אווה דוברני
 | |
| אווה דוברני, 2010 | |
| לידה |
24 באוגוסט 1972 (בת 51) לונג ביץ', מחוז לוס אנג'לס, קליפורניה |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות |
מ-1999 |
| עיסוק | תסריטאית, מפיקה ובמאית קולנוע וטלוויזיה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס |
| יצירות בולטות | סלמה, 13th |
| פרסים והוקרה |
|
| www.avaduvernay.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אווה דוברני (באנגלית: Ava DuVernay; נולדה ב-24 באוגוסט 1972) היא במאית ותסריטאית אמריקאית. היא האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה בפרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס, הבמאית האפרו-אמריקאית הראשונה שהייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב והבמאית האפרו-אמריקאית הראשונה שסרטה היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. עם צאת סרטה "קמט בזמן" בשנת 2018, הפכה לבמאית האפרו-אמריקאית הראשונה שביימה סרט עם תקציב של 100 מיליון דולר.[1] דוברני היא גם יוצרת, במאית ושותפה בכתיבת מיני סדרת הדרמה של נטפליקס "כשהם רואים אותנו" המבוססת על משפטם מ-1989 של "חמישיית סנטרל פארק" שהואשמו באונס שלא ביצעו.[2] הסדרה זכתה לתשבחות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוברני נולדה בלונג ביץ', קליפורניה וגדלה בליינווד (אנ') עם אחיותיה, אמה ואביה החורג.[3] במהלך חופשות הקיץ בילדותה, היא הייתה נוסעת לבית אביה, שלא היה רחוק מסלמה (אנ'), אלבמה.[4] דוברני ספרה כי חופשות הקיץ האלה השפיעו עליה ליצור את הסרט "סלמה", בהשראת סיפוריו של אביה, שראה את המצעדים מסלמה למונטגומרי כילד קטן.[5] לדוברני תואר ראשון כפול בספרות אנגלית ולימודים אפרו-אמריקאיים (אנ') מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.[6]
בתחילת דרכה, עסקה דוברני בעיתונאות. היא החלה בהתמחות ב-CBS News (אנ'), ובמסגרת תפקידה סייעה בסיקור משפט הרצח של או. ג'יי. סימפסון.[7] לאחר מכן עברה לתחום יחסי ציבור ככתבת זוטרה עבור פוקס המאה ה-20 וכן מספר סוכנויות יחסי ציבור, וב-1999 הקימה חברת יחסי ציבור משלה, סוכנות דוברני, הידועה גם בשם DVAPR.[8] החברה סיפקה שירותי שיווק ויחסי ציבור לתעשיית הבידור והלייף סטייל, ועבדה על קמפיינים לסרטים ותוכניות טלוויזיה כגון "ספיי קידס", "שרק 2", "טרמינל", "נערות החלומות" והסרט "לומומבה" (אנ') על חייו של פטריס לומומבה.
בשנת 2005 הוציאה את סרטה הראשון, "Saturday Night Life", סרט קצר בן 12 דקות, העוסק בסיפורה של צעירה אפרו-אמריקאית, שמוצאת עצמה כאם חד הורית לשלושה ילדים. הסרט מבוסס על חייה של אמה של דוברני.[9] לאחר מכן, פנתה דוברני ליצירת סרטי תעודה, אשר ניתנים להפקה בתקציב נמוך יותר.[10]
סרטים וסדרות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2012 הוציא את סרטה "Middle of Nowhere" (אנ') על בסיס תסריט שכתבה שנים קודם לכן אך לא מצאה לו מימון.[10] צילומי הסרט נמשכו 19 ימים בלבד, והוא עוסק בסיפורה של רובי, אישה אפרו-אמריקאית, ובקשיים בהם היא נתקלת עקב כליאתו של בן זוגה. הסרט מתאר את השפעת הכליאה על כל היבטי חייה – משגרת יומה לקריירה שלה, דרך הזוגיות שלה, ועד ליחסים עם משפחתה. הסרט זיכה את דוברני בפרס הבימוי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס, והיא האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה בפרס זה.
ב-2014 היא ביימה את הסרט "סלמה" (אנ') העוסק בקמפיין של מרטין לותר קינג למען זכות הצבעה לאזרחים האפרו-אמריקאים, כולל המצעדים מסלמה למונטגומרי במרץ 1965. הסרט זכה לביקורות מהללות, ובזכותו הייתה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהועמדה לפרס גלובוס הזהב לבימוי הטוב ביותר. הסרט כמו כן הועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר ולפרס אוסקר לשיר המקורי הטוב ביותר, אך לא לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר כפי שרבים ציפו. דבר זה הביא לביקורת על האקדמיה, שלא נתנה ייצוג מספק לאמנים אפרו-אמריקאיים, ובפרט לדוברני.[11]
בשנת 2016, ביימה דוברני את הסרט הדוקומנטרי "13th" (אנ'). הסרט קרוי על שם התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, אשר ביטל את העבדות הישירה, אך הותיר לקיים עבדות כעונש על פשיעה. הסרט נוצר בהשראת הספר "חוקי ג'ים קרואו החדשים" מאת מישל אלכסנדר[12] שאף השתתפה בסרט. הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל ניו יורק 2016[13] וזיכה אותה לראשונה במועמדות לפרס אוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר. סרט זה זכה בפרס באפט"א לקולנוע.
באותה שנה יצרה, כתבה והפיקה את סדרת הדרמה "Queen Sugar" (אנ') בערוץ Oprah Winfrey Network (אנ') בהנהלת אופרה וינפרי שמשמשת כמפיקה בפועל של הסדרה. נכון לספטמבר 2021, הסדרה עומדת על 6 עונות שידור.
ב-2018 יצא לאקרנים הסרט "קמט בזמן" בבימויה של דוברני על פי ספרה של מדלן ל'אנגל. בסרט זה שברה דוברני שיא נוסף, והפכה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שביימה סרט בתקציב של 100 מיליון דולר. סרט זה גם הפך אותה לאישה האפרו-אמריקנית הראשונה שביימה סרט עם רווחים של מעל 100 מיליון דולר בארצות הברית.
דוברני היא יוצרת המיני-סדרה "כשהם רואים אותנו" שהוצגה לראשונה ב-31 במאי 2019 בנטפליקס. המבוססת על סיפורם האמיתי של חמישה נערים אפרו-אמריקנים ולטינים משכונת הארלם בניו יורק שהואשמו באפריל 1989 בתקיפה חמורה ואונס של אישה בשם טרישה מיילי, שיצאה לריצה בסנטרל פארק בניו יורק. בשנת 2002 הם זוכו כאשר נמצא האשם האמיתי. הפרשה זכתה בתקשורת לשם "חמישיית סנטרל פארק" אך במכוון זה אינו שם הסדרה. "הם לא חמישיית סנטרל פארק, הם קורי, יוסף, אנטרון, קווין וריימונד" אמרה דוברני בראיון שפורסם בניו יורקר כשהסדרה שוחררה בנטפליקס.[14] דוברני בחרה להתמקד בהיבטים הרגשיים של הפרשה. בכל אחד מארבעת פרקיה, הסדרה שמה פוקוס על פיסה אחרת בפרשה: הפרק הראשון עוסק במעצר, השני במשפט, השלישי בצעירים שהגיעו למוסדות לעבריינים צעירים והאחרון בקורי וייז שהיה המבוגר בחבורה ונשלח למתקן כליאה רגיל. דוברני ניסתה בסדרה להעביר לצופים איך זה להיות שקוף, להישפט רק על סמך צבע עורך ולהיות חסר אונים מול מערכת המשפט המוטה לרעתך מלכתחילה. בסדרה משולבים קטעים מצולמים מקוריים ובאחד מהם איש העסקים הניו יורקי דונלד טראמפ שניצל את הונו כדי לקנות מודעת ענק בעיתון הקוראת להחזרת עונש המוות, וליישומו על חמישיית סנטרל פארק. באוקטובר 2016, חודש לפני הבחירות שהובילו את טראמפ לנשיאות, פנה אליו קורי וייז בדרישה שיתנצל ויחזור בו מהדברים שאמר בתקשורת. טראמפ סירב.
בשנת 2020 יצרה, כתבה והפיקה את סדרת הדרמה הרומנטית האנתולוגית "Cherish the Day" עבור ערוץ OWN אשר בבעלותה של אופרה וינפרי. הסדרה שבה לעונה שנייה ב-4 באוקטובר 2022.
בשנת 2021 יצרה יחד עם האקטיביסט וכוכב הפוטבול לשעבר קולין קאפרניק את המיני-סדרה "קולין בשחור-לבן" לשירות הסטרימינג של נטפליקס, ומבוססת על נעוריו של קאפרניק ועל דרכו לתהילה.
ב-11 בינואר 2022 עלתה ברשת The CW סדרת גיבורי-העל "נעמי" המבוססת על גיבורת העל באותו שם מבית DC קומיקס. דוברני היא יוצרת הסדרה, המפיקה בפועל ואף כתבה מספר פרקים בסדרה.
מבחן דוברני[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מבחן דוברני" הוא מושג המקביל למבחן בקדל לנשים בסרטים אשר הוצע לראשונה על ידי כותבות של הגרדיאן ואחר כך על ידי מבקרת הקולנוע של הניו יורק טיימס מנואלה דרגיס בינואר 2016. זהו מבחן שדומה למבחן בקדל אך במקום לבדוק מגוון מגדרי בודק מגוון אתני ונועד להצביע על היעדרם של אנשים שחורים ואנשים ממיעוטים אתניים בסרטים הוליוודיים, באמצעות מדידת חשיבות הדמות והאם היא מתקיימת רק בקשר לדמות של אדם לבן אחר.[15][16]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אווה דוברני (באנגלית)
אווה דוברני, ברשת החברתית פייסבוק
אווה דוברני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אווה דוברני, ברשת החברתית אינסטגרם
אווה דוברני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אווה דוברני, באתר AllMovie (באנגלית)- אווה דוברני, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
אווה דוברני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ With 'A Wrinkle In Time,' Ava DuVernay will pass a milestone, באתר לוס אנג'לס טיימס, 3 באוגוסט 2016
- ^ עידו ישעיהו, תישירו מבט: עצוב עד כמה הסיפור של "כשהם רואים אותנו" עדיין רלוונטי, באתר וואלה!, 30 במאי 2019
- ^ אווה דוברני, באתר Famous Birthdays
- ^ Where "Selma" meets Hollywood, באתר CBS News, 8 בפברואר 2015
- ^ We Shall Overcome: Ava DuVernay on Making ‘Selma’, באתר רולינג סטון, 5 בינואר 2015
- ^ In Conversation: Ava DuVernay, באתר The Cut
- ^ Direct Action, באתר המגזין של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
- ^ With Her MLK Drama Selma, Ava DuVernay Is Directing History, Vulture, 2 בדצמבר 2014
- ^ על הסרט Saturday night life, באתר agoralumiere
- ^ 1 2 In the Middle of Somewhere with Ava DuVernay and Emayatzy Corinealdi, במגזין Interview, 19 באוקטובר 2012
- ^ Selma Director Ava DuVernay on Hollywood’s Lack of Diversity, Oscar Snub and #OscarsSoWhite Hashtag, באתר Democracy Now, 27 בינואר 2015
- ^
נטע אלכסנדר, חמש המלצות למי שמעדיף את העולם האמיתי, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2016
- ^ ניו יורק 2016 – דיווח על סרט הפתיחה: ״ה-13״ (The 13th), מתוך "סריטה - בלוג קולנוע"
- ^ מאיה פז, "כשהם רואים אותנו": סיפורה המזעזע של חמישיית סנטרל פארק, באתר "Time Out ישראל", 4 ביוני 2019
- ^ ‘DuVernay Test’ Is Like the Bechdel Test, But for Race, באתר GOOD, 2 בפברואר 2016
- ^ Want to measure a film's diversity? Try "the DuVernay test.", באתר VOX, 1 בפברואר 2016
| פרס NAACP Image – בדרן השנה | |
|---|---|
|
| פרס Black Reel לבמאי הטוב ביותר | |
|---|---|
|
| הקודם: 2012: סטיב מקווין ואבי מורגן – "בושה" |
פרס Black Reel לתסריט (מקורי או מעובד) הטוב ביותר 2013: אווה דוברני – "Middle of Nowhere" |
הבא: 2014: ג'ון רידלי – "12 שנים של עבדות" |
- במאיות קולנוע אמריקאיות
- תסריטאי קולנוע אמריקאים
- מפיקי קולנוע אמריקאים
- במאיות טלוויזיה אמריקאיות
- במאי טלוויזיה אמריקאים
- פובליציסטים אמריקאים
- מפיקות קולנוע אמריקאיות
- מפיקות טלוויזיה אמריקאיות
- תסריטאיות טלוויזיה אמריקאיות
- בוגרות אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
- בוגרי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
- אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
- אמריקאיות שנולדו ב-1972
- אמריקאים שנולדו ב-1972
- זוכי פרס דורותי וליליאן גיש