה אלא לאורה של האבולוציה", ומאז הסינתזה בין תאוריית האבולוציה לבין תאוריות, תצפיות, וניסויים נוספים בביולוגיה התרחבה והתחזקה - עם תחומים כמו ביולוגיה התפתחותית אבולוציונית, התאוריה הנייטרלית של אבולוציה מולקולרית, ניסוי האבולוציה של אי קולי ועוד.

לפי הביולוג ריצ'רד דוקינס, מי שמתעקשים כי העולם הוא בן פחות מ-10,000 שנים ומכחישים כי היקום וכדור הארץ הם בני מיליארדי שנים, מכחישים לא רק עובדות בביולוגיה, אלא גם עובדות מרכזיות בפיזיקה, כימיה, גאולוגיה, קוסמולוגיה, ארכאולוגיה והיסטוריה. בספר ההצגה הטובה בתבל תיאר כיצד שימוש בטבעות עצים מאפשר לקבוע תאריכים ברמת דיוק של שנה, בטווח של כ-11,000 שנים, וכיצד שימוש בתיארוך רדיומטרי של איזוטופים מאפשר חישוב הערכות גיל של מאובנים וסלעים בכדור הארץ עד לגיל של מיליארדי שנים.

תכנון תבוני

מאוחר יותר תומכי הבריאתנות פיתחו תאוריה הקרויה תכנון תבוני, לפיה האבולוציה לא הייתה אקראית אלא מונחית. תורת התכנון התבוני מבוססת במידה רבה על טיעון המורכבות הרבה מדי שלפיו צורות החיים מורכבות מכדי להיווצר משורת מוטציות אקראיות. תומכי התכנון התבוני מדגימים את טענתם על בסיס מבנים ביולוגיים שונים ומציגים אותה כתאוריה מדעית, ועד למשפט הפנדה של דובר היו בארצות הברית בתי ספר ציבוריים בהם שולבה בתוכנית הלימודים בביולוגיה. תוצר לוואי נוסף של תורת האבולוציה של דרווין (שמסתמך עליה באופן פסבדו-מדעי) היא תורת הדרוויניזם החברתי ותורת הגזע, הקובעות שישנם גזעים בין בני האדם והיררכיה ביניהם. תורות אלו היוו חלק מתפישת העולם הנאצית.

דוגמאות נוספות

טרנסמוטציות ביולוגיות היא השערתו של קורנטין לואיס קרברן כי יצורים יכולים להמיר אלמנטים כימיים, לדוגמה, נחושת לברזל.

מספר תורות הקרויות אנטומיה שטחית טוענות שצורות ויחסי גודל בגוף האדם מעידים על מבנים עמוקים יותר הנסתרים מן העין: הפיזיונומיה מבוססת על האמונה שחקר מראהו החיצוני של אדם, ובמיוחד פניו, מאפשר ללמוד על תוכן אישיותו, הפרנולוגיה טוענת כי ניתן לקבוע מאפייני אישיות ונטייה לפשיעה על בסיס צורת הגולגולת, והכירומנטיקה מתיימרת להעריך את אופיו או עתידו של אדם באמצעות 'קריאה' בכף ידו.

הביופוטונים היא תורה הטוענת שישנו מנגנון תקשורת בין תאים באמצעות אור ומתיימרת להיות המצע המדעי לצ'י. הוויטליזם היא תאוריות הגורסות כי יש להבין ולהתייחס לחומר חי באופן שונה לחלוטין מחומר שאיננו חי. לדוגמה, חקלאות ביודינמית. השדות מורפוגנטיים טענה כי שדות מורפוגנטיים גורמים לדברים חיים לגדול או להתנהג בדפוסים שנקבעו על ידי יצורים שחיו קודם לכן.

דיאטה לפי סוג דם היא דיאטה שהיקף האוכל מותנה בסוג דם. אין לכך שום בסיס מדעי.

מחלוקת לגבי פסיכואנליזה

תחומי ידע אחדים במדעי החברה עונים אף הם לקריטריונים של פסאודו מדע. שיטות פסיכולוגיות פרוידיאניות ובראשן הפסיכואנליזה, למשל, נטולות יכולת הפרכה או ניסויים עצמאיים בני שחזור, ולא ניתן להציב אמות מידה ברורות להצלחה או כישלון שמשמעו הפרכת התורה. יתרה מזאת, הפסיכואנליזה היא מערכת שלמה שכל ביקורת עליה מקבלת פשר פנימי שמבטל את ערכה הביקורתי. לדוגמה, פרויד האמין שלמטופלים ולמבקרים שלו ישנו רצון לא-מודע לפסול את התיאוריה הפסיכואנליטית, כדי שהלא מודע שלהם לא ייחשף. קרל פופר, טען כי הפסיכואנליזה היא פסאודו-מדעית; הפסיכולוג ההתנהגותי פרדריק סקינר כינה את התחום כ"מיסטיקה" לא-רפואית. סקינר טען כי הפסיכואנליזה עוסקת בהשערות שלא יכולות להיות לעולם בנות בדיקה, ולכן הפסיכואנליזה אינה מדע. הטענה העיקרית של פופר ביחס לפסיכואנליזה לא הייתה שהיא אינה ניתנת להפרכה, אלא שהיא נבדקה ונכשלה בבדיקה.

עם זאת, בניגוד לבריאתנות, אסטרולוגיה, הומאופתיה, צילום קירליאן, עב"מולוגיה, הכחשת השואה ועוד – שקיימת הסכמה רחבה על הגדרתן כפסאודו מדעיות – קיימת חוסר-הסכמה לגבי הגדרתה של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית כפסאודו-מדע.

תרבות פופולרית

תאוריות פסאודו-מדעיות זוכות לעיתים קרובות לבמה בסדרות טלוויזיה ובספרות, בעיקר אלו העוסקות במדע בדיוני. כך לדוגמה גישות פסאודו מדעיות כגון תאוריית חייזרים קדומים (שגדול תומכיה הוא הסופר אריך פון דניקן) הטוענות שהאלים הם למעשה חייזרים בעלי טכנולוגיות מתקדמות אשר ביקרו בכדור-הארץ בימי קדם, היוותה את ההשראה לסרט סטארגייט ולסדרה שבאה בעקבותיו.

ראו גם

	ספר: פסאודו-מדע
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

• פוליטיזציה של המדע
• העידן החדש
• גילוי עתידות
• אגנוטולוגיה
• דיסאינפורמציה
• אינדוקטרינציה
• תעמולה תבוסנית
• בליפ
• יצרני הספין

לקריאה נוספת

• קרל סייגן, עולם רדוף שדים – המדע כנר בעלטה, הד ארצי הוצאה לאור ספרית מעריב, 1997.
• ריצ'רד דוקינס, לפרום את הקשת בענן – המדע, האשליה ותשוקת הפליאה, הד ארצי הוצאה לאור ספרית מעריב, 2001.
• מרטין גרדנר, Fads and Fallacies in the Name of Science (1952, revised 1957) - סיכום מקיף של תאוריות פסאודו מדעיות רבות ומתקפה חמורה עליהן
• רוברט פרוקטור ולונדה שייבינגר, Agnotology: The Making and Unmaking of Ignorance, יצא לאור בשנת 2008
• אדזארד ארנסט וסיימון סינג, ריפוי או פיתוי, ידיעות ספרים, 2009.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פסאודו-מדע בוויקישיתוף

• פסבדומדע, דף שער בספרייה הלאומית

• Sven Ove Hansson, אודות פסאודו-מדע באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד, 2025
• האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, Science and Creationism: A View from the National Academy of Sciences, מהדורה שניה, 1999]
• מאמרים על ספקנות ופסאודו-מדע, באתר "הידען"
• תכנון תבוני עומד למשפט, מתוך 'נובה'. (אנגלית)