תסמונת גייאן-בארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תסמונת גיאן-בארה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תסמונת גייאן-בארה (Guillain-Barré syndrome) או בשמה המקוצר (gbs), בעברית תסמונת דלקת רב-עצבית עולה חריפה, היא מחלה אוטואימונית הפוגעת במעטפת העצב, מיאלין, ומתפתחת בדרך כלל עקב זיהום המוביל לתגובה של מערכת החיסון כנגד אנטיגן זר שחודר לרקמות העצב דרך מנגנון של חיקוי מולקולרי. מחלה זו פוגעת במערכת העצבים ההיקפית.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל ומופיעה בדרך-כלל אחרי מחלה עם תסמיני חום או שילשולים כתגובה לנגיף או חיידק, או כתגובה לחיסון. אין נתונים לגבי תסמונת גיליאן ברה בישראל, בארצות הברית יש נתוני עבר על כחמישה אחוזים מן החולים במחלה שמתים ממנה, וזו כתוצאה מחוסר זיהוי התסמינים וסיבוכי נשימה.

תסמינים ואבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמיני המחלה מתחילים בחולשה, תחושות נימול, עקצוצים, שריפה וכאבים בגפיים (ידיים ורגליים), התחושות שהחלו בכפות הרגליים והידיים מתקדמות במעלה הגוף, זה עלול לקרות בפתאומיות תוך דקות או בהדרגה תוך ימים ספורים. שרירי הגוף נהיים חלשים עד כדי שיתוק, אשר מביא למצב שהרגליים והידיים אינן נשמעות להוראת המוח. השיתוק עלול לטפס לשרירי הנשימה והפנים. תהליך זה הינו השלב הקריטי והמסוכן של המחלה, נמשך לרוב בין 14 ל-20 ימים וחלק מהחולים נזקקים להנשמה מלאכותית ולהשגחה צמודה בטיפול נמרץ נשימתי.

במקרים קשים יש עליה בלחץ דם ושינויים בקצב הלב.

למחלה אין בדיקות ספציפיות, והאבחנה נעשית על סמך מהלך התסמינים ושלילת אפשרויות אחרות. זאת, בעזרת בדיקת נוזל המוח והשידרה ואלקטרומיוגרפיה (EMG).

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלה מחייבת אשפוז מיידי מאחר שההידרדרות עלולה להיות פתאומית. החולים מאושפזים בדרך כלל במחלקה הנוירולוגית. במידה והשיתוק מגיע לאזורי הנשימה מועברים לטיפול נמרץ. דם החולה עובר פלזמפרזה (Plasmapheresis) לסינון מרכיבי מערכת החיסון הגורמים למחלה. טיפול נוסף הוא מתן עירוי של IVIG.

יתר הטיפול הוא טיפול תומך למניעת סיבוכים (פצעי לחץ, קונטרקטורות) ותמיכה בנשימה, הזנה בזונדה ופיזיותרפיה למניעת התקצרות והתקשות השרירים. ההחלמה היא ספונטנית ומתפרשת על פני חודשים רבים. רוב החולים מבריאים לחלוטין תוך שנתיים עד שלוש שנים.

10% מהחולים חווים מדי פעם שיתוקים חוזרים או כאבים כרוניים. במקרים אלה ניתנים קורטיקוסטרואידים ותרופות המדכאות את המערכת החיסונית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ר. ברקוב, מ.ה. בירס, א.ג. פלטשר (2002) מרק - המדריך הרפואי השלם. כנרת זמורה ביתן.הד ארצי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.