אביגדור צ'ריקובר
 | |
| אביגדור צ'ריקובר בסביבות שנות ה-30 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1894 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
16 בינואר 1958 (בגיל 63) ירושלים |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| תאריך עלייה | 1925 |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תלמידי דוקטורט |
צבי יעבץ |
| פרסים והוקרה |
פרס דוד ילין לספרות בחכמת ישראל (1946) פרס רמת גן לחכמת ישראל (1961) |
  | |
אביגדור (ויקטור) צֶ'ריקוֹבֶר (Victor A. Tcherikover; 15 בספטמבר 1894, תרנ"ד, סנקט פטרבורג – 16 בינואר 1958, כ"ד בטבת תשי"ח, ירושלים) היה היסטוריון ישראלי חוקר תקופת הבית השני.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ריקובר נולד ב-1894 בסנקט פטרבורג בירת רוסיה. אמו, חנה לבית חייקין, הייתה ממשפחת חסידי חב"ד. אבי-סבו מצד אביו, מיכל צ'ריקובר מפולטבה, היה ממשכילי תקופת "השחר". סבו, ר' חיים צ'ריקובר מפולטבה, היה מחובבי ציון וממשתתפי ועידת דרוסקניק. אביו, אליעזר צ'ריקובר, היה מראשי ההסתדרות הציונית ברוסיה.[1] אחיו הצעיר של אביו,[2] אליהו צ'ריקובר (1881–1943) היה היסטוריון, חוקר יהדות מזרח אירופה. בן אחיה של אמו היה האדריכל בנימין חייקין.[דרוש מקור]
בגיל 16 החל את לימודיו בגימנסיה, ולאחר שסיים בהצטיינות למד פילוסופיה באוניברסיטת מוסקבה. לאחר שסיים, למד במשך שלוש שנים היסטוריה של העת העתיקה בהדרכת ויפר (1918–1921).[3] מ-1921 למד באוניברסיטת ברלין אצל ההיסטוריון אדוארד מאייר והפפירולוג אולריך וילקן (Wilcken), ובשנת 1925 קיבל תואר דוקטור על מחקרו על ייסוד ערים הלניסטיות.[4] באותה שנה עלה לארץ ישראל. לימד באוניברסיטה העברית בירושלים. צ'ריקובר שייך לדור החוקרים הראשון שצמח באוניברסיטה העברית ובנה את התשתיות למחקר ההיסטוריה של העת העתיקה באוניברסיטה. בשנת 1928 הוא הקים יחד עם פרופ' משה שוובה את החוג ללשון ולספרות יוונית באוניברסיטה, וב-1930 היה ממקימי החוג להיסטוריה, שם לימד היסטוריה עתיקה. צ'ריקובר הרבה לשהות באוניברסיטת אוקספורד, שם פענח לראשונה פפירוסים יווניים הנוגעים ליהדות בעולם היווני והרומי. מחקריו של צ'ריקובר על ענייני התקופה ההלניסטית זיכו אותו בשם עולמי בתחום זה, ובעיקר המזרח ההלניסטי והיחסים ששררו בין היוונים ליהודים.
בשנת 1946 זכה בפרס דוד ילין לספרות בחכמת ישראל על ספרו "היהודים במצרים בתקופה ההלניסטית-רומית לאור הפפירולוגיה".[5] בשנת 1961 (לאחר מותו) זכה בפרס רמת גן לחכמת ישראל עבור ספרו "היהודים בעולם היווני והרומי", שראה אור באותה שנה.[6]
צ'ריקובר נפטר בינואר 1958, בגיל 63. נקבר בהר המנוחות בהשתתפות אנשי רוח ואנשי ציבור רבים.
משנת 1920 היה נשוי לאביגיל לבית לוּריה, והיה אב לשניים: לאה רבינוביץ ובצלאל צ'ריקובר. בנו בצלאל צ'ריקובר נישא לעדה, בתו של המו"ל מרדכי ניומן, והיה למו"ל בעצמו.
ב-1959, במלאת שנה למותו תרמה אלמנתו את ספרייתו, ובה כ-1,500 ספרים בהיסטוריה של העת העתיקה, הלניזם יהודי ופילולוגיה קלאסית, לאוניברסיטה העברית.[7]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היהודים והיונים בתקופה ההלניסטית: חקירה היסטורית, תל אביב: דביר, תרצ"א 1930.
- ספר קריאה בהיסטוריה כללית, תל אביב: הוצאת אמנות, תרצ"ה–תשי"א.
- ראשי פרקים לחקר הספרות היהודית-אלכסנדרונית, ירושלים, תש"ט.
- היהודים בעולם היווני והרומי, תל אביב: מ. ניומן, תשכ"א.
- היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית, תל אביב: דביר, תשכ"ג.
- היהודים במצרים בתקופה ההלניסטית-הרומית לאור הפאפירולוגיה, מהדורה 2 מתוקנת, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשכ"ג 1963.
- היסטוריה כללית, מהדורה מחודשת ומורחבת, תל אביב: ב. צ'ריקובר, תשכ"ה.
- אלף שנות היסטוריה יהודית במצרים: תולדות יהודי מצרים מכיבושה על ידי אלכסנדר מאקדון ועד כיבושה בידי הערבים; תרגם מאנגלית: אוריאל רפפורט, תל אביב: ב. צ'ריקובר, 1974.
- V. Tcherikower, Die hellenistischen Städtegründungen von Alexander dem Grossen bis auf die Römerzeit, Leipzig: Dieterich, 1927.
- Victor Tcherikover, Jewish apologetic literature reconsidered, Varsaviae-Vratislavie: Ossolineum, 1957.
- The ideology of the letter of Ariseteas', Cambridge, Mass, 1958.
- Hellenistic civilization and the Jews; translated by S. Applebaum. New York: Atheneum, 1959.
בעריכתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Victor A. Tcherikover (ed.) in collaboration with Alexander Fox, Corpus papyrorum Judaicaum, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1957-1964.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על פרופ’ אביגדור צ’ריקובר ז"ל: דברים שנאמרו לזכרו על ידי נ’ רוטנשטרייך, ח’ וירשובסקי, ד’ אשרי ... א’ פוקס, ביום השלושים לפטירה, כ"ו שבט תשי"ח ... באוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשי"ח.
- יצחק גולדשלג, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ח; אביגדור צ'ריקובר, בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך א, עמ' 499–500.
- בן-ציון דינור, 'אביגדור צ'ריקובר: קווים לדמותו ותאריכים בדרך חייו, בספרו: בני-דורי: ציונים וקווים לדמויות חכמים ומחנכים, אנשי ציבור ו"עומדים בשער", תל אביב: מסדה, תשכ"ג, עמ' 78 ואילך.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של אביגדור צ'ריקובר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- כתבי אביגדור צ'ריקובר בפרויקט בן-יהודה
- רשימת המאמרים של אביגדור צ'ריקובר באתר רמב"י
- דוד תדהר (עורך), "ד"ר אביגדור (ויקטור) צ'ריקובר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1227
- הספרים של אביגדור צ'ריקובר, באתר "סימניה"
- אביגדור צ'ריקובר, דף שער בספרייה הלאומית
- אביגדור צ'ריקובר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- מאמרי עיתוונות
- פרופ' א. צ'ריקובר איננו, דבר, 17 בינואר 1958
- ח’ וירשובסקי, א. צ'ריקובר המורה והמחנך, דבר, 17 בינואר 1958
- פרופ' א. צ'ריקובר הובא למנוחות, דבר, 19 בינואר 1958
- ב. דינור, תפארת אדם, דבר, 24 בינואר 1958
- ד"ר מ. עמית, ההיסטוריון א. צ'ריקובר, דבר, 24 במרץ 1958
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד תדהר (עורך), "אליעזר צ'ריקובר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1258.
- ^ העבר ט (תשכ"ב), 172.
- ^ על פרופ’ אביגדור צ’ריקובר ז"ל, עמ' 15.
- ^ דוד אשרי, 'החוג ללימודים קלסיים, 1925–1948', בתוך: תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, כרך ב חלק א: התבססות וצמיחה; עורכת: חגית לבסקי, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשס"ה 2005, עמ' 271.
- ^ פרס ד. ילין לד"ר א. צ'ריקובר, דבר, 18 במרץ 1946.
- ^ ישעיהו אביעם, ד"ר אלדד בין זוכי פרס ר"ג, מעריב, 9 במאי 1961.
- ^ ספריית צ'ריקובר נמסרה לאוניברסיטה, דבר, 6 בינואר 1959; י. לוסין, יומנו של סטודנט: ספרים מספרים, מעריב, 12 בינואר 1959, המשך.