אוסקר פישינגר
 | |
| לידה |
22 ביוני 1900 גלנהאוזן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
31 בינואר 1967 (בגיל 66) הוליווד, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הולי קרוס |
| שם לידה |
Oskar Wilhelm Fischinger |
| מדינה |
גרמניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1920 |
| בן או בת זוג |
אלפרידה פישינגר (1933–1967) |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
פרס וינזור מקיי (1977) |
| http://www.oskarfischinger.org/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אוסקר וילהלם פישינגר (בגרמנית: Oskar Wilhelm Fischinger; 22 ביוני 1900 – 31 בינואר 1967) היה אנימטור, צייר ויוצר סרטים אמריקאי ממוצא גרמני.
פישינגר התפרסם ביצירת הנפשות מופשטות מוזיקליות, שנים רבות בטרם נוצרו הנפשות ממוחשבות וקליפים מוזיקליים. הוא יצר את האפקטים המיוחדים עבור סרטו של פריץ לאנג מ-1929, "אישה בירח", שהיה אחד מסרטי המדע הבדיוני הראשונים. במהלך שנות יצירתו יצר למעלה מ-50 סרטים קצרים וצייר למעלה מ-800 ציורים המוצגים במוזיאונים ובגלריות רבים בעולם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסקר פישינגר נולד בשנת 1900 בגלנהאוזן שבמרכז גרמניה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התמחה פישינגר בחברה לייצור עוגבים, עד שבעלי החברה התגייסו למלחמת העולם הראשונה. בשנה שלאחר מכן עבד כשרטט במשרד של אדריכל, עד שגם הוא נקרא לשירות, אך לאור מצבו הבריאותי הוא נדחה משירות קרבי. לאחר המלחמה עברה משפחת פישינגר מערבה לפרנקפורט, שם למד פישינגר בבית-ספר למסחר ועבד כמתלמד, ובסופו של דבר קיבל תעודה של מהנדס.
קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרנקפורט פגש פישינגר את מבקר התיאטרון ברנרד דיבולד, שב-1921 הציג לפישינגר את עבודתו ואישיותו של וולטר רטמן, חלוץ בקולנוע האבסטרקטי. בהשראת עבודתו של רוטמן החל פישינגר להתנסות בנוזלים צבעוניים ובחומרים לבניית מודלים תלת-ממדיים, כגון שעווה וחימר. הוא המציא "מכונת חיתוך שעווה", אשר מסונכרנת פריסה אנכית עם תנועת תריס המצלמה, דבר שמאפשר הדמיה יעילה של חתכים פרוגרסיביים דרך דגם עשוי שעווה או חימר. פישינגר כתב לרוטמן על המכונה שלו, וזה הביע עניין. לאחר שעבר למינכן, נתן פישינגר לרוטמן רישיון להשתמש במכונה, אשר השתמש בה לרקעים עבור הסרט של לוטה רייניגר "הרפתקאות הנסיך אחמד". בתקופה זאת פישינגר צילם ניסויים מופשטים רבים משלו באמצעות המכונה. חלק מאלה מופצים היום תחת הכותרת ניסויים בשעווה.
ב-1924 נשכר פישינגר על ידי היזם האמריקאי לואיס סיל כדי להפיק קריקטורות סאטיריות עבור קהל בוגר. הוא גם יצר סרטים מופשטים וניסויים משלו בטכניקות חדשות ושונות, כולל שימוש במספר מקרנים בו זמנית. ב-1926 וב-1927 ביצע פישינגר מופעי קולנוע שונים עם ליווי מוזיקלי, בשם "Fieber" (חום), "Vakuum", "Macht" (כוח) ולאחר מכן, "R-1 ein" Formspiel".[1] בשנת 2012, אירוע מסכים מרובים, "Raumlichtkunst", מתוך הסדרה שהופיעה לראשונה בגרמניה בשנת 1926, שוחזר על ידי המרכז למוזיקה חזותית[2] והוצג על ידי מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית[3] ועל ידי גלריית טייט.
לנוכח קשיים כלכליים, לווה פישינגר כספים ממשפחתו, ולאחר מכן מבעלת הבית. לבסוף, במאמץ להימלט מנושיו, החליט ביוני 1927 לצאת בחשאי ממינכן לברלין. הוא לקח רק את הציוד החיוני שלו, והלך ברגל כ-560 קילומטרים באזורים כפריים, צילם פריימים בודדים שפורסמו רק עשרות שנים מאוחר יותר, בסרט הליכה ממינכן לברלין.
ברלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהגיע לברלין, פישינגר לווה כסף מקרוב משפחה והקים סטודיו ברחוב פרידריכשטראסה (Friedrichstraße). עד מהרה עסק ביצירת אפקטים מיוחדים לסרטים שונים. עם זאת, ההצעות שלו לקריקטורות לא התקבלו על ידי מפיקים או מפיצים.[4] ב-1928 הוא נשכר לעבוד על אפוס החלל "אישה בחלל" ("Frau im Mond") בבימויו של פריץ לאנג, שסיפק לו משכורת קבועה לזמן מה. באופן עצמאי הוא "חקר" אנימציה ברישומי פחם והוציא סדרה של "מחקרים" מופשטים, שסונכרנו לקטעי מוזיקה עממית וקלאסית. כמה "מחקרים" מוקדמים כאלו שודכו עם תקליטים חדשים של חברת Electrola, והוקרנו בתיאטרון כפרסומת של התקליט, ובכך היו, במובן מסוים, הוידאו קליפ ראשונים.
ה"מחקרים" - מספרים 1 עד 12 - התקבלו היטב בבתי הקולנוע האמנותיים ורבים הופצו בבתי קולנוע ראשיים ברחבי אירופה. חלק מה"מחקרים" הופצו לבתי קולנוע ביפן ובארצות הברית. "Studie Nr. 5" שלו הוקרן ב-1931 ב"קונגרס לחקר קול וצבע" וזכה בשבחי הביקורת. בשנת 1931 רכשו אולפני יוניברסל זכויות הפצה ל-"Studie Nr. 5" עבור הציבור האמריקאי, ו-"Studie Nr. 7" הוקרן כסרט קצר פופולרי בברלין, וערים רבות אחרות ברחבי העולם. האפקטים המיוחדים שפישינגר עשה עבור הסרטים הכתירו אותו בכינוי "הקוסם מפרידריכשטראסה". בשנת 1932 נשא פישינגר את אלפרידה פישינגר, בת דודתו מעיר הולדתו, גלנהאוזן.
כאשר הנאצים על לשלטון ב-1933, הם הנהיגו מדיניות נגד מה שכינו "אמנות מנוונת", לכן קהילות האמנויות המופשטות ואפשרויות ההפצה נעלמו עד מהרה. אחיו, הנס פישינגר, הקרין את סרטו של אוסקר, Tanz der Farben (ריקוד הצבעים), ב-1939 בהמבורג. אוסקר פישינג המשיך לעשות סרטים וגם מצא עבודה כמפיק פרסומות, בהן "Muratti Greift Ein" (מורטי ממשיך לצעוד) לחברת סיגריות. הפרסומת, בה סיגריות רקדו בטכניקת סטופ מושן הוקרנה בכל רחבי אירופה. אף-על-פי שפישינגר לא נתפס באופן חיובי על ידי השלטונות הנאציים, הוא הצליח להשלים את עבודתו המופשטת "Komposition in Blau" ב-1935. עבודה זו קיבלה ביקורות חיוביות ובניגוד לדעה רווחת הייתה רשומה כחוק.[5] סוכן ממטרו גולדווין מאייר הקרין עותקים של "Komposition in Blau" ו-"Muratti" באולם אמנות קטן בהוליווד, ארנסט לוביץ' התרשם מהסרטים ומהתגובה הנלהבת של הקהל. סוכן מסרטי פרמאונט התקשר אל פישינגר ושאל אם הוא מוכן לעבוד באמריקה, ופישינגר הסכים מיד.
הוליווד
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשהגיע להוליווד בפברואר 1936, קיבל פישינגר מפרמאונט משרד, מזכירות דוברות גרמנית, מורה לאנגלית ומשכורת שבועית של 250 דולר. הוא ואלפרידה נפגשו עם חברת המהגרים אך הרגישו לא שייכים בין בני האליטה. בזמן שחיכה לתחילת עבודתו, הוא צייר ואייר.[6] הוא יצר סרט שנקרא במקור "Radio Dynamics", בליווי מנגינה באותו שם של רלף ריינגר. הסרט הקצר היה מיועד להכלל בסרט "The Big Broadcast of 1937", אך פרמאונט תכננו להוציא סרטים רק בשחור-לבן, דבר שלא הובהר לפישינגר כשהתחיל לעבוד. החברה לא אפשרה אפילו לנסות צבע בסרטו של פישינגר. הוא ביקש להשתחרר מהחוזה ועזב את פרמאונט. מספר שנים לאחר מכן, בעזרה של הילה וון ריביי ומלגה ממוזיאון סולומון ר. גוגנהיים הצליח לרכוש את הזכויות לסרט חזרה מפרמאונט. פישינגר עשה אותו מחדש בצבע בגרסה שקרא לה "Allegretto". סרט זה הפך לאחד המוקרנים והמוצלחים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הוויזואלית ואחד הסרטים הפופולריים ביותר של פישינגר.
רוב ניסיונות יצירת הסרטים של פישינגר באמריקה סבלו מקשיים. הוא יצר את "'An Optical Poem" ב-1937 המותאם לצלילי הרפסודיה ההונגרית השנייה של פרנץ ליסט עבור MGM אך לא קיבל תשלום בגלל דרך הנהלת החשבונות של החברה. הוא יצר את הקטע לצלילי טוקטה ופוגה ברה מינור של יוהאן סבסטיאן באך עבור "פנטסיה" של דיסני, אך עזב מבלי שניתן לו קרדיט, לאחר שדיסני שינה את העיצוב, ללא תיאום עמו. לדברי ויליאם מוריץ, פישינגר תרם לאנימציית האפקטים של הפיה הכחולה בסרט "פינוקיו".[7] ב-1950 פישינגר יצר מספר פרסומות מונפשות.
מוזאון הציור הלא-אובייקטיבי שכר אותו ליצור סרט מסונכרן עם מארש של ג'ון פיליפ סוזה כדי שיוכל להדגים את נאמנותו לאמריקה, ואז התעקשו שיעשה סרט לצלילי הקונצ'רטי הברנדנבורגיים מס' 3, אף על פי שפישינגר רצה לעשות סרט אילם כדי להדגים את השלמות של התמונות הלא-אובייקטיביות שלו. בסוד פישינגר יצר את הסרט האילם "Radio Dynamics" ב-1942.
פישינגר היה מתוסכל לגבי עבודה על סרטים ובהדרגה הפנה את היצירתיות שלו לציורי צבע. אף על פי שקרן גוגנהיים הזמינה ממנו סרט מצויר, פישינגר יצר את הסרט שלו "Motion Painting No. 1" ב-1947 כתיעוד של תהליך הציור, על ידי צילום פריים לאחר כל משיכת מכחול, והסגנון הרב שכבתי מקביל למוזיקה של באך ללא סנכרון מדויק. אף על פי שלא קיבל תשלום עבור הסרטים הלא-מסחריים שלו אלא רק עבור עבודה מסחרית, "'Motion Painting No. 1" זכה בפרס ראשון בתחרות סרטים ניסויים בבריסל ב-1949. שלושה מסרטיו של פישינגר נכנסו לרשימת הסרטים הטובים בעולם של אולימפיאדת האנימציה ב-1984.
פישינגר מת בלוס אנג'לס ב-1967. כמות גדולה של מידע לא מדויק ממשיכה להתפרסם לגבי פישינגר, לרוב ממקורות בני עשרות שנים.
לומיגרף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנות ה-40 פישינגר המציא את הלומיגרף (פטנט על כך נרשם ב-1955) שלפעמים מכונה גם "עוגב צבעים". כמו ממציאים של מכשירים דומים אחרים, פישינגר קיווה להפוך אותו למוצר מסחרי הזמין לכולם, אך הדבר לא קרה. הכלי ייצר תמונות על ידי הפעלת לחץ כנגד מסך גמיש שבלט לתוך קרן אור צבעוני צרה. ככלי תצוגה גודלו היה מוגבל על ידי אורך ידיו של המבצע. שני אנשים נדרשו כדי לתפעל את הלומיגרף: אחד הפעיל את המסך כדי ליצור תמונות, והשני כדי לשנות את צבעי האור.
המכשיר היה שקט, אבל הופיעו איתו לצלילי מנגינות שונות. פישינגר הופיע מספר פעמים בלוס אנג'לס ופעם אחת בסן פרנסיסקו בתחילת שנות ה-50 לצלילי מוזיקה קלאסית ופופולרית ורבים התרשמו מהתמונות המלהיבות של המכונה. ב-1964 השתמשו בלומיגרף בסרט מדע בדיוני "The Time Travelers" שבו כונה "lumichord". זאת לא הייתה כוונת פישינגר אלא החלטה של מפיקי הסרט. בנו של פישינגר, קונרד, בנה עוד שתי מכונות בגדלים שונים. לאחר מותו אלמנתו אלפרידה ובתו ברברה הופיעו עם הלומיגרף, יחד עם ויליאם מוריץ באירופה וארצות הברית.
היום אחד הכלים נמצא במוזאון של מכון הקולנוע הגרמני בפרנקפורט ושניים אחרים בקליפורניה. בתחילת 2007 ברברה פישינגר הופיעה עם הלומיגרף המקורי בפרנקפורט. תיעוד מצולם של הופעותיה של אלפרידה נשמר במרכז למוזיקה ויזואלית בלוס אנג'לס.
סרטים - רשימה חלקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]Silhouetten (1920) • Organic Fragment (1941) • Stäbe (1920) • Seelische Konstruktionen (1927) • Studies 1–4 (1921–1925) • R-1 Ein Formspiel (1927) • Spiralen (1925) • Study Nr. 2 (1929) • Allegretto (1936) • Study Nr. 3 (1930) • American March (1941) • Study Nr. 4 (1930) • Komposition in Blau (1935) • Study Nr. 5 (1930) • Kreise (Alle kreise erfasst Tolirag) (1934) • Study Nr. 6 (1930) • Motion Painting Nr. 1 (1947) • Study Nr. 7 (1930/31) • München-Berlin Wanderung (1927) • Study Nr. 8 (1931) • Muntz TV Commercial (1952) • Study Nr. 9 (1931) • Muratti greift ein (1934) • Study Nr. 12 (1932) • Muratti Privat (1935) • Study Nr. 13-fragment (1933/34) • Mutoscope Reels (1945) • An Optical Poem (1937) • Wachs Experimente (1921)
ארכיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסמכים, סרטים, צילומים והרבה ציורי אנימציה של פישינגר נשמרים במרכז למוזיקה חזותית בלוס אנג'לס שהוא בעל הזכויות על סרטיו. שם נשמרים גם מסמכים של אלפרידה פישינגר ושל ויליאם מוריץ, כותב הביוגרפיה של פישינגר. המרכז שימר רבים מסרטיו של פישינגר, כולל "Spirals", "Wax Experiments", ניסויים מוקדמים, "Squares", "Study no. 5", "Study no. 7", "Allegretto", "Radio Dynamics" ואחרים. קרן פישינגר בקליפורניה מנהלת את הציורים שלו וסוחר האמנות המייצג אותם באופן רשמי הוא Peyton-Wright Galler מסנטה פה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אוסקר פישינגר
אוסקר פישינגר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אוסקר פישינגר, באתר AllMovie (באנגלית)
אוסקר פישינגר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אוסקר פישינגר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אוסקר פישינגר, באתר Discogs (באנגלית)- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה-117 של אוסקר פישינגר, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- אוסקר פישינגר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Keefer, Cindy (2005). "Space Light Art - Early Abstract Cinema and Multimedia, 1900-1959". White Noise. Melbourne: Australian Centre for the Moving Image.
- ^ "Raumlichtkunst". Center for Visual Music. נבדק ב-16 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ http://whitney.org/Exhibitions/OskarFischinger/
- ^ Moritz. (2004). p.22.
- ^ Moritz. (2004). p.207
- ^ Moritz. (2004). p.67.
- ^ Moritz, William (1977). Fischinger at Disney - or Oskar in the Mousetrap. Millimeter. pp. 25–28, 65–67.