פטי לבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פטי לבל
Patti LaBelle
Patti LaBelle2005.jpg
לידה 24 במאי 1944 (בת 74)
פילדלפיה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה R&B · נשמה · דיסקו · גוספל · ג'אז · פאנק
סוג קול סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמרת, שחקנית, זמרת-יוצרת, מלחינה, מוזיקאית, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אפיק רקורדס · MCA רקורדס · Def Soul Classics · Bungalo · Philadelphia Int'l
שיתופי פעולה בולטים Labelle · מייקל מקדונלד · דיון וורוויק · גלדיס נייט · אריתה פרנקלין · מרי ג'יי בלייג'
www.pattilabelle.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פטרישה לואיז הולט-אדוארדס (באנגלית: Patricia Louise Holt-Edwards; נולדה ב-24 במאי 1944),[1] ידועה בשמה המקצועי פטי לבל, היא זמרת, מחברת ספרים, שחקנית, ויזמית אפרו-אמריקאית. לבל החלה את הקריירה שלה בתחילת שנות ה-1960, כסולנית הלהקה Patti LaBelle and the Bluebelles. בתחילת שנות ה-1970 שינתה הלהקה את שמה ל-Labelle, והוציאה את שיר הדיסקו האייקוני "Lady Marmalade". הלהקה הייתה להרכב הקולי האפרו-אמריקאי הראשון להופיע על שער המגזין המוזיקלי רולינג סטון. כשהלהקה התפרקה ב-1976, לבל החלה קריירת סולו מצליחה, והוציאה אלבום בכורה סולו Patti LaBelle, שכלל את השיר שנהיה ללהיט המגדיר אותה ככוכבת R&B‏, "You Are My Friend". הצלחתה של לבל המשיכה לתוך שנות השמונים, וב-1984 פרצה גם למיינסטרים כאשר הוציאה מספר סינגלים שהצליחו במצעדי הפופ בנוסף למצעדי R&B, הכוללים את "If Only You Knew", "New Attitude" ו-"Stir It Up".

כעבור כשנתיים, ב-1986, נחת אלבומה של לבל Winner in You בראש מצעד האלבומים, והסינגל ממנו, "On My Own", דואט עם מייקל מקדונלד גם העפיל לראש המצעדים. לבל זכתה בפרס גראמי ב-1992 כזמרת השנה ב-R&B בשל אלבומה משנת 1991, ‏'Burnin, ומאוחר יותר, ב-1999, זכתה בגראמי נוסף, עבור אלבום ההופעה שלה, Live! One Night Only. בתחילת המילניום החדש, היא התאחדה עם חברותיה להרכב לבל, והן הוציאו אלבום בשם Back to Now, ואף יצאו לסבב הופעות קצר אך מוצלח.

הצלחתה של לבל נפרשת גם לכיוונים שונים, כולל בתור שחקנית, עם הופעות בולטות בסרט סיפורו של חייל, ובתוכניות טלוויזיה כגון עולם שונה ואימה אמריקאית: פריק שואו. ב-1992, לבל כיכבה בסיטקום משלה, Out All Night. עשור מאוחר יותר, לבל אירחה תוכנית לייפסטייל Living It Up with Patti LaBelle ברשת TV One. ב-2015, לבל התחרתה בתוכנית רוקדים עם כוכבים.

בקריירה בת יותר מחמישים שנה, מכרה לבל יותר מ-50 מיליון תקליטים ברחבי העולם. לבל הוכנסה להיכל התהילה של הגראמי, יש לה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, והיא הוכנסה גם להיכל התהילה לפזמונאים של תיאטרון אפולו. בשנת 2005, הוענק לה מטעם פרסי מוזיקת העולם פרס לג'נד (אגדה), בהכרה על שנותיה הרבות בתעשיית המוזיקה ותרומתה הרבה לה. לבל נכללה ברשימת 100 הזמרים הגדולים מכל הזמנים של רולינג סטון.[2][3] לבל ידועה בכינויה "הסנדקית של מוזיקת הנשמה".[4]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Patti LaBelle and the Bluebelles[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבל נולדה בשם פטרישה לואיז הולטב-24 במאי 1944 בפילדלפיה שבפנסילבניה, השלישית מתוך ארבע בנותיהם של הנרי וברטה הולט.[5] אביה היה עובד רכבת ואמה עבדה במשק בית. היא כתבה בספר זכרונותיה, Don't Block the Blessings, כי הנישואים של הוריה היו יחסי התעללות. כאשר פטי הייתה בת שבע, היא הייתה נאנסה על ידי ידיד משפחתה. כשהייתה בת שתים עשרה, הוריה התגרשו. פטי חייתה עם אמה, אך נותרה קרובה לאביה. פטי הצטרפה למקהלה של הכנסייה המקומית בגיל 10, וביצעה את הסולו הראשון שלה לאחר שנתיים. בגיל 15 היא זכתה בתחרות כישרונות בבית ספר התיכון, הצלחה שהובילה אותה להקים את ההרכב הראשון שלה, ה-Ordettes, ב-1960, עם חברותיה לכיתה ג'ין בראון, איבון הוגן וג'וני דוסון. הקבוצה, עם פטי כסולנית, הפכה לאטרקציה מקומית עד ששתיים מחברותיה עזבו כדי להינשא. ב-1962, הצטרפו ללהקה שלוש חברות חדשות, סינדי בירדסונג, שרה דאש ונונה הנדריקס. הקבוצה המחודשת נבחנה אצל חברת תקליטים מקומית. הרולד רובינסון, הבעלים של החברה, הסכים לעבוד עם ההרכב לאחר ששמע את הביצוע של פטי לשיר "I Sold My Heart to the Junkman" והתרשם. לפני זה הוא ביטל אותה באמירה המזלזלת שהיא "יותר מידי כהה ופחות מדי יפה".

בשנת 1963, יצא הלהיט הראשון של הלהקה, "Down the Aisle (The Wedding Song)" אשר חצה ז'אנרים והיה ללהיט הן במצעדי הפופ והן במצעד ה-R&B. ב-1964 השיר "You'll Never Walk Alone" היה ללהיט, ואחריו סינגל נוסף, "Danny Boy". בשנת 1965, הלייבל שלהן קרס, והלהקה עברה לניו יורק, ושם חתמה עם אטלנטיק רקורדס, אצלם הקליטו שנים עשר סינגלים, אשר חלקם עלו למצעדי הלהיטים, כולל ביצוען לשיר "Over the Rainbow". ב-1967, בירדסונג עזבה את הקבוצה כדי להצטרף לסופרימס, ועד 1970 הלהקה שוחררה מחוזה על ידי אטלנטיק רקורדס, וגם האמרגן שלהן, ברנרד מונטגיו, שהיה אתן מתחילת דרכן, נטש אותן.

באותה שנה, ויקי ויקהם, המפיקה של התוכנית המוזיקלית הבריטית, Ready Steady, Go, הסכימה לנהל את הלהקה לאחר שדאסטי ספרינגפילד החתימה אותן לחוזה הקלטה. הדבר הראשון שוויקהאם הורתה להן לעשות זה לשנות את שמן פשוט ל"לבל", וייעצה להן לשוב ולהופיע, והפעם עם מראה יותר עממי ועם סאונד המשקף את הסגנון הפסיכדלי במוזיקת הנשמה. ב-1971, הקבוצה פתחה עבור The Who במהלך סבב ההופעות שלהם בארצות הברית.

Labelle[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטי לבל (במרכז) עם חברותיה ללהקת לבל, נונה הנדריקס ושרה דאש, בצילום פרסומי משנת 1974

להקת לבל חתמה עם חברת תקליטים בבעלות האחים וורנר, והאלבום הראשון שלהן, שנקרא על שמן, LaBelle, יצא ב-1971. סגנון הנשמה הפסיכדלית, עם מקצבי רוק, היוו שינוי משמעותי מהצליל המוקדם של הלהקה. באותה שנה, לבל שרו קולות רקע באלבומה של לורה נירו, Gonna Take a Miracle. בשנת 1972, הקבוצה הוציאה אלבום נוסף, באותו הסגנון, Moon Shadow. בהופעות במהלך 1973, ויקהאם הלבישה את חברות הלהקה בבגדי גוף מוכספים, בהשפעת הגלאם הרוק ושל דיוויד בואי ואלטון ג'ון בפרט.

כשגם האלבום השלישי שלהן, Pressure Cookin', לא הניב להיט, להקת לבל חתמה עם אפיק רקורדס, ומיד הוציאו אלבום ב-1974, Nightbirds, אשר היה להצלחתן הגדולה ביותר עד כה. האלבום שילב נשמה, פאנק ומוזיקת רוק, וכלל את הסינגל, "ליידי מרמלד", שהיה לסינגל המוכר ביותר של ההרכב, ולאחד הלהיטים הגדולים בכל הזמנים. השיר הגיע למספר 1 במצעד Hot 100 ומכר מעל מיליון עותקים, כפי שעשה גם Nightbirds, אשר זיכה אותו בסטטוס אלבום זהב מטעם RIAA. באוקטובר 1974, לבל עשו היסטוריה מוזיקלית כאשר היו למופע הרוק הראשון להופיע בבית האופרה מטרופוליטן.[6] ההצלחה הגדולה של "Lady Marmalade" ו-Nightbirds הנחיתו את לבל על שער המגזין רולינג סטון ב-1975.

לבל יצאו עם עוד שני אלבומים, Chameleon ו-Phoenix ב-1975 ו-1976, בהתאמה. בעוד שני האלבומים זכו להצלחה בקרב המבקרים, הם לא הניבו להיטים שחצו למצעדי הפופ. ב-1976, פטי, נונה ושרה החלו להתווכח על הכיוון המוזיקלי של ההרכב. הקשיים הבין-אישיים הגיעו לשיא במהלך הופעה ב-16 בדצמבר 1976 בבולטימור, מרילנד, שם נונה הנדריקס ברחה אל מאחורי הקלעים ופגעה בעצמה במהלך התמוטטות עצבים. בעקבות התקרית, לבל ביקשה לפרק את הלהקה.

קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

1977–1984[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבל חתמה חוזה סולו עם אפיק רקורדס ב-1977, והוציאה עוד באותה שנה את אלבום הבכורה שלה כאמנית סולו, אשר נקרא בשמה. האלבום מוכר בשל להיטי הדיסקו שכלל, כמו "Joy to Have Your Love" ו-"Dan Swit Me" ובלדת הגוספל, "You Are My Friend" שנהיה לשיר היכר של לבל. לבל הוציאה עוד שלושה אלבומי אולפן ברצף עם אפיק רקורדס עד 1980, מהם יצאו מספר להיטים שהגיעו למצעדים.

אחרי ארבעה אלבומים עם אפיק, לבל חתמה עם פילדלפיה אינטרנשיונל רקורדס, שם הקליטה את הגרסה האייקונית שלה לשיר "Over the Rainbow" שיצא באלבומה בשם The Spirit's in It. ב-1982, שרה דואט עם גרובר וושינגטון "The Best Is Yet to Come", אשר זיכה אותה במועמדות הראשונה שלה לפרס גראמי. וזכתה לשבחים באותה השנה כשכיכבה במחזמר הברודוויי Your Arms Too Short to Box with God. בשנת 1983, לבל יצאה באלבום שהיווה עבורה פריצת דרך, I'm in Love Again, אשר כלל את להיטי הטופ-10 הראשונים שלה במצעדי הסינגלים ב-R&B, כגון "Love, Need and Want You" ו-"If Only You Knew", אשר היה ללהיט מספר 1 הראשון שלה כאמנית סולו, בתחילת 1984. מאוחר יותר בשנת 1984, השיר ששרה עם בובי וומאק, "Love Has Finally Come at Last", גם היה ללהיט. באותה שנה לבל הופיעה בסרט "סיפורו של חייל" כזמרת במועדון לילה.

1984–2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטי לבל בכרזה בקמפיין למודעות למחלת ה-AIDS בשנות ה-80

בשנת 1984, לבל הקליטה את השירים "New Attitude" ו-"Stir It Up" לפסקול של סרטו של אדי מרפי, "השוטר מבוורלי הילס". בעקבות הצלחת הסרט, "New Attitude" יצא כסינגל בסוף 1984 והיה ללהיט הקרוס-אובר (גם במצעדי ה-R&B וגם במצעדי הפופ) הראשון של לבל כאמנית סולו כאשר הגיע למספר 17 בבילבורד הוט 100, והפך לסימן היכר של לבל. גם "Stir It Up" מצא הצלחה דומה בתחנות רדיו פופולריות וכשיר חובה של אותה התקופה במועדוני ריקודים. ב-1985, לבל הופיעה בתוכנית הטלוויזיה, Motown Returns to Apollo וגם השתתפה בהופעת ההתרמה "לייב אייד". הופעות אלו הפכו את שמה של לבל למוכר לקהל עוד יותר רחב, והיא נהייתה לכוכבת פופ אשר אירחה תוכנית ספיישל משלה. במהלך תקופה זו, הסתיימו מחויבויותיה של לבל לחברת פילדלפיה רקורדס, והיא חתמה חוזה הקלטות חדש עם MCA רקורדס.

ב-1986 לבל הוציאה את אלבום הסולו הנמכר ביותר שלה, Winner in You, אשר הגיע למקום ראשון במצעדי האלבומים. האלבום כלל את הלהיט מס' 1 "On My Own". ב-1989 הוציא את האלבום Be Yourself, שכלל את הלהיט "If You Asked Me To", אשר זכה להצלחה גדולה עוד יותר בגרסת הקאבר של הזמרת סלין דיון. באותה שנה, לבל התחילה להופיע בתפקיד קבוע בסיטקום המצליח עולם שונה, אשר הוביל לספין-אוף משלה, הסיטקום Out All Night, אשר בוטל כעבור עונה. ב-1991, היא הקליטה את הלהיט "Superwoman" עם גלדיס נייט ודיון וורוויק. השלישייה שיתפה פעולה גם בעבר, כאשר הופיעו בתוכנית הספיישל Sisters in the Name of Love ב-1987. גם ב-1991 הוציאה לבל את אלבום הסולו, ‏'Burnin, אשר זכה עד מהרה לסטטוס זהב, ושלושה סינגלים ממנו ברצף הגיעו לטופ-5 של מצעדי ה-R&B. עבור אלבום זה זכתה לבל בפרס הגראמי הראשון שלה, כזמרת השנה ב-R&B ב-1992, פרס בו השתתפה עם הזמרת ליסה פישר, אשר זכתה עבור הבלדה שלה "How Can I Ease the Pain".

אלבומה של לבל משנת 1994, Gems, גם זכה לססטוס זהב, וכלל את הלהיט "The Right Kinda Lover". אחרי שלוש שנים, יצאה לבל באלבום Flame, אשר כלל את להיט הריקודים, "When You Talk About Love". בשנת 1996 פרסמה לבל את ספר זכרונותיה, Don't Block the Blessings, ובשנת 1997, את הראשון מבין חמישה ספרי בישול שהיו לרבי מכר. בשנת 1998 היא הוציאה את אלבום ההופעה החיה, Live! One Night Only, עבורו זכתה בפרס הגראמי השני שלה, בפברואר 1999. בשנת 2000 הוציאה לבל את האלבום האחרון שלה עם MCA רקורדס, When a Woman Loves, ואז חתמה עם Def Soul Classics, באמצעותם הוציאה את אלבומה משנת 2004, Timeless Journey. אחרי שהוציאה ב-2005 אלבום שירי קאבר, Classic Moments, התפתחה מחלוקת בין לבל לבין יו"ר חברת התקליטים, אנטוניו "אל. איי." ריד, לגבי הכיוון של הקריירה שלה, ובעקבות מחלוקת זו עזבה לבל את הלייבל.[7] ב-2006, היא הוציאה את אלבום הגוספל הראשון שלה, The Gospel According to Patti LaBelle, באמצעות באנגלו רקורדס. האלבום הגיע למקום ראשון במצעד הגוספל.[8] במהלך תקופה זו, פרסמה לבל את ספרה Patti's Pearls. היא חזרה לעבוד עם Def Jam בשנת 2007 והוציאה דרכם אלבום חג, Miss Patti's Christmas. בשנת 2008, לבל התאחדה עם חברותיה מתחילת דרכה, נונה הנדריקס ושרה דאש, וביחד הוציאו את האלבום המשותף הראשון שלהן מזה 30 שנים, Back to Now.

מאז 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 בספטמבר 2010, לבל חזרה לברודוויי, שני עשורים מאז הופעתה האחרונה על הבמה התיאטרלית, כדי לככב במחזמר זוכה הפרסים, Fela![9] שמספר את סיפורו של אגדת האפרו-ביט פלה קוטי. לבל החליף את האמנית מועמדת פרס טוני ליליאס וייט בתפקיד אמו של פלה, Funmilayo Ransome-קוטי, ונשארה בצוות השחקנים עד שהמחזמר ירד מהבמה ב-2 בינואר 2011.[10]

פטי לבל מדגמנת בקמפיין להעלאת מודעות למחלות לב בקרב נשים מטעם יוזמת The Heart Truth (אנ') ‏ - שנת 2011

ב-23 במאי 2011, הופיעה לבל בספיישל הפרידה מאופרה וינפרי, כאשר פרשה מתוכניתה היומית רבת השנים. היא שרה את "Over the Rainbow", עם ג'וש גרובן.[11] לבל זכתה בפרס מפעל חיים בטקס פרסי BET ב-26 ביוני 2011.[12] לבל וארית'ה פרנקלין, בין אמניות נוספות, הופיעו באירוע "Women of Soul: In Performance at the White House" קונצרט בחסות הנשיא ברק אובמה בהלבן הבית.[13]

ב-10 ביוני 2014, לבל חזרה לברודוויי בהופעת אורחת במחזמר הפופולרי ומועמד-הטוני, After Midnight.[14] ב-2014, השתתפה לבל בעונה הרביעית של סדרת FX, אימה אמריקאית: פריק שואו.[15]

פטי לבל בהופעה בנאשוויל ב-2015

ב-2015 התחרתה לבל בעונה ה-20 של רוקדים עם כוכבים.[16] היא ובן זוגה לריקודים, ארטם צ'יגבינצב, הודחו בשבוע השישי, וסיימו במקום השמיני.[17] באותה שנה, הופיעה לבל בהופעת אורח בסדרה אימפריה של פוקס, בתור עצמה.[18]

ב-2016 השתתפה לבל כיועצת למתחרים בתוכנית הריאליטי המוזיקלית, The Voice.[19]

ב-107 הוציאה את אלבום הג'אז הראשון שלה, Bel Hommage.[20]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוטוביוגרפיה שלה, לבל סיפרה שהיא הותקפה מינית על ידי ג'קי וילסון, בתיאטרון פוקס שבברוקלין, בשנות ה-1960. ב-1964, לבל הייתה מאורסת לאוטיס ויליאמס, ממייסדי The Temptations, אך השניים נפרדו עקב התנגשויות בלוחות זמני ההופעות שלהם. ב-1969 נישאה לבל לחברה הוותיק, ארמסטד אדוארדס. אדוארדס נהיה למנהל של לבל עד שהשניים נפרדו בסוף שנות ה-90 המאוחרות. הזוג התגרש רשמית בשנת 2003. יש להם בן, זורי קיי אדוארדס (יליד 1973), שהוא המנהל הנוכחי של לבל. בנוסף לזורי, ללבל יש שני אנשים נוספים בחייה שהיא רואה כבניה, דוד וסטנלי, שני אחים שלבל הכירה אחרי מות אמם, וואוניטה, שכנה של לבל.

בשנת 1972, אחותה הבכורה ויויאן רוג'רס מתה מסרטן ריאות בגיל 42. ב-1982, הלכה לעולמה אחותה ברברה פוריפוי, מסרטן המעי הגס בגיל 41. ב-1978, היא איבדה את אמה, ברטה, מסוכרת. ב-1989, היא איבדה את אביה, הנרי, מנפחת שסבל כתוצאה מסיבוכים של מחלת אלצהיימר, וכן את אחותה הצעירה ביותר, ג'קלין "ג'קי" פדג'ט, לסרטן הריאות. ג'קי הייתה בת 43 במותה. לבל הקדישה את האלבום שלה, ‏'Burnin ואת גרסתה לשיר "Wind Beneath My Wings" לפדג'ט. ב-1995, לבל אובחנה עם סוכרת. לבל מחלקת את זמנה בין בתיה בווינווד, פרבר של פילדלפיה, לוס אנג'לס ואיי הבהאמה.

השפעה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כסולנית הלהקה לבל, פטי לבל נמנית בין חלוצי תנועת הדיסקו בשל סינגלים כגון "Lady Marmalade" ו-"Messin' With My Mind". בתורו, "Lady Marmalade" נחשב לאחד מלהיטי הדיסקו הראשונים שהגיעו למיינסטרים (Jones and Kantonen, 1999). רולינג סטון מנה את לבל בין 100 הזמרים הגדולים בכל הזמנים ברשימתם משנת 2011, והצהירו שהיא השפיעה על "דורות של זמרי נשמה", הכוללים את לותר ונדרוס, אלישה קיז, מרי ג'יי בלייג', Ledisi וכריסטינה אגילרה.

השפעה ברשתות החברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2015 לבל הייתה בכותרות כאשר vlogger הידוע כג'יימס רייט דיבר בהתלהבות על המותג של לבל של פאי בטטה בערוץ ה-YouTube שלו. הווידאו נהיה כל כך ויראלי, שמכירות הפאי נסקו, בקצב שפאי אחד נמכר בכל שנייה ב-Walmart, ברחבי ארצות הברית. בעקבות זאת, לבל הופיעה בשתי פרסומות עבור חברת וולמארט.[21]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן
  • Patti LaBelle (1977)
  • Tasty (1978)
  • It's Alright with Me (1979)
  • Released (1980)
  • The Spirit's in It (1981)
  • I'm in Love Again (1983)
  • Patti (1985)
  • Winner in You (1986)
  • Be Yourself (1989)
  • This Christmas (1990)
  • Burnin' (1991)
  • Gems (1994)
  • Flame (1997)
  • When a Woman Loves (2000)
  • Timeless Journey (2004)
  • Classic Moments (2005)
  • The Gospel According to Patti LaBelle (2006)
  • Miss Patti's Christmas (2007)
  • Bel Hommage (2017)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי אמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי אמי
שנה קטגוריה יצירה תוצאה
1985 Outstanding Individual Performance in a Variety or Music Program Motown Returns to the Apollo מועמדות
1986 Sylvia Fine Kaye's Musical Comedy Tonight III מועמדות

פרסי גראמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי גראמי
שנה קטגוריה יצירה תוצאה
1984 Best Female R&B Vocal Performance "The Best Is Yet to Come" מועמדות
1986 "New Attitude" מועמדות
1987 Winner in You מועמדות
Best Pop Performance by a Duo or Group "On My Own" (with Michael McDonald) מועמדות
1991 Best Female R&B Vocal Performance "I Can't Complain" מועמדות
1992 Best R&B Performance by a Duo or Group with Vocals "Superwoman" (with Gladys Knight & Dionne Warwick) מועמדות
Best Female R&B Vocal Performance ‏'Burnin זכייה
1994 "All Right Now (live)" מועמדות
1998 "When You Talk About Love" מועמדות
Best R&B Album Flame מועמדות
1999 Best Traditional R&B Performance Live! One Night Only זכייה
2004 "Way Up There" מועמדות
2004 Grammy Hall of Fame "Lady Marmalade" הוכנסה
2005 Best Traditional R&B Vocal Performance "New Day" מועמדות

פרסי אימאג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי Image של ה-NAACP
שנה קטגוריה יצירה תוצאה
1986 Entertainer of the Year Patti LaBelle זכייה
1992 זכייה
1996 Outstanding Performance – Variety Series/Special The Essence Awards זכייה
1998 Live! One Night Only זכייה
2004 Outstanding Female Artist Patti LaBelle זכייה
2006 Outstanding Actress – Television, Movie, Miniseries or Dramatic Special Why I Wore Lipstick to My Mastectomy זכייה
Outstanding Gospel Artist Patti LaBelle זכייה

פרסי מפעל חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ארגון קטגוריה
1995 Soul Train Music Awards Heritage Award – Career Achievement
1998 The Essence Awards Triumphant Spirit Award – Career Achievement
2001 BET Walk of Fame Walk of Fame Award
Lady of Soul Awards Lena Horne Lifetime Achievement Award
2003 Songwriter's Hall of Fame Sammy Cahn Lifetime Achievement Award
2008 World Music Awards Legend Award
2009 Apollo Theater Legends Hall of Fame
2011 BET Awards Lifetime Achievement Award
2013 Black Girls Rock Living Legend Award
2016 BET Honors Musical Arts Award

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ארגון קטגוריה יצירה תוצאה
1992 American Music Awards Favorite Soul/R&B Female Artist Patti LaBelle זכייה
1992 זכייה
2007 GLAAD Media Excellence Award[דרוש מקור] זכייה
2009 UNCF Evening of Stars UNCF Award of Excellence[דרוש מקור] זכייה

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע

Year Title Role Notes
1979 Richard Pryor: Live in Concert Herself Documentary, scenes deleted
1984 סיפורו של חייל ביג מרי
1989 Sing Mrs. DeVere
2002 Sylvester: Mighty Real עצמה
2005 Preaching to the Choir Sister Jasmine
2006 Idlewild The Real Angel Davenport
2007 Cover Mrs. Persons
2008 Semi-Pro Jackie's Mom
2012 Mama, I Want to Sing! Sister Carrie
טלוויזיה
Year Title Role Notes
1982 Working Cleaning Woman American Playhouse movie
1985 The Patti LaBelle Show Host Variety show
1986 Unnatural Causes Jeanette Thompson סרט טלוויזיה
1989 Fire and Rain Lucille Jacobson סרט
1990 Parker Kane Cartier סרט
1990–93 עולם שונה אדל ויין 8 פרקים
1991 The Real Story of the Itsy Bitsy Spider Miss Widow דיבוב
1992 Out All Night Chelsea Paige 19 פרקים
1994 נני עצמה Episode: "I Don't Remember Mama"
1997 Cosby Episode: "I Don't Remember Mama"
2001 Santa Baby Melody Songbird (voice) סרט
2003 Living It Up With Patti LaBelle עצמה גם מפיקה בפועל
2004 All of Us Marvella James Episode: "O Brother, Where Art Thou?"
2006 Why I Wore Lipstick to My Mastectomy Moneisha סרט
2008 An Evening With The Stars: A Tribute to Patti Labelle עצמה
2011 Top Chef עצמה/שופטת אורחת Episode: "Texas" (9.8)
2014 אימה אמריקאית: פריק שואו דורה
2015
Dancing with the Stars עצמה/מתחרה עונה 20
Patti LaBelle's Place עצמה סדרת בישול
2016 אימפריה Candy Episode: "Who I Am"
2017 Daytime Divas Gloria Thomas 3 פרקים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Clemente, John (2006). Girl Groups: Fabulous Females Who Rocked The World. Author House. ISBN 978-1-4772-7633-4. 
  • Warner, Jay (17 ביולי 2013). American Singing Groups: A History from 1940s to Today. Hal Leonard Corporation. ISBN 0634099787. 
  • Labelle, Patti & Randolph, Laura B. (מרץ 1997). Don't Block the Blessings. Thorndike Press. עמ' 200. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פטי לבל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Patti LaBelle profile". Biography.com. 
  2. ^ "Patti LaBelle: 100 Greatest Singers". Rolling Stone. 
  3. ^ "Patti LaBelle News, Pictures, and Videos". Tmz.com. 
  4. ^ "The Godmother of Soul Patti LaBelle: The Better She Feels, The Better She Looks". Parade. 13 במרץ 2015. 
  5. ^ "Patti LaBelle Biography". filmreference.com. 
  6. ^ "Musician Guide Biography: Patti LaBelle". 
  7. ^ "PATTI LABELLE VS. ANTONIO 'LA' REID: Did mogul pull artists out of her all-star birthday celebration?". EURweb. 18 באוקטובר 2005. אורכב מ-המקור ב-January 8, 2009. 
  8. ^ Campbell, Dwayne (15 בדצמבר 2006). "Patti LaBelle's first gospel album recalls her Baptist roots". The Philadelphia Inquirer. 
  9. ^ "Renowned Multiple Grammy Award-Winner Patti Labelle Joins Cast Of Award-Winning Broadway Musical Fela!". Fusemix.com. 
  10. ^ "Patti LaBelle Will Step into Fela! in September; Musical to Close in January". Playbill.com. 
  11. ^ "Josh Groban and Patti LaBelle's Duet – Oprah's Farewell Spectacular". Oprah.com. 23 במאי 2011. 
  12. ^ "Patti LaBelle: Biography, Life, Facts and Songs". Famoussingers.org. 
  13. ^ "Aretha Franklin, Patti LaBelle and Ariana Grande White House Gig to Air April 7 @ARTISTdirect". Artistdirect.com. 
  14. ^ "BWW TV: Grammy Winner Patti LaBelle Joins Broadway's After Midnight!". Broadwayworld.com. 
  15. ^ Bradley, Bill (12 באוגוסט 2014). "'American Horror Story: Freak Show' Adds Patti LaBelle And We're All Over The Rainbow". Huffington Post (באנגלית). 
  16. ^ Whitney, Erin (24 בפברואר 2015). "Patti LaBelle And Rumer Willis Join New 'Dancing With The Stars' Cast". Huffington Post (באנגלית). 
  17. ^ "Dancing with the Stars 2015 Results Tonight: Patti LaBelle Gets DWTS Eliminated 4/20". lalate.com. 
  18. ^ "Patti LaBelle Confirms She's Returning to 'Empire' in Season 2". Entertainment Tonight (באנגלית). 
  19. ^ Ali Szubiak (3 בפברואר 2016). "Tori Kelly, Patti LaBelle + Diddy Join 'The Voice' Season 10". PopCrush. 
  20. ^ Brennan Williams, "Patti LaBelle Is Officially A Jazz Singer, But It Wasn’t That Easy", Black Voices, HuffPost, May 3, 2017.
  21. ^ "Once A Hard Sell, Wal-Mart's Patti LaBelle Pies Fly Off Shelves".