תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תרופות אנטי פסיכוטיות טיפוסיות, או תרופות שהן אנטגוניסטים לרצפטור לדופמין הן התרופות הראשונות בהן השתמשו להפחתת סימנים של פסיכוזה. הן מהוות חלק מקבוצה של תרופות הקרויות תרופות אנטי פסיכוטיות המשמשות למצבים של פסיכוזה אשר קיימים במחלת הסכיזופרניה, הפרעה דו קוטבית וכן לצורך התוויות נוספות. התרופה כלורופרומזין, ששיווקה החל קצת לאחר 1950, הייתה התרופה הראשונה אשר הורידה באופן משמעותי וקונסיסטנטי סימפטומים של פסיכוזה. במהלך שני העשורים לאחר מכן הוצגו תרופות נוספות מקבוצה זו.

הפעילות האנטי פסיכוטית שיש לתרופות אלו קשורה לפעולתן על הרצפטור לדופמין מסוג D2. מקובל לקרוא לקבוצה זו של תרופות בשם קבוצת התרופות הטיפוסיות, או הטיפיות, (או בראשי תיבות- DRA, מלשון Dopamine receptor antagonist) בשונה מקבוצת התרופות שהן לא טיפוסיות או א-טיפיות כגון סרוקוול, זיפרקסה ועוד, הפועלות על רצפטורים נוספים מלבד דופמין.

כיום, DRA לא משמשות כטיפול העיקרי במצבים של סכיזופרניה או מצבים פסיכוטיים אחרים, לאור החלת השיווק של תרופות א-טיפיות, אשר מקושרות לפחות תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות, השפעה טובה יותר על תסמינים שליליים של סכיזופרניה, חסרים קוגניטיביים ודיכאון אשר עלולים להתקיים תחת פסיכוזה ועוד.

קבוצות תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופות נחלקות ל- 5 קבוצות על פי המבנה הביוכימי שלהן:

  • פנותיאזינים (למשל, פרפנן, כלורפרומאזין)
  • דיפנילבוטילפיפרידינים (למשל, פימוזיד)
  • בנזמידים (למשל, מודאל)

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פרמקולוגית, תרופות מסוג DRA נספגות היטב במערכת העיכול, בעיקר במתן נוזלי שלהן. רמות השיא בפלסמה מגיעות תוך שעה עד ארבע שעות מנטילת התרופה. עישון, קפה, סותרי חומצה ומזון בקיבה מפריעים לספיגת התרופות הללו. בתוך 3-5 ימים מושג שיווי משקל ברמות התרופה בדם. זמן מחצית החיים של תרופות אלו הוא 24 שעות, וכולן יכולות להינתן אחת ליום. מרבית התרופות מסוג DRA קשורות לחלבון בגוף. מתן התרופה שלא דרך מערכת העיכול גורם לתחילת פעולה מהיר יותר, וקיימות גם פורמולציות הפועלות לזמן ארוך וניתנות אחת לשבוע ועד אחת לחודש בלבד. עם זאת, מתן תרופה הפועלת לטווח ארוך מחייב מתן טיפול בכדורים לטווח קצר של התרופה, היות שהתרופות הפועלות לטווח ארוך מאופיינות ברמת הגעה לשיווי משקל בפלסמה שעלול להגיע לחצי שנה.

הפעילות האנטי-פסיכוטית של תרופות אלו נובעת מחסימת רצפטור לדופמין. דופמין הוא נוירוטרנסמיטור (מתווך עצבי) אשר רמות גבוהות שלו נמצאו אצל חולי סכיזופרניה ובמצבי פסיכוזה שונים. התרופות נחשבות יעילות כאשר לפחות 60% מהרצפטורים לדופמין במוח תפוסים על ידי התרופה. כש- 80% מהרצפטורים תפוסים על ידי התרופה, עלולות להתחיל תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות.

תרופות מסוג DRA חוסמות גם רצפטורים נוראדרנגיים, כולינרגיים והיסטמינרגיים. מידת הפוטנטיות של התרופות מתייחסת לכמות התרופה הנדרשת כדי להשיג אפקט מרפא. תרופות שהן בעלות פוטנטיות נמוכה, כמו כלורופרומזין או תיאורידזין, מביאות לעליה גבוהה יותר במשקל וליותר מקרים של סדציה (נמנום וישנוניות) מאשר תרופות עם פוטנטיות גבוהה כגון הלופרידול, אולם תרופות עם פוטנטיות גבוהה נוטות לגרום ליותר תופעות לוואי אקסטרה פירמידליות.

אינדיקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סכיזופרניה והפרעה סכיזואפקטיבית: תרופות אלו יעילות בטיפול הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך במחלות אלו. הן מפחיתות תסמינים חריפים ומונעות החרפה עתידית. התרופות פועלות באופן דרמטי נגד סימפטומים חיוביים בסכיזופרניה (הלוצינציות, דלוזיות ואגיטציה). סימנים שליליים במחלה, לעומת זאת, משתפרים פחות, ולעתים נראה כי חלה החמרה, מאחר שתרופות אלו מביאות לכיווץ של הבעות פנים ולאקינזיה, העלולים לחקות סימפטומים שליליים. סכיזופרניה והפרעה סכיזואפקטיבית מאופיינות במהלך מחלה שבא והולך. תרופות אלו מפחיתות את הסיכון להתפרצות הפסיכוזה אצל מטופלים שהשתפרו תחת טיפול תרופתי. לאחר האפיזודה הראשונה של פסיכוזה, יש לתת את התרופות במשך שנה עד שנתיים. במידה ויש מספר אפיזודות של פסיכוזה, יש לתת את התרופות למשך 2-5 שנים, ולעתים למשך כל החיים.
  • מאניה- תרופות מסוג DRA יעילות במקרים של מאניה אקוטית. מאחר שתרופות מייצבות, כגון ליתיום, לרוב פועלות באופן איטי יותר עד להשגת הפעולה האנטי-מאנית, מקובל לשלב תרופות אנטי פסיכוטיות יחד עם ליתיום, למיקטל או טגרטול ולהפחית בהדרגה את המינון של תרופות אנטי פסיכוטיות.
  • דיכאון עם סימנים פסיכוטיים- במצבים כאלו מקובל להשתמש בתרופות אנטי פסיכוטיות ובנוגדי דיכאון יחדיו, או לחלופין בטיפול בנזעי חשמל.
  • אגיטציה חריפה והתנהגות אלימה- אלו מצבים בהם ניתן להשתמש ב- DRA. מצבים אלו כוללים אירטיבליות קיצונית, חוסר שליטה על דחפים, עוינות חריפה, היפראקטיביות מוגזמת ואגיטציה.
  • תסמונת טורט- תרופות מסוג DRA ניתנות בתסמונת טורט, בעיקר הלופרידול ופימוזיד. קלינאים מסוימים מעדיפים מתן קלונידין לתסמונת זו בגלל סיכון נמוך יותר לתופעות לוואי נוירולוגיות. פימוזיד נמצא פחות בשימוש לעומת הלופרידול לאור תופעות לוואי לבביות.
  • הפרעת אישיות גבולית- מטופלים בעלי הפרעת אישיות גבולית אשר חווים סימפטומים פסיכוטיים זמניים, כגון הפרעות בתפיסה, מחשבות יחס, אגרסיה וחשדנות, יכולים להיות מטופלים ב- DRA.
  • דמנציה ודליריום- כשני שליש מהחולים המבוגרים, עם רמות משתנות של דמנציה, ועם אגיטציה, משתפרים תחת מתן תרופתי של DRA. רמות נמוכות של תרופות כגון הלופרידול ניתנות במקרים אלו. בחלק מן המקרים של דליריום ניתן להשתמש בתרופות אלו, אולם יש לברר קודם לכן את הסיבה הרפואית שהביאה לדליריום.
  • מצבים נוספים בהם ניתן להשתמש בתרופות מסוג DRA כוללים מחלת הנטינגטון בשלביה המוקדמים, תופעות נוירולוגיות של בליסמוס או המיבליסמוס.

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של התרופות הללו הן תופעות לוואי נוירולוגיות הקשורות לבעיות תנועה שונות כגון פרקינסוניזם, דיסטוניה, אקתיזיה וטרדיב דיסקינזיה. ככלל, תרופות שהן בעלות פוטנטיות גבוהה יותר, מביאות לתופעות לוואי נוירולוגיות חמורות יותר.

  • פרקינסוניזם: מאופיין על ידי ריגידיות של השרירים, הליכה פרקינסוניאנית ומאפיינים נוספים הדומים למחלת הפרקינסון מבחינת תנועתיות, למרות שקיום של רעד בידיים מסוג pill-rolling (הרעד המאפיין חולי פרקינסון) בשימוש תחת תרופות אלו הוא נדיר. תסמונת הארנב, או רעד המערב את השפתיים ואת השרירים שמסביב לפה, הוא אפקט פרקינסוניאני נוסף הנצפה במצבים של נטילת התרופה, בשלבים מאוחרים יותר. פרקינסוניזם מופיע אצל כ- 15% מן המטופלים ב- DRA, לרוב תוך 5 עד 90 ימים ממועד תחילת השימוש בתרופה. מטופלים מבוגרים ונשים הם בעלי סיכון גבוה יותר. הטיפול במצב זה הוא על ידי מתן תרופות אנטי-כולינרגיות כגון קוגנטין, אמנטדין או בנדריל. לעתים יש צורך בנטילת תרופות אנטי-כולינרגיות גם לאחר הפסקת השימוש בתרופות המשרות פרקינסוניזם.
  • דיסטוניה: התכווצויות קצרות או ארוכות של שרירים המביאות לתנועות אבנורמליות כגון דחיקת לשון החוצה, טריסמוס (חוסר יכולת לפתוח את הפה), טורטיקוליס, ותנוחות דיסטוניות של הגפיים. כמו כן עלול להביא ל- occulogyric crises. דיסטוניה עלולה להביא למצבים של קושי בבליעה, דיסארתריה ועוד, והיא עלולה להיות מכאיבה ומפחידה, ולרוב מקושרת בחוסר רצון ליטול את התרופה בהמשך. לרוב דיסטוניה מתרחשת יותר אצל גברים צעירים בגיל 30, או במינון גבוה של התרופה. הטיפול בדיסטוניה הוא טיפול בתרופות אנטיכולינרגיות או מתן של בנזודיאזפינים.
  • אקתיזיה: מאופיינת בתחושה סובייקטיבית של חוסר רוגע, סימנים אובייקטיבים של חוסר רוגע, או שניהם. למשל- תחושת חרדה, חוסר יכולת להירגע, מעבר מהיר מעמידה לישיבה וחוזר חלילה וכדומה. אקתיזיה מקושרת למתן מגוון רחב של תרופות פסיכיאטריות, וכאשר היא מאובחנת יש להוריד את מינון התרופה לרמה הנמוכה ביותר. לעתים אקתיזיה מקושרת לתוצאה לא טובה של הטיפול. הסיכון לאקתיזיה גבוה יותר אצל נשים בגילאי העמידה, והטיפול כולל שלושה שלבים- הפחתת מינון התרופה, מתן תרופות אשר מונעות אקתיזיה כגון בתא אנטגוניסטיים, ולעתים שינוי התרופה אשר הביאה לאקתיזיה.
  • טרדיב דיסקינזיה- היא תופעת לוואי מאוחרת של שימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות. היא כמעט ולא מתרחשת לפני שישה חודשים של תחילת הטיפול. ההפרעה כוללת תנועות אבנורמליות, לא רצוניות, לא רגולריות ודמויות ריקוד (כוריאה) של שרירי הראש, הגפיים והגוף כולו. חומרת התנועות נעה ממינימליות- ועד לתנועות חמורות. התנועות השכיחות ביותר קשורות לפה וכוללות הזזת לשון במהירות והוצאתה החוצה, סיבוב הלשון, תנועות לעיסה ותנועות שפתיים שונות וכן העוויות פנים. שכיח גם למצוא תנועת אצבעות או כף יד אבנורמליות. במקרים חמורים יותר, יש קושי לבלוע ולנשום. דיסקינזיה נעלמת בשינה ומוחמרת במצבי סטרס, היא מתרחשת אצל 10% עד 20% מן החולים המטופלים יותר משנה, כאשר נשים מושפעות יותר מגברים, וילדים או אנשים מבוגרים מושפעים יותר מגילאי אמצע. אנשים עם נזק מוחי או אנשים עם הפרעות מצב רוח הם בסיכון גבוה יותר לפיתוח תופעת לוואי זו. באופן כללי, בין 5% עד 40% מן המקרים של טרדיב דיסקינזיה נפתרים בסופו של דבר, מה שגורם לתופעת לוואי זו להיות חמורה יחסית, היות שבמרבית המקרים היא נחשבת לבלתי הפיכה. הטיפול בה כולל שלוש גישות עיקריות הכוללות מניעה, דיאגנוזה וטיפול. המניעה מושגת על ידי מתן תרופות אנטי פסיכוטיות המקושרות פחות עם תופעה זו- קבוצת התרופות הא-טיפיות, ובעיקר קלוזאפין, מביאות לתופעת לוואי זו בתדירות נמוכה יותר מאשר קבוצת התרופות הטיפיות. מטופלים המקבלים תרופות אנטי פסיכוטיות צריכים להיות במעקב בכל מקרה בו מדווחת תלונה על תנועות אבנורמליות, כאשר במידה ויש אבחנה של טרדיב דיסקינזיה, יש להפחית או אף להפסיק את התרופה האנטי פסיכוטית.
  • התסמונת הנוירולפטית הממאירה- neuroleptic malignant syndrome: זהו מצב מסכן חיים אשר עלול להתרחש תחת טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות. מצב זה כולל ריגידיות של השרירים, דיסטוניה, אקינזיה, מוטיזם, אגיטציה וכדומה. התסמינים האוטונומיים כוללים חום גבוה, הזעה ועליה בדופק ובלחץ הדם. יש עליה בספירת תאי דם לבנים וברמות אנזימי כבד, וכן לעתים אי ספיקת כליות עם הופעה של מיוגלובין בשתן. גברים מושפעים יותר מנשים, ומטופלים צעירים יותר מאשר מבוגרים. שיעור התמותה עלול להגיע ל- 10% עד 20%, והסיכון למצב זה עומד על 0.02% ועד 2.4% בנטילת תרופות מסוג DRA. לרוב, התסמינים מתחילים בתוך 24-72 שעות, ותסמונת שאינה מטופלת יכולה להימשך למשך 10 עד 14 ימים. הטיפול הוא מתן דנטרולן או ברומוקריפטין במרבית המקרים.

תופעות לוואי נוספות כוללות את הבאים:

  • הורדת סף פרכוס- לרוב נגרם בנטילת תרופות שהן פחות פוטנטיות.
  • ישנוניות- כתוצאה מחסימה של רצפטור להיסטמין- בעיקר קורה בנטילה של כלורופרומזין. עם הזאת מתפתחת סבילות לתופעה זו.
  • תופעות אנטיכולינרגיות מרכזיות- כגון אגיטציה, חוסר התמצאות בזמן, במקום ובסיטואציה, הלוצינציות, פרכוסים, חום גבוה ואישונים מורחבים.
  • השפעות לבביות- ירידה בהתכווצות שריר הלב, עליה ברמות קטכולאמינים, העלאת משך ההולכה החשמלית בלב. תרופות שהן עם פוטנטיות נמוכה לדופמין הן יותר טוקסיות ללב- כלורפרומזין למשל מביאה להארכת מקטעי QT ו- PR וירידה במקטע ST. תרופות כגון תיאורידזין ומסורידזין עלולות להביא ל- torsades de pointes.
  • תת לחץ דם אורתוסטטי- הוא מצב של ירידה בלחץ דם במעבר מישיבה או שכיבה למצב של עמידה. זוהי תופעת לוואי נפוצה, בעיקר במתן תוך שרירי של תרופות עם פוטנטיות נמוכה, ולרוב תופעה זו מתרחשת במהלך הימים הראשונים לטיפול. עם הזמן מתפתחת סבילות לתופעה זו. המטופלים מונחים לקום באיטיות ממצב של שכיבה לעמידה, לשתות מספיק נוזלים ביום ולהמעיט בצריכת קפה ואלכוהול. מתן של אדרנלין לטיפול בתת-לחץ דם במקרים כאלו אינו מומלץ מאחר שבאופן פרדוקסלי הוא מביא להחמרה של תת-לחץ הדם אשר מושרה על ידי תרופות אנטי פסיכוטיות.
  • הפרעות המטולוגיות- לויקופניה (ירידה בתאי דם לבנים) עד רמה של 3,500 WBC, היא תופעה שכיחה ואינה מסוכנת. בכ- 1:10,000 מהמקרים קיימת תופעת לוואי חמורה אצל המשתמשים בתרופות מסוג DRA, הנקראת אגרנולוציטוזיס. עם זאת, אין צורך בביצוע בדיקות דם רוטיניות אלא להנחות את החולה לדווח על מצבים כגון חום או כאב גרון, כאשר במידה וקיימים תסמינים אלו יש לבצע בדיקת דם ולבדוק את ספירת תאי הדם הלבנים. במידה וספירת תאי הדם הלבנים היא אכן נמוכה באופן משמעותי, יש להפסיק את הטיפול בתרופה ולהעביר את החולה לאשפוז. התמותה כתוצאה מסיבוך זה יכולה להגיע אף ל- 30%.
  • השפעות אנטי כולינרגיות פריפריות- יובש בפה, ראיה מעורפלת, עצירות, אצירת שתן, הרחבת אישונים- בעיקר במצבים של נטילת תרופות עם פוטנטיות נמוכה. עליה במשקל מקושרת בעליה התמותה ותחלואה, אולם עליה במשקל מקושרת יותר לטיפול במתן תרופות אנטי פסיכוטיות א-טיפיות.
  • השפעות אנדוקריניות- עליה בהפרשת פרולקטין כתוצאה מחסימת הרצפטור לדופמין, יכולה להביא להגדלת שדיים, גלקטוריאה, אמנוריאה, אימפוטנציה וירידה בחשק המיני. במקרים כאלו יש לנסות טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות א-טיפיות שמקושרות פחות לתופעה זו (מלבד, אולי, ריספרידון).
  • תופעות לוואי מיניות- כוללות אנאורגזמיה וירידה בליבידו בשימוש בתרופות אנטי פסיכוטיות מסוג DRA. עד 50% מהגברים מדווחים על בעיות בזקפה ובשפיכה. התרופה תיאורידזין מקושרת בעיקר לבעיות אלו. גם תופעה של פריאפיזם תוארה בשימוש בתרופות אלו.
  • השפעות עוריות- דרמטיטיס אלרגית בתוצאה מהשימוש בתרופה- הכוללת פריחה אורטיקרית, מקולופפולרית, פטכיאלית ועוד. הפריחה לרוב מתחילה בשבועות הראשונים לשימוש ולרוב נעלמת מעצמה. לעתים יש תגובות של פוטוסנסטיביות (בחשיפה לאור)- בעיקר בנטילת כלורפרומאזין. שימוש ממושך יותר בכלורפרומאזין מקושר לעתים בדיסקולורציה כחולה-אפורה בעור, באזורים אשר נחשפו לשמש. תופעה זו נעלמת כשהתרופה מוחלפת.
  • תופעות לוואי עיניות- בעיות בראיית לילה הנובעות מפיגמנטציה של הרשתית מקושרות לשימוש בתיאורידזין- מצב זה עלול להביא לעיוורון, גם כאשר התרופה מופסקת. זו הסיבה מדוע מתן תיאורידזין מוגבל במינון שהוא עד 800 מ"ג ליום בלבד. לעתים יש פיגמנטציה בעיניים- גרנולות לבנות חומות בעין שאינן בעלות משמעות.
  • צהבת- לרוב, שימוש ב- DRA יכול להביא לעליה באנזימי כבד שחולפת מעצמה ואינה משמעותית. במידה ויש צהבת יש להחליף את התרופה. מצבים אלו הם יחסית נדירים.
  • מינון יתר של תרופות אנטי פסיכוטיות מסוג DRA קשורות להחמרת תופעות הלוואי של תרופות אלו- וכוללות דיכוי של מערכת העצבים המרכזית, תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות, הרחבת אישונים, ריגידיות וחוסר שקט, טכיקרדיה ותת לחץ דם. תופעות לוואי מסוכנות יותר יכולות לכלול דליריום, קומה, דיכוי נשימתי ופרכוסים. התרופה הלופרידול היא יחסית בטוחה גם במתן של מינון יתר לעומת תרופות אחרות. הטיפול במצב זה הוא שימוש בפחם פעיל ושטיפת קיבה, אם מינון היתר נלקח לאחרונה.
  • הריון והנקה- קיים קשר חלש בין שימוש בתרופות אנטיפסיכוטיות לבין מומים מולדים. יחד עם זאת, אין להשתמש בתרופות אנטי פסיכוטיות במהלך ההריון, בעיקר בטרימסטר הראשון, אלא אם הסיכון שבחוסר השימוש עולה על הסיכון שבשימוש. תרופות פוטנטיות יותר עדיפות בהריון (בעיקר פרוליקסון), מאחר שתרופות פוטנטיות פחות מקושרות עם תת-לחץ דם. תרופות אלו מופרשות בהנקה ועל כן אין להניק תחת השפעתן.

אינטראקציות תרופתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטראקציות תרופתיות רבות מקושרות בשימוש בתרופות מסוג DRA. איזואנזים המעורב ביותר בתהליך הוא CYP 2D6.

  • סותרי חומצה, פחם פעיל, כולסטרמין וסימטידין הנלקחים שעתיים לפני נטילת תרופות אנטיפסיכוטיות מביאיה לירידה בספיגה של תרופות אלו.
  • דיגוקסין וסטרואידים מעלים את הספיגה של תרופות אנטי פסיכוטיות, היות שהם מורידים את המוטיליות של מערכת העיכול.
  • נטילת תרופות נוגדות דיכאון יחד עם תרופות אנטי פסיכוטיות עלול להביא לעליה בריכוז הפלסמה של שני סוגי התרופות.
  • תרופות אנטי פסיכוטיות מביאות לירידה ברמות קומדין בדם ומכאן לירידה בזמן הדימום.

מינון והנחיות קליניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונטרא-אינדיקציות למתן תרופות מסוג DRA כולל היסטוריה של אלרגיה חריפה לתרופה, סיכוי לכך שהחולה השתמש בחומרים כגון אלכוהול, אופיואידים, ברביטורטים ובנזודיאזפינים, טרם מתן התרופה, או שהוא נמצא במצב של דליריום כתוצאה מתרופות אנטי כולינרגיות, קיום בעיה לבבית חמורה, סיכון גבוה לפרכוסים, נוכחות של גלאוקומה צרת זווית או הגדלה שפירה של הערמונית אם יש שימוש בתרופה אנטי כולינרגית, סיפור קיים או היסטוריה של טרדיב דיסקינזיה.

יש להשתמש בזהירות בתרופות אנטי פסיכוטיות במצבים של מחלות כבד.

יש לזכור כי האפקט המקסימלי לעתים נראה לעין רק לאחר 4-6 שבועות של שימוש בתרופות. כ- 10% עד 35% מן החולים בסכיזופרניה לא מציגים שיפור קליני תחת שימוש בתרופות אלו. כישלון בטיפול מוגדר כלפחות שני נסיונות של טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות משתי קבוצות של תרופות אנטי פסיכוטיות. מתן של קלוזאפין הוכח כיעיל במקרה של כישלון כאמור.

כיום, שימוש בתרופות מסוג DRA עדיין קיים, בעיקר במצבים של טיפול לטווח קצר, כמו גם שיקולי עלות המהווים יתרון לשימוש בתרופות אלו. החשש הגדול מפני התפתחות של טרדיב דיסקינזיה מהווה ברוב המקרים לזניחת הטיפול ב- DRA, אולם אין עדויות על כך שתרופות א-טיפיות אכן אינן גורמות גם הן לתופעת לוואי זו. השימוש ב- DRA מביא לפחות עליה במשקל מאשר תרופות א-טיפיות, המקושרות בחלקן לעליה גדולה במשקל. במידה והוחלט על מתן DRA, קיימת העדפה למתן תרופות שהן פוטנטיות יותר, למרות שהן יותר מקושרות בתופעות לוואי נוירולוגיות. זאת מאחר שתרופות שהן פחות פוטנטיות מקושרות למגוון של תופעות לוואי סיסטמיות הקשורות ללב, לחץ דם, התפתחות פרכוסים, הפרעה במיניות ואלרגיות.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]