תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תרופות אנטי פסיכוטיות טיפוסיות הן קבוצת תרופות המשמשות לטיפול במחלות נפש שונות המלוות בפסיכוזה. התרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות מהוות חלק מקבוצה רחבה יותר של תרופות, התרופות האנטי-פסיכוטיות. התרופה כלורפרומאזין, ששיווקה החל בשנות החמישים של המאה העשרים, הייתה התרופה האנטי-פסיכוטית הטיפוסית הראשונה. האפקט האנטי-פסיכוטי שיש לתרופות אלו קשור לפעולתן על הרצפטור לדופמין מסוג D2. כיום, התרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות לא משמשות כטיפול העיקרי במצבים של סכיזופרניה או מצבים פסיכוטיים אחרים עקב שיווקן של התרופות האנטי-פסיכוטיות הלא טיפוסיות הנחשבות לחדישות ומוצלחות יותר.

קבוצות תרופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופות נחלקות ל-5 קבוצות בהתאם למבנה הביוכימי שלהן:

  • דיפנילבוטילפיפרידינים (כדוגמת פימוזיד)

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פרמקולוגית, תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות נספגות היטב במערכת העיכול, בעיקר במתן נוזלי. רמת השיא בפלזמת הדם מושגת תוך כשעה עד כארבע שעות מרגע נטילת התרופה. עישון, צריכת קפאין ומזון בקיבה מפריעים לספיגת התרופות הללו. בתוך 3-5 ימים מושג שיווי משקל ברמות התרופה בדם. זמן מחצית החיים של תרופות אלו הוא 24 שעות, וכולן יכולות להינתן אחת ליום. הפעילות האנטי-פסיכוטית של תרופות אלו נובעת מחסימת רצפטור לדופמין. התרופות נחשבות יעילות כאשר לפחות 60% מהרצפטורים לדופמין במוח תפוסים על ידי התרופה. כאשר 80% ומעלה מהרצפטורים תפוסים על ידי התרופה, עלולות להתחיל תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות. תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות בעלות פוטנטיות נמוכה, כדוגמת כלורפרומאזין, מביאות לעליה משמעותית יותר במשקל ולטשטוש חריף יותר מאשר תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות בעלות פוטנטיות גבוהה, כדוגמת הלופרידול. עם זאת, תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות עם פוטנטיות גבוהה נוטות לגרום ליותר תופעות לוואי אקסטרה-פירמידליות.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סכיזופרניה והפרעה סכיזו-אפקטיבית: התרופות האנטי-פסיכוטיות הטיפוסיות יעילות מאוד בטיפול במחלות אלו הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. התרופות מפחיתות את התסמינים ה"חיוביים" החריפים של המחלה (כדוגמת הזיות ומחשבות שווא) ומונעות החרפה עתידית. ההשפעה על תסמינים "שליליים", לעומת זאת, פחותה בהרבה.
  • מאניה: תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות משמשות כטיפול במקרים של מאניה חריפה. מאחר שברוב המקרים השפעתן של התרופות המייצבות (כגון ליתיום) מושגת באופן הדרגתי ואיטי מקובל לשלב תרופות אנטי-פסיכוטיות יחד איתן בטיפול במאניה.
  • הפרעה דלוזיונלית: מטופלים הסובלים מהפרעה זו בדרך כלל מגיבים היטב לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות.
  • אגיטציה חריפה והתנהגות אלימה: במקרים מסוימים נהוג לטפל במצבים אלו באמצעות תרופות אנטי-פסיכוטיות.
  • הפרעת אישיות גבולית: מטופלים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית אשר חווים סימפטומים פסיכוטיים זמניים מטופלים לעיתים בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות.
  • דמנציה ודליריום: כשני שלישים מהחולים המבוגרים הסובלים מדמנציה או דליריום מגיבים היטב לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות.

אינטראקציות תרופתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטראקציות תרופתיות רבות מקושרות בשימוש בתרופות מסוג DRA. איזואנזים המעורב ביותר בתהליך הוא CYP 2D6.

  • סותרי חומצה, פחם פעיל, כולסטרמין וסימטידין הנלקחים שעתיים לפני נטילת תרופות אנטיפסיכוטיות מביאה לירידה בספיגה של תרופות אלו.
  • דיגוקסין וסטרואידים מעלים את הספיגה של תרופות אנטי פסיכוטיות, היות שהם מורידים את המוטיליות של מערכת העיכול.
  • נטילת תרופות נוגדות דיכאון יחד עם תרופות אנטי פסיכוטיות עלול להביא לעליה בריכוז הפלסמה של שני סוגי התרופות.
  • תרופות אנטי פסיכוטיות מביאות לירידה ברמות קומדין בדם ומכאן לירידה בזמן הדימום.

מינון והנחיות קליניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונטרא-אינדיקציות למתן תרופות מסוג DRA כולל היסטוריה של אלרגיה חריפה לתרופה, סיכוי לכך שהחולה השתמש בחומרים כגון אלכוהול, אופיואידים, ברביטורטים ובנזודיאזפינים, טרם מתן התרופה, או שהוא נמצא במצב של דליריום כתוצאה מתרופות אנטי כולינרגיות, קיום בעיה לבבית חמורה, סיכון גבוה לפרכוסים, נוכחות של גלאוקומה צרת זווית או הגדלה שפירה של הערמונית אם יש שימוש בתרופה אנטי כולינרגית, סיפור קיים או היסטוריה של טרדיב דיסקינזיה.

יש להשתמש בזהירות בתרופות אנטי פסיכוטיות במצבים של מחלות כבד.

יש לזכור כי האפקט המקסימלי לעיתים נראה לעין רק לאחר 4-6 שבועות של שימוש בתרופות. כ- 10% עד 35% מן החולים בסכיזופרניה לא מציגים שיפור קליני תחת שימוש בתרופות אלו. כישלון בטיפול מוגדר כלפחות שני ניסיונות של טיפול בתרופות אנטי פסיכוטיות משתי קבוצות של תרופות אנטי פסיכוטיות. מתן של קלוזאפין הוכח כיעיל במקרה של כישלון כאמור.

כיום, שימוש בתרופות מסוג DRA עדיין קיים, בעיקר במצבים של טיפול לטווח קצר, כמו גם שיקולי עלות המהווים יתרון לשימוש בתרופות אלו. החשש הגדול מפני התפתחות של טרדיב דיסקינזיה מהווה ברוב המקרים לזניחת הטיפול ב- DRA, אולם אין עדויות על כך שתרופות א-טיפיות אכן אינן גורמות גם הן לתופעת לוואי זו. השימוש ב- DRA מביא לפחות עליה במשקל מאשר תרופות א-טיפיות, המקושרות בחלקן לעליה גדולה במשקל. במידה והוחלט על מתן DRA, קיימת העדפה למתן תרופות שהן פוטנטיות יותר, למרות שהן יותר מקושרות בתופעות לוואי נוירולוגיות. זאת מאחר שתרופות שהן פחות פוטנטיות מקושרות למגוון של תופעות לוואי סיסטמיות הקשורות ללב, לחץ דם, התפתחות פרכוסים, הפרעה במיניות ואלרגיות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.