Simpsons Roasting on an Open Fire

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Simpsons Roasting on an Open Fire
פרק מ"משפחת סימפסון"
Simpsons Roasting.png
משפחת סימפסון שרים רודולף אדום האף
שם במקור Simpsons Roasting on an Open Fire
מספר פרק 1
מספר עונה 1
קוד הפקה 7G08
תאריך שידור מקורי 17 בדצמבר 1989
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט מימי פונד
הפקה ג'יימס ברוקס
מאט גריינינג
סאם סימון
בימוי דייוויד סילברמן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Simpsons Roasting on an Open Fireתרגום חופשי לעברית: סימפסונים על האש) הוא פרק טלוויזיה באורך מלא של סדרת הטלוויזיה האמריקנית המונפשת משפחת סימפסון שהיה הראשון לעלות למסך בהקרנה חגיגית לחג המולד (Christmas Special). פרק זה, ששודר לראשונה ב-17 בדצמבר 1989 ברשת פוקס, נועד במקור להיות הפרק השמיני בעונה הראשונה. הוא נכתב על ידי מימי פונד[1] ובוים על ידי דייוויד סילברמן. שם הפרק מרמז באנגלית לשיר "שיר חג המולד" המוכר גם בשם "Chestnuts Roasting on an Open Fire"; בתרגום חופשי: "ערמונים נקלים על האש". הפרק היה מועמד לשני פרסי אמי[2].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק נפתח בביקורם של הומר, מארג' ומגי בטקס חג המולד של בארט וליסה בבית הספר היסודי ספרינגפילד. במהלך המופע, מוצג בארט לראשונה כילד סורר הקורא תיגר בסמכות ומציג פארודיה של שירי חג המולד המסורתיים. בבית, מארג' שואלת את ילדיה אילו מתנות הם מעוניינים לקבל בחג המולד ובארט מבקש קעקוע, אך כמובן נתקל בסירובה של משפחתו. בארט מחליט למרוד, להפתיע את הוריו ולבצע את הקעקוע למרות התנגדותם. מארג' קוטעת את תהליך ציור הקעקוע "Mother" ("אמא"), באמצעו והשניים ניגשים למרפאת הסרה בלייזר, במטרה להסיר את הקעקוע החלקי ("Moth") ("עש") וכך מבזבזת את כספי חג המולד של המשפחה.

כאשר הומר חוזר לביתו ושומע כי אבדו כספי חג המולד הוא מחליט לא לספר למארג' על החדשות הרעות שלו. במקום זאת, הוא מבצע את הקניות לבדו וקונה מתנות זולות מחנות הכול בדולר. הומר פוגש את ברני שיכור ולבוש כסנטה בפונדק של מו. בעצתו של ברני, הוא מחליט לקחת עבודה נוספת בקניון כסנטה. במהלך עבודתו של הומר כסנטה, בארט חושף את סודו של אביו לאחר שהסיר את הזקן המזויף שלו בצעד של התרסה כלפי המסורת. מתוך רצון לא לפגוע ברוח החג, בארט מסכים לא לספר לשאר המשפחה.

הומר מקבל את תלוש המשכורת ומופתע לראות כי הסכום הנקוב בו הוא 13$ בלבד. ברני, שקיבל סכום דומה, מציע להשתמש בכסף להימורים במרוץ כלבים. בעידודו של ברני הולכים השניים למסלול המירוצים. הומר מחליט להמר על כלב בשם העוזר הקטן של סנטה שהצטרף לתחרות ברגע האחרון, וזאת בניגוד לחוות דעתו של ברני. ואולם, הכלב מגיע אחרון (זו הפעם ה-25, לכאורה) ובעלי הכלב נוטשים אותו. הכלב הולך אחרי הומר ובארט שמחליט לבסוף לאמץ אותו. הומר מתכוון לספר למשפחתו על המזל הרע שלו אך כשהשניים חוזרים לביתם עם הכלב, המשפחה חושבת שהכלב הוא מתנה ולכולם יש חג מולד שמח.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד סילברמן, שביים את הפרק, אייר את כל הקטעים הקצרצרים של הסימפסונים ב"המופע של טרייסי אולמן" שקדמו לתוכנית

עלילת הפרק סקרה באופן יוצא דופן ותקדימי לזמנה[3] נושאים טעונים בחברה האמריקאית כגון שבירתו של חלום הפרברים האמריקאי, התפוררות התא המשפחתי, פערים חברתיים, כשלי מערכת הבריאות בארצות הברית ושובניזם. בסצנה בפרק הומר ועובדי המפעל מקבלים הודעה כי הפועלים בתחנת הכוח לא יקבלו בונוס לכבוד חג המולד, אולם אין להם סיבה לחשוש שכן הבונוס למנהלים לא קוצץ. הודעה זו מציגה באור סאטירי את מדיניותם של תאגידים רבים להעניק בונוסים שמנים למנהלים, גם בתקופות של קשיים כלכליים וקיצוצים בדרגים הזוטרים[3]. בחירתו של בארט לקעקע לב שבמרכזו כתוב אמא מצביע על מערכת היחסים המורכבת של בארט עם משפחתו, כאשר אקט המרידה שלו הוא למעשה אקט של הבעת אהבה. עבודתו של הומר כסנטה קלאוס לועגת לשימוש הציני ולמסחור שנעשה בסמלים דתיים לצורך קידום צרכנות ומכירות בתקופת החגים[3][4][5].

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה היה מועמד לשני פרסי אמי בשנת 1990 בקטגוריית "תוכנית האנימציה הטובה ביותר" ו"העריכה הטובה ביותר של מיני-סדרה או תוכנית ספיישל". הפרק נחשב גם לתוכנית ספיישל, ומכיוון שכך, הסדרה זכתה לשתי מועמדויות בקטגוריה "תוכנית האנימציה הטובה ביותר". פרק זה הפסיד לפרק האחר מאותה עונה, "Life on the Fast Lane".

בשידור האמריקאי המקורי דורג פרק זה במקום ה-30 בדירוג השבועי שבין 11 בדצמבר ל-17 בדצמבר 1989. בנוסף, זכה הפרק למדד נילסן של כ-14.5 ולכ-13.4 מיליון צופים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]